אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקליטים עושים קאמבק בחיפה

יש מי שחושב שעבר זמנו של התקליט, אבל מבחינת אייל גוטמן ויעקב לחמנוביץ' הוא מעולם לא היה רלוונטי יותר. אז מה גורם לשני אנשים לעזוב את העבודה באמצע החיים ולפתוח חנות תקליטים, ומי הם אותם אנשים שעדיין מאוהבים בפורמט הישן?

תגובות

אחד מהמאפיינים הזנוחים והבלתי נחקרים סוציולוגית של מי שגדלו בשנות ה-70' הוא הדגש הרב ששמנו בשנות התבגרותנו על דברים שנעשים ביד אחת - הדלקת זיפו למשל או פתיחה של בקבוק אורנג'דה, או תנועת הנוגרה הידועה לשמצה. האלגנטית שבכל פעולות היד האחת, ואולי גם הנשכחת שבהן, היא תנועת הרפרוף האגבית, המלווה גם בהבלטה של צד אחד של האגן, בעת עיון במדף תקליטים. אלפי תקליטים דופדפו כך בשתי אצבעות שהכירו את כל הסיווגים לפי רוחב המרווחים בין האותיות בזריזות של מחלק קלפים בלאס וגאס, משתהות לרגע כשהעיניים פוגשות אלבום חדש שהשתרבב לערימה, שולפות אותו חלקית ואז משיבות אותו בביטול וממשיכות, העיקר לדפדף.» כל השמות החמים שמגיעים להופיע בארץ» לפני פריצה: הקסם המדברי של טל פוגל» לעזוב את העבודה ולפתוח חנות תקליטים» גארדן סיטי מובמנט עובדים קשה כדי להצליח» חמישה אלבומים מצוינים ששווה להשקיע בהםדברים טובים לא באמת נעלמים. אייל גוטמן ויעקב לחמנוביץ' (צילום: שי אילן)אז ככה - תכינו את האצבעות כי הדפדוף חוזר. "אתה יודע", אומר לי אייל גוטמן, אחד משני הבעלים של חנות התקליטים החדשה במסדה, "שבשנת 2015 מספר התקליטים שנמכר בעולם היה כפול ביחס ל־2014?". אנחנו יושבים מחוץ לחנות, בי-סייד שמה, אחות לחנות באותו שם בתל אביב, ליד שולחן קטן, ועושים מה שעושים אנשי כת הוויניל – מספרים צ'יזבטים על ימי התקליטים המפוארים. כל אחד זורק לחלל את השמות של החנויות של שנות נערותו והמוכרים שהשפיעו על טעמו המוזיקלי. "קובלסקי", אומר גוטמן. "אבילאה", נזכר יעקב לחמנוביץ', שותפו. "שני הגבים", אני מעלה באוב את אחת מפיסות ההיסטוריה שהפכו את רחוב יונה לאתר עלייה לרגל בשנות ה-80', וזוכה למבטי הערכה משתוממים. "אני עוד זוכר את גבי ההודי כשהוא עבד באבילאה", נזכר לחמנוביץ', "את כל התקליטים של יס הוא מכר לי". כן, זה בטוח הוא. כשאני מזכיר את שמותיהם של המוכרים האגדיים של התקליט חיפה, אלה שחוללו תפניות של ממש בטעם המוזיקלי שלי, אני מרגיש נקיפת געגועים אמיתית.

גוטמן ולחמנוביץ' עזבו עבודות וקריירות כדי להחזיר פיסה של ההוויה הנשכחת הזאת לכאן. "החלטנו להתעקש על חיפה ברמה האידיאולוגית, והתבייתנו על מסדה", אומר גוטמן, "לפני שפתחנו היו עוברים כאן אנשים ושואלים מה אנחנו פותחים. כשאמרנו להם תקליטים הם היו פותחים את העיניים בשמחה ואומרים כמה זה חסר. אנחנו גם מקבלים הרבה מחמאות על כך שזה כאן, באזור שיש בו גם ספרים והרבה וינטג'". בחנות עצמה הם גם מקפידים על כך שלא יהיה שום דבר דיגיטלי. הם לא מוכרים דיסקים ודי.וי.די. מה שהם כן עושים, באופן מתבקש, זה למכור פטיפונים. לפחות שני אנשים שעברו במהלך השעה שישבתי איתם התעניינו ברצינות ברכישת פטיפון, ואדם שלישי הגיע לשם כדי לקחת את המכשיר שרכש. הנה עוד כמה מיומנויות נשכחות של יד אחת – השליפה של התקליט מהעטיפה והנחתו על צלחת הפטיפון, היכולת לקלוע לרצועה הנכונה בלי לגלוש לסוף השיר הקודם או לתחילת השיר הבא, הניקוי של התקליט בכרית הקטיפה ושל מחט הפטיפון במברשת העדינה.מיומנות נשכחת. פטיפונים בחנות בי-סייד (צילום: שי אילן)

זה לא שדיסקים ומדיה דיגיטלית לא גוררים איתם התעסקות, ואספנות ואובססיביות מוצאות להן אפיקים אלטרנטיביים כשאפיק אחד נחסם, אבל תנו דעתכם - הדפדוף בין דיסקים תמיד הרגיש לא טבעי, לא כן? הנקישה הזאת, התחושה שהדיסק לא באמת רצה לזוז ולאפשר לכם לראות מה הדיסק הבא, שלא לדבר על גודל העטיפות הבלתי מספק. "צריך להוציא את העיניים בשביל לראות את המילים, אם בכלל טורחים להכניס חוברת עם המילים", אומר גוטמן. והנה כאן, בפינה הזו במסדה, הכל מאיר עיניים, רך ונענה. "דברים טובים לא באמת נעלמים", אומר גוטמן, שעד לא מזמן עסק באותה מלאכה בזויה שבה אני מוציא את לחמי. "כן", מוסיף לחמנוביץ', "כמו עיתונים. אני מנוי על עיתון כבר הרבה שנים, ויש כאלה שאומרים שהם מתעדכנים בחדשות באינטרנט, אבל מבחינתי אין תחליף ללשבת בבוקר עם העיתון המודפס".

סינטרה לנוער "מי באמת האנשים שנכנסים לקנות כאן?", אני מקשה. כשאתה מוכר בחנות תקליטים, הם אומרים, אתה פוגש הכל. הם מספרים על אחד שנכנס ופשפש בתקליטים הישראליים והגיע עם לפטופ כדי לבדוק את האלבומים שהוא מוצא מול האוסף שלו, המונה כ־10,000 תקליטים. "הוא לא התעניין בסתם מקהלות אלא במקהלות של מקומות עבודה", הם אמרו. הוא לא הצליח למצוא שום דבר שלא היה כבר ברשותו, אבל בסוף יצא עם התקליט החדש של עידן רייכל. "לכל תקליט יש את הקהל שלו", הם אומרים, "הנטייה הטבעית כשאתה פותח חנות כזאת היא להרכיב אוסף פרטי, אבל אנשים בתחום אומרים לך להתפרש על כמה תחומים שאתה יכול. בחור אחד שנכנס לכאן אוסף רק סינגלים עם שיר אחד. יש הרבה זוויות מעניינות לתוך התחום. אז נראה לנו בהתחלה שזה יהיה מוזר למכור מוזיקה צרפתית או ספרדית, אבל יש לנו גם את זה". "וג'סטין ביבר יש?", אני שואל. הם תולים זה בזה מבט המום. "לא, זה אין לנו", עונה לחמנוביץ' המזועזע, שמבחינתו עולם המוזיקה מתחלק לשניים – גרייטפול דד וכל השאר. "ומה עם אלה שלא הכירו בכלל תקליטים בתקופה שהם גדלו?", הוספתי ושאלתי. "היום בדיוק נכנסה נערה בת 17 ושאלה אם יש לנו תקליט של פרנק סינטרה", עונה גוטמן. היא למדה לשמוע מוזיקה מההורים, אבל לא חייבים לעסוק בארכיאולוגיה מוזיקלית כדי לשמוע תקליטים.הציבור התגעגע. תקליטים בחנות בי-סייד (צילום: שי אילן)הרבה מאוד הרכבים צעירים מוציאים תקליטי ויניל, כמו טייני פינגרז. רמי פורטיס פסח באלבום האחרון שלו על פורמט הדיסק לחלוטין והוציא אותו בוויניל וכמדיה דיגיטלית בלבד. כל האלבומים של אריק איינשטיין יוצאים מחדש על גבי תקליטים, וטרנד החזרה לוויניל, שהתחיל כבר די מזמן, למעשה, מתגבר ומתבסס. "אני מאמין שלצעירים יימאס בסופו של דבר לחלוטין ממדיה דיגיטלית, ובעוד כמה שנים לא יידעו בכלל מה זה", אומר לחמנוביץ'. "מי שנכנס לחנות תקליטים נכנס להתפנק", משלים גוטמן את החזון, "או לפנק מישהו שיקר לו. נכנסים לאתנחתה, לשוחח. אדם שמוצא תקליט שהוא חיפש יוצא עם חיוך כי הוא יודע שהוא עומד ליהנות".

*#