אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משהו יפה שכלוא בחושך: הקסם של טל פוגל

הרחק בבאר שבע גרה מוזיקאית צעירה בשם טל פוגל, שמציירת לעצמה עולם בעזרת מילים וגיטרה. יש לה כשרון אינסוף ומנה הגונה של ביישנות - ועכשיו היא סוף סוף אוזרת את האומץ להשמיע את קולה. היכונו להתאהב

תגובות

טל פוגל צצה בחיי לפני שנתיים עם אלבום הבכורה "ערימות של חלומות", שהציג זמרת/גיטריסטית אותנטית עם שירים שבריריים שהגיעו מהחדרים הנסתרים של הלב. היא הייתה בשבילי נווה מדבר בשממת הסינגר/סונגרייטר הישראלית, אבל להפתעתי, חוץ מכמה בלוגרים ומבקרי מוזיקה, אף אחד לא דיבר עליה. היום פוגל רוצה לפרוץ את המחסום הזה. "אחרי שאני משקיעה המון מאמצים במה שאני עושה, חשוב לי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים", היא מספרת, "זה פשוט ממלא אותי, כנראה מהמקומות שלי שעוד לא חפרתי בהם עד הסוף. אורח החיים שלי - ואני חושבת שבגדול אמנים הם די כאלה - הוא אורח חיים די אגואיסטי. כן, אני מאוד מרוכזת במה שאני עושה, אני דואגת שהכל יקרה. אם זה לנגן או אם זה לעבוד גם על הדברים היותר טכניים של העניין - הכל מאוד סובב סביבי. אז חשוב לי שלפחות אדע שאני גם נותנת קצת משהו בחזרה. אם בן אדם בא ואומר לי שהוא התרגש נורא אחרי ההופעה, מבחינתי זה היה שווה את זה, את כל העבודה".» טל פוגל - לוח הופעות» גארדן סיטי מובמנט עובדים קשה כדי להצליח» חמישה אלבומים מצוינים ששווה להשקיע בהם» על הבגידה: ראיון חושפני עם דנה ברגר» שירים מהכוס: הנשים החדשות של המוזיקה» וינטג' טורבו: הרוקנרול שישנה לכם את החייםהראיון מתרחש בבית קפה תל אביבי, אליו פוגל (25) הגיעה בדיוק לאחר שהתארחה ברדיו מהות החיים. האלבום השני שלה, "אל החצר הגדולה", יצא ביוני, והיא כבר עסוקה בלהפיץ את המילה. אמנם המוזיקה היא הציר המרכזי ביצירה שלה, אך פוגל היא אמנית רב תחומית שמצליחה ליצור עולם גם בעזרת ציור, וידאו וצילום. באופן שאפתני למדי, היא אפילו מתכננת להוציא קליפ לכל אחד משיריה באלבום החדש.רצה הכי רחוק, גם אם אף אחד לא רודף. טל פוגל עם "ציפור שחורה":חיי מבחנה עולם היצירה העשיר הזה החל בכלל עם גיטרה אחת בגיל 14. "היתה לאחותי גיטרה", היא נזכרת, "ופשוט יום אחד התגנבתי לה לחדר ולקחתי לה את הגיטרה. זה בא לי טבעי. מתוך המקום של היצירה גיליתי משהו חדש שאני יכולה לשחק איתו". פוגל גדלה בבאר שבע, אך הרגישה זרה ברקע המדברי. "אני חושבת שגדלתי עם תחושה שמתוך הכרח עליי לייצר לעצמי את הסביבה שלי", היא אומרת, "כי היא לא קיימת פה. אני לא רואה משהו שאני מתחברת אליו. אם ניפול על קלישאות ילדות, אני לא מרגישה מחוברת לסביבה שלי, לא ביסודי, לא בתיכון ולא ברחוב שאני הולכת בו. אני כן מאוד מחוברת לסביבה שיצרתי, שאם נגדיר אותה עם דברים מוחשיים - אלה הבית שלי, תחומי העניין שלי, החברים שאיתי, המשפחה. זה כמו לחיות חיי מבחנה - רק בגלל שאתה לא מוצא משהו שמספיק מגרה אותך בחוץ. דווקא כשאני נמצאת בטבע אני כן מרגישה שייכת. אבל המרחק מאיפה שאני גרה כרגע ללעבור לגור באיזה כפר מבודד, נראה לי שיש עוד קצת זמן לזה".בינתיים תישארי בבאר שבע?"אני לא יודעת מה יביא יום. אני לא נשארת בבאר שבע כי אני רוצה, אלא פשוט נותנת לדברים להיות. אני גם לא עוברת לתל אביב כי צריך. זה לא משהו שמעסיק אותי, המקום".אם אהיה קלישאתי, בגיטרות הבלוזיות המדהדות שלך יש משהו מדברי ויותר רגוע. הן כן שייכות דווקא למקום שאת נמצאת בו."אנשים עושים את החיבורים האלה מתוך המקומות שלהם. אני יכולה להגיד שלמדתי גיטרה אצל מורה שהוא בלוזיסט, אז הניואנסים משם היו הכי טבעיים לי. הוא בכלל מהמרכז".לפי פוגל, העבודה על אלבומה החדש התחילה קודם כל מהטקסטים. היא עבדה עליהם בעזרתו של אמיר גרומן, מקים להקת מריונטה סול הבאר שבעית שהוא גם המפיק הצמוד שלה. שיריה החדשים "ציפור שחורה" ו"החלום נתקע", מספרים על יחסיה עם גבר כלשהו, אך לא מדובר בדיוק באהבה נכזבת. "זה מגיע דווקא מהמקומות של זיכרונות ילדות, זה תמיד מבחינתי הלחם. הכתיבה שלי מאוד מגיעה מהמקומות האלה. קצת קשה לי לדבר על זה".אבל את מדברת על זה דרך השירים בעצם."השירים מדברים בעד עצמם. אלה המקומות בהם את חווה פרידה מאוד גדולה ממי שלאותם ימים היה מושא אהבתך, שזה אבא למשל, אז כשאת נפרדת יש השלכות לדברים. אבל אני שמחה שהדברים קרו איך שהם קרו כי זה נותן לי הרבה מקום והרבה מה להגיד משם. כל השירים מסתובבים סביב המקום הזה, וגם מתוך הביישנות הזאת שמאוד רציתי לשים אותה על השולחן. להגיד 'אוקיי, את ביישנית? תגידי את זה, תגידי שאין לך אומץ להגיד כל מיני דברים'. יש לזה אפקט מיידי של תחושה של שחרור - לאו דווקא כשיצא השיר, אלא עשהוא נכתב - הרגשתי שחרור כזה"."אני מרגישה את המציאות יותר". טל פוגל (צילום: אמיר גרומן)כן, כי הבעת את עצמך, סוף כל סוף הוצאת את זה החוצה."כן, בדיוק. גם השיר 'החלום נתקע' מדבר על העניין הזה, של משהו שנעצר לך. את חיה חיים מאוד מסוימים שידעת מה יהיה בהם, ופתאום הדבר הזה מתפוגג כמו ענן, או שאת בכלל תקועה בתוך איזה חלום שהופך להיות סיוט, אפשר לקחת את זה גם לשם. או שפשוט מעולם לא היה חלום, או משהו שנלקח ממך שנעצר". זה גם ניגוד ל"ערימות של חלומות", כי עכשיו החלום נתקע."נכון. קצת חששתי ממחזור המילים, אבל אמרתי 'זה השם, אני לא יכולה לברוח מזה'".אני לא חושב שזה ממחזר, בשבילי זה ההמשך של הסיפור."אה, יפה, יש בזה משהו. נכון, האמת שאתה צודק".צל מהלך קשה לפוגל לספר מה קרה בדיוק בחייה בשנתיים שעברו מאז "ערימות של חלומות" ועד "אל החצר הגדולה", אך היא מעידה כי בעיקר חוותה התבגרות והתפכחות מסוימת. "אם האלבום הראשון התעסק מאוד בחלומות של הדברים, אז עכשיו זה יותר אדמה. אני יותר פקוחה. אני מרגישה שהמציאות שאני רואה היא ממש כאן, אני מרגישה אותה יותר".מדמיינת שהולכת יחפה. טל פוגל עם "החלום נתקע":"אל החצר הגדולה" יכול להתפרש גם כיציאה לחיים, אבל זה גם עדיין דימוי מהילדות של לצאת לשחק."נכון. מעניין שאתה אומר את זה, לא חשבתי על זה. יש איזה אירוניה במושג הזה 'אל החצר הגדולה', כי חצר זה גם משהו, לפחות איך שאני רואה את זה, שיש לו גבולות. זה יכול להיות באותה מידה חצר בית הכלא, גן המשחקים, גן הילדים, חצר בית הספר. זה לאו דווקא חצר גדולה או ואדי ענק שאת מדמיינת שאת יכולה לעוף ממנו לכל מקום - זה עדיין בתוך הגבולות האלה. אני חושבת שגם משם מגיע השם".מרגישה שהחופש שלך מוגבל בעצם?"בהחלט, כן".מה היית רוצה לעשות שאת לא יכולה?"אני רואה לפעמים את אנשי העולם הגדול עושים הכל מהכל, נודדים, מטיילים, חוזרים והולכים. באלבום החדש יש מוטיב של משהו יפהפה שכלוא במקום מאוד סגור. כמו נגיד הספר 'פרחים בעליית הגג' שישר מקשר אותך למשהו חשוך. אולי זה גם מאפיין את החיים באיך שאני חיה אותם, בעולמות שאני מייצרת לעצמי - ובעיקר בגבולות שלי".זה מתחבר לי לסינגל הראשון "ציפור שחורה". הציפור הופיעה על הכריכה שלו וגם של האלבום הראשון. מה היא מסמלת?"האמת שאני לא יודעת. זה משהו שרודף אותי. זה ציור שהתחיל מהקליפ שציירתי ל'כדור פורח', ומאז הציפור הזאת באמת מרחפת מעליי, אולי קצת כמו בשיר 'ציפור שחורה'. אני לא רוצה להיות פלצנית ולצטט את עצמי, אבל זה משהו שאתה מרגיש שמרחף מעליך"."תגידי שאין לך אומץ להגיד כל מיני דברים". טל פוגל (צילום: אמיר גרומן)היא מסמלת בהכרח אופל?"לא. היא יכולה גם להיות לבנה, היא יכולה להיות סתם. אני חושבת שזה כמו צל כזה שמהלך איתך, איזו תחושה שמלווה. אני לא מיוחדת בדבר הזה, אני בטוחה שגם אתה יכול להתחבר לאיזה ענן שחור, או אפילו סתם לא שחור, מעין תחושה כזאת. זהו, בגלל זה אני לא יודעת להסביר את זה, בגלל זה קל לי להסביר בציור. הציור נראה לי די מדבר בשם עצמו".פוגל מקווה ש"אל החצר הגדולה" יגיע כמה שיותר רחוק, "שמבחינתי אובמה יתקשר אליי", היא מתבדחת. "לא, סתם. אני חושבת שזה מגיע מהמקומות האלה שאת לא אומרת הרבה בחיי היום יום, אבל דרך השירים יש לך המון מה להגיד ואת רוצה שישמעו, להשמיע קול. אני חושבת שזה דבר שמשותף לכל בני האדם. אז פשוט כמה שיותר להשמיע את הקול, הכי רחוק".

*#