באישור הלהקה: הקסטה הראשונה של "נושאי המגבעת" תצא בתקליט ויניל

ביוני השנה נודע לחברי הלהקה שהקסטה עומדת לצאת בגרסת ויניל בלי אישורה ובתגובה הם קראו לציבור לא לרכוש אותה

דפנה ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דפנה ארד

הקסטה הראשונה של להקת הרוק "נושאי המגבעת", שיצאה בשנת 1988 בהוצאת האוזן השלישית, תושק לראשונה בשבוע הבא על גבי תקליט ויניל, באישור חברי הלהקה.

בגרסתה הראשונה, הקסטה כללה תשעה שירים, ביניהם "קול של אלוהים אחר", "ביקור בהר" ו"לייב אין בית שמש". היא יצאה בכ-700 עותקים שאזלו בתוך כמה שנים ונהפכה לפריט מבוקש בקרב אספנים ומעריצים בדיעבד.

נושאי המגבעת
"נושאי המגבעת" בהופעה ב-1987צילום: אלון סלע וערן בנדהיים

הלהקה התפרקה בשנת 1992. 20 שנה לאחר מכן, בשנת 2012, חבריה המקוריים, ישי אדר, תמיר אלברט, אלון כהן ואהד פישוף הוזמנו לדבר על הקסטה במסגרת פרק של סדרת הטלוויזיה "האלבומים", בעקבותיו, בשנת 2013, הם החליטו לחגוג 25 שנה לצאתה על ידי הוצאתה המחודשת בפורמט דיגיטלי, בהוצאה מוגבלת של 700 אלבומים ומאה קלטות חתומות בחסות חברת אנובה, וערכו לכבודה כמה מפגשים מיוחדים עם הקהל, בתל אביב, ירושלים, באר שבע, חיפה וקרית חיים, לטובתם התאחדו. שירי הקסטה הועלו באותה הזדמנות ליוטיוב ולבנדקמפ.

ביוני השנה נודע לחברי הלהקה שהקסטה עומדת לצאת בגרסת ויניל בלי אישורה ובלי ידיעתה, ביוזמת בי־סייד, חנות תקליטים ומערכות סטריאו בתל אביב, ובהסכמת מנהלה לשעבר מוטי שהרבני. בתגובה הם קראו לציבור לא לרכוש אותה.

בהודעה שיצאה מטעם הלהקה נכתב: "מוסיקאים לא אמורים למצוא את עצמם מודרים מהזכות הפשוטה לבחור איפה ומתי תופץ המוסיקה שלהם ובאלו תנאים, כיצד תארז ואיך תודפס. אנחנו פונים ומבקשים מכל אוהבי הקסטה ו/או אוהבי האנשים שיצרו אותה אי שם ב-1988, לא לרכוש את הריליס הזה ולבקש מאחרים לנהוג כמותם".

בעקבות הפרסום, דין בראון, בעלי חברת בי־סייד עצר את הפקת התקליט והתנצל בפני חברי הלהקה. בחודשים האחרונים הוא עבד אתם בשיתוף פעולה מלא למען הוצאת התקליט בתנאיהם, לאחר שחתם חוזה ישיר עמם ואיפשר להם שליטה מלאה בהיבטים האמנותיים של ההפקה, הם ביקשו מירון שין ("ג'ובוי") לעצב מחדש את העטיפה ולבסוף נתנו את ברכתם להוצאת תקליט הוויניל.

אוהד פישוף כתב היום בעמוד הפייסבוק שלו: ב"אופן אישי, אני אמביוולנטי ביחס לכל העניין. שאלת הקיום של המוסיקה הזו גם בפורמט של ויניל, נראית לי שולית. יש לי רתיעה מהפטישיזם של סצינת אספני הויניל האדוקים, היכן שהילת הפורמט והאובייקט קודמת לפעמים למוסיקה עצמה. מצד שני, הם פחות או יותר היחידים שעוד מוכנים לשלם עבור מוסיקה. מצד שלישי, ההוצאה המחודשת, לראשונה בפורמט דיגיטלי, שיזמנו אנחנו ב-2013, כולל המפגשים המיוחדים שקיימנו בעקבותיה, די מיצתה מבחינתי את העניין, גם אישית וגם ציבורית. להידרש לקסטה הזו פעם נוספת עכשיו, מרגיש כמו פעם אחת יותר מידי. מצד רביעי, אחרי ההתחלה הרעה, דין באמת עשה הכל כדי שנהיה מרוצים והמאמץ שלו ראוי לציון ומעורר הערכה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ