אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירי הזיכרון מאז ועד היום: מה קרה ליפי הבלורית והתואר?

בעוד שבעבר נכתבו המון שירים על שכול וזיכרון, נראה שהאמנים של השנים האחרונות מביעים בעיקר מחאה. כיצד מתמודדים המוזיקאים עם המצב הרגיש במדינתנו ומי בכל זאת משמיע את קול הקונצנזוס?

תגובות

יום הזיכרון. השירים שברדיו הופכים לשקטים יותר, שירים עצובים, כאלה שדורות שלמים גדלו עליהם, שהתגלגלו והפכו לנכסי צאן ברזל. כולנו גדלנו על מורשת ימי הזיכרון, שרנו את שירי הזיכרון בבית הספר וזכרנו את יפי הבלורית והתואר. בשנים האחרונות נראה שמשהו משתנה פה. "האחדות" שאולי הייתה כאן פעם, אם באמת ואם למראית עין, הולכת ומוצאת דרכים אחרות ואיתה גם השירים. עם שמיעת שירי הזיכרון הותיקים כמו "מה אברך" או "שיר הרעות", עולה השאלה איזה שיר יום זיכרון הפך בשנים האחרונות, אם בכלל, להמנון "קלאסי". האם עדיין כותבים שירים כאלו? ומה בעצם זה אומר עלינו ועל החברה בה אנו חיים?.» אירועי יום הזיכרון ברחבי ארץ» מנציחים את זכרם: המלצות צפייה» שירים בכיכר 2016» הראפר שנפל במלחמת לבנוןבשני העשורים האחרונים נראה כי חל שינוי משמעותי בשירים שנוצרים כאן, אך פס הקול של יום הזיכרון שלנו מכיל עדיין את אותן הקלאסיקות מפעם כשהוא מעט "מתובל" בשירים עכשוויים יותר. חלק גדול מהם הם שירים שאינם עוסקים בשכול כלל. פעמים רבות אלה שירי אהבה כמו "לעתים" של להקת רעש, "אהוב יקר" של רונית שחר או שירים מורבידיים כמו "ערב ב' כסלו" של ערן צור. כל אלה נכנסים לפסקול של יום האבל והזיכרון בעיקר כי הם שקטים ומתאימים לאווירה, ובכדי לשוות לפלייליסט צליל חדש וצעיר יותר, לצד שירי מורשת הקרב הידועים."אהבה מקודשת בדם". להקת הנח"ל - שיר הרעות:בחשיבה על השירים שנכתבו בשנים האחרונות אודות השכול או המצב הביטחוני והצבאי, נראה כי רבים מהם אינם באים מתוך ראייה של קונצנזוס. בניגוד למשפטים כמו "כולנו רקמה אנושית" או "נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר", השירים שנכתבו בשנים האחרונות הפכו אישיים יותר - למשל "עכשיו טוב" של גלעד שגב, אשר נכתב לזכר אחיו שנהרג. זהו שיר אודות יום בו בילה עם אחיו, מספר שבועות לפני שנהרג. ניתן אולי להשוותו במידה מסוימת לשיר "אחי הצעיר יהודה" שכתב אהוד מנור לזכרו של אחיו, אך ההבדלים בין הדורות ניכרים בהתייחסות האישית המלאה לאח האהוב בשיר של שגב, לעומת התייחסות כללית יותר לחבריו הלוחמים של האח בשירו של מנור: "אחי הצעיר יהודה/ האם אתה שומע?/ האם אתה יודע? / כל חבריך הטובים/ נושאים דמותך עמם/ ובכל הטנקים על קווי הגבול /אתה נמצא איתם/ ..."."הזמן עצר מאז ל-17 שנים". גלעד שגב - עכשיו טוב:עם זאת, נדמה ששירי השכול האישיים הם מעטים, בעוד קולות אחרים התחזקו בשני העשורים האחרונים - קולות של ייאוש ומחאה. בחלקם, גם בשירים שאינם מביעים מחאה מפורשת, מתוארים מצבים של טראומה, של חיים על פי מוות ושל חוסר אונים, ומוצגים המצבים האבסורדיים שעולים מהקיום בארץ כמו שלנו. החיילים כבר אינם רק גיבורים, יפי בלורית ותואר. הם לעתים קרובות גם מבולבלים או חלשים. דוגמא לשניים מהם הינם השירים "לא יכול לעצור את זה" של יובל בנאי: "שמונים ושתיים בגבעות של בירות/ פרנקו עירני שלא יבוא סיוט/ לא יכול לעצור את זה/ אני סופר כוכבים בקול רם/ גיל אומר מנצלים אותנו סתם/ לא יכול לעצור את זה." או השיר של בן דודו אהוד בנאי, "הופעת מילואים": "אור נרות נשמה לא עוזב. מהבהב/ שיירה עולה על נתיב מסוכן/ שיירה לאיפה את הולכת"."החלל מתמלא אור נרות נשמה". אהוד בנאי - הופעת מילואים:מתוך השירים שנכתבו בשנים האחרונות, אלה שמבטאים תחושה של אחדות כמו פעם הם דווקא אלו שנולדו מתוך הפרויקט הנושא את השם עוד מעט נהפוך לשיר. זהו פרויקט מטעם גלי צה"ל, שבמסגרתו אמנים מלחינים ומבצעים שירים שכתבו נופלים. מתוך הפרויקט נולדו לאורך השנים שירים יפים שהפכו לצלילים מרכזיים המושמעים בימי זיכרון. ניתן לציין מתוכו שירים כמו "ריבונו של עולם" המופלא שביצע ברי סחרוף, או את "כולם יורים עלי" שביצע אביתר בנאי. מכאן עולה השאלה מדוע קולות השכול המזכירים את הקונצנזוס של פעם, עולים מתוך פרויקט שהופק על ידי צה"ל, בעוד שקולות העולים משיריהם של אמנים עצמאיים הם קולות המביעים הלכי רוח מחאתיים יותר? התשובה ברורה ובגוף השאלה. כנראה שהתחנה הצבאית הגיעה למסקנה שאם ברצונה לשמר את הקונצנזוס, עליה להפיק את פס הקול בעצמה."והרובה הוא הפה, מדברים דברים מלא". אביתר בנאי:גם בהינתן השירים הללו, נראה כי רבים מהשירים שנוצרים כאן בשנים האחרונות אודות ה"מצב" וההתמודדות היומיומית עמו, מבטאים לא פעם מחאה ברורה. ייתכן כי עקב כך השירים האלו אינם מושמעים בימי הזיכרון ולרוב גם אינם מושמעים בתחנות הרדיו, גם בתקופות אחרות של השנה. חלקם הם שירים של זמרים מהזרם המרכזי יחסית, אשר נותרים חבויים בצל הלהיטים ה"לא מזיקים" של האמן. כך למשל באלבום "עיר" של שלומי שבן, אשר רובנו מכירים את שירי האהבה מתוכו, חבוי שיר המחאה "האזרח האחד": "כשהאופק יפיל את מסך השריפה/ אז תקפוץ הדליקה אל מחוץ הקלעים/ והערב הוא ערב מצעד אחרון/ והעיר ממולכדת עפר ובלואים". או "לעתים יצטברו ערימות המתים/ יחטט באפו המנהיג/ לא אנחנו ניסוג/ לא אנחנו נבליג", מהשיר "על קו העימות" של ערן צור מתוך אלבומו "חותך בחתך הזהב"."האזרח האחד בעיר שיושביה בלבד חיילים". שלומי שבן:בשנים האחרונות יצאו גם אלבומים שמורגשות בהם השפעות מרובות של המצב החברתי וההתמודדות עמו. אחד מהם הוא האלבום "תפילה ליחיד" של אביב גדג': "שום אדמה לא תחזיר אהבה/ שוב אלימות הצדיקה את עצמה/ כוח נמשך לכוח/... אחי התגייס בשישי בספטמבר ישר אל תוך המלחמה בצפון/ הוא שלח לי תמונה מהשלג/ של ירח בורק על עץ לבנון". או האלבום "דברים יומיומיים כאלו" של יהוא ירון, המכיל שירים העוסקים במפורש או באופן עקיף בחברה המושפעת מחוויות המלחמה והאבל: "אבא ירה בבנו הקטן/ לא בדיוק ירה/ הסורי ירה/ אבל אבא ראה את זה קורה/ יום לפני שזה קרה". יפי הבלורית נשקפים מהם בלויים, חבולים והלומי קרב. כך גם בשירו של עמיר לב מהאלבום "הכל כאן" שיצא לאחר מלחמת לבנון השנייה, מתוך השיר "בלפור 7": "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים/ הוא והאשה שלו בטח ישנים... מכוסים או לא/ בטח מכוסים". "הילדים של עזה והילדים של שדרות". עמיר לב - בלפור 7:שירי מחאה מפורשים יותר נכתבו כאן לאורך כל השנים. שירים שבעטו במוסכמות ודיברו גם על הצדדים של השירות הצבאי. ניתן אולי לשמוע אותם בטקסי הזיכרון האלטרנטיביים, אך עולה שאלה האם בכלל צריך לתת להם מקום בתכנים המרכזיים של יום הזיכרון? וגם אם לא, וייתכן מאוד שלא, הם עדיין מבטאים את תחושת אי השייכות של היוצרים, ואת הרצון לנסות ולהראות התמודדות שונה אל מול השכול. אחד הראשונים שהתפרסמו היה השיר "חייל של שוקולד" שביצעו החלונות הגבוהים, אשר נפסל לשידור בעת יציאתו בשנת 67', לפני מלחמת ששת הימים, עקב המסרים הפוליטיים הבוטים שהכיל. כך גם ניתן לציין רשימה חלקית בלבד של שירי מחאה שיצרו זמרי ולהקות שוליים ויהיה נדיר לשמוע אותם בפלייליסטים של ימי זיכרון כמו למשל "גיבור צבא ההגנה" של להקת פוליאנה פרנק, או "באב אל וואד 38א" של להקת הבילויים."זה שהטייס מזמן איננו זה נחשב תקלה?". הבילויים:יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום שבו אנו נעצרים לרגע. השירים המושמעים בו מבטאים אולי יותר מכל סוג של אחדות, אך נראה כי קיומם של שירים מעין אלו הולך ומתמעט בשנים האחרונות, לטובת שירים אישיים יותר. ההתמעטות של שירי השכול והמלחמות מעלה יותר מכל שאלות אודות השינויים החברתיים שעוברים כאן. האם אנחנו עוסקים יותר בעצמנו ופחות באומה? האם דרושים לנו פרויקטים לאומיים על מנת לקיים או להציג תחושה של אחדות? על אף השונות הגדולה שבינינו נקווה שנוכל לרגע להשאר מאוחדים לא רק בכאב אלא גם ברצון שיהיה טוב. בתקווה שהסירנות שיהדהדו יהיו רק אלו של הזיכרון, והפיצוצים שיהדהדו ברחובות יהיו רק אלו שבקצהו של היום הזה, הדהודי הזיקוקים של יום העצמאות.הכתבה פורסמה לראשונה במאי 2011

*#