בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת פיסי אושרוביץ, זקן הג'זיסטים הישראלים

אושרוביץ, שמת בגיל 90, הכשיר כמה מהג'זיסטים הישראלים הבולטים, הקליט קטעי ג'ז בתקופה שבה המוזיקה הזאת כמעט לא תועדה והנחיל לנגנים ולחובבי המוזיקה בארץ את התחושה הקצבית של הסווינג

7תגובות

פיסי אושרוביץ (1925–2016), אחד מחלוצי הג'ז בישראל, מת הבוקר (ראשון) בגיל 90. אושרוביץ, שהיה אקורדיוניסט, חצוצרן ונגן ויברפון, תרם תרומה חשובה להשתרשותו של הג'ז בישראל בשנות ה–50 וה–60. הוא הנהיג במשך שנים רבות תזמורת שניגנה במועדונים ובתי מלון בתל אביב, הכשיר כמה מהג'זיסטים הישראלים הבולטים, הקליט קטעי ג'ז בתקופה שבה המוזיקה הזאת כמעט לא תועדה והיה אחד הראשונים שהנחילו לנגנים ולחובבי המוזיקה בארץ את התחושה הקצבית של הסווינג.

משה (מוריץ) מוריץ אושרוביץ נולד בעיירה בצפון רומניה ב–1925. הכלי הראשון שלו היה אקורדיון והוא סיפר שלצוענים שאתם ניגן בנעוריו "היה משהו מה-feel של הג'ז. הרגש הזה היה קיים אצלם".

אושרוביץ. הכלי הראשון שלו היה אקורדיון
אברהם קביליו

"אקורדיון בג'ז בדרך כלל לא נשמע טוב", אומר המתופף אהרל'ה קמינסקי, "אבל אצל פיסי הוא צילצל נהדר". מאוחר יותר אושרוביץ התאהב בצליל העדין והמהדהד של הוויברפון, שנהפך לכלי העיקרי שלו.

אושרוביץ עלה לישראל ב-1950 והצטרף מיד לתזמורת של הכנר והסקסופוניסט זיגי גריילר, שניגנה במלון פארק בתל אביב. במשך חודש הוא ישן על ספסל ליד המלון ואחר כך מצא דירה בתל אביב: "16 בלטות אורך, שש בלטות רוחב. זה היה האושר בהתגלמותו", סיפר. הוא ניגן בתזמורות נוספות של בתי מלון בתל אביב עד שהתחיל להנהיג את התזמורת שלו, שניגנה במועדונים כמו הריביירה בבת ים והקוקטייל בר בתל אביב ואחר כך במשך שנים רבות, שישה לילות בשבוע, במלון דן. במשך רוב שעות הערב התזמורת ניגנה מוזיקה לריקודים, אבל מאוחר בלילה, אחרי שרוב הקהל עזב, המוזיקאים יכלו לנגן את המוזיקה שהם אהבו באמת: ג'ז. או "סווינג סטייל", כפי שאושרוביץ קרא לזה.

אם המורים הראשונים שלו היה הצוענים הרומנים, המורה החשוב השני היה אחד החצוצרנים של ענק הג'ז האמריקאי ליונל המפטון, שהופיע בישראל באמצע שנות ה–50. "שאלתי אותו למה אצלנו אין סווינג, למה זה לא מצלצל כמו שצריך", סיפר אושרוביץ חודשיים לפני מותו בראיון ל"הארץ", עם הגיעו לגיל 90. "הוא לא אמר כלום, רק עשה ככה עם היד" – אושרוביץ היכה באצבע צרידה בקצב סווינג, שמדגיש את הפעמה השנייה והרביעית בכל תיבה. "לנגן על השתיים והארבע. מתברר שעל זה יושב על העסק. אם אין לך את זה, זה לא ג'ז. זה נכנס לי לראש ומאותו רגע התחלתי לשמוע ג'ז בצורה אחרת ולנגן בצורה אחרת.

"ניסיתי ללמד את הנגנים שלי, אבל זה נשמע להם מוזר", המשיך אושרוביץ. "הם לא היו רגילים לקצב הזה. לפני זה ניגנו על האחד והשלוש, כמו במארשים. הנגנים רצו לעשות מהפכה, להדיח אותי. אפילו הלכתי למנהל המלון ואמרתי 'הנגנים לא רוצים שאני אהיה מנהל התזמורת אז מחר אני עוזב'. הוא אמר 'תירגע, אני רוצה שמחר תמצא נגנים אחרים'. בסוף הם נאלצו לבקש סליחה ולשנות את הנגינה שלהם. אחרי שהם התרגלו הם התחילו לאהוב את זה. קיבלו את הדלקת".

בשנות ה–70 אושרוביץ הפסיק להנהיג את התזמורת שלו. הוא פתח אולפן הקלטות (שבנו דני מפעיל כיום), המשיך לנגן בצורה פחות סדירה ולימד מוזיקאים צעירים רבים. הוא עשה זאת כמעט עד יומו האחרון: בשבוע שעבר עוד היה אמור ללמד. אך לפני כשבוע לקה בשטף דם בגזע המוח, איבד את הכרתו ואושפז בבית חולים. הבוקר (ראשון) מת. הלווייתו תתקיים ביום שלישי בקיבוץ כרמיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו