אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנגינת הנדודים: נגני הרחוב של תל אביב

אתם חולפים על פניהם כשאתם הולכים בעיר, לפעמים נעצרים, לפעמים זורקים שקל - אבל בדרך כלל ממשיכים הלאה. האם נגני הרחוב מצליחים בכלל להתפרנס מהמוזיקה ומה יש להם להגיד לעיריית תל אביב? תמונת מצב

תגובות

איתי פרנקלין, מנגן מחוץ לדיזנגוף סנטר, בפינת קינג ג'ורג', על גיטרה חשמלית.

טרופידור אדם רואד, מנגן בשדרות רוטשילד על גיטרה.

מי: טרופידור אדם רואד, בן 27. הוא נולד בקולורדו ולפני שנה הגיע לישראל אחרי שעבר בניו יורק ולוס אנג'לס. "מעבר לנגינה אין לי עבודה קבועה, אני בונה לייבל ומוציא את הדיסק שזה הרבה עבודה. יש לי שיר שהגיע ל-MTV שנקרא 'אם אלוהים לא עוקב אחרי'. עזבתי את הלימודים אבל אלה החיים שאני רוצה. אני מאמין שכשיבינו את התפקיד של המוזיקה ואת התפקיד של המוזיקאי העולם ישתנה. מוזיקאי עובד קשה בדיוק כמו רופא, אבל לרופא יש תואר לפני השם ואנשים מכבדים אותו. הייתי רוצה שיכבדו גם מוזיקאים ככה. כשאני שומע אנשים אומרים 'לך תמצא לך עבודה אמיתית' אני מתעצבן. מה אני לא עובד? עבודה זה להיות עבד של מישהו? אני החלטתי לעשות רק מה שאני אוהב. ניגנתי בהרבה מקומות מוזרים, היו לי הופעות מוזרות, אבל אני יושב ועושה מה שאני אוהב ועושה כסף. תסתכלו קצת מסביבכם. תפתחו את העיניים. יש הרבה טוב בעולם הזה לשמוע וגם להשמיע. אנשים מפחדים מכל מה שהם לא מכירים".הסגנון: בעיקר מוזיקה ספרדית, רוקנרול ובלו גראס.כמה בשעה: "תלוי במיקום, ביום, בשעה, במזג האוויר, בדברים שקשורים בך וגם בדברים שלא".החליט לעשות רק מה שהוא אוהב. אדם רואד (צילום: May Gal)הפעם הראשונה: "בסאבוויי בניו יורק, יחד עם חבר. לשנינו היתה עבודה אבל לא עשינו מספיק כסף והכל הלך לשכירות. אז הלכתי לקנות מגבר על בטריות והלכנו לתחנה שאין הרבה אנשים כי ממש פחדתי. ואז בא מישהו וזרק לנו חמישה דולרים ואמר שזאת מוזיקה אמיתית. זה היה תוך חמש דקות והבנתי שיש כאן משהו, שעשיתי בחמש דקות חמישה דולר. אז עברנו למקום אחר עם עוד אנשים והתחלנו לנגן, הורדנו את הראש וניגנו והמקום היה מפוצץ, הגיעו הרכבות, הרמנו את הראש אחרי כמה דקות והיה שם הר של דולרים בתוך הקייס. ממש התלהבנו. אמרנו שאנחנו לא צריכים לעבוד יותר, פשוט צריך לרדת לרחוב ולנגן. זה היה לפני חמש שנים ומאז אני כמעט ולא עובד ורק מנגן ברחוב וזאת העבודה היום-יומית שלי".על הבמה: "נגינה ברחוב זאת הדרך הכי טובה לבנות את המותג שלך כלהקה. שאנשים יכירו אותך כמוזיקאי. אתה יוצא ופוגש אנשים ולפעמים יוצא לך לפגוש מפורסמים. למשל, פגשתי את הזמר קיינאן. ניגנתי מחוץ לבית שלו, הוא בא אלינו ושם תמונה בטוויטר ובאינסטגרם והשגנו מזה הופעה גדולה. פתחתי יום אחד את הטוויטר וראינו שיש לנו הודעה ממנו ושהוא רוצה לפגוש אותנו. הוא הגיע להופעה ואמר שהוא עושה טור בכל העולם והזמין אותנו להיות להקת החימום שלו וניגנו איתו בלוס אנג'לס ובניו זילנד. הרבה אנשים נחשפו אלינו בזכות זה והזמינו אצלנו הופעות פרטיות באירועים".

"חוץ מזה, היו עוד הרבה מקרים מיוחדים בהופעות. פעם אחת ניגנתי ובא אליי בחור ונתן לי פקק של בקבוק ואמר 'יש הרבה מקומות לנגן'. הייתי בדיוק בבאסה שתפסו לי את המקום והוא פתח לי את העיניים. היה צ'יף אינדיאני שנתן לי את השרשרת שלו מתנה, וגם פעם אחת ילדה ציירה לי ציור וכתבה 'רוק און אדם'. אנשים כותבים לי שירים, כותבים לי על פתק שהם מצטערים שאין להם כסף. אלה הרגעים שבשבילם אני מנגן. יש אנשים שזה יראה להם זבל, בשבילי זה עולם שלם".מסר לעירייה: "צריך לשאול את עצמנו בשביל מה צריך מוזיקה ומשם להבין איך מתייחסים למוזיקאי. איך מתייחסים לאדם שיושב מולך ונותן את הלב שלו. אם מבינים את זה, אז מבינים שאדם שנותן מוזיקה ויודע איך להעביר את המוזיקה, הוא מחוץ לפוליטיקה. לוקחים לנו מיסים ומחלקים דוחות, ולא מבינים כמה חשוב זה לעשות טוב. לא מבינים שמוזיקאים עושים טוב לאנשים. העירייה בתל אביב היא די סבבה, אין המון בעיות, לא ברוטשילד. אבל יש מקרים שמתלוננים ואז מתחילות בעיות. אם עשיתי בשעה 200 שקלים זה אומר שלפחות 50 איש אהבו אותי. אז מה זה אומר שאדם אחד לא אהב אותך והתקשר למשטרה? בתל אביב זה עובד לפי מה שנוח. מי שנוח לעירייה שינגן לא מפריעים לו, ומי שלא נוח להם עושים לו את המוות. זה ישמע מוזר אבל אני אוהב שמתלוננים כי זה נותן לי הזדמנות להפוך את המוזיקה שלי ליותר טובה. בדרך כלל כשאנשים מתלוננים זה אומר שיש לי קהל. זה רק מראה לי שאני עושה משהו מעניין".

בן המתופף, מנגן בשוק הכרמל ובתחנה המרכזית על תופים ודליים.

נוי בן עמי, מנגן ברחבי העיר על גיטרה חשמלית.

מי: נוי בן עמי, בן 24. "במקור אני משוהם ולמדתי לנגן עם מורה פרטי מגיל 16. לאט לאט התחלתי לחרוש על הגיטרה ולהשתפר. אני רוצה להאמין שעוד לא הגעתי לשיא. שיש לי לאן ללמוד ולהתקדם ואני מקווה להיות עוד הרבה יותר טוב. ה'עבודה המסודרת שלי' היא הוראת גיטרה. אני מנגן בתל אביב כבר שנה וחצי, בהבימה, כיכר רבין, רוטשילד, בטיילת, בבורסה, בדיזינגוף, ובנמל תל אביב ונמל יפו. אני אוהב להחליף מקומות. אלה מקומות שעוברים בהם מלא אנשים והאקוסטיקה טובה. לכל מקום יש את הפלוס שלו".

הסגנון: "בעיקר Fאנק, בלוז, פופ-רוק כזה. אני אוהב קצת ג'אז. אני אוהב למשל לנגן את סטיבי רייבן, גם את 'ימים לבנים'. אני מנגן הרבה 'yesterday' של הביטלס וגם הרבה סאונד גארדן, רד הוט צ'ילי פפרס וגם מאלתר מלא. בדרך כלל אני מנגן מה שבא לי באותו רגע ויש לי הרבה אופציות, אני אוהב גם להוריד בלדות רוק ולאלתר עליהן, זה תמיד כיף".כמה בשעה: 100 שקל בממוצע.הפעם הראשונה: "זה היה בלילה לפני שנסעתי לארצות הברית לפני שנה וחצי, תמיד רציתי לעשות את זה וזה היה לפני שהופעתי במועדונים. זה היה ברחבת הבימה, ישבתי שם בחוסר ביטחון והתחלתי לנגן. למחרת טסתי לארצות הברית וכל הטיסה אמרתי לעצמי שכשאחזור אתחיל לעשות את זה יותר. באמת כשחזרתי התחלתי לשבת ברוטשילד ובבורסה הרבה. לאט לאט ראיתי שאני יכול להתקיים מזה, עברתי לעיר והתחלתי להתקיים מזה, וזה באמת מגניב לאללה".על הבמה: "יצא לי להופיע בהרבה מקומות והיה לי נחמד. מה שכן, הפעמים שהכי התרגשתי בהן? זה ג'אמים שהיו לי בברים מסוימים כמו בבוז&בלוז בפסאז', או בפעם אחת שהחלטתי לנגן ברחוב באיטליה וזו היתה ממש חוויה. פתאום קלטתי שעשיתי 60 יורו בשעתיים ושמלא אנשים יושבים ומקשיבים לי לסשן שלם. ברחוב יש המון רגעים משמחים. היתה מישהי שהזמינה אותי לפיצה והיום אנחנו ידידים טובים, פעם ניגנתי בהבימה ונתנו לי כרטיס להופעה שבדיוק התרחשה בתוך האולם. הכי אני אוהב שתינוקות רוקדים לצלילי המוזיקה שלי. חוץ מזה, יש אישה עם בייגלה שתמיד מקללת אותי בהבימה".מסר לעירייה: "פעם הייתי עובר מבר לבר בדיזינגוף, ומנגן שם. הרבה פעמים היו מזמינים אותי לנגן בבתי קפה. פעם עשיתי סיבוב כזה וקיבלתי קנס באחת בלילה מאיזה שוטר שהתעצבן עליי. חוץ מזה לא נותנים לי קנסות ולאחרונה קיבלתי אישור מהעירייה. הוא אמנם מוגבל למקומות מסוימים ולעוצמה מסוימת. בטיילת מותר כמעט הכל כי זה רחוק משכונות מגורים, וכיכר הבימה גם מקום נוח יחסית. ברוטשילד מחמירים ולכן אני לא מנגן שם כבר הרבה זמן. אני חושב שבגדול החוקים הגיוניים. מה שכן, צריך להגביל את זה ואולי לעשות אודישנים, כי אם נגן לא מנגן טוב זה די סיוט. ואני חושב שצריך להגביל את השעות גם, אבל מצד שני גם החוקים כרגע חמורים. אני תמיד דוגל בלדבר עם הפקחים יפה ולנסות לפנות לליבם. הרי גם הם בני אדם, ואם פונים ללב בדרך כלל זה עובד. אבל יש מקרים שזה ממש מעצבן. הרי לפעמים הברים עושים הרבה יותר רעש. אז למה להם לא מחלקים דוחות גם? יש היגיון בחוקים, אבל אולי צריך להגמיש אותם".

נאור צוברי, מנגן בטיילת ובנמל בעיקר על גיטרה ולפעמים גם על דליים וקלידים.

מי: נאור צוברי, בן 29, הוא במקור מתל אביב. הוא למד לנגן גיטרה באופן פרטי ואחרי הצבא למד ב'הד' מוזיקה. "בחיים אני עוד מחכה לשיא. בעוד שבועיים יש לי כמה הופעות בגרמניה, וכל דבר הוא שיא קטן גם אם זאת חתונה. ברחוב, כל רגע שעוצרים ומנגנים איתי זה שיא בפני עצמו". הוא עובד בהפעלות לילדים בסדנאות וקייטנות בתיפוף גוף, וגם עובד כקלידן של להקת צ'קטק בחתונות ובאירועים.הסגנון: "אני מנגן בזרימה, לפעמים עם שירים ברקע ולפעמים בלי. אני מנגן להנאתי ואין איזה רפרטואר מסוים".כמה בשעה: "בערך 80 שקלים ואם שרים זה קצת יותר וגם תלוי באיזה כלי".מנגן לפי הזרימה. נאור צוברי (צילום: הילה קונטנטה נוריאלי)הפעם הראשונה: "זה היה לפני כמה שנים טובות. ירדתי עם הגיטרה עם שלט 'אני לא צריך כסף אני רק אוהב לנגן', ופשוט ניגנתי וזה הגיע לסטטוסים מצייצים. זאת היתה תחושה מדהימה. זה קהל אמיתי. אדם עוצר את היום שלו ומקשיב לך, בלי לשלם כרטיס ובלי מחויבות. ויש כאלה שאשכרה יושבים ומקשיבים ומחכים לסוף שיר או לסוף סשן כלשהו. היום כשאני יוצא לתופף אני מביא כמה דליים וכמה מקלות ויש כאלה שעוצרים ומנגנים איתי וזה יותר כיף לכולם".על הבמה: "פעם אחת ניגנתי וילד אחד ממש התלהב והבאתי לו סט של מקלות מתנה. מעבר לזה כל רגע הוא מיוחד".מסר לעירייה: "אני מגיע למקומות שמותר ובלי אמצעי הגברה, אז אין לעירייה בעיה איתי. הגיוני לא לאפשר לנגן באזור מגורים, אבל יש שכונות ויש שכונות. גם למבוגרים פחות מציקים".

"עיריית תל אביב-יפו רואה חשיבות רבה באמנות הרחוב והיא מעודדת את אמני הרחוב להופיע ברחבי העיר במקומות המותרים. באתר העירוני יש מידע המפרט מהם המקומות שבהם ניתן לנגן ברחבי העיר כשהכלל הקובע הוא נגינה במקומות בהם הדבר אינו מהווה הפרעה. אמני הרחוב רשאים להופיע בכל ימות השבוע עד השעה 22:00, כאשר עליהם לשמור על שקט באזורי מגורים בשעות המנוחה (14:00 – 16:00). בסופי שבוע, ניתן להופיע עד שעת כניסת השבת ומצאת השבת עד 22:00 בלילה. העירייה מבצעת אכיפה רק במקרים בהם יש מפגעי רעש, או כאשר האמן חוסם את המדרכה ומונע מהציבור מעבר חופשי ובטוח. האכיפה מתבצעת, לאחר שהוצגה בקשה בפני האמן להתמקם באופן שאינו פוגע במעבר הולכי רגל".

כתבות שאולי פספסתם

*#