רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מ"עמוד האש" עד "החיים יפים": הסיפורים מאחורי שירי יום השואה

מדי שנה מלווה אותנו פסקול קבוע ביום השואה. אריק קנס מביא את הסיפורים מאחורי אותם שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית

תגובות
שיר הנושא של הסרט "החיים היפים".
אחינועם ניני
Barry Insell

זיכרון הוא יכולתם של בני האדם לאסוף ולאחסן בתודעתם את הפיסות, הקרעים, החוויות והמילים שנאגרו מניסיון חייהם והעבר. חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם היהודי, הוא שואת יהודי אירופה. השואה, כאירוע טראומטי בהיסטוריה האנושית, השפיע על חייהם של מיליוני בני אדם, ומהווה נושא ליצירות אמנות רבות בכל התחומים: ספרות, קולנוע, תיאטרון, ציור, פיסול, שירה ומוזיקה. כולן ניסיונות לזכור, להזכיר ולהתמודד עם הנושא.

» יום השואה 2018 - לרשימת האירועים המלאה
» זוכרים על המסך: המלצות צפייה ליום השואה
» טלאי ורוד: סרטי השואה הלהט"ביים
» עצרת יום השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות
» אנה פרנק בגובה העיניים: מספרים לילדים על השואה

שירים רבים נכתבו על השואה, לאו דווקא באזכור מפורש של השמדה ורצח. לצד שירי עידוד לפרטיזנים כמו "שיר הפרטיזנים היהודיים", או "העיירה בוערת", שהבליטו את הפאתוס והצניעו את הרגשות האישיים, נכתבו גם שירים שדיברו על ההתמודדות האישית עם הטראומה, כמו "אפר ואבק" ו"רקמה אנושית אחת". חלק מהשירים נכתבו על ידי אנשים שנרצחו בשואה, ורק לאחר מותם וגילוי כתביהם נעשה הקישור המצמרר לטרגדיה האנושית. הנה חלק מהסיפורים שמאחורי השירים.

"עמוד האש" - הכל עובר חביבי. מלים: אהוד מנור, לחן: שם-טוב לוי

"עמוד האש" היא אחת ההפקות הדוקומנטריות הגדולות ביותר שנעשו על ידי הערוץ הראשון, עם 19 פרקים שליוו את תולדות הציונות החל משנת 1896 ועד ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-1948. העבודה על הסדרה נמשכה חמש שנים, כללה 1,700 קטעי וידאו מ-34 ארכיונים, מעל 200 ראיונות מצולמים ועלתה מעל למיליון דולר - סכום שבתחילת שנות ה-80' היה דמיוני כמעט. הסדרה זכתה ל-70% רייטינג (טוב, לא היו אז אלטרנטיבות לערוץ הראשון) והשאירה בעיקר שני חותמים עיקרים: הראשון היה קולו העמוק של יוסי בנאי שקריין את הסדרה, בזכות התעקשותו הרבה של יוצר הסדרה, יגאל לוסין (את הגרסה האנגלית לסדרה קריין איאן מק'קלן, הלא הוא גנדלף משר הטבעות). השני כמובן הוא נעימת הפתיחה, שהולחנה על ידי שם טוב לוי, ונחשבת לאחת מפסגות ההלחנה הישראלית. לאחר שמתי כספי דחה את הבקשה להלחין את הפתיח, ביקש לוסין בפגישה ביתית עם לוי שילחין משהו על הפסנתר של בתו. באופן מפתיע, תוך זמן קצר הלחן היה גמור, משקף בתוכו משהו שבין ה"תקווה" לנעימת הסרט "אקסודוס". לוסין מספר שהלחן התאים לסדרה, ואת התווים הסופיים כתב לוי על קופסת סיגריות. מאוחר יותר נכתבו לנעימה גם מילים (אהוד מנור ז"ל) וניתנו לביצוע ללהקת הכל עובר חביבי.

המנון של תקווה. "עמוד האש":

"התחנה הקטנה טרבלינקה" - יהודה פוליקר. מילים: ולדיסלב שלנגל, לחן: יהודה פוליקר

אי אפשר לספר על שואה ומוזיקה בלי להזכיר את האלבום "אפר ואבק" של יהודה פוליקר. התקליט יצא בשנת 1988, ועוסק בבני הדור השני לניצולי שואה ובסיפורים שליוו את חייהם לאחר מלחמת העולם השנייה. האלבום זכה להצלחה כה גדולה אולי דווקא בגלל שלא היו בו מילים כמו "שואה", "תקומה" או "ציונות", והפך ליצירה שהצליחה להפריד את ה"אני הלאומי" מ"האני האישי" באופן מרומז, אך שאינו לוקה בכפל משמעות. "התחנה הקטנה טרבלינקה" הוקלט במקור עבור התוכנית "אחרי המלחמה" ששודרה בגלי צה"ל ב-1986 והוקדשה כולה לדור השני לשואה. בעקבות התוכנית נולד פרץ היצירה של יעקב גלעד (מפיק האלבום) ופוליקר, שהביא בסופו של דבר לתקליט השלם. את השיר כתב ולדיסלב שלנגל, משורר יהודי פולני בגטו ורשה כסימן אזהרה על הצפוי לדרי הגטו במחנה טרבלינקה. שלנגל נספה בשנת 1943, כנראה במהלך המרד שפרץ בגטו. אמו של גלעד, הלנה בירנבאום, ניצולת שואה, תרגמה חלק משיריו שנמצאו בגטו לקובץ שיצא בשנת 1987, "אשר קראתי למתים: שירי גטו ורשה".

מסר לבאים. "התחנה הקטנה טרבלינקה":

"בגרמניה לפני המלחמה" - שלמה ארצי. מילים ולחן: שלמה ארצי

בניגוד לפוליקר, שבביתו לא הסתירו את נושא השואה, שלמה ארצי סיפר בראיונות רבים שבבית הוריו נושא השואה היה טאבו, ולא הרבו לדבר עליו. וכך במהלך תקופת המעבר מהשואה ה"לאומית" לשואה ה"אישית" נולד השיר "בגרמניה לפני המלחמה" - שיר שמוקדש לאמו של ארצי ומספר על האושר והחום שהיו לפני המלחמה, ועל הבדידות וההסתגרות שאחריה. מעין רצון לחזור למקום שכבר לא קיים, עליו אמו הייתה מספרת ללא קושי, כשהתקופה שאחרי המלחמה הפכה מלאת שתיקה, צער ובלבול. השיר היה חלק ממופע משותף שהעלו ארצי ופוליקר ביום השואה בשנת 1988 בקאמרי, וכלל רבים  משירי "אפר ואבק" של פוליקר ו"חום יולי אוגוסט" של ארצי שיצאו באותה שנה. כבני דור שני לניצולים מצאו השניים שפה משותפת ונחמה הדדית במופע, ושולבו בו שיחות בין שני האמנים. למרבה הצער, המופע מעולם לא תועד.

מקום שאיננו. "בגרמניה לפני המלחמה":

"הליכה לקיסריה" - נתנאלה. מילים: חנה סנש, לחן: דוד זהבי

כאחת ממקימות קיבוץ שדות ים, הליכה לקיסריה הייתה כנראה עבור חנה סנש מעשה שבשגרה, עד שנשלחה מעבר לקווי האויב לעזור בהצלת יהודי הונגריה. במרץ 1944 צנחה סנש בקרואטיה, הצטרפה לקבוצת פרטיזנים מקומית ושלושה חודשים מאוחר יותר נתפסה כאשר עברה את הגבול להונגריה. היא נידונה למוות והוצאה להורג בחודש נובמבר. "הליכה לקיסריה", או בשמו העממי "אלי אלי", הוא שיר קצר המונה סך הכל 14 מילים נטולות סימני פיסוק - מעין תפילה הנאמרת בנשימה אחת. לאחר שנמצא השיר, הוא ניתן להלחנה לדוד זהבי (יחד עם "אשרי הגפרור"), חבר הקיבוץ גם הוא. במכתב שכתב לאמה של סנש, קטרינה, סיפר זהבי ששני השירים הולחנו "בהינף קולמוס" וללא תיקונים. "אחד השירים היפים ביותר שכתבתי בימי חיי הוא השיר 'הליכה לקיסריה', ואודה על האמת כי בשעה שהלחנתי את השיר תוך כדי כתיבתו זלגו מעיניי דמעות" סיפר לאחר מכן.

שיר תפילה. "הליכה לקיסריה":

"לכל איש יש שם" - חווה אלברשטיין. מילים: זלדה מישקובסקי, לחן: חנן יובל

זלדה נולדה באוקראינה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1926, ואף על פי שכתבה שירים רבים, קובץ שיריה הראשון יצא רק כשהייתה בת 53. למרות שלא חוותה את השואה על בשרה, היא חשה קירבה עזה לכל מה שקשור לנושא ואף כתבה על כך שירים רבים. זהו אחד השירים הידועים שלה, ומתוכו נלקח שמו של מפעל ההנצחה של "יד ושם", לתיעוד שמות הנספים בשואה. מטרתו של המפעל היא תיעוד אינדיבידואלי של שמות הנרצחים בשואה, ומאז שנת 1989 (ביוזמת חבר הכנסת דב שילנסקי ז"ל, ניצול שואה בעצמו) מתקיים ביום הזיכרון טקס ממלכתי, בשיתוף "יד ושם" ובעל שם זהה, בו מוקראים שמות כל הנספים המתועדים. השיר הוא חלק מאלבומה של חוה אלברשטיין, "כמו צמח בר" משנת 1975.

קשר חזק. "לכל איש יש שם":

"פונאר" - צילה דגן. מילים: שמריהו קצ'רגינסקי. לחן: אלכסנדר תמיר

פונאר הוא אתר מיוער, עשרה קילומטרים מדרום לוילנה שבליטא. בתחילת שנות ה-40' חפרו השלטונות הסובייטים בורות ענקיים למכלי דלק, אך לא הספיקו להתקין את המיכלים. הבורות נשארו, ובתקופת הכיבוש הנאצי הובלו אליהם יהודים, צוענים, נכים ומתנגדי משטר שהוצאו להורג ביריות. עד סוף שנת 1941 נרצחו במקום מעל 40 אלף יהודים. בניסיון לחפות על הרצח, החלו הנאצים להוציא את הגופות מהבורות ולשרוף אותן באוויר הפתוח. קבוצת האסירים שהייתה אחראית על המבצע (שכונה "מבצע 1005") הצליחה להימלט ולספר על הזוועה לעולם. את מעשי הרצח תיעד בשיר המשורר והעיתונאי הליטאי שמריהו קצ'רגינסקי, בשנת 1948. השיר נכתב ביידיש, משום התנגדותו של קצ'רגינסקי לציונות ולשפה העברית (הוא אף העדיף לעלות לארגנטינה, ולא לארץ ישראל). את הגרסה היידית ביצעה חווה אלברשטיין, ואת הביצוע בעברית של צילה דגן תרגם אברהם שלונסקי.

הנצחה ותיעוד. "פונאר":

"החיים יפים" - אחינועם ניני. מילים: אחינועם ניני וגיל דור, לחן: ניקולה פיובאני

"החיים יפים" הוא סרט איטלקי בבימויו של רוברטו בניני שיצא ב-1997. מדובר בקומדיה טרגית שעוסקת בשואת יהודי איטליה כפי שהיא משתקפת בחיי משפחה אחת. בניני (שאביו שהה שנתיים במחנה ברגן-בלזן) השתתף בכתיבת התסריט, שיחק בתפקיד הראשי ואף קיבל אוסקר על תפקיד זה. נראה כי אחד הגורמים להצלחתו של הסרט (כמו גם לביקורות קשות מצד שני) היא העובדה שהסרט אינו עוסק בזוועות השואה, אלא מנסה לעקוב אחרי התמודדותה של משפחה אחת עם האבסורדים של התקופה. באוסקר נוסף זכה מלחין הפסקול לסרט, ניקולה פיובני, מלחין איטלקי שבאמתחתו יצירת מעל 130 פסי קול לסרטים שונים. בפסקול הסרט מופיע השיר כנעימה, ורק לאחר מכן נוספו המילים. בתחילה נכתבו מילות השיר באנגלית, תחת השם "Beautiful That Way”, ורק מאוחר יותר נכתבו לו מילים גם בשפה העברית.

התמודדות עקיפה. "החיים יפים":

*#