תזמורת "פירקת אל נור" מנסה להחיות את המוזיקה הערבית הקלאסית

בלי תקציב ובלי אולם חזרות, מתכוננים חברי התזמורת למופע מיצירות המלחין המנוח סלים אל נור, שיעלו בפסטיבל העוד בירושלים. חבריה מספרים מה למדו מסרטוני יוטיוב של אום כלתום ואיך משתלבים ביניהם חסיד חרדי לשעבר ומצביע מרצ

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"פירקת אל נור" בקונצרט בירושלים ביוני. משמאל: קלמן מושכל, אלי אביכזר, יהודה קמרי ונגנים נוספים
"פירקת אל נור" בקונצרט בירושלים ביוני. משמאל: קלמן מושכל, אלי אביכזר, יהודה קמרי ונגנים נוספיםצילום: חמי בן לביא

"זה כמו השיר הזה: 'אחד אחד היו נאספים'", צחק נגן הניי קלמן מושכל. השעה היתה שמונה בערב, שעתיים וחצי אחרי צאת שבת, בחוץ ירד גשם שוטף, ונגני תזמורת "פירקת אל נור" הגיעו בטפטופים אל ביתו של המנהל המוזיקלי שלה, אריאל כהן, בפתח תקוה. הם באו מכל הארץ, רובם בשנות ה–20 לחייהם, רובם חרדים. מושכל בא מקדיתא, הכנר אלעד הראל בא מבית שמש, המקישן יוסף חיים מאלעד, הכנר אליה סיאני מאשקלון, נגן הקאנון אלי אביכזר מירושלים, הכנר משה דמגיאן מבני ברק, הצ'לן אסף אור מבית זית, הכנר משה מכלוף מהרצליה ונגן העוד יהודה קמרי מתל אביב. חצי שעה אחרי כולם הגיע הכנר נתי יצחקוב. אף אחד לא גער בו על האיחור. הוא בא מנתיבות.

זאת היתה אחת החזרות האחרונות של "פירקת אל נור" לקראת המופע "הגאון מבגדאד", שיתקיים מחרתיים (שלישי) בפסטיבל העוד בירושלים ויוקדש ליצירותיו של סלים אל נור, מהבכירים שבמלחיני המוזיקה הערבית בישראל, שמת בשנה שעברה והוא בן 94. מאחר ש"פירקת אל נור" היא תזמורת חדשה ולא מתוקצבת, היא אינה יכולה לשכור אולם או חדר חזרות ונאלצת לקיים את החזרות שלה בבתים. הסלון הקטן של אריאל כהן אינו ערוך בשום אופן לאכלס 12 נגנים, אבל זה מה שיש ועם זה אנשי התזמורת נלחמים. בחזרה במוצאי שבת לפני שבוע הקשתות של חמשת הכנרים כמעט פגעו בראשם של הנגנים שישבו לידם. אחד המוזיקאים הציע בצחוק שהם יחבשו קסדות בזמן החזרה.

חזרה של התזמורת בביתו של המנהל המוזיקלי אריאל כהן בפתח תקוה
חזרה של התזמורת בביתו של המנהל המוזיקלי אריאל כהן בפתח תקוה. הסלון אינו ערוך בשום אופן לאכלס 12 נגנים, אבל זה מה שישצילום: דודו בכר

אחת היצירות שנוגנו בחזרה היתה מהמאתגרות ביותר ברפרטואר של אל נור, אולי המאתגרת מכולן: סמעי (אחת הצורות המוזיקליות במוזיקה הערבית הקלאסית, שבה התמחה אל נור) במקאם (סולם) סיגא בלדי. "כמעט לא מלחינים במקאם הזה", הסביר מושכל. "הוא כל כך נדיר, שאין אצבועים בחליל למקאם הזה". אז איך מנגנים? צופים בסרטוני יוטיוב של התזמורות הגדולות בעולם הערבי, מחכים לרגע שבו המוזיקה תזרום למקאם סיגא בלדי, מקווים שיהיה קלוז־אפ על החלילן, ואם זה קורה מריצים את הקטע שוב ושוב ומנסים להבין מה הוא עושה עם האצבעות. זה מה שמושכל וכהן עשו כמה ימים לפני החזרה עם סרטונים של התזמורת של אום כלתום.

סלים אל נור
סלים אל נורצילום: אלכס ליבק

כהן ניהל את החזרה בפדנטיות מחויכת. "זאת פראזה! זאת פראזה אורגינל!" הוא החמיא לנגנים כשהם השביעו את רצונו. נשמעו גם קריאות כמו "אייווה!" ו"יא וולי!", ובמקרים של התלהבות גדולה במיוחד נזרק לאוויר גם איזה "אללה!" בשרני. סמעי סיגא בלדי, שנוגן בתחילה בצורה מהוססת, נהפך אחרי 20 דקות של אימון למרכבה מוזיקלית דוהרת. "זו היסטוריה, מה שקורה פה", אמר קמרי, כולו נרגש, והתכוון לכך שזו הפעם הראשונה שהסמעי הזה מנוגן על יד תזמורת כלשהי. אביכזר, בכיר נגני התזמורת ונגן הקאנון המוביל בישראל אחרי מותו של אברהם סלמן, פנה לנגנים הצעירים ואמר: "יהודה מרוצה מכם. שנים הוא חיפש את הפראיירים שינגנו את הסמעיאת של סלים אל נור ועכשיו הוא מצא את כולכם".

לחיות את המוזיקה

קמרי, רופא וחוקר שמתמחה בטרשת עורקים, התחיל להקשיב למוזיקה ערבית בגיל מאוחר, כשהיה סטודנט לרפואה. "עד אז ניגנתי בגיטרה ביטלס וניל יאנג", הוא מספר. הוא התחיל לנגן בעוד ונהפך לתלמידו של אל נור. "הייתי יושב אצלו בבית משמונה בערב עד ארבע בבוקר ושומע את הדברים הישנים־ישנים, מוזיקה מהעשורים הראשונים של המאה ה–20", מספר קמרי. "אחרי ששמענו את הקלאסיקות הוא התחיל להשמיע לי יצירות שלו, בביצוע התזמורת של קול ישראל בערבית או בהקלטות ביתיות שהוא עשה עם עוד וכינור בלבד. לקח לי 15 שנה עד שיכולתי לנגן את זה בעצמי".

קמרי, בן 49, הוא המבוגר מבין נגני "פירקת אל נור". הוא גם התל־אביבי היחיד בין חבריה, אחד החילונים היחידים בה, וגם ככל הנראה מצביע מרצ היחיד. כהן, המייסד השני של התזמורת, בא מהוויה תרבותית שונה לגמרי. "יהודה הגיע אל הנגנים הזקנים כי הוא התחיל להתעניין במוזיקה שלהם, ואז חיפש ומצא אותם. אני מצאתי אותם בלי לחפש", אומר כהן, בן 29. "במקום שממנו אני בא, החיבור למוזיקה ערבית הוא הרבה יותר טבעי. גדלתי עם המוזיקה הזאת. אתה הולך לבית כנסת, זה מה שאתה שומע".

כהן, שמנגן בדרבוקה, היה עדיין ילד, בן 11, כשהתחיל להיצמד אל נגני התזמורת של קול ישראל בערבית, ובעיקר אל מנהל התזמורת, זוזו מוסא, שהיה כבר בגמלאות. תזמורת קול ישראל כבר לא היתה קיימת (היא נסגרה ב–1993). מוסא ועמיתיו, שהיו כבר בשנות ה–70 לחייהם, ניגנו בחתונות ובחפלות, גם בשביל פרנסה "וגם מפני שהם לא היו יכולים לעזוב את הכלים שלהם", אומר כהן. "הם כבר לא ניגנו טוב, אבל הם לא היו יכולים להפסיק. הם פחדו ממה שיקרה להם אם הם יפסיקו".

בעודו נער התחיל כהן לנגן עם מוסא, הכנר פליקס מזרחי ומוזיקאים אחרים מהדור הזה. "אני מברך על המזל שנפל בחלקי", הוא אומר. "בשום אקדמיה למוזיקה ערבית אתה לא יכול ללמוד את התרבות כמו שאני למדתי מהם. אלה דברים שאי אפשר ללמד בכיתה. או שאתה חי את זה או שלא. לא שאני יליד מצרים. אני יליד פתח תקוה, שנת 1986. אבל כשאתה נמצא איתם, אוכל איתם, צוחק איתם, רואה איתם סרט בערבית, אתה נכנס לתרבות שלהם ומגלה דרך זה את המוזיקה. זאת היכרות שונה לגמרי מהיכרות דרך האזנה או לימוד".

תזמורת קול ישראל בערבית

אם קמרי וכהן מייצגים שני חיבורים שונים בתכלית למוזיקה הערבית (ורוב נגני "פירקת אל נור" קרובים יותר לדרכו של כהן, גם אם ללא החניכות הישירה אצל ותיקי תזמורת קול ישראל בערבית), מושכל התוודע למוזיקה והתאהב בה בדרך שלישית. הוא אשכנזי, שגדל בקריית ויז'ניץ בבני ברק ולמד בישיבה חסידית. "מגיל 12 עד 18 דיברתי רק יידיש", הוא אומר.

בגיל 18 מושכל מרד. הוא עזב את הישיבה ואת בני ברק והתגייס לצה"ל. כמה שנים לאחר מכן, חבר השמיע לו מוזיקה ערבית והוא התאהב מיד בצליל של החליל הערבי, הניי. כששאל אנשים אצל מי יוכל ללמוד ניי, הפנו אותו לאלבר אליאס, החלילן של תזמורת קול ישראל בערבית. "כשניגשתי אליו הוא אמר לי 'איך קוראים לך? קלמן? אשכנזי? מה לך ולמוזיקה הזאת?'" צוחק מושכל. אליאס הזמין אותו לחפלות של יוצאי עיראק ואחר כך אמר לו: "אתה צריך לנסוע לבגדאד. אולי תיסע לקהיר". זה מה שמושכל עשה. הוא נסע לקהיר, נשאר חודש וחצי וחזר עם חלילים שקנה שם ועם התחושה שהוא מוכן להתחיל לנגן מוזיקה ערבית. עם ייסודה של "פירקת אל נור" לפני כשלוש שנים נוצר מקום שבו הוא ואחרים יכולים לממש את השאיפה הזאת.

לשמר את האוצרות

"החלום להקים תזמורת שתמשיך את דרכה של תזמורת קול ישראל בערבית קיים בי מאז שהכרתי את זוזו מוסא ואת נגני התזמורת האחרים", אומר כהן. "בהתחלה זה היה חלום רחוק, אבל המפגש עם יהודה ועם אנשים נוספים שהיה להם חזון דומה לשלי הפך אותו ליותר ממשי. נניח שתזמורת קול ישראל בערבית לא היתה נסגרת ב–1993", ממשיך כהן. "סביר להניח שרוב המוזיקאים שהיו מנגנים בה היום אלה אנחנו, הנגנים של 'פירקת אל נור'. אנחנו היינו התלמידים של נגני התזמורת המבוגרים. רצה הגורל ונסגרה התזמורת. אז אנחנו רוצים לפתוח אותה מחדש".

תזמורת קול ישראל בערבית בשנות ה–60. בחליל: אלבר אליאס; כנר ראשון מימין: זוזו מוסא; כנר שני משמאל: פליקס מזרחי; על הקאנון (במשקפי שמש): אברהם סלמן
תזמורת קול ישראל בערבית בשנות ה–60. בחליל: אלבר אליאס; כנר ראשון מימין: זוזו מוסא; כנר שני משמאל: פליקס מזרחי; על הקאנון (במשקפי שמש): אברהם סלמןצילום: רשות השידור

"בשום תזמורת בעולם הערבי לא היה שילוב מוחות כמו זה שהיה בתזמורת קול ישראל", אומר כהן. "אומרים על התזמורת של אום כלתום שהיא היתה הכי טובה במזרח התיכון, וזה נכון, אבל לא היה בה שילוב של כישרונות, ביוגרפיות ותרבויות כמו שהיה בתזמורת קול ישראל. מצרים, עיראק, סוריה, לבנון — הצבע שנוצר מהמפגש בין כל הגוונים האלה היה חד־פעמי. בתזמורות העיראקיות היו רק נגנים עיראקים. בתזמורות המצריות היו רק נגנים מצרים. פה היה בליל של תרבויות שאין בשום מקום אחר".

חברי "פירקת אל נור" לא מתיימרים לשחזר את הצבע ואת רמת הנגינה של תזמורת קול ישראל בערבית. אף לא אחד מהם לא נולד במצרים או בעיראק. הם מבקשים להמשיך את המורשת של התזמורת בצורה הכי טובה שהם יכולים, ובהתאם לערכי הנגינה והיצירה של המורים שלהם. הם מנגנים, למשל, ללא דפי תווים — משימה מאתגרת במיוחד בהתחשב בכמות העצומה של אינפורמציה מוזיקלית שנמצאת בסמעיאת של אל נור.

לפני כמעט שנתיים, כשהתזמורת היתה בראשית דרכה (ונקראה עדיין "התזמורת המזרחית קלאסית"), ראיתי אותה מופיעה בפסטיבל ירושלמי ומנגנת שירים של הזמר המרוקאי־יהודי סלים הללי. הנגינה שלה היתה מעט מהוססת. אפשר היה לשמוע שהיא עדיין בשלבי התארגנות וחיפוש דרך. אבל חצי שנה בלבד לאחר מכן, כשהיא הופיעה בפסטיבל הפיוט בירושלים (ונקראה כבר "פירקת אל נור"), היא נשמעה הרבה יותר טוב. הקצב דהר בתנופה מרשימה והטיס את המנגינות המפותלות והמורכבות.

אלמנט נוסף שבלט בקונצרט הזה, והוא אולי הנדבך החשוב ביותר בפעילותה של "פירקת אל נור", היה המקום המרכזי שתפסו יצירות מקוריות ברפרטואר של התזמורת. חברי תזמורת קול ישראל (שכמעט כולם כבר אינם בחיים: בשנה וחצי האחרונות מתו אברהם סלמן, סלים אל נור ואלבר אליאס) היו ידועים כנגנים, אבל הם גם היו מלחינים נהדרים. הקונצרט בפסטיבל הפיוט, שבו נוגנו בין השאר יצירות של עזרא אהרון (מייסד התזמורת), אלבר אליאס, הכנר פליקס מזרחי ונגן העוד עזרא ברהום, סיפק הוכחה חד־משמעית ומרהיבה לכך.

אבל ליצירות המקוריות האלה — עשרות אם לא מאות במספרן — אין חיים אם אין תזמורת שתנגן אותן. וזה מה ש"פירקת אל נור" מבקשת לעשות: לחשוף ולשמר את האוצר המוזיקלי הגדול הזה. הקונצרט מיצירותיו של אל נור השבוע בפסטיבל העוד יהיה מימוש אחד של הפרויקט הגדול הזה, ו"פירקת אל נור" מתכננת להקליט בקרוב כמה מיצירותיו של פריד צאדק (פרדי צדוק), מלחין שהרבה לכתוב לתזמורת קול ישראל (הוא עשה את זה בלילות: בימים שירת כקצין מודיעין בכיר בצה"ל).

"זאת הצוואה שלנו", אומר קמרי. "לפני שסלים (אל נור) נפטר הוא אמר לי: 'אני החזקתי לפיד קטן. לסאלח אל כווייתי היה לפיד ענק. אני סיימתי את התפקיד שלי. עכשיו התור שלכם להמשיך'".

תזמורת פירקת אל נור
תזמורת פירקת אל נור בחזרהצילום: דודו בכר

* * *

האם הקריטריונים לתקצוב של משרד התרבות מפלים תזמורות מזרחיות?

עתידה של "פירקת אל נור" תלוי בתקציב שיעמוד לרשותה בשנים הקרובות. אם לא יהיה לה תקציב הולם היא לא תוכל להמשיך לפעול, ולא משנה כמה נחושים וחדורי שליחות חבריה וכמה חשוב הפרויקט התרבותי שלהם.

התזמורת עדיין לא מתוקצבת כיום. היא נמצאת בעיצומו של תהליך האישור של משרד התרבות. זה תהליך ביורוקרטי ממושך ואטי. "פירקת אל נור" עברה את הבחינה המקצועית של המשרד ולאחר מכן הורשתה להגיש בקשה לתקצוב. זה קרה לפני יותר משנה. תשובת משרד התרבות לבקשה עדיין לא התקבלה. בינתיים התזמורת ממומנת בעיקר מתרומות, שהיו"ר יהודה קמרי מקושש במאמץ רב, ומסתמכת על רצונם הטוב של נגניה, שמקבלים תשלום זעום מאוד.

בד בבד עם הפעילות בצינורות המקובלים להשגת תמיכה של משרד התרבות, אנשי "פירקת אל נור" פועלים גם במישור אחר, עקרוני יותר. לפני כמה שבועות הם פירסמו עצומה, שקוראת לשינוי הקריטריונים לתקצוב תזמורות על ידי משרד התרבות. "כיום המפתח לתקצוב נשען על ההגדרה של גודל תזמורת מערבית", נכתב בעצומה. "תזמורת מזרחית קלאסית דומה באופיה לתזמורת קאמרית ולכן מפתח התקצוב לשתי התזמורות צריך להיות זהה". על העצומה חתמו בין השאר הסופרים א"ב יהושע ואלי עמיר והזמר דני סנדרסון.

הקריטריונים הקיימים מבחינים בין תזמורת קאמרית (יותר מ–28 נגנים) לבין הרכב כלי (עד 28 נגנים) ומעניקים עדיפות מכרעת בתקצוב לתזמורות הקאמריות. מקדם התקצוב שלהן הוא 0.8, לעומת 0.1 להרכב כלי. ב"פירקת אל נור" יש כ–15 נגנים. לדברי אריאל כהן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת, זה מספר הנגנים שמתאים למוזיקה ערבית או מזרחית קלאסית. "בתזמורת קול ישראל בערבית היו בערך 15 נגנים", אומר כהן. "אם אנחנו רוצים שיהיה לנו תקציב סביר, אנחנו בעצם צריכים כמעט להכפיל את מספר הנגנים שלנו. אבל לעשות דבר כזה זה ללכת נגד התרבות שלנו. אם נביא עוד כלים מערביים נאבד את הצבע שלנו, את המהות שבשבילה נוצרנו. לא נהיה 'פירקת אל נור', תזמורת שמנגנת מוזיקה מזרחית קלאסית, אלא תזמורת שעושה מוזיקה אתנית, מוזיקת העולם, שזה נהדר אבל זה לא החזון שלנו. מבחינתנו, האופציה הזאת לא קיימת".

אנשי "פירקת אל נור" טוענים שהקריטריונים של משרד התרבות מפלים לרעה תזמורות מזרחיות. זה נכון, אבל הפער העצום בין מקדם התקצוב של תזמורות קאמריות ובין המקדם של תזמורות קטנות יותר פוגע בכל תזמורת שיש בה פחות מ–28 נגנים. "אנחנו מתמודדים עם אותה בעיה", אומר דן יוהס, מייסד אנסמבל המאה ה–21, שמנגן מוזיקה קונצרטית עכשווית ומונה בין 15 ל–18 נגנים. יוהס אומר שההבדל בתקצוב הוא "קיפוח ברור" של ההרכבים הקטנים ומזכיר גם את תזמורת הבארוק ירושלים, שסובלת מאותה בעיה. "לדעתי, אין כל קשר למזרח. נראה לי יותר שזה לחץ של הגופים הגדולים", מוסיף יוהס.

חבל שאנשי "פירקת אל נור" לא איחדו כוחות עם כל התזמורות הרלוונטיות שמתקשות לפעול על פי הקריטריונים הקיימים. ייתכן שלעצומה משותפת היתה השפעה גדולה יותר. חנה פתיה, המנכ"לית של "פירקת אל נור", מזכירה גם את תזמורת ירושלים החדשה, שמנגנת אף היא מוזיקה מזרחית אמנותית ומספר חבריה לא מגיע ל–28. "יכול להיות שהיינו צריכים לשתף עוד גופים בעצומה, טעויות של מתחילים", אומרת פתיה.

אנשי "פירקת אל נור" מקווים שההצהרות של שרת התרבות, מירי רגב, על מחויבותה לקידום התרבות המזרחית, יסייעו לתזמורת ואולי אף יגרמו לשינוי הקריטריונים. "חלק מהאג'נדה של רגב, וזה מבורך, הוא לתת מקום למצוינות מהפריפריה ומהז'אנר המזרחי", אומר קמרי. "זה בדיוק מה שאנחנו עושים. יצרנו יש מאין, יצרנו יהלום. את רוצה להראות שעשית משהו שהטביע חותם היסטורי? אז הנה, יש לך הזדמנות לדחוף תזמורת מזרחית קלאסית מצוינת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ