בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבסיסט שניר עזרא בלומנקרנץ רוצה לרפא ולהרוג

הבסיסט שניר עזרא בלומנקרנץ יופיע בפסטיבל הג'ז בירושלים. בראיון עמו הוא מספר על חיפוש השורשים המוזיקליים שלו, ומסביר למה בגיל 40 עדיין לא הוציא אלבום שמבוסס על יצירות שלו

2תגובות

שמונה שנים אחרי שהתקיים בתל אביב, פסטיבל ג'ון זורן זכור עדיין כאחד מאירועי המוזיקה המסעירים ביותר שהתרחשו כאן. זורן, מצביא האוונגרד היהודי הניו־יורקי, הביא אתו לישראל חבורה גדולה של מוזיקאי־על, שבמשך ארבעה ימים, בשלל הרכבים, ניגנו את מיטב המוזיקה שנעשית תחת המטרייה של "צדיק", חברת התקליטים של זורן. מההארדקור המטאלי של שלישיית "מונצ'יילד", שהבריח לא מעט אנשים מהיכל התרבות, ועד האוושות המלודיות המוזהבות של להקת "Dreamers", הפסטיבל הזה היה התגשמות מרהיבה ובלתי סבירה של הזיה פראית.

מחר בערב, בפתיחת פסטיבל הג'ז החדש בירושלים (וגם ביום שישי, ביום הנעילה של הפסטיבל), תהיה הזדמנות לחזור ולשמוע את המוזיקה הנהדרת של זורן, בביצועם של כמה מטובי הנגנים שעובדים אתו, ובראשם הבסיסט שניר עזרא בלומנקרנץ. אם צריך לסכם בכותרת קולעת את הרוח שנושבת במוזיקה של "אברקסס", הרביעייה שבלומנקרנץ מנהיג, הוא מציע את השילוב הבא, שחייב להישאר במקור האנגלי – To kill and to heal.

עזרא בלומנקרנץ. מנגן
עם מוזיקאים נהדרים
זוהר רון

ההרכב התהווה, מסביר בלומנקרנץ, לקראת אירוע שמזכיר את פסטיבל זורן שהתקיים בתל אביב, אבל בגרסה הרבה יותר דחוסה. הוא נקרא "מרתון מצדה" ומתרחש בכל פעם בעיר אחרת בעולם. זורן נוחת במקום עם כעשרים מוזיקאים והם מופיעים במשך כארבע שעות ב-12 הרכבים שונים. כל הרכב מנגן בערך רבע שעה. בלומנקרנץ, אחד המוזיקאים הפעילים ביותר בפרויקטים השונים של "צדיק", קיבל מזורן אסופה של קטעים מתוך הקורפוס העצום שנקרא "The book of angels" וכולל כמה מאות מנגינות, והתבקש להעמיד הרכב שיבצע אותו באחד ממרתוני מצדה.

"התלבטתי מה לעשות", מספר בלומנקרנץ, "ושאלתי את עצמי ואת זורן איך אני יכול להוסיף משהו חדש למרתון. בסוף הגענו למסקנה שהדבר הכי טוב יהיה לעשות מוזיקה שפשוט תרצח. משהו אגרסיבי מאוד. התקפה. הבעיה היתה שבאותו זמן, בבית שלי, שמעתי וניגנתי בעיקר מוזיקת גנאווה מרוקאית, שהיא מוזיקה היפנוטית ומדיטטיבית, מוזיקה של ריפוי. שני הדברים האלה, ה-Killing וה-Healing, נראו לי בהתחלה כמו הפכים. אבל ככל שהתעמקתי בהם הבנתי שזה לא נכון. יש מרכיב חזק של נויז במוזיקה ריטואלית והיפנוטית. רעש הוא אמצעי מצוין לפתוח מקום חדש בתודעה".

השלב הבא, אחרי המיזוג הרעיוני של הקילינג וההילינג, היה למצוא את המוזיקאים שיוכלו לממש אותו. "ידעתי שאני צריך את המאדרפאקרז הכי מטורפים", אומר בלומנקרנץ. הוא מצא שני גיטריסטים: אייל מעוז, ישראלי שחי בניו יורק שנים רבות ומרבה אף הוא להקליט בחברה של זורן (בלומנקרנץ מכנה אותו "מאסטר של רעש"), וארם בג'אקיאן, שאותו הוא מכנה "מאסטר של אנרגיה". המתופף, קני גרוהובסקי, הוא "מפלצת מכוכב אחר". בלומנקרנץ מנגן ב"אברקסס" בכלי בס מרוקאי שנקרא גימברי. "אני בסיסט, אבל אני גם מנגן בעוד. הגימברי נמצא בדיוק באמצע בין שניהם", הוא מסביר.

בשיחת סקייפ מברזיל, שם הופיע בשבוע שעבר, בלומנקרנץ תיבל את האנגלית בכמה מלים בעברית, עדות לקשר הישראלי החזק שלו. הוא נולד בניו יורק לאם ילידת מצרים ואב יליד פולין, שחיו תקופה ארוכה בישראל ומחשיבים את עצמם ישראלים. בכל קיץ המשפחה היתה מבקרת בארץ, וכשבלומנקרנץ היה בן 17 הוא החליט ללמוד מוזיקה בישראל. הוא נבחן באקדמיה למוזיקה בירושלים ובבית הספר רימון, התקבל לשני המוסדות והתלבט ביניהם. הוא בחר ברימון אחרי שנקלע במקרה לחזרה של כמה סטודנטים, שניגנו "מוזיקה מוזרה, אוונגרדית, בדיוק מהסוג שעניין אותי", הוא אומר. אלה היו אייל מעוז, שמנגן כיום ב"אברקסס", המתופף שחר חזיזה ושני סטודנטים נוספים. "ברגע ששמעתי אותם אמרתי 'זה המקום שלי'", אומר בלומנקרנץ. ומה הוא חשב כשגילה שזה היה הרכב יוצא דופן ושאוונגרד הוא לא בדיוק הטעם השליט ברימון? "שמחתי שיש לפחות מישהו אחד שמנגן כך".

בלומנקרנץ השלים את לימודי המוזיקה שלו בבוסטון וניו יורק ובסוף שנות ה–90 הקים ביחד עם הסקסופוניסט דניאל זמיר והמתופף קווין זובק את שלישיית "סאטלה", שחובקה על ידי זורן והקליטה שלושה אלבומים בסדרת "Radical Jewish Culture" של "צדיק". "כשעשינו את 'סאטלה' הבנתי שהד־נ־א שלי כמוזיקאי חייב להיות קשור ליהדות שלי", אומר בלומנקרנץ. "כשאתה צעיר אתה מנסה להבין מי אתה, ואני חשבתי שהדרך הכי טובה לדעת מי אני היא לבדוק מי הם ההורים שלי, ומי הם ההורים שלהם: מהי המורשת הרוחנית והמוזיקלית שממנה אני בא".

בלומנקרנץ טוען שחיפוש השורשים הזה חשוב במיוחד למוזיקאים ורסטילים כמוהו. "יש שני סוגים של מוזיקאים – כאלה שעושים רק דבר אחד וממוקדים בו לגמרי, וכאלה שיכולים לנגן כל דבר ולעשות את זה טוב. אייל (מעוז) הוא מוזיקאי מהסוג הראשון. הוא מנגן תמיד באותה דרך מטורפת. כך האצבעות שלו זזות. אני, לעומת זאת, יכול לנגן בוסה נובה בהפלגת נופש ואף אחד לא ינחש שזאת לא המוזיקה שאני אמור לנגן, שאני מזייף. מוזיקאים כמוני, שעלולים להתפזר, חייבים למצוא את האמת שלהם, והאמת הרבה פעמים טמונה בשורשים".

אחרי 15 שנים של שיתוף פעולה הדוק עם זורן ונגינה אינטנסיבית של המוזיקה שלו, האם זאת עדיין משימה מאתגרת? "תמיד", אומר בלומנקרנץ. "אחד הדברים שהופכים את זורן למאסטר זה שהוא מקפיד להשאיר למוזיקאים מרחב ביטוי גדול". הוא שולף חוברת תווים עבת כרס. זהו "ספר המלאכים", או לפחות חלק ממנו. בלומנקרנץ מציג את דף התווים של אחת היצירות ואומר: "אתה רואה? בסך הכל שלוש שורות. מנגינה קצרה, אולי כמה אקורדים, ועכשיו אתה, המעבד והמבצע, צריך למלא בתוכן משלך את המסגרת הזאת".

בלומנקרנץ הקליט לאורך השנים כמה קטעים שלו, אבל בגיל 40 הוא עדיין לא הוציא אלבום שנושא את שמו ומבוסס כולו על יצירות שלו. מדוע בעצם? אולי כי אני 'הבסיסט'", הוא אומר. "יש תמיד דרישה לבסיסטים, וכך אתה מוצא את עצמך מנגן עם מוזיקאים נהדרים, ונהנה מזה, ולא מתעורר בך הצורך להלחין בעצמך. אבל אני מתחיל להרגיש שהגיע הזמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו