אחד מאלבומי ההיפ-הופ הטובים ביותר שנוצרו חוגג 25 שנה לצאתו

בן שלו
בן שלו
"טרייב קולד קווסט". ההיפך מזכרי אלפא ראוותנים
בן שלו
בן שלו

אלבום הבכורה של "A Tribe Called Quest" נפתח באחת מההצהרות הכוונות המרנינות ביותר בתולדות ההיפ-הופ: "Q Tip is my title / I don't think that it's vital / for me to be your idol", שר הראפר קיו־טיפ בקולו העצל והממזרי.

האלבום כולו, "People's instinctive travels and the paths of rhythm", שראה אור לאחרונה במהדורה מחודשת לרגל 25 שנים לצאתו, מימש במלים שנונות ובגרוב מזהיר את הצהרת הכוונות. הוא היה ההיפך המוחלט מההיפ־הופ האגרסיבי והזועם ששלט בכיפה בסוף שנות ה–80 ותחילת שנות ה–90. "טרייב קולד קווסט" היו קלילים, צבעוניים, אירוניים, מצחיקים: ההיפך מזכרי אלפא ראוותנים. גם המוזיקה היתה תמונת התשליל של הראפ הדחוס והצועק של הרכבים כמו "פאבליק אנמי" ו"NWA". הצליל של "טרייב" היה מאוורר, מינימליסטי, ג'זי מאוד, מה שלא מנע מהביטים שלהם להיות קטלניים. "Can I kick it?", שואל קיו־טיפ (רטורית כמובן, על סימפול של "Walk on the wild side" של לו ריד) – ומקהלה קטנה עונה לו: "Yes you can". עשרים וחמש שנה אחרי, האלבום הזה הוא עדיין אחת מבעיטות הפתיחה הכי טובות של ההיפ־הופ.


"טרייב קולד קווסט" החלו לפעול לקראת סוף שנות השמונים בקווינס שבניו יורק, בשכונה שממנה יצאו כמה שנים קודם לכן "ראן די אם סי" ואל אל קול ג'יי. "בהתחלה חיקינו אותם, אחר כך התחלנו לעשות ראפ בעצמנו על השירים שלהם, ולפני שהבנו מה קורה היינו להקה", אמר הראפר השני של ההרכב, פייף דוג, בסרט תיעודי שנעשה על "טרייב" לא מזמן.

"People's instinctive travels", שכלל שירים נהדרים כמו "I left my wallet in El Segundo" ו"Bonita Applebum", העלה את הלהקה על מפת ההיפ-הופ. שנה לאחר מכן, ב-1991, "טרייב" הוציאו את האלבום האדיר "The Low End Theory" ועלו לליגת העל של הראפ. פייף דוג הצטרף לקיו-טיפ כראפר מוביל שני (באלבום הראשון הוא מאייש את משבצת הסייד-קיק), ההשפעות הג'זיות נעשו אפילו יותר עמוקות, והאיש אשר על הביט, הדי-ג'יי עלי שהיד מוחמד, הביא את אמנות דגימת התופים לשיאים חדשים. לא היה, וככל הנראה גם לא יהיה, הרכב היפ-הופ שידע למצוא את נקודת הג'י של תוף הסנר כמו "טרייב קולד קווסט".

תגובות