בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הופעת המחווה של דונלד הריסון לצ'ארלי פרקר לא תחקק בזיכרון

עם עוד ליטוש בין הריסון לנגנים הישראלים שליוו אותו - ייתכן וההופעות הבאות יגיעו אל המצוינות

תגובות
דונלד הריסון. דבק בתוכנית, לא הציג פרשנות אישית עקבית ומרתקת והביצועים לקטעים של פרקר
ג'אז חם

אחד הקטעים הטובים בהופעה של דונלד הריסון אמש (שלישי) בזאפה, היה סטנדרט הביבופ "Now is the time", ובזמן שהריסון ושלושת שותפיו ניגנו אותו, עלתה במחשבה הסצנה מתוך הסרט "בירד" של קלינט איסטווד, שבה צ'ארלי פרקר, שיכור או מסומם, דופק על דלתו של דיזי גילספי, אומר לו "אתה חייב לשמוע מה כתבתי עכשיו" ואז מנגן את "Now is the time". בשנייה הבאה עלתה במחשבה סצינה נוספת מ"בירד" שמתרחשת על מפתן דלת. פרקר עומד בשער ביתו של איגור סטרווינסקי, המלחין הנערץ עליו, מצלצל בפעמון, סטרווינסקי פותח את הדלת, מביט מרחוק באיש השחור האלמוני, תוהה מה הוא רוצה מחייו, וכעבור כמה שניות נוגות סוגר את הדלת בלי לדעת שמדובר באחד מגאוני הג'ז של המאה ה–20.

ההיסחפות אל האסוציאציות הקולנועיות עשויה לרמוז שההופעה של הריסון ושלושת מלוויו הישראלים, שהוגדרה כמחווה לצ'ארלי פרקר, היתה רחוקה מלהיות מסעירה או מרתקת. יש שלושה תרחישים שבכוחם להפוך הופעת מחווה לענק ג'ז לאירוע שחורג משגרת המחוות המוכרת. בתרחיש הראשון המוזיקאים מנגנים את המוזיקה של מושא המחווה בדיוק כפי שהיא אבל בביצוע פנטסטי. בתרחיש השני מנהיג ההרכב מציג פרשנות חדשה שמציגה את המוזיקה של ענק הג'ז באור חדש ומעניין. בתרחיש השלישי מנהיג ההרכב מתעלם לחלוטין מכך שזאת הופעת מחווה ופשוט עושה את הדבר שלו.

אף אחד משלושת התרחישים האלה לא התממש אתמול בהופעה של הריסון ושותפיו (הפסנתרנית הילה קוליק, הקונטרבסיסט יונתן לוי והמתופף שי זלמן). הריסון דבק בתוכנית, לא הציג פרשנות אישית עקבית ומרתקת והביצועים לקטעים של פרקר (או שמזוהים אתו) לא היו פנטסטיים. בקיצור, זאת לא היתה הופעת מחווה שתישאר בזיכרון. אבל אם יורדים מדרגה אחת (או שתיים) מהמצוין אל ההגון, אפשר בהחלט למצוא שם את מה שקרה אתמול בזאפה הרצליה. הריסון הוא אולי לא נגן ביבופ מובהק, אבל הוא סקסופוניסט נהדר. שלושת המלווים הישראלים שלו התגלו כיחידה מוצלחת, ובמיוחד הרשימה הפסנתרנית קוליק, שהוליכה את הקטעים באלגנטיות גרובית לאזורי הסווינג והבוגי-ווגי. ובנוגע לרפרטואר, לעולם לא יימאס לשמוע יהלומי ביבופ משוננים ובוהקים כמו "Confirmation", "Ornithology" ו"Groovin high". עם עוד ליטוש של שיתוף הפעולה בין הריסון לבין שלושת הנגנים הישראלים, שפגשו בו מן הסתם, רק לפני ימים אחדים, לא מן הנמנע שההופעות הבאות (בחמישי ושישי במוזיאון תל אביב ובמוצאי שבת בבית אבא חושי בחיפה) יטפסו ממפלס ההופעה ההגונה ויתקרבו או יגיעו אל המצוינת.

הריסון הרבה לדבר עם הקהל ולזרוק בדיחות, אבל הרגע המשעשע מכולם היה לא מכוון. זה קרה כשהסקסופוניסט הציג את הנגנים. הוא הצביע על הפסנתרנית ואמר "הילה קוליק!", ואז על הקונטרבסיסט – "יונתן לוי!", ולבסוף הוא התקרב אל המתופף שי זלמן והכריז "אבישי כהן!"

דונלד הריסון. זאפה הרצליה, 26.1

המלווים הישראלים התגלו כיחידה מוצלחת
ג'אז חם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו