מנגינת הנדודים: נגני הרחוב של תל אביב

אתם חולפים על פניהם כשאתם הולכים בעיר, לפעמים נעצרים, לפעמים זורקים שקל - אבל בדרך כלל ממשיכים הלאה. האם נגני הרחוב מצליחים בכלל להתפרנס מהמוזיקה ומה יש להם להגיד לעיריית תל אביב? תמונת מצב

שיר נחמיאס, הכי תל אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שיר נחמיאס, הכי תל אביב

"בשבועיים האחרונים שלוש פעמים העיפו אותי"

איתי פרנקלין, מנגן מחוץ לדיזנגוף סנטר, בפינת קינג ג'ורג', על גיטרה חשמלית.

מי: איתי פרנקלין, בן 31, במקור מגן יבנה. בגיל 14 התחיל לשמוע רוק. "מהר מאוד זה עבר ל'וואי גיטרה זה מגניב'. ואז פשוט התחלתי לבד, ובהמשך גם לקחתי כמה שנים שיעורים אצל מורה פרטי. לפני ארבע שנים וחצי הגעתי לעיר אחרי לימודים בספיר ואני הנדסאי קול (סאונדמן). אני מתפרנס בעיקר מעבודות סאונד מזדמנות לקולנוע ולטלוויזיה. יש לי גם להקה, 'מנטר סטייג', עוד לא הגענו לאיזה שיא אבל אני בהחלט מחכה שזה יקרה".» » » » » סגנון: "ברחוב אני מאלתר סולואים על פלייבקים של Fאנק ורוק ובלוז. אין לי משהו ספציפי, זה מה שבא טוב. אבל אם חייבים לבחור סגנון או תקופה אז ברור ששנות ה-80'".כמה בשעה: "100 שקל בממוצע".הפעם הראשונה: "זה משהו שרציתי לעשות הרבה זמן, לפני שעברתי לתל אביב. יש משהו באמנות רחוב שהיא לעשות משהו, ולעשות את זה מול כולם ולהתגבר על הבושה. זה אתגר. אני ובן (המתופף) חברי ילדות, הוא היה הראשון להופיע וזה נתן לי השראה. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שאני רוצה גם. ביום הראשון אתה מרגיש שאתה יצור ושכולם מסתכלים עליך וזה מאוד מביך, אתה מרגיש שכולם בוהים בך פשוט - אבל אחרי חצי שעה אתה כבר קולט שלאף אחד לא אכפת. אתה מבין שיש את האנשים שאתה מצליח להשפיע עליהם ויש את אלה שלא וזה סבבה. בפעם העשירית זה כבר זורם"."בהתחלה אתה מרגיש שכולם בוהים בך". איתי פרנקלין (צילום: בן סלע)על הבמה: "אני ובן ניגנו יחד ברחוב באירופה ואז סטיב ואי שם לי כסף והקשיב למוזיקה. אני די בטוח שנכון להרגע זה היה השיא. היו מלא דברים מגניבים. פעם אחת שני רקדני פלמנקו הצטרפו אלי לחצי שעה, ויש מלא פלופים תל אביבים שפשוט מצטרפים אליי על דעת עצמם. בפראג ניגנתי ברחוב וניגש אלי אמן שהיתה לו תערוכה למחרת, הוא הזמין אותי ומצאתי את עצמי עומד באמצע התערוכה ומנגן".מסר לעירייה: "יש הרבה בעיות עם העירייה. מן הסתם לפי החוקים של העירייה וההנחיות אסור לי לנגן איפה שאני מנגן, אסור עם מגבר, ואני עושה את זה. מלא פעמים מעיפים אותי פקחים וגם כשאני סתם לא בא להם טוב בעין, או מתלונות, שזה קצת מוזר כי אני לא מנגן בשעות בעייתיות ודיזנגוף סנטר הוא מקום רועש עם אוטובוסים שמרעישים יותר מהמוזיקה. הכי מעצבן זה שגם אם יעמדו מולי 200 איש, בן אדם אחד יבוא ויתלונן ויפנו אותי. העירייה עכשיו הגבילה אותנו לנמל, לעזריאלי ולרידינג שזה המקומות שמותר לנגן ויש המון נגנים שזה בעייתי להם. לא לכל אחד קל להגיע לשם, אתה מסתובב עם ציוד, וזאת נסיעה. יש מקומות יותר טובים ופחות טובים. הם מבחינתם זה לא מעניין אותם איפה אנחנו רוצים לנגן, הם כל הזמן מעיפים ומאיימים בדוחות. ביום שני שעבר העיפו אותי. בשבועיים האחרונים שלוש פעמים העיפו אותי. הם כבר מכירים אותי ויודעים מי אני"."כשאנשים מתלוננים זה אומר שיש לי קהל"

טרופידור אדם רואד, מנגן בשדרות רוטשילד על גיטרה.

מי: טרופידור אדם רואד, בן 27. הוא נולד בקולורדו ולפני שנה הגיע לישראל אחרי שעבר בניו יורק ולוס אנג'לס. "מעבר לנגינה אין לי עבודה קבועה, אני בונה לייבל ומוציא את הדיסק שזה הרבה עבודה. יש לי שיר שהגיע ל-MTV שנקרא 'אם אלוהים לא עוקב אחרי'. עזבתי את הלימודים אבל אלה החיים שאני רוצה. אני מאמין שכשיבינו את התפקיד של המוזיקה ואת התפקיד של המוזיקאי העולם ישתנה. מוזיקאי עובד קשה בדיוק כמו רופא, אבל לרופא יש תואר לפני השם ואנשים מכבדים אותו. הייתי רוצה שיכבדו גם מוזיקאים ככה. כשאני שומע אנשים אומרים 'לך תמצא לך עבודה אמיתית' אני מתעצבן. מה אני לא עובד? עבודה זה להיות עבד של מישהו? אני החלטתי לעשות רק מה שאני אוהב. ניגנתי בהרבה מקומות מוזרים, היו לי הופעות מוזרות, אבל אני יושב ועושה מה שאני אוהב ועושה כסף. תסתכלו קצת מסביבכם. תפתחו את העיניים. יש הרבה טוב בעולם הזה לשמוע וגם להשמיע. אנשים מפחדים מכל מה שהם לא מכירים".הסגנון: בעיקר מוזיקה ספרדית, רוקנרול ובלו גראס.כמה בשעה: "תלוי במיקום, ביום, בשעה, במזג האוויר, בדברים שקשורים בך וגם בדברים שלא".החליט לעשות רק מה שהוא אוהב. אדם רואד (צילום: May Gal)הפעם הראשונה: "בסאבוויי בניו יורק, יחד עם חבר. לשנינו היתה עבודה אבל לא עשינו מספיק כסף והכל הלך לשכירות. אז הלכתי לקנות מגבר על בטריות והלכנו לתחנה שאין הרבה אנשים כי ממש פחדתי. ואז בא מישהו וזרק לנו חמישה דולרים ואמר שזאת מוזיקה אמיתית. זה היה תוך חמש דקות והבנתי שיש כאן משהו, שעשיתי בחמש דקות חמישה דולר. אז עברנו למקום אחר עם עוד אנשים והתחלנו לנגן, הורדנו את הראש וניגנו והמקום היה מפוצץ, הגיעו הרכבות, הרמנו את הראש אחרי כמה דקות והיה שם הר של דולרים בתוך הקייס. ממש התלהבנו. אמרנו שאנחנו לא צריכים לעבוד יותר, פשוט צריך לרדת לרחוב ולנגן. זה היה לפני חמש שנים ומאז אני כמעט ולא עובד ורק מנגן ברחוב וזאת העבודה היום-יומית שלי".על הבמה: "נגינה ברחוב זאת הדרך הכי טובה לבנות את המותג שלך כלהקה. שאנשים יכירו אותך כמוזיקאי. אתה יוצא ופוגש אנשים ולפעמים יוצא לך לפגוש מפורסמים. למשל, פגשתי את הזמר קיינאן. ניגנתי מחוץ לבית שלו, הוא בא אלינו ושם תמונה בטוויטר ובאינסטגרם והשגנו מזה הופעה גדולה. פתחתי יום אחד את הטוויטר וראינו שיש לנו הודעה ממנו ושהוא רוצה לפגוש אותנו. הוא הגיע להופעה ואמר שהוא עושה טור בכל העולם והזמין אותנו להיות להקת החימום שלו וניגנו איתו בלוס אנג'לס ובניו זילנד. הרבה אנשים נחשפו אלינו בזכות זה והזמינו אצלנו הופעות פרטיות באירועים".

"חוץ מזה, היו עוד הרבה מקרים מיוחדים בהופעות. פעם אחת ניגנתי ובא אליי בחור ונתן לי פקק של בקבוק ואמר 'יש הרבה מקומות לנגן'. הייתי בדיוק בבאסה שתפסו לי את המקום והוא פתח לי את העיניים. היה צ'יף אינדיאני שנתן לי את השרשרת שלו מתנה, וגם פעם אחת ילדה ציירה לי ציור וכתבה 'רוק און אדם'. אנשים כותבים לי שירים, כותבים לי על פתק שהם מצטערים שאין להם כסף. אלה הרגעים שבשבילם אני מנגן. יש אנשים שזה יראה להם זבל, בשבילי זה עולם שלם".מסר לעירייה: "צריך לשאול את עצמנו בשביל מה צריך מוזיקה ומשם להבין איך מתייחסים למוזיקאי. איך מתייחסים לאדם שיושב מולך ונותן את הלב שלו. אם מבינים את זה, אז מבינים שאדם שנותן מוזיקה ויודע איך להעביר את המוזיקה, הוא מחוץ לפוליטיקה. לוקחים לנו מיסים ומחלקים דוחות, ולא מבינים כמה חשוב זה לעשות טוב. לא מבינים שמוזיקאים עושים טוב לאנשים. העירייה בתל אביב היא די סבבה, אין המון בעיות, לא ברוטשילד. אבל יש מקרים שמתלוננים ואז מתחילות בעיות. אם עשיתי בשעה 200 שקלים זה אומר שלפחות 50 איש אהבו אותי. אז מה זה אומר שאדם אחד לא אהב אותך והתקשר למשטרה? בתל אביב זה עובד לפי מה שנוח. מי שנוח לעירייה שינגן לא מפריעים לו, ומי שלא נוח להם עושים לו את המוות. זה ישמע מוזר אבל אני אוהב שמתלוננים כי זה נותן לי הזדמנות להפוך את המוזיקה שלי ליותר טובה. בדרך כלל כשאנשים מתלוננים זה אומר שיש לי קהל. זה רק מראה לי שאני עושה משהו מעניין".

"אם אחד מנגן צריך לתת גם לאחרים"

בן המתופף, מנגן בשוק הכרמל ובתחנה המרכזית על תופים ודליים.

מי: בן ישראל סלע, בן 31, הוא "בן המתופף", אחד מנגני הרחוב המוכרים בעיר. "גדלתי בחולון עד גיל 12 ואז עברנו לגן יבנה, שם גרתי רוב חיי כנער", הוא מספר, "את התיפוף לימדתי את עצמי לבד, והייתי פשוט מנגן הרבה עם עצמי. הגעתי לתל אביב מארצות הברית ביוני 2013 שם גם ניגנתי ברחוב ומאז אני עוסק בזה כאן. זאת העבודה שלי. בעיקר ברחוב, אבל אני גם מנסה לפתח אותה עם הלהקה (בן המתופף טריו) וגם להביא את זה למקום דתי יותר. השכלה אקדמית לא רכשתי, אבל התחתנתי בשבוע שעבר, אני ממש נשוי טרי".סגנון: "אני שם הרבה פרודיג'י, מייקל ג'קסון, רוק, היפ הופ וגם הרבה מאוד שירי אמונה. בגדול אני מנגן כל מה שנשמע לי טוב, אבל לשירי אמונה יש ערך מוסף כי זה מקרב אנשים לדת ואני אוהב את זה. הכי אני אוהב לנגן את קריאת שמע, אני שם אותה ברקע ועושה על זה סולו וזה מדהים. חוויה רוחנית אמיתית".הפעם הראשונה: "זה התחיל ממשהו פנימי חזק, מאהבה בלתי מוסברת למוזיקה. זאת היתה תקופה שעבדתי בכמה עבודות והרגשתי שאני לא עושה את מה שאני באמת צריך לעשות. יום אחד פשוט החלטתי לצאת לנגן. לקחתי את מערכת התופים, יצאתי לטיילת, ניגנתי וראיתי שיש בזה עניין, שאנשים אוהבים את זה. במשך תקופה הייתי עושה את זה פעם ב.., אבל אז בדיוק טסתי לתקופה בארצות הברית. שם אמנות רחוב זה דבר נפוץ, וכשהגעתי לוושינגטון החלטתי שאני אתפרנס מנגינה, וראיתי שאני ממש חי מזה. יש משפט שאומר 'פתחו לי פתח לחודו של מחט ואפתח לכם פתחו של עולם'. והפתח שפתחתי לעצמי זה הנחת תפילין. בכל פעם שהייתי יוצא לנגן, והייתי מתבייש או מפחד, כי שם יש מקומות מסוכנים, הייתי מניח תפילין וזה היה נותן לי אומץ. לא משנה באיזה מקום הייתי מה שנתן לי ביטחון זה התפילין וכל הקרדיט והכוח זה רק מזה. ואז באתי לארץ וזה כבר היה כמו עוד לוקיישן. אמרתי ננסה, ובהופעה הראשונה אחרי שחזרתי, ראיתי שאני סוחף אנשים וזאת היתה תחושה של הגשמה עצמית. הרגשתי שהגעתי למה שרציתי. אנשים מכירים אותי כמתופף ובשבילי זה כמו חלום שמתגשם".פשוט התחיל לצאת לנגן. בן המתופף (צילום: קובי ב)על הבמה: "הרבה פעמים באו אליי אנשים אחרי ההופעה ואמרו שהיה להם יום קשה ושהחייתי את נפשם. שההופעה שלי הוציאה אותם מהעצבות. אני אוהב את השטות הזאת של להגיע עם כמה דליים ומקלות, לשבת בפינת רחוב, ולהפיץ מוזיקה ושמחה ואור. זה מה שאני אוהב לעשות. זאת עבודה שפותחת לבבות, וגם מקרבת לאמונה ולקדוש ברוך הוא שהכל בזכותו. תמיד אמרו לי שבמוזיקה אין עתיד, אבל בזכותו ובזכות האמונה אני חי מזה כבר כמה שנים. אני אדם מאושר כי אני עובד במה שאני אוהב וחי מזה בכבוד. וגם בזכות הרחוב נפתחות לי דלתות, אם זה אנשים ששומעים אותי ומזמינים אצלי הופעות פרטיות, חתונות, בת מצוות. לאחרונה אפילו הזמינו אותי לתוכנית טלוויזיה".מסר לעירייה: "אני יכול להגיד שבעולם הזה, שזה עולם העשייה, לכל אחד יש את הייסורים שלו. השם נותן לכל אחד קשיים משמיים כדי שידע להתמודד. הפקחים והמשטרה הם הייסורים שלי. אדם שגר במרכז תל אביב לא יכול להתלונן שהוא שומע רעש, הוא בחר לגור במרכז של המרכז. בגלל תלונה אחת אי אפשר להשבית שמחה של מאות אנשים ברחוב, אם אדם רוצה שקט שילך למקום שקט. אנחנו גם לא עושים את זה בשעות בעייתיות. להתלונן באחת בצהריים שיש רעש באזור של השוק? מה עושים ממני צחוק? אנשים צמאים לזה. איך בכלל העירייה אוכפת תלונה כזו במקום שהוא שיא הרעש. זה לא נתפס שאדם מתלונן על רעש במקום שמאות אנשים עוברים בו. חוץ מזה, יש פה עניין של איפה ואיפה. יש זמרת מפורסמת שמנגנת ויש לה אישור מיוחד מרון חולדאי ורק היא מקבלת את האישור הזה. אי אפשר לתת לאחד כן ולאחד לא. העירייה טוענת שהיא 'הסתדרה' איתי אבל בפועל הם הרחיקו אותי מהמרכז. הם נותנים לנו לנגן בטיילת, ברידינג ובגשר עזריאלי. אלה מקומות שאי אפשר להשוות את כמות האנשים למרכז העיר. אם אחד מנגן צריך לתת גם לאחרים"."יש היגיון בחוקים. אבל אולי צריך להגמיש אותם"

נוי בן עמי, מנגן ברחבי העיר על גיטרה חשמלית.

מי: נוי בן עמי, בן 24. "במקור אני משוהם ולמדתי לנגן עם מורה פרטי מגיל 16. לאט לאט התחלתי לחרוש על הגיטרה ולהשתפר. אני רוצה להאמין שעוד לא הגעתי לשיא. שיש לי לאן ללמוד ולהתקדם ואני מקווה להיות עוד הרבה יותר טוב. ה'עבודה המסודרת שלי' היא הוראת גיטרה. אני מנגן בתל אביב כבר שנה וחצי, בהבימה, כיכר רבין, רוטשילד, בטיילת, בבורסה, בדיזינגוף, ובנמל תל אביב ונמל יפו. אני אוהב להחליף מקומות. אלה מקומות שעוברים בהם מלא אנשים והאקוסטיקה טובה. לכל מקום יש את הפלוס שלו".

הסגנון: "בעיקר Fאנק, בלוז, פופ-רוק כזה. אני אוהב קצת ג'אז. אני אוהב למשל לנגן את סטיבי רייבן, גם את 'ימים לבנים'. אני מנגן הרבה 'yesterday' של הביטלס וגם הרבה סאונד גארדן, רד הוט צ'ילי פפרס וגם מאלתר מלא. בדרך כלל אני מנגן מה שבא לי באותו רגע ויש לי הרבה אופציות, אני אוהב גם להוריד בלדות רוק ולאלתר עליהן, זה תמיד כיף".כמה בשעה: 100 שקל בממוצע.הפעם הראשונה: "זה היה בלילה לפני שנסעתי לארצות הברית לפני שנה וחצי, תמיד רציתי לעשות את זה וזה היה לפני שהופעתי במועדונים. זה היה ברחבת הבימה, ישבתי שם בחוסר ביטחון והתחלתי לנגן. למחרת טסתי לארצות הברית וכל הטיסה אמרתי לעצמי שכשאחזור אתחיל לעשות את זה יותר. באמת כשחזרתי התחלתי לשבת ברוטשילד ובבורסה הרבה. לאט לאט ראיתי שאני יכול להתקיים מזה, עברתי לעיר והתחלתי להתקיים מזה, וזה באמת מגניב לאללה".על הבמה: "יצא לי להופיע בהרבה מקומות והיה לי נחמד. מה שכן, הפעמים שהכי התרגשתי בהן? זה ג'אמים שהיו לי בברים מסוימים כמו בבוז&בלוז בפסאז', או בפעם אחת שהחלטתי לנגן ברחוב באיטליה וזו היתה ממש חוויה. פתאום קלטתי שעשיתי 60 יורו בשעתיים ושמלא אנשים יושבים ומקשיבים לי לסשן שלם. ברחוב יש המון רגעים משמחים. היתה מישהי שהזמינה אותי לפיצה והיום אנחנו ידידים טובים, פעם ניגנתי בהבימה ונתנו לי כרטיס להופעה שבדיוק התרחשה בתוך האולם. הכי אני אוהב שתינוקות רוקדים לצלילי המוזיקה שלי. חוץ מזה, יש אישה עם בייגלה שתמיד מקללת אותי בהבימה".מסר לעירייה: "פעם הייתי עובר מבר לבר בדיזינגוף, ומנגן שם. הרבה פעמים היו מזמינים אותי לנגן בבתי קפה. פעם עשיתי סיבוב כזה וקיבלתי קנס באחת בלילה מאיזה שוטר שהתעצבן עליי. חוץ מזה לא נותנים לי קנסות ולאחרונה קיבלתי אישור מהעירייה. הוא אמנם מוגבל למקומות מסוימים ולעוצמה מסוימת. בטיילת מותר כמעט הכל כי זה רחוק משכונות מגורים, וכיכר הבימה גם מקום נוח יחסית. ברוטשילד מחמירים ולכן אני לא מנגן שם כבר הרבה זמן. אני חושב שבגדול החוקים הגיוניים. מה שכן, צריך להגביל את זה ואולי לעשות אודישנים, כי אם נגן לא מנגן טוב זה די סיוט. ואני חושב שצריך להגביל את השעות גם, אבל מצד שני גם החוקים כרגע חמורים. אני תמיד דוגל בלדבר עם הפקחים יפה ולנסות לפנות לליבם. הרי גם הם בני אדם, ואם פונים ללב בדרך כלל זה עובד. אבל יש מקרים שזה ממש מעצבן. הרי לפעמים הברים עושים הרבה יותר רעש. אז למה להם לא מחלקים דוחות גם? יש היגיון בחוקים, אבל אולי צריך להגמיש אותם".

"הגיוני לא לאפשר לנגן באזור מגורים, אבל יש שכונות ויש שכונות"

נאור צוברי, מנגן בטיילת ובנמל בעיקר על גיטרה ולפעמים גם על דליים וקלידים.

מי: נאור צוברי, בן 29, הוא במקור מתל אביב. הוא למד לנגן גיטרה באופן פרטי ואחרי הצבא למד ב'הד' מוזיקה. "בחיים אני עוד מחכה לשיא. בעוד שבועיים יש לי כמה הופעות בגרמניה, וכל דבר הוא שיא קטן גם אם זאת חתונה. ברחוב, כל רגע שעוצרים ומנגנים איתי זה שיא בפני עצמו". הוא עובד בהפעלות לילדים בסדנאות וקייטנות בתיפוף גוף, וגם עובד כקלידן של להקת צ'קטק בחתונות ובאירועים.הסגנון: "אני מנגן בזרימה, לפעמים עם שירים ברקע ולפעמים בלי. אני מנגן להנאתי ואין איזה רפרטואר מסוים".כמה בשעה: "בערך 80 שקלים ואם שרים זה קצת יותר וגם תלוי באיזה כלי".מנגן לפי הזרימה. נאור צוברי (צילום: הילה קונטנטה נוריאלי)הפעם הראשונה: "זה היה לפני כמה שנים טובות. ירדתי עם הגיטרה עם שלט 'אני לא צריך כסף אני רק אוהב לנגן', ופשוט ניגנתי וזה הגיע לסטטוסים מצייצים. זאת היתה תחושה מדהימה. זה קהל אמיתי. אדם עוצר את היום שלו ומקשיב לך, בלי לשלם כרטיס ובלי מחויבות. ויש כאלה שאשכרה יושבים ומקשיבים ומחכים לסוף שיר או לסוף סשן כלשהו. היום כשאני יוצא לתופף אני מביא כמה דליים וכמה מקלות ויש כאלה שעוצרים ומנגנים איתי וזה יותר כיף לכולם".על הבמה: "פעם אחת ניגנתי וילד אחד ממש התלהב והבאתי לו סט של מקלות מתנה. מעבר לזה כל רגע הוא מיוחד".מסר לעירייה: "אני מגיע למקומות שמותר ובלי אמצעי הגברה, אז אין לעירייה בעיה איתי. הגיוני לא לאפשר לנגן באזור מגורים, אבל יש שכונות ויש שכונות. גם למבוגרים פחות מציקים".

"כל עוד לא מפריעים"

תגובת העירייה

"עיריית תל אביב-יפו רואה חשיבות רבה באמנות הרחוב והיא מעודדת את אמני הרחוב להופיע ברחבי העיר במקומות המותרים. באתר העירוני יש מידע המפרט מהם המקומות שבהם ניתן לנגן ברחבי העיר כשהכלל הקובע הוא נגינה במקומות בהם הדבר אינו מהווה הפרעה. אמני הרחוב רשאים להופיע בכל ימות השבוע עד השעה 22:00, כאשר עליהם לשמור על שקט באזורי מגורים בשעות המנוחה (14:00 – 16:00). בסופי שבוע, ניתן להופיע עד שעת כניסת השבת ומצאת השבת עד 22:00 בלילה. העירייה מבצעת אכיפה רק במקרים בהם יש מפגעי רעש, או כאשר האמן חוסם את המדרכה ומונע מהציבור מעבר חופשי ובטוח. האכיפה מתבצעת, לאחר שהוצגה בקשה בפני האמן להתמקם באופן שאינו פוגע במעבר הולכי רגל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ