בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסקול מכוכב אחר: רגעי הקסם של דייוויד בואי

דייוויד בואי מת אתמול והוא בן 69 לאחר שנאבק במשך שנה וחצי במחלת הסרטן. עורכי וכתבי "הארץ" ו"דה מרקר" חוזרים לסינגלים אהובים של כוכב הפופ, לקטעי ראיון ולמפגש הראשון עם זיגי סטארדסט

8תגובות
תושבים מניחים זרים לזכרו של דייוויד בואי ליד ציור רחוב שלו בדרום לונדון, מקום הולדתו, היום
אי־פי

Can't Help Thinking About Me | רות פרל בהריר, כתבת "גלריה"

זהו הסינגל הראשון שדייוויד בואי הוציא לאחר ששינה את שם משפחתו מג'ונס, יחד עם ההרכב "The Lower Third". למרות השם השונה, בתקופה זאת הוא עדיין נותר במהותו דייויד ג'ונס, נער תרבות "המוד", חביב ומסורק בקפידה מדרום לונדון. הסינגל הנפלא היה כישלון חרוץ, והודחק במשך שנים רבות עד שזכה להוצאה מחודשת על תקליטור ואף נכלל בהופעה חיות של בואי בשנת 1999, שהתפדח על כך שעליו לשיר את המלים שכתב בצעירותו: "My girl calls my name 'Hi Dave, Drop in, Come back, See you around if you're this way again'".

Little Wonder | ירדן מיכאלי, עורך בדסק החוץ

בסוף הניינטיז בואי ידע לשים את האצבע על הדופק והפגיז עם קטע דראם אנד בייס, שככל שעובר הזמן מתברר כיותר מדהים. על עטיפת ״ארט׳לינג״ הוא נראה לובש חליפה של אלכסנדר מקווין, ושיחה בין השניים שפורסמה ב"דייזד אנד קונפיוזד" הראתה כמה רחב, מגוון וסוחף היה העולם של הענקים האלו. 

Thursdays Child | 

ספי קרופסקי, ראש דסק חדשות

זה יצא רגע לפני המילניום. כולנו עסקנו אז בחשבונות נפש ובפחדים מגוחכים מבאגים. גם בואי עצר לרגע של רטרוספקטיבה; להתבונן אל תוך עצמו. כנראה שאין מישהו שעשה את זה טוב יותר ממנו. "כל חיי ניסיתי לעשות את המיטב עם מה שהיה לי", הוא סיכם בעדינות את מה שהיה עד כה, ואז הבהיר למען הסר ספק שהעתיד הרחוק־קרוב הזה בכלל לא מפחיד אותו. למעשה, הוא כבר מצפה להיזרק למחר. ‎

מיה אשרי, עורכת בדסק החדשות

Thursdays Child הוא לא השיר הכי טוב או איקוני של בואי, אבל זה שיר שמוכיח שהוא לא פחד מכלום – אפילו לא מלהזדקן. שיר רפלקטיבי ונוגע, שעושה כבוד גם לבגרותו

Blackstar | שני ליטמן, כתבת "גלריה"

בחירה די מתבקשת, לא? שיר של אדם נוטה למות עם קליפ מצמרר, שבו מופיעה הגולגולת שמזכירה ביצירות האמנות הקלאסיות את היותנו ברי חלוף. זהו שיר הנושא מאלבומו האחרון של בואי, שיצא רק בשבוע שעבר ומקבל עכשיו ערימות חדשות של משמעות. 

ראיון | אסף פרידמן, סגן עורך אתר "הארץ" 

בחרתי דווקא בקטע ראיון מ-1974. אני חושב שהוא מציג כמה מסודות הקסם של בואי. כוכב פופ מעט שביר, מאוד חכם, תיאטרלי, אפל, מצחיק, עמוק, עם קורטוב תהילה וכמובן — מאוד מאוד מסומם וחריג. בלי סוכנים ויח"צנים שיגנו עליו ויעצבו אותו. סתם נפש יוצאת דופן שחוקרת את הזמן והמרחב. לפעמים, הטענה ש"פעם היה פה יותר טוב" מוצדקת לחלוטין (הראיון בשני חלקים, ומומלץ להמשיך גם אל חלקו השני שמתנגן בהמשך לחלק זה). 

Win | יאיר בראף, עורך בדסק החדשות 

Moonage Daydream | עדי טרודלר, מפיקה ב"גלריה"

השיר הזה מתוך האלבום האיקוני "עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדסט" מספר את סיפור היווצרותו של זיגי, החייזר־משיח — סיפור שמשלב רומנטיקה, דת, מרד ותשוקה. זה השיר הראשון של בואי ששמעתי, ומאז ואילך הוא ליווה אותי ברגעים מאושרים רבים במהלך התבגרותי.

(It's No Game (Part 1 | אבי פיטשון, כתב "גלריה"

השיר הפותח מתוך האלבום הראשון של בואי ששמעתי. הוא יצא ב-1980 ושמעתי אותו בזמן אמיתי, ויצא שזה היה בדיוק בזמן הנכון — טיימינג מושלם הוא רק אחד מהקסמים של בואי. השיר נחת בעולמי כשהייתי בן 12, ומילא אותו בסאונדים וצורות שהעלו אותי על מסלול שאני צועד בו כל חיי.  

Starman | יעל בניה, עורכת בדסק החדשות

Time | דפנה מאור, עורכת כלכלה עולמית TheMarker

המתח המושלם שבין היופי המלודי הצרוף, יללת האובדן וקריאת התיגר התמידית של בואי מגיע לשיאו באתנחתא המהדהדת שבין הפסנתר הגאוני של מייק גרסון לגיטרות המייללות של מיק רונסון באמצע "טיים". בדממה שבה נדמה שהגיע קץ הזמן, שומעים את בואי נושם עמוקות וחוזר לחיים של סמים, יין אדום ומאבק תמידי בהיותו בן חלוף.

Modern Love | שירה מייקין, עורכת בדסק החדשות

זה שיר החירום שלי. אם אני חשה מלנכולית או מיואשת, אני שמה את Modern Love בפול ווליום ומצב הרוח שלי משתפר תוך שנייה. כי כל עוד יש לנו את בואי, יש תקווה. 

Modern Love

Ashes To Ashes | רוית הכט, פובליציסטית ועורכת מדור הדעות באתר "הארץ" 

מהשירים הקליטים, הפופיים והמושכים ביותר של בואי, שפיתה במגניבות המלודית שלו, ובעיקר בשימוש המתוחכם והנכון בסינטיסייזר (זה פשוט שיר שכיף להאזין לו) להיכנס לעולם האפל והכבד יותר של בואי. מי שנולד בשנות ה-80 ואילך הגיע ל-Space Oddity ול-Ziggy Stardust דרך השער הזה.

Sound And Vision | בר פלג, עורך בדסק החדשות

השיר הזה יצא בשנת 77' ובעיני הוא מבטא את בואי כמו שאני רואה אותו — שמח, קופצני ומלא חיים. כי אחרי כל המלים היפות שנאמרו ועוד יאמרו, בסופו של יום דייוויד בואי היה אסופה של צלילים וחזיונות פרועים.  

Sound And Vision

Fashion | נועה אסטרייכר, עורכת ב-TheMarker

תחילת שנות ה-2000, חורף קפוא בבסיס צבאי. שלושה חודשי קורס עם עוד 120 בנות והזהות העצמית נמחקת. הדיסקמן הענתיקה שלי חורק מתחת לשמיכה אחרי כיבוי אורות, מזרים את דייוויד בואי למוח שלי, להרגיע את המחשבות: אם אחתוך את הגדר ואלך על הכביש הראשי – האם אגיע הביתה עד 8 בבוקר? והנשק, איפה אשליך אותו? בצד הדרך? או שכדאי להשאיר אותו בבסיס ופשוט לברוח? הוא היה איתי כשאף אחד אחר לא היה. דרך הטמטום הצה"לי ושרירות הלב המתלווה אליו. דרך הצעקות וה"כן, המפקדת" האווילי שחוזר שוב ושוב, מצריד את הגרון. דרך הקור המצמית והתורנויות המטופשות והכניעה המוחלטת לכל מה שהוא לא אני, לכל מה שמנוגד לדעותי ואמונותי. השיר "Fashion" התאים במיוחד – פנו לשמאל! פנו לימין! צרימה במרחב אחיד.

חוץ מהשיר הזה, גם שמעתי בלופ את "Sound and Vision". בערב האחרון של הקורס, באימון צעידה אידיוטי על מגרש המסדרים, העבירו אותנו לעמידת "נוח". בדממה שנוצרה לרגע הימהמתי בקול "Don't you wonder sometime..." ולפתע שמעתי קול משמאלי: "'Bout sound and vision". פניתי בחדות, המומה, לשמאל, וראיתי את החיילת שעמדה לידי – קטנה וקופאת מקור. הבטנו אחת בשנייה לרגע ונפלנו אחת על צווארי רעותה – "את מכירה את השיר הזה?!", צווחות וקופצות מעלה-מטה בהתרגשות. "אסטרייכר! לוין! עופו למקומות שלכן!", קטעה צרחה של המ"כית את האידיליה. חזרנו לשורה, הועברנו לדום. אבל שם ידעתי שעם דייוויד בואי אנחנו אף פעם לא באמת לבד.

David Bowie - Fashion emimusic

Survive | ליאור דטל, כתב TheMarker

עטיפת האלבום הציגה את גופתו של בואי משנות ה-90 מוטלת בחיקו של בואי "החדש", שהחל להרהר בגילו, בהזדקנות ובמוות. הוא מנצל שיר אהבה נכזבת כדי לשתף את המאזינים באכזבתו מעצמו, מספר שחיו ריקים ושהזמן לא לצדו ועושה את כל זה באחד השירים המרגשים שפירסם באותו עשור. ורגע לפני שהמוזיקה מתפיידת הוא מרשה למנגינה מהפזמון של סטארמן להגיח לכמה שניות. שיר אהוב נוסף הוא "Slip away", שיצא כמה שנים לאחר מכן. בשיר זה בואי מנגן בסטילופון, כלי הנגינה המצחיק שהוא שמר למזכרת מההקלטות של ספייס אודיטי. זה שיר מפואר ונוסטלגי על תוכנית טלוויזיה לילדים שהוא ואיגי פופ נהגו לצפות בה ביחד, כנראה תחת השפעת חומרים קשים, שבין השורות מאפשר לו לבקש מהמעריצים להפסיק לחפש את בואי הישן.

David Bowie - Survive

Fill Your Heart |  אנה בורד, סגנית עורכת "גלריה" היומי

ברגעי דכדוך לא חסרים לבואי שירים שייקחו אתכם למטה, להתענגות של ממש על כל מה שרע ומעציב, וייתנו תחושה שאתם לא לבד, שדייוויד בואי – לא פחות – איתכם. אבל ב"Hunky Dory" מסתתרת פנינה מרוממת נפש, שלוקחת כל מיני הטפות אופטימיות בסגנון "דיסני", וכשהן יוצאות מהפה שלו, אי אפשר שלא להאמין להן. 

Station To Station | ניר צדוק, כתב ועורך במדור ספורט 

"It's not the side-effects of the cocaine", הוא שר, אבל לא ממש משכנע. הקסם שמתלווה למלים והמנגינה – בהחלט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו