אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום הכי מעניין של ביונסה הוא כשלון מפואר

יאמר לזכותה שקווין בי מנסה לגעת בנושאים חשובים ב-"Lemonade" המדובר, אבל אפילו עם שירים פמיניסטיים של העצמה נשית, שלל כוכבים אורחים, גנגסטא-ראפ משויף וטקסטים על בגידות של ג'יי זי - זה עדיין מתאמץ מדי. ביקורת אלבום

תגובות

כמי שכל אירוע בקריירה שלה, מהוצאת קליפ ועד כניסה להריון, נראה מתוכנן עד לפרט האחרון להשגת מקסימום חשיפה ובאזז, כנראה שצריך אירוע בקנה מידה של מותו של פרינס כדי להעיב מעט על חגיגות שחרור אלבומה החדש של ביונסה. ובכל זאת, השבוע התערבל האבל על לכתו של הנסיך הסגול בציפייה לשמוע את "Lemonade", שכמו קודמו מ-2013, הונחת על העולם ללא כל התראה מוקדמת.» ביונסה - כל הכתבות » מה, ביונסה שחורה? צפו ב-"Formation"» יכול להיות שביונסה הפכה למלכת טראש?» היה שלום פרינס, נתראה בירח» המדריך המלא לפסטיבלי המוזיקה בפסח» הכינו את הכיסים: הופעות הקיץ הגדולותהפעם הרימה ביונסה את הרף ושחררה, בנוסף למוצר המוזיקלי והאלבום בפורמט ויזואלי (עם קליפים לכל השירים), גם קישור עסקי-יחצ"ני עם רשת HBO בצורת קדימונים לסדרה "משחקי הכס" ושירות הסטרימינג Tidal שנמצא בבעלותו של בעלה, אחד בשם ג'יי זי. בקיצור, כרגיל במפעל הביונסאי, הכל מתוקתק, סגור ותפור למשעי כמו תלבושות הרקדנים שליוו אותה בסופרבול האחרון. דבר ראשון שצריך להגיד: האלבום החדש הוא הדבר הכי מעניין שביונסה הוציאה אי פעם, אבל זה עדיין לא הופך אותו לשום סוג של מאסטרפיס.גילתה את הקללות "פאק" ו"ניגא". ביונסה (צילום מסך מתוך "Lemonade")הברכה והקללה הכי גדולה של ביונסה היא השאפתנות היומרנית העצומה שלה. השאיפה להפוך כל אלבום לאירוע מונומנטלי, הרצון לברוא קונספטים חובקי-כל, לטפל בנושאים כבדי משקל שנמצאים פעמים רבות מחוץ לליגה שלה, לעסוק גם בפמיניזם וגם בזכויות האישה, גם בפוליטיקה אמריקאית, גם באפליית השחורים, גם בבעיות דומסטיות של בגידה, נקמה וחרטה, גם בניתוח לאחור של הביוגרפיה של עצמה, גם בהמחשת סממני ההצלחה הכלכלית האדירה שלה - וגם לנסות שהכל יהיה רקיד ויקפיץ פקאצות במועדונים. זאת בדיוק הסיבה שאלבומים של ביונסה הם כמעט תמיד עסק בעייתי - כמה סינגלים אדירים, כמה נסיונות מעניינים, ולא מעט שירי ז'אנר נוסחתיים שמתאדים לאחר מספר מועט של השמעות. כועסת על הבגידות? עושה אלבום שממחיש. ביונסה וג'יי זי (צילום: AP)ב-"Lemonade" נראה שביונסה גילתה סוף סוף את הגנגסטא-ראפ. תחילת האלבום רצופה בקללות מהסוג שהיה ניתן לשמוע באלבומי גנגסטא קלאסיים מתחילת שנות ה-90'. הרבה "פאק", "סאק", "ביצ'", "אס", "בולז", "ניגא" וכאלה (אגב, למה רק המילה "דיק" מצונזרת? לביי הפתרונים) כשהיא בפאזה כועסת, לכאורה על בגידותיו של ג'יי זי, או שמא רק על איזשהו גבר מטאפורי דמיוני שעוד לא קלט את מסרי הפמי-קפיטליזם הכוחניים של הגברת הראשונה של הא-R&B. ביונסה מסמפלת את מלקולם אקס ואת סבתו בת ה-90' של ג'יי זי, משתפת את ג'ק ווייט, פאת'ר ג'ון מיסטי, ג'יימס בלייק ודה וויקנד, משלבת קטעי ספוקן וורד ודוגמת את אנימל קולקטיב ואאוטקאסט (רענן) לצד לד זפלין ואייזיק הייז (שחוק). כמובן, וכנהוג בעדות ההיפ-פופ של דורנו, כל שיר, גם האישי, האינטימי והחושפני ביותר, מתהדר ברשימת כותבים-שותפים בהיקף של ספר טלפונים של עיר בינונית בסין.ברוכים הבאים לעולם הגנגסטא-ראפ של קווין בי. הטריילר ל-"Lemonade":ההגשה הקולית של ביונסה היא עניין של טעם אישי. לטעמו של כותב שורות אלה, למרות איכות טכנית בלתי מעורערת, יש לביונסה נטייה "למכור" את השיר יתר על המידה, עם ארסנל מניירות קוליות שממוצה כאן עד תום, מסלסולים והרמוניות רב-שכבתיות, דרך פסאודו-ראפ ומבטא דרומי מודגש ועד ללחישות סקסיות-עלק וקפיצות אוקטבות שהיו שולחות גם את מעריצי מריה קארי לממ"ד הקרוב. אבל ברגעים שביונסה פשוט לוקחת שיר טוב ומבצעת אותו כמו שצריך, אין לה הרבה מתחרות. כך למשל במהתלת הקאנטרי-בוגי המפתיעה "Daddy Lessons" או בגוספל-הופ הפוליטי של "Freedom" בסיוע נכבד של קנדריק למאר. לעומת אלה, בלדת הפסנתר "Sandcastles" סובלת מאדליזציית יתר (מלשון הזמרת אדל), כלומר טובעת בווקאלז לא מרוסנים ובהגשה כל כך אקספרסיבית ומוקצנת שסוחטת מהשיר כל טיפת רגש ומשאירה אותו יבש, נוסחתי ומשמים.בגיל 41 אולי תגיעי לפרינס. ביונסה ופרינס (צילום: KEVORK DJANSEZIAN / AP)גם אחרי שאמרנו את כל מה שאמרנו, אנחנו לא הייטינג. להפך: גם בכשלונותיה ביונסה נשארת מעניינת, דווקא בגלל הנסיונות לגעת בנושאים שברומו של עולם, לדחוף את מעטפת הפופ-סטאר אל הקצה, לגעת בעצבים חשופים ולהביא למרכז הבמה אמנים ונושאים שבדרך כלל מתחבאים בשוליים או מתחת לרדאר. מי יודע, אולי יום אחד המאמצים ישתלמו והיא תגיע למעמד של פרינס, נניח.

*#