שמישהו יבטל כבר את טקס הגראמי

הזכיות של טיילור סוויפט ואד שירן, לצד מופע המחווה של ליידי גאגא לדייוויד בואי, הוכיחו כי טקס הגראמי הוא מוסד תרבותי עבש ומיושן

בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליידי גאגא במופע המחווה לדייוויד בואי בטקס הגראמי
בן שלו

"מה המלה הנכונה לעזאזל?" צייץ בלגלוג דנקן ג'ונס, בנו של דייוויד בואי. "מתלהב מדי? לא רציונלי? מבולבל מנטלית?" כל התשובות נכונות אך מנומסות מדי. מהעכביש המסתחרר ושאר האפקטים הוויזואליים בפתיחה (מתברר שזאת טכנולוגיה ישראלית) ועד סלסולי האר־אנ'־בי הפומפוזיים בסיום — המחרוזת משיריו של בואי בטקס הגראמי, בביצועה של ליידי גאגא, היתה סלט מקולקל, מופת של טעם רע, ההיפך המוחלט מכל מה שייצג מושא המחווה. אילו טקס הגראמי היה מוסד בעל חשיבות תרבותית כלשהי, אולי היה טעם להאשים את מארגניו בזלזול בכבודו של המת.

אבל הגראמי הוא כבר מזמן לא כזה. ולכן מחרוזת האימים של ליידי גאגא לא היתה דבר מצער. להיפך, היא היתה אירוע חיובי ואף משמח מפני שהיא חשפה בצורה מגוחכת במיוחד את מופרכותו הכללית של טקס הגראמי. מדובר במוסד תרבותי עבש, מאובן ומיושן, שצריך לעבוד טיפול דחוף להסרת פקקי שעווה מהאוזניים. מצבו של הפופ העולמי די עגום גם כך. מהטקס היוקרתי ביותר שלו אפשר היה לצפות שיפנה זרקור ליהלומים המעטים שבכל זאת מלוטשים פה ושם. אבל הגראמי עושה בדיוק את ההיפך — מהלל את הנדוש, את הבנאלי. "Thinking out loud" של אד שירן זכה אתמול בקטגוריית "שיר השנה". בדיוק כמו שבשנה שעברה קטף את הפרס "Stay with me" המלוקק של סם סמית. כמה משעמם.

וכמה לבן. אילו היו איזשהן ציפיות מהגראמי, צריך היה להתרגז על כך שהוא נקט פרקטיקה המפלה המוכרת ודחק את המוזיקה השחורה לגטו. קנדריק למאר זכה אמנם בחמישה פרסים, אבל כולם הוגבלו לקטגוריות של הראפ. אלבומו "To pimp a butterfly" — מקרה נדיר בפופ העכשווי של אלבום אדיר שזוכה להצלחה מסחרית – היה צריך לזכות בפרס אלבום השנה, אבל הפסיד ל"1989" של טיילור סוויפט, שובר קופות תעשייתי נטול שאר רוח. סוויפט נהפכה אתמול לאשה הראשונה שזוכה פעמיים בפרס אלבום השנה בגראמי. הישג גדול בשבילה, סטטיסטיקה מפוקפקת בשביל הגראמי.

הזכייה של סוויפט הדגישה ביתר שאת את חוסר הרלוונטיות של הגראמי. הפרסים שחולקו אתמול מתייחסים למוזיקה שיצאה מאוקטובר 2014 עד ספטמבר 2015. "1989" יצא באוקטובר 2014. במושגים של פופ מדובר בנצח. האלבום האחרון של אדל, שיצא בנובמבר 2015 (ולכן לא היה מועמד בטקס הנוכחי), נראה כבר כמו היסטוריה לא כל כך קרובה. בפברואר 2017, שנה וחצי אחרי צאתו, הוא יזכה בכל התארים החשובים בגראמי. שמישהו יבטל כבר את הפרס הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ