עשרה אלבומים שכדאי לקנות בפסח הקרוב

מאוהבים במסורת המוזיקלית של פסח אבל לא יודעים מה כדאי לרכוש ולמי? עשינו סדר בכל האלבומים הכי מעניינים שיוצאים בחג הקרוב. מהיפסטר עד בורגני, ומזקן עד צעיר - הפסקול המומלץ לפסח

טל אורן
יאיר בריל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עטיפות אלבומים פסח
10 אלבומים מומלצים לפסח 2019צילום: קרדיטים בתחתית הדף
טל אורן
יאיר בריל

חג פסח הוא לא רק שבועיים של חופש לילדים, טיולי אביב ובליסת מצות, אלא גם יום חג אמיתי לחובבי המוזיקה ולחברות התקליטים. אם גם אתם מאמינים שאין דבר המשתווה לחינוך מוזיקלי הכולל החזקת תקליט או דיסק אמיתי ביד, הגעתם למקום הנכון. האחיינית, בן המשפחה הקרוב או הרחוק, והדודה מחדרה שלא ראיתם מאז בר המצווה, בוודאי ישמחו לקבל מתנה לפי טעמם. לא יודעים מה לקנות? עשינו סדר באלבומים הבולטים שיצאו לאחרונה, קנו לעצמכם מתנה לחג.

» פסח 2019 - המדריך המלא לחג
» פסטיבלי מוזיקה לפסח
» פסטיבלים בפסח לכל המשפחה
» אירועי האמנות של פסח
» מסיבות פסח שוות במיוחד

אלון עדר ולהקה - "משתלבים בנוף"​

כמעט בגדר העל-טבעי, ונגד כל בצורת יצירתית, עדר ממשיך לספק אלבומים מצוינים. את כל אווירת "משתלבים בנוף" אפשר לדלות משיר אחד, מצומצם במילותיו, אבל גדול בכל השאר - "חיה קטנה": "אתה חיה קטנה בג'ונגל הגדול, אתה רוצה לצעוק אבל אתה לא יכול, יושב על העץ מסביב העולם מתפוצץ". הג'ונגל השמח-מלחיץ, כביכול טרופי ורחוק, אבל מאוד תל אביבי, ישראלי - מהיר, חנוק, משוגע, מסיבתי-בכוח כמעט. נאבק בשביל לשמר פיסות כמעט מעליבות של שפיות. בשיר אחד שר עדר "לא לוותר, לא לוותר", ומיד בשיר הבא "אנ'לא מוכן. אני עייף, מוותר". זה מכמיר לב וגם מנחם, נטול סקס-אפיל וגם מושך בחוזקה - החיים כמו שהם, הידלדלות הסרוטונין במוח, המין שכבר לא מרגש, מטלות יומיומיות שמתחדשות למחרת, תנוחו בקבר. בשיר "מלאכת החיים" עדר ורונה קינן חוזרים יחד על השורה "ומפני שאי אפשר לעבור את החיים האלה בלי חיבוק", כל כך הרבה פעמים, עד שאתה כבר לא רוצה לחבק אותם, כי אתה מזהה את הנזקקות של עצמך. למרות כל זה, ובזכות כל זה - עדר הוא אחד המוזיקאים החשובים שפועלים כיום, וכמה טוב שהוא יודע לזקק יצירה מהתסכול כמו יין מצימוקים. (טל)
» אלון עדר ולהקה - מועדי הופעות

לא מוותר. אלון עדר ולהקה עם "חיה קטנה":​

קרדיט: Alon Eder אלון עדר


דודו טסה והכוויתים - "El Hajar"

מוזיקאים שמתחזקים שתי פרסונות אמנותיות הם לא דבר חדש בעסק, בעיקר כאלה שחברים בלהקה אך אוחזים גם בשאיפות ליצירה אחרת, אישית יותר - אבל המקרה של דודו טסה הוא שונה. בשנת 2011, השיק טסה הפורה גם כך (9 אלבומי סולו ב-18 שנים) את פרויקט הכוויתים, שהוא למעשה מחוה למוזיקה אותה ביצעו סבו ואחיו. טסה לא הסתפק בהבלחה חד-פעמית של היצירה שהביאה את התרבות העיראקית לכל בית בישראל, ולפני כמה חודשים שיחרר את האלבום השלישי במסגרת הכוויתים, "El Hajar". אצל לא מעט יוצרים, אלבום שלישי של פרויקט זהה עלול להביא לפרסום של שאריות מחוממות, אבל זה ממש לא המצב אצל טסה, ששוב פעם הצליח להציג גרסה מעודכנת של המוזיקה הישנה בלי למחוק את הזהות שלה. מדובר באלבום מושלם לכל מי שרוצה לצלול לסגנון פחות מוכר ומחפש נקודת זינוק לא מאיימת. (יאיר)
» דודו טסה - מועדי הופעות

מבט הביתה. דודו טסה והכוויתים עם "Al Hilwa W'al Murra":

קרדיט: Dudu Tassa & The Kuwaitis

אבבה דסה - "In My Thoughts"

מפתיע למדי, אלבומה החדש של אבבה דסה. תמיד קיים החשש באלבומי גרוב ונשמה - שישמעו כמו חיקוי. אבל דסה שולטת בסגנון מבלי להתבלבל לשניה. אלבומה "In My Thoughts", הוא יצירת אר נ' בי טהורה בכוונותיה ופוגעת הישר בלב המטרה. השכילה לעשות כשבחרה באיציק פצצתי, גאון בפני עצמו, להפקת אלבומה השני. החומרים הטובים ממילא מגיעים למיצוי מלא של הפוטנציאל שלהם תחת השפעת הידע המוזיקלי הרחב של פצצתי והיכרותו את הז'אנר, בשילוב אלגנטי של רגאיי וסול, ושימוש מדויק ברגעי מינימליזם המאפשרים מקום לקולה המצוין של דסה. עשרה שירים עוטף האלבום, הם נעים, גם בתוך עצמם - בין בלדה עמוקה לבין מסיבה כנסייתית, ומעל כל זה זורחת שמש אתיופית חמה-חמה. אין נפילות ב-
"In My Thoughts" - הוא אלבום Feel-Good, כך שגם כשבשורשיו מחאות ושברונות לב - צמרת העץ מוריקה. (טל)
» אבבה דסה - מועדי הופעות

​פיל-גוד. אבבה דסה עם "Won't Let You":​

קרדיט: Aveva Music

שולי רנד - "רצוא ושוב"

לפחות בכל הקשור להיבט האמנותי, שנת 2018 היא המוצלחת בקריירה של שולי רנד. את מירב תשומת הלב תפס הסרט המצוין "הבלתי רשמיים", שבו כיכב רנד בתפקיד הראשי, לראשונה מאז 2004 אז שיחק בסרט "האושפיזין". חודשים בודדים לאחר צאת הסרט, ראה אור גם אלבומו השני של רנד, ששוחרר 10 שנים אחרי אלבום הבכורה המדובר, "נקודה טובה". הרבה זמן המתין רנד שמעיין היצירה יפתח מחדש, אך כבר בשמיעה ראשונה אפשר לזהות שהמעיין הפך למפל - "רצוא ושוב" הוא אלבום עגול, שלם, מנומק. את כשרון המשחק שלו מתרגם רנד ליכולות ביצוע שהופכות אותו למעין טרובדור של השטעטל - כל שיר הוא סיפור בפני עצמו, לכל מילה יש כוונה, לכל שורה יש מסר. יחד עם ההפקה המוזיקלית המדויקת של אסף תלמודי, "רצוא ושוב" צולח בהצלחה את מבחן האלבום השני, והדבר היחיד שאנחנו יכולים לייחל הוא שרנד ימצא את ההשראה לאלבום שלישי בקצת פחות זמן. מגיע לו, מגיע לנו.(יאיר)
» שולי רנד - מועדי הופעות

מפל יצירתי. שולי רנד עם "צדיק":​

רות דנון - "מה שלא נאמר"​

רות דנון משחררת את אלבומה הראשון והוא שווה את האתגר. כשתצלחו את שני השירים הראשונים - הנדמים כדלת המסננת פנימה את הקהל המתאים - תנחתו אל תוך אזור רך יותר, אך רק לרגע. בהמשך יזלגו פנימה שוב התעסקויות בפצעים, צלקות, חוסר אונים מול שינויים, מול היקום. לא סתם המסננת הזאת הונחה שם. אפשר להתווכח על הנחיצות של חומות מגן בהיכרות ראשונית, או בכלל - האם אתה מושך את האנשים הנכונים, או גם מפסיד קהל פוטנציאלי? דווקא שיר מספר 8, "כבד על עפעפינו העולם", למילותיה של לאה גולדברג - מצליח, באירוניה מסוימת לשמו, להכניס אוויר ומעט קתרזיס פנימה - כמו מסיבת סוף העולם הכי טובה שתוזמן אליה. מיד אחריו יגיע ויסגור את האלבום "משחק ילדים" - אגדה עדינה ואופטימית (יחסית), מן קלונקס בסוף יום. אלבום לא קל יצרה דנון, בו היא מניחה טקסטים מחושבים היטב בתוך הפקתו היפה ואלקטרו-נסיונית של שי לוינשטיין (מ'קטב מרירי' וטליה אליאב, שגם מנגנת פסנתר בשיר "משחק ילדים"). אבל אלבומים לא קלים, שונים, חסרי שקט-לרגעים, משמחים עד אין שיעור את האנשים שחיפשו בדיוק אותם. "מה שלא נאמר" הוא בדיוק האלבום שהיה חסר בחיים של דנון, ולא היה לה מנוס אלא ליצור אחד בעצמה בכדי לפגוש אותו במציאות. (טל)
» רות דנון - מועדי הופעות

נשכח במכתב. רות דנון עם "מה שלא נאמר":

נדב אזולאי וגיל נמט - "תלמד אותי לרקוד"

היצירה של נדב אזולאי וגיל נמט היא כמו מאורע אסטרונומי נדיר, כזה החולף בשמי המוזיקה הישראלית פעם בכמה שנים, מבליח במהירות ומשאיר אחריו שובל יפהפה של שירים מדויקים. השנה שוחררה המהדורה השלישית של אותו שובל, לה קדמו "בצד של הרעים" מ-2008 ו"זאב זאב" מ-2013. "תלמד אותי לרקוד" ממשיך את הקו של קודמיו – שירים שנעים בין רוק שמכוון ישר לבטן ובלדות שירגשו גם את גדול הציניקנים, עטופים בהפקה שמצליחה לדייק אותם ברמה כירורגית כמעט. בכל שיר ב"תלמד אותי לרקוד" תוכלו למצוא את נקודת המשען שתהפוך אותו ליהלום יפהפה בפני עצמו, ובמיוחד תנו טיפה ווליום עודף ב"נעליים כתומות", "קווים אדומים" ו"טוב" שנועל את האלבום בצורה מושלמת. (יאיר)
» אזולאי/נמט - מועדי הופעות

יהלום. אזולאי/נמט עם "נעליים כתומות":​

טוטמו - "Everything Happens Only Once"

האהבה אותה מקבלת Totemo (רותם אור) מהמאזינים ומהמבקרים בלתי ניתנת לערעור. גם אם תשימו בצד את הכריזמה והקסם הבימתי שאינו זקוק לפירוטכניקה בשביל להיות חד פעמי בכל פעם מחדש, תקבלו יוצרת נחושה, ממוקדת, המצליחה לייצר ז'אנר שהוא כמעט שלה לחלוטין, ולאזן את הכפות בין אסתטיקה לעומק. האלבום המלא השני שלה "Everything Happens Only Once", הוא שיעור מצוין למוזיקאים מקומיים בעבודה על שפה אישית, מוטיבים וכלים המזוהים עם האמן, ומעל הכל - טקסטים שהם שירה צרופה. גם באנגלית אפשר להשקיע, מי היה מאמין. אלבומה מתבלט בלהיטים עדינים שנוצרו ללא שטיקים, ותופרים את עצמם כעיטורים על לבבות המאזינים. גם הפעם בחרה טוטמו במפיק רועי אביטל לעבודה משותפת על האלבום, והשניים התעלו אפילו על עצמם. שירים כמו "Hits", שרק ליין הפתיחה שלו צפוי להציף את ארובות העיניים, או "Lungs and Liver", בו היא שרה "אני מאמינה בפעולה, אך מפחדת מהתנועה", ועם זאת - רוקדת את דרכה אל יצירה מוזיקלית נפלאה נוספת. (טל)
» טוטמו - מועדי הופעות

תנועה חופשית. טוטמו עם "Lungs and Liver":

נגה ארז והקאמרטה ירושלים - "Radar Reworked"

המהדרין יטענו שלא מדובר פה באלבום "חדש", אבל אנחנו לא עוסקים פה בקטנות. חוץ מזה, כשהתוצר הסופי כל כך טוב, למי בכלל אכפת? "Radar Reworked" הוא פרי שיתוף פעולה של ארז עם שלומי שבן ותזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, מתוך המופע "לילה אלקטרוני באופרה" במסגרת סדרת "השתקפויות". ארז, שכבר צברה קילומטראז' מרשים על במות בישראל (עמית ארז והסיקרט סי, שלומי שבן) וברחבי העולם (פסטיבל SXSW ופרימוורה), מציגה בדרך כלל אלקטרוניקה שבורה וביטים שלא מנסים להיות נחמדים בכוח. החיבור עם התזמורת הירושלמית מרכך אותה טיפה, מעגל את המוזיקה ומעניק לחלק מהשירים שלה נופך דרמטי וחום שהיה קשה לשמוע באלבום האולפן. זה כל מה שאפשר לבקש מאלבום הופעה טוב, ולנו רק נותר לקנא שלא היינו שם בזמן אמת. (יאיר)
» נגה ארז - מועדי הופעות

דרמה וחום. נגה ארז והקאמרטה ירושלים עם "Worth None":​

רונה קינן - "זמן התפוז"

"זמן התפוז" הוא נשיקה ראשונה מרונה קינן. שיריה, שתמיד אישיים וכתובים לעילא, גם כשעוטים מסתורין - פותחים את הדלת באלבום זה כשהם עוטים חיוך שובב. משהו מציג את עצמו משוחרר יותר, וקרוב ומיידי כמו אדים הנוצרים על חלון קפוא. בהפקתם של שני השדים תום דרום ותמיר מוסקט, "זמן התפוז" נותן הדגמה זהירה ויפיפיה לשלווה המגיעה אחרי שמפסיקים לנסות לתקן. שלווה שיש בה מן הוויתור, אך היא חיונית להישרדות. "אל תגידי לי יום יבוא, הביאי את היום, אני רוצה לנשק אותך ולהריע לשלום. מתחתינו תנועה עצבנית, הרצפה הישנה קורסת, מה יש לנו להפסיד, בואי למרפסת" ("בואי למרפסת"). אפשר לצלול עמוק אל תוך מערכות היחסים הרודפות את האלבום: בין אישה לאישה, בינה ובין מדינה העולה באש, בינה לבין עצמה - אך יש להקשיב לקינן, להתרכז בעכשיו ו"ממילא אין ברירה, ניאלץ להזדקן, ואם כבר להסכין עם כל מה שחולף - עדיף להתאהב, להיטמע, להתקלף". (טל)
» רונה קינן - מועדי הופעות

נשיקה ראשונה. רונה קינן עם "הזמן הזה":

אוזו בזוקה - "Transporter"

משפט מפורסם גורס כי "טיפשות היא לבצע את אותה פעולה שוב ושוב", אך דווקא ההפך לא זוכה למספיק קרדיט – אם משהו עובד כמו שצריך, אין סיבה לא לעשות אותו שוב. תשאלו את חברי אוזו בזוקה, שאלבומם האחרון הוא כמו חבר ותיק שתמיד כיף לפגוש. אם צריך לבחור מילה אחת לתיאור "Transporter", המילה תהיה "מדויק" - 10 שירים, 40 דקות, אפס פילרים. כל שיר מציג אופי טיפה שונה של החבורה שהתקבצה סביב אורי כנרות, סולן ההרכב, אבל באוויר תמיד נשמרת הרוח החופשית והמשוחררת של הבזוקות. אז נכון, יש עוד כמה חודשים עד בוא הקיץ, אבל בינתיים שמיעה בריפיט של "Transporter" תהווה תחליף ראוי ומפנק. (יאיר)
» אוזו בזוקה - מועדי הופעות

רוח חופשית. אוזו בזוקה עם "Space Camel":​

קרדיטים לעטיפות האלבומים:
אלון אדר ולהקה - "משתלבים בנוף"​ - צילום טל שחר. עיצוב אורית מילר; דודו טסה והכוויתים - "El Hajar" - עיצוב Jewboy; אבבה דסה - "In My Thought" - צילום אלייה מלניקוב, עיצוב טל סופיה; שולי רנד - "רצוא ושוב" - צילום אלדד שושן, עיצוב עמרי כהן ; רות דנון - "מה שלא נאמר" - צילום רן עזרא, עיצוב זוהר דביר; נדב אזולאי וגיל נמט - "תלמד אותי לרקוד" - צילום אוהד רומנו, עיצוב אפי קישון; טוטמו - "Everything Happens Only Once" - צילום סילאן דלאל, עיצוב יוני לוי; נגה ארז והקאמרטה ירושלים - "Radar Reworked" - נגה ארז; רונה קינן - "זמן התפוז" - YONIL; אוזו בזוקה - "Transporter" - עיצוב Carlo Vivary.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ