אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הריאליטי ריהאב סנטר: רוקנרול שפוגע בכל אחד

הריאליטי ריהאב סנטר עבר הרבה גלגולים עד למתכונתו האחרונה, בה גם נחתמו שעריו. אבל למרות שהריהאב נסגר, הרוח שגדלה בו ממשיכה ליצור אירועים. ראיון עם עומר ואבירן חביב, האנשים שמנסים לשנות את התפיסה של סצנת האנרגראונד

תגובות

אחד הדברים הידועים בתל אביב היא סצינת השוליים הרחבה שפועלת בשנים האחרונות, במגוון רחב של יצירה, מוזיקה ומוקדי אמנות. אולי הסמל הכי גדול שבהם ליכולת יצירתית ורעיונית הוא הריאליטי ריהאב סנטר. המרתף הקטן הממוקם מתחת למלון שקט בסמטת בית יוסף 23, עבר הרבה גלגולים עד מתכונתו האחרונה, איתה גם נחתמו שעריו. הריהאב אמנם סגר את הדלת, אבל בו בעת נפתחו כל חלונות הבית, והרוח שגדלה בו ממשיכה ליצור אירועים כמו פסטיבל וינטאג' טורבו, שצפוי להתקיים בבארבי בשבת הקרובה.» פסטיבל וינטג' טורבו - כל הפרטים» הסצנה בישראל חיה ובועטת» הפאנק לא מת, הוא יצא לפגרה

עומר (31) ואבירן (26) חביב הם האנשים מאחורי הרוח, אחים ושותפים בעלי חזון מעורר השראה. "הקמנו להקת רוק ויצאנו לעולם: ברלין, צרפת, ספרד, אירלנד, שוויץ, איפה שאפשר. הסתובבנו. הגענו למקומות ונחשפנו לדברים שלא יכולנו להחשף אליהם בארץ", מספר עומר. אחרי כמה שנים הלהקה התמסמסה. עומר החזיק סטודיו בגרמניה, ואבירן חזר לארץ: "הוא רצה מקום כמו שהיה לנו, שקרו בו דברים, חברים ומוזיקאים שבאו לנגן. אחרי שנתיים החלטתי להצטרף אליו, סגרתי את הסטודיו ובאתי".

הריהאב נולד מתוך צורך פנימי של אבירן: "הגעתי לתל אביב אחרי חוויה מאוד קיצונית ואינטנסיבית, והסצנה פה סגרה ובלבלה אותי", הוא מספר. "הייתי צריך את הספייס שלי ליצור, זה בא מתוך צורך אישי. "רצינו פשוט לעשות מוזיקה. יש מקום, יש בירות, אפשר לעשות חזרות. לא פתחנו ביזנס, ולא חתכנו קופון הביתה – השקענו במקום, קנינו עוד מגבר, עוד רמקול. בית שיש בתוכו תרבות ועשייה, בלי תנאים או מחויבות של עסק. פתוח", מספר עומר. "אפילו אם אני לא עף על המוזיקה ומחכה שייגמר הערב, מגניב אותי שיש לי את היכולת לתת לבנאדם להופיע. אין סאונדמן, ולפעמים היה ציוד מחורבן וחצי שרוף, ועדיין היו הופעות מעולות. הסתדרנו. זה היה יפה, וזה הוליד דברים: ההופעות הראשונות של וויתרתי ושל שעלת נפוצה היו שם. אנשים שבכלל לא דמיינו שיגיעו, ערבים שלא ראיתי באף מקום אחר". האזינו ללהקה של האחים חביב "גרייט מאשין":

השניים חברו לכפיר ארצי, המוכר כחמי משב"ק ס', ופתחו בלבנדה 2 את הריאליטי ריהאב ספייס גראונד. מתוך הקהילה של הריהאב, נוצר גם הלייבל "טרפין": "טרפין היה רעיון של עידו בר אור, מייק מוס וספי נחמני שרצו לאסוף להקות של החברים ולפתוח משרד שירכז הקלטות, צילומים, ראיונות. לייבל שהוא לא לייבל, משפחה כזה. זה לא הצליח אבל עוד עומד כאג'נדה", אומר אבירן. "לא היתה מספיק דחיפה, אנשים בארץ הזו לא מאמינים שהעשייה היומיומית והקטנה תביא לתוצאות. שאיפה כלכלית היא מרסקת, אין מספיק דברים שיכולים לממן את עצמם, להקות בקושי משיגות כסף להקלטות. אין להקה שמרוויחה באמת באינדי".

"אין חלומות. יש דברים שאפשר לעשות אותם" אז למה בעצם הריהאב נסגר? עומר: "הדרישה החיצונית גדלה ברמה כזו שהיינו צריכים או להפוך את זה לעסק אמיתי, או להיות מאוד לא חוקיים ולספוג. להפוך לאנשים שחיים תחת חובות ענקיים וקנסות מהעירייה". אבירן מסכם: "הריהאב נסגר בשביל שנוכל לגדול". כשאני שואלת מה הלאה, ניצתת אש גדולה בעיניי השניים. עומר: "עשינו כבר יותר מ-50 מרתונים. יש נטיה בישראל לבוא להופעה, לשתות כמה בירות וללכת הביתה. מרתון זה נורא אנרגטי, כל הזמן קורה משהו, אתה מעמיק, אתה נקרע, זו חוויה אחרת. להגיע לטירוף חושים, לעשות עדלאידע. לחוות מבפנים. הריהאב זה לא מקום, זו עשייה. החזון הוא לקחת את האנרגיה שהתחזקה והפכה למשהו שאנשים רוצים ואוהבים". אבירן תכנן לארגן אירוע בבארבי כבר בזמן הריהאב: "זה התחיל ממופע התרמה, ואז הבנתי שלא צריך, ופשוט החלטנו ללכת על פסטיבל". שאול מזרחי מהבארבי קיבל אותם בזרועות פתוחות.

האחים משתפים פעולה מגיל צעיר. "אנחנו פשוט לא מכירים דרך אחרת, יש השלמה מסוימת. איפה שאני נרתע, הוא ממשיך, אם נפלתי הוא ימשיך מאיפה שנפלתי, ולהפך. לא פגשתי בחיים שלי בנאדם שכל כך נוח לי לעבוד איתו. אנחנו לא מדברים על דברים, אנחנו יודעים אותם מראש", מספר עומר. אבירן מוסיף: "יש לנו קודים – סימן עם העיניים, הראש, הכתף, מבט. זה קורה יותר מהר". אפשר להבין מאיפה היצירתיות מגיעה. ההורים התגרשו כשהיו צעירים, והאחים עברו הרבה עם אמם ממקום למקום. בכל בית בו גרו היא יצרה אמנות ללא הרף, הקפידה שהילדים יגדלו בסקרנות ועושר מוזיקלי, ועודדה אותם ליצור, לפרוש כנפיים, ולא לפחד מלהגשים את הרצונות שלהם. אבירן: "אמא שלנו היא פרי ספיריט, בנאדם שכיף לדבר איתו. היא מגניבה, היא האמא של הריהאב, היא אמא של כולם. הדבר הכי חשוב שקיבלנו מהבית הוא שכל הפקה היא ברת ביצוע. אין חלומות, יש דברים שאתה יכול לעשות אותם". לא מכירים דרך אחרת. האחים חביב (צילום: Muperphoto)הגרייט מאשין, הלהקה בה השניים חברים יחד עם מיכאל יצחקי ונגה שלו, מעוררת הדים מעבר לשוליים הרחבים. לעומר ונגה נולדה ילדה, וגם במסגרת הזו, במכוון או לא, המשפחה נמצאת בגרעין. הם יוצרים גם בדרכים אחרות: עומר מתעניין בבגדים ובישול, אבירן מצייר ומפסל. בכל אלה מנחה אותם תפיסת עולם ייחודית דרכה הם מאמינים שהכל אפשרי. עומר: "החזון הגדול הוא להביט אחורה, לנשום עמוק, ולהגיד איזה כיף. לעשות את מה שאני אוהב לעשות, חופשי אבל אחראי, ומלא בסיפוקים אישיים וחברתיים. לא מחפש הצלחה מסחרחרת בכוח, אלא לחיות את החיים בצורה שאני לא קם בבוקר ומקלל".

כתבות שאולי פספסתם

*#