אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שראה את קורט קוביין בהופעה

סגול 59 זכה להזדמנות נדירה של פעם בחיים: לראות את קורט קוביין ונירוונה בהופעה חיה. 25 שנה אחרי, הוא נזכר בסולן המרשים שקפץ על התופים, ולא ידע שיהפוך לאגדה

תגובות

בשבוע הראשון שלי אי פעם באנגליה, ראיתי את נירוונה בהופעה. פסטיבל רדינג, סוף השבוע האחרון של אוגוסט, 1991. שיא תקופת האסיד, ההאוס והאינדי, שדה ענקי, שלושת רבעי שעה נסיעה מלונדון, 80,000 איש, מחנה אוהלים עצום, מדורות בלילה, ים של דוכני בירה ואוכל. קראסטיז: היפים מקצועיים, פאנקיסטים מפחידים, ילדי אינדי ממושקפים ומעודכנים, מסטולים ושיכורים, אוהדי כדורגל רעשניים והמון אנשים שבאו לשלושה ימים של מוזיקה, סיידר, בוץ וכימיקלים. שום דבר שחווית בישראל לא מכין אותך לפסטיבל הבינלאומי הראשון בחייך.» קורט קוביין - כל הכתבות» נירוונה - כל הכתבות» מה באמת הרג את קורט קוביין?» הסרט על קורט קוביין: רגעים קטנים של חסד» להמשיך אחרי המוות: ההצלחה של דייב גרוהלכשמסתכלים בדיעבד על ליינאפים של פסטיבלים מהעבר, קשה להבין את שיקולי השיבוץ שנראים משונים, אבל כנראה היו נכונים מאוד לרגע בו נסגרו החוזים עם האמנים. הכוכבים של רדינג 91' היו איגי פופ (ההופעה המרכזית בלילה הראשון), להקת האינדי/באגי האנמית למדי James, ו-Sisters Of Mercy הגותיים-רוקיים-אלקטרוניים, להקה אהודה מאוד על הבריטים. בין לבין, הסצנה האלטרנטיבית החלה להרים ראש: דינוזאור ג'וניור, סוניק יות', טינאייג' פאנקלאב, מרקורי רב, בייבס אין טוילאנד וגם The Fall הוותיקים יחסית (הלהקה החביבה על ג'ון פיל, שהנחה את הפסטיבל). שילוב נדיר של הרבה מזל, מעט קשרים ובעיקר טוב לב ונדיבות מצד בחורה בריטית נחמדה שעבדה בחברת תקליטים גדולה, הביאה אותי לשהות באוהל האמנים בבקסטייג', תוך לגימת בירה חינמית ונסיונות לזהות האם הבחור עם התספורת המוזרה שם בצד הוא איש חברת הניקיון, או שמא הסולן של Carter USM.יפה כמו מלאך. קורט קוביין (צילום: AP)הופעה בלתי נשכחת באור מלא נירוונה, להקה אמריקאית קטנה מעיר שאף אחד באמת לא שמע עליה לפני כן, רק עם אלבום אחד - לא מאוד מצליח - מאחוריה, היתה בתחילתו של סיבוב הופעות באירופה. הם שובצו באמצע הרשימה של היום הראשון, לחוצים בין Silverfish ו-Chapterhouse, שתי להקות בריטיות שנשכחו מאז. קוביין וחבריו עלו באזור שלוש או ארבע אחר הצהריים, באור מלא, ונתנו הופעה שהתחלקה בערך חצי-חצי בין שירים מאלבום הבכורה "Bleach", ושירים חדשים מהאלבום החדש שבדרך. בשיר אחד, "Molly's Lips", ששייך במקור ללהקת The Vaselines הסקוטית והאהובה על קוביין, אירחה הלהקה את יוג'ין קלי, סולן הלהקה (שנתיים אחר כך יבצע קוביין שיר נוסף שלהם במסגרת הופעת ה-Unplugged המיתולוגית).אחרי 40 דקות ו- 13 שירים, הטיח קריסט נובוסליק את גיטרת הבס שלו ברצפה, וזרק אותה על מערכת התופים של דייב גרוהל. קוביין מצידו, לאחר שיצר פידבק אכזרי וארוך, על ידי קירוב גיטרת הפנדר שלו למגברים, קינח בקפיצה הירואית על מערכת התופים. ההופעה הסתיימה. את הרגעים הנדירים האלה, אפשר לראות בקליפ ללהיט הגדול של הלהקה, "Lithium".תוכניית פסטיבל רדינג 1991 עם נירוונה. (צילום: באדיבות סגול 59)פסטיבלים גדולים הם לא מקום להכיר מוזיקה חדשה, להעמיק בקטלוג של להקה שלא הכרת לפני כן, או להבחין בניואנסים מוזיקליים עדינים. קצת קשה להתמקד במילים, בסולואים ובמהלכי אקורדים כשאתה באוהל נטוע במשטח בוץ, כשמסביבך עשרות אלפי בריטים שיכורים, ובדמך זורמת כמות אלכוהול שיכולה לטשטש מדינה בינונית בדרום אמריקה. ולמרות הכל, היה שם משהו אחר. את הווליום, האנרגיות על הבמה ורגע הקפיצה ההירואי של קורט על התופים אני זוכר היטב עד היום.ההופעה הסתיימה. הפסטיבל המשיך עוד יומיים וחצי אחריה. בדוכן החולצות קניתי את הטי-שירט השחור-צהוב של נירוונה, עם הסמיילי והכיתוב הפרובוקטיבי מאחור. כשחזרתי לארץ אחרי שנה, לכל מי שנחשב מגניב היתה אחת כזאת. הסינגל "Smells Like Teen Spirit" יצא שבועיים אחרי ההופעה ברדינג. אחרי שבועיים נוספים, יצא האלבום "Nevermind" והכל השתנה - בעולם של קוביין, בעולם הרוק, בעולם של כל חובב מוזיקה באשר הוא.נירוונה חזרה לרדינג בדיוק שנה ויומיים לאחר מכן. הפעם בתור ההד-ליינרית, בהופעה המרכזית שסגרה את הלילה האחרון של הפסטיבל. זו היתה גם ההופעה האחרונה שלהם על אדמת בריטניה. שנתיים לאחר מכן, זה נגמר. כבר לא הייתה נירוונה. פורסם לראשונה ב-1 באפריל 2014, במסגרת פרויקט 20 שנה למותו של קורט קוביין.

*#