אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הדבר הראשון הוא להתייחס לעצמך כשווה"

הוא התכחש שנים לתרבות ממנה הגיע, למד לאהוב את עצמו ואת הזהות שלו מחדש ועכשיו ממשיך להעביר את המסרים החברתיים האלה דרך השירים. גילי יאלו, יוצר שהמוזיקה נמצאת בדי.אנ.איי שלו, רוצה שתכתבו יותר ביקורת ופחות שירי אהבה. ראיון

תגובות
גאה בתרבות שלו. גילי יאלו
זוהר ראלט

כשגילי יאלו מדבר על אתיופיה הוא נשמע גאה. "זאת המדינה האפריקאית היחידה שלא נכבשה ולא הושרשו בה בכוח אלמנטים מערביים", הוא מספר בהתרגשות. "השפה היחידה בה היא אמהרית - שלא כמו במדינות אחרות שנאלצו לשלב שפות שונות מכורח כיבושים של עמים שונים. יש במדינה הזאת משהו מיוחד ואותנטי שקיים גם היום". למרות האמירות האלה, יאלו לא תמיד דיבר ככה. במשך לא מעט שנים דווקא הקפיד להתרחק מכל סממן שמסגיר את ארץ הולדתו. "הרגשתי שזה פשוט לא באופנה, לא מגניב", הוא נזכר. "כשדיברתי אמהרית בכיתה המורה אמרה שאסור, שאנחנו בישראל עכשיו ושזה כבר לא רלוונטי. לכן כשדיברו איתי באמהרית בבית או בשכונה הייתי עונה בעברית. כשצעקו לי 'תחזור לאתיופיה' לא ידעתי איך לענות. לקחתי את זה קשה. לא ידעתי הרבה על אתיופיה. האמת היא שגם לא רציתי לדעת".

» גילי יאלו - לוח הופעות
» האם ביונסה איבדה את זה?

» הופעות החו"ל שיסדרו לכם את הקיץ
» כריס קורנל הוא בדרן אמיתי. ביקורת
» מדור מוזיקה של עכבר העיר

"לא האמנתי שאוכל לשיר באמהרית"

למרות הקשיים והניכור שחווה בילדות כלפי המורשת שלו, השנים וההתבגרות גרמו ליאלו להתקרב מחדש למקורות המוזיקליים שלו, דבר שהביא אותו בין השאר להצטרף כסולן ללהקת הרגאיי זבולון דאב סיסטם. הלהקה הקליטה יחד איתו את אלבומה השני - כולו בשפה האמהרית. "מה שקרה עם זבולון היה מטורף", הוא מספר, "אחרי האלבום עשינו טור של חודשיים וחצי, 40 הופעות בכל מיני מקומות בעולם, כולל הופעה בפסטיבל סאמפסט בג'מייקה, פסטיבל הרגאיי הכי נחשב בעולם. אף הרכב רגאיי מארצות הברית או מאירופה לא הגיע לשם. בשביל הרכב קטן מישראל זאת היתה חוויה אדירה להופיע על הבמה הזאת מול עשרות אלפי אנשים. היתה תחושה של שיא".

תחושת הסיפוק והמיצוי שהתלוותה להישג הזה, וחומרים אישיים שהחלו להצטבר, הביאו את יאלו לחשוב על דרך משלו אחרי שנים של עשייה בהן לא העז לעמוד על הבמה בזכות עצמו. השנה, בגיל 36, זה סוף סוף קורה לו עם פרויקט הסולו החדש שקורם עור וגידים ועתיד לצאת בקיץ, איתו יסגור סיבוב הופעות קצר ב-18 במאי בבסקולה בתל אביב. שני סינגלים שוחררו מתוך אלבום הבכורה עד כה - "City Life", שמספר על ההתמודדות עם הקושי בחיים העירוניים ו-"Hyloga", שיר ביקורת חברתית עם מסר אופטימי במיוחד.

איך התגובות שאתה מקבל?
"לא ציפיתי לכלום ובאמת חשבתי לעצמי - תן את הכי טוב שלך ומה שיהיה יהיה. בכלל לא האמנתי שאוכל לשיר באמהרית. מאוד חששתי מהתגובות, בעיקר של בני העדה. חששתי מהבקיאות שלי בשפה ואיך זה יישמע, אבל זה יצא לטובה. שרתי ככה, עם כל ההשפעות והערבובים שלי, עם הסול והבלוז וההיפ הופ, וזה יצא הכי אני, ואני מאוד שמח על זה. מתישהו בהופעות אפילו התחלתי לרקוד ככה עם הכתפיים. בחיים לא חשבתי שזה יקרה. אבל זה מדהים וכיף לראות את הפידבק מהקהל ואני פשוט אומר תודה. התגובות מפרגנות ואני ממש מודה לכולם. בלי הקהל זה לא היה קורה בצורה הזאת".

למזלו, המוזיקה היתה שם תמיד. היא היתה שם בשבילו עוד כילד בט'דה, הכפר בו נולד, וליוותה אותו גם במסע הרגלי לארץ שעשה עם משפחתו בגיל חמש. שנים ספורות אחר כך הרומן הזה כבר הפך לקשר רציני, כשכילד פלא החל לשיר במסגרות מקצועיות ולהופיע על במות פסטיבלים בארץ ובחו"ל. "אחרי השחרור מהצבא התחלתי לשאול את עצמי הרבה שאלות", הוא חושף, "והבנתי שאני חייב לנסות להבין מאיפה הגעתי כדי לחזק את עצמי. התחלתי ללמוד ולקרוא על אתיופיה, על ההיסטוריה והתרבות המפוארת שלה, תרבות עתיקת יומין של קיסרים ומלכים שאוצרת בתוכה הרבה קסם. באופן טבעי, חלק נכבד מהתהליך הזה תפסה גם המוזיקה, כשהתחלתי להקשיב באמת לשירים מהבית ולמשמעויות הנסתרות שלהם. ככל שהלכתי והעמקתי בזה התחלתי ללכת יותר ויותר זקוף. התחלתי להבין את התרבות שלי ולא להסתיר אותה, לא להסתיר את המוזיקה, את המנהגים, את המאכלים. פתאום זה הפסיק להביך אותי והתחלתי להיות גאה במי שאני".

הקושי בחיים העירוניים. גילי יאלו עם "City Life":

גם בבית מתלהבים מהתהליך שעברת?
"ההורים שלי תמיד עודדו אותי והחמיאו לי. תמיד אמרו לי שאני מצחיק ויפה ושר מעולה. הם נתנו לי הרבה עצמאות, נתנו לי גם לעשות את הטעויות שלי וללמוד מהן. זה אחד הדברים הטובים שקיבלתי, לצד הביטחון שקיבלתי מהופעה על במות מגיל צעיר. אמא שלי עדיין בהלם מזה שאני שר באמהרית (צוחק). אבל היא תמיד דחפה אותי לעשות מה שיעשה אותי מאושר. היא המוחצנת בבית, זאת שמדברת ושרה ואני מאד מזכיר אותה בעניין הזה. אבא שלי מופנם יותר. הוא לא האמין שאפשר להתפרנס ממוזיקה עד שהוכחתי לו את זה. אגב, הפעם הראשונה בה הוא ראה אותי מופיע היתה לפני כמה חודשים, בדצמבר האחרון. הוא היה בהלם אחרי ההופעה. הקדשתי לו שיר באלבום והוא מאוד התרגש ונהנה. זה היה כיף, אחת ההופעות המרגשות שהיו לי".

החזרה לשורשים החזירה אותך למוזיקה או שהמוזיקה היא זאת שמשכה אותך פנימה?
"אני לא בטוח מה קדם למה, אבל מה שיצא מכל הסיפור הזה הוא מפגש של כל העולמות שלי. התהליך הזה חשף לי בבירור לאן אני שייך ומה אני רוצה לעשות, חשף עבורי את המוזיקה שלי. אני מרגיש שהמוזיקה שאני עושה עכשיו היא הדי.אנ.איי שלי. לאלבום הזה נכנסים הרבה רגשות, יש בו הרבה ביקורת חברתית ונושאים פילוסופיים וממש קצת שירי אהבה. שרים על זה יותר מדי".

"החברה של ימינו מעודדת אגואיזם"

אם כבר אהבה, גם לאהבה המרכזית האחרונה בחייו, אשתו לשעבר אסתר רדא, היה חלק בהחלטה על הכיוון החדש. "את אסתר אני מכיר הרבה שנים", הוא מספר, "היא עסקה גם במוזיקה אבל בעיקר במשחק עד שהגיעה הזדמנות מוזיקלית רצינית. זה קרה בערך בתקופה שבה התחלתי לכתוב חומרים משלי ומאוד דחפתי אותה לחקור מוזיקה אתיופית. כשההצלחה שלה הגיעה זה היה בום גדול. זה היה מדהים וקרו לה הרבה דברים ביחד, כשאני מהצד נחשפתי לתהליכים מאחורי הקלעים, צפיתי בכל זה ושמחתי יחד איתה. וואלה, גם אני רציתי. זה היה וואו".

אלבום עם הרבה רגשות. גילי יאלו עם "Hyloga":

זה גרם לך לקנא? נתן לך מוטיבציה?
"הערצתי אותה ותמכתי בה לאורך כל הדרך, לרגע לא היתה שם קנאה או צרות עין. הייתי מבסוט בשבילה בכל רגע וחשבתי שזה מגיע לה. היא עבדה מאוד קשה. בכלל, מהרגע הראשון ששמעתי אותה שרה ראיתי שיש בה קסם מיוחד. אבל כן, זה בהחלט נתן לי דרייב לעשות משהו משלי".כשמדברים איתו על שירי מחאה דווקא, אי אפשר שלא להזכיר את מחאת יוצאי העדה מהקיץ האחרון. "קצת עצוב שזה היה צריך להגיע למצב כזה, שרק ככה שמו לב לזה", הוא אומר. "זה חלק ממני ואני נותן יד למחאות האלה, אבל לא רק בשביל האתיופים, אלא בכדי להפוך את המקום הזה ליותר טוב. אני לא מסתכל על זה כמאבק של האתיופים בחברה הישראלית. אני חלק מחברה ותפקידו של כל אינדבידואל להפוך את החברה שהוא חי בה ליותר צודקת וטובה. אני לא חושב שצריך לחכות שהאש תגיע אליך כדי לפעול. צריך לעזור ולכבות אותה גם כשהיא רחוקה, ככה היא בטוח לא תגיע".

את הביקורת בשירים שלו, חשוב לו להדגיש שהוא לא מייחד דווקא עבור העדה האתיופית או החברה הישראלית, אלא לתופעות חברתיות גלובליות שנכונות לבני אדם באשר הם. "החברה של ימינו מעודדת אגואיזם", הוא מצהיר, "זה מתחיל מהמנהיגים, מהשכבות שלמעלה ומחלחל. ואני אומר לא! סולידרות זה העניין. Unity (אחדות). שבת אחים גם יחד". יאלו באמת מאמין שזה אפשרי. "אני באמת מרגיש ישראלי, הכי ישראלי, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, למרות השורשים והמקורות שלי. אני חושב שבסך הכל יש פה אנשים נפלאים. טיילתי בעולם וראיתי בני אדם ואם אפשר לשאוב אופטימיות - זה מהיחס שיש פה בין אנשים. לא הכל מושלם, אבל יש פה הרבה טוב".

אתה חושב שיוצאי העדה האתיופית, גם כאלה שנולדו פה, מרגישים שווים וגאים בחברה הישראלית בחגיגות יום העצמאות הנוכחי?
"אני חושב שיש ויש, לא כולם מרגישים ככה. אבל הדבר הראשון שצריך לעשות הוא קודם כל להתייחס אל עצמך כשווה - אתה מול עצמך. אחר כך יגיע הכוח להתמודד עם הסביבה. מוחמד עלי אמר ששחור זה יפה ואני גם חושב ככה. ברור שלא כולם פה צדיקים ויש תופעות מכוערות של גזענות וכו'. לפעמים זה בולט יותר ולפעמים זה עניין של איך אתה מתייחס לזה. גם לי היתה תקופה שבה נתתי לזה יותר משקל והושפעתי מזה ולא לטובה, אבל הדרך היא להבין שאתה שווה ולהקרין את זה החוצה כי יש גם אנשים טובים מסביב. חשוב לי שהנוער יפנים את זה. אני קורא על האחוזים הגבוהים של עצורים ומתאבדים ועוד תופעות שליליות בחברה האתיופית כאן וזה מבאס, אבל לדעתי הפתרון לזה מתחיל בחזרה הזאת לשורשים ובהבנה של מאיפה אני מגיע. זה הבסיס. השורשים שמחזיקים את העץ שלא ייפול. זה חלק ממני, כמו שהחברה הישראלית והחיים פה הם חלק ממני".

*#