בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמרת האמריקאית אנג'ל אולסן מכניסה מעט אור לאפלוליות יצירתה

תגובות
אנג'ל אולסן. חספוס ומתיקות
מתוך ערוץ היוטיוב

בסוף האלבום הקודם שלה, "Burn your fire for no witness" שיצא ב–2014, הזמרת אנג'ל אולסן שרה: "האם לא הגיע הזמן שתפתחי חלון לפעמים? האם אור הוא דבר כל כך גרוע?" המשפטים האלה נשמעים כמו קרש הקפיצה של האלבום החדש של אולסן, "My woman". בחלק ניכר משיריה החדשים הזמרת האמריקאית בת ה-29 פותחת את התריסים ומאפשרת לאור להיכנס לתוך החדר היצירתי האפלולי שלה, מה שלא מונע מהשירים להישמע עדיין כאילו הם לקוחים מפסקול מצוין של פילם נואר.

אולסן התפרסמה לראשונה לפני כחמש שנים כזמרת הצמודה של זאב האינדי הוותיק בוני "פרינס" בילי, ובאלבום החדש שלה היא נעה בחופשיות גמורה בין רוק, פופ וקאנטרי. אחד המבקרים אפילו כינה את הסגנון שלה "גלאם קאנטרי", אולי בגלל הפאה הזוהרת שהיא חבשה בשני הקליפים האחרונים שלה.

הנכסים העיקריים של אולסן הם קולה, שיש בו מינון מתעתע של חספוס ומתיקות (והוא עשוי להזכיר את קולה הנפלא של מרגו טימינס מה"קאובוי ג'אנקיז"), והסבלנות שלה: השירים המוצלחים ביותר באלבום החדש, שיר הנושא ו"Sister", נמשכים יותר משבע דקות של פעפוע מוזיקלי אטי, חודר ומהדהד.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו