בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפילו הגעגועים ל"ג'תרו טאל" לא הצילו את ההופעה של איאן אנדרסון

איאן אנדרסון לא הופיע כזמר או כסולן להקת "ג'תרו טאל", אלא בחר להציג מעין אופרת רוק עם דמויות מזמרות על מסכי ענק. זה אולי היה רעיון מעניין אבל הביצוע היה חיוור למדי

10תגובות
איאן אנדרסון
מוטי מילרוד

ביציאה להפסקה, רגע אחרי שדמותו הניבטת־מן־המסך של איאן אנדרסון עודדה אותנו באירוניה מופגנת לקנות פריטים מדוכן המרצ'נדייז, התעורר לרגע החשד שאולי כל מה שקרה בשעה המאכזבת שלפני כן היה בעצם ביקורת מתוחכמת ונשכנית על ההוויה הנוסטלגית שאופפת את הופעותיהן של להקות מסוגה של "ג'תרו טאל", דינוזאוריות הרוק של שנות ה–60 וה–70. המאפיין העיקרי של הוויית הנוסטלגיה הוא שהיא מרככת ואף מעלימה את האינסטינקט הביקורתי של מי שטובל במימיה השמנוניים. זה לא באמת משנה איך יבוצעו השירים הישנים, העיקר שהם יבוצעו ויחזירו את הקהל אל ימי הנעורים שלו. אבל האם יש רף שמתחתיו אפילו ההוויה הנוסטלגית מתחילה להיסדק ומאבדת את מקדם הסלחנות הגבוה שלה? למשל, הופעה שבה הזמר המבוגר מתקשה לשיר וחלק ניכר מתפקידי השירה נעשים על ידי זמרים שאינם נמצאים על הבמה אלא מופיעים כדמויות על מסכי וידיאו? האם ייתכן שזה המסר החתרני שאנדרסון ביקש להעביר?

מובן שלא. זה היה בסך הכל שעשוע מחשבתי של צופה מאוכזב ואפילו קצת תמה. המופע שאנדרסון העלה אתמול בהיכל התרבות, "ג'תרו טאל – אופרת הרוק", לא נעץ סיכה בהוויה הנוסטלגית, אלא להיפך: נבנה ממנה וניצל אותה.

בפעמים הקודמות שאנדרסון הופיע בישראל עם "ג'תרו טאל" הוא עשה את מה שעושים כל ענקי הרוק המזדקנים: שר את הרפרטואר הישן מתוך ניסיון לגייס את כל האנרגיה והמוזיקליות שנותרו במנועים הוותיקים. לפעמים זה הצליח יותר, לפעמים פחות, אבל חוקי המשחק היו החוקים הרגילים. הפעם הפורמט היה שונה לחלוטין. לא הופעה רגילה של להקה, וגם לא הופעה רגילה של סולן שהוא חזות הכל בלהקה שלו (אנדרסון הופיע תחת שמו, לא תחת השם "ג'תרו טאל"), אלא מעין אופרת רוק עם דמויות מזמרות על מסכי ענק.

רענון פורמט כשלעצמו הוא דבר לגיטימי ואפילו רצוי. אבל הפורמט שאנדרסון רקח לצורך הסיבוב הנוכחי שלו היה נפסד למדי, בלתי יצירתי בעליל. הומור? לא ממש. נפח עלילתי או רעיוני? לא ממש. ניצול מיטבי של סוגת אופרת הרוק? ממש לא. דינמיקה מעניינת בין הדמויות שעל המסכים (בעיקר זמר וזמרת צעירים) לבין ההתרחשות הבימתית? לא.

איאן אנדרסון

הזמר היה אנמי לחלוטין, הזמרת היתה דווקא טובה, אבל לא היה בכוחה הווירטואלי להדביק את כל העסק. מצד שני, כשזמרי המסכים נעלמו והמיקרופון היה כולו של אנדרסון, התברר שוב ושוב שהקול שלו כבר לא סוחב. ומה בנוגע ללהקה? גם היא לא היתה יצירתית במיוחד. כשירה, מקצועית, עם דגש מוגזם על הגיטריסט הצעיר, שהיה די שוויצר.

אחרי ההפסקה העניינים השתפרו, בין השאר מפני שהמערכת התרגלה במידת מה לפורמט הכאילו־חצי־אופרת־רוק. אני חשבתי שעד ההפסקה היה גרוע ואחריה היה בסדר. תגובת הקהל לימדה שרוב הנוכחים חשבו שעד ההפסקה היה בסדר ואחרי ההפסקה היה מצוין. הקו המפריד בין שתי העמדות הוא כמובן קו ההערצה ל"ג'תרו טאל". זאת הופעה למכורים בלבד. אנדרסון ולהקתו יחזרו היום (חמישי) ומחר להיכל התרבות בתל אביב ובמוצאי שבת יופיעו באודיטוריום חיפה.

איאן אנדרסון – "Jethro Tull – the rock opera". היכל התרבות בתל אביב, 24.2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו