אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהסליזי עד האינטליגנטי: 10 אלבומי ההיפ הופ הטובים של 2016

אנדרסון פאק כובש את הזירה, דרייק שובר שיאים וקניה ווסט נוגע באלוהות. השנה האחרונה הייתה מצוינת להיפ הופ העולמי - אלה עשרת האלבומים שהפכו אותה לכזאת

תגובות

אפשר להגיד הרבה דברים על 2016 - היא באמת הייתה שנה מזעזעת. אגדות מוזיקה מתו, האמריקאים איבדו את זה לחלוטין והאחיות מלול חזרו לחיינו, אבל אם יש משהו אחד ש-2016 עשתה לו טוב, זה ההיפ הופ. אין ספק שהשנה הייתה אחת הוורסטיליות שהז'אנר ידע מאז היוולדו. הוא חזר לשלוט ביד רמה בתחנות הרדיו שנתנו לו הרבה יותר ספייס, ברחבות של המסיבות הכי חמות בעולם ואפילו בתכניות אירוח בפריים טיים. אפשר להגיד שההיפ הופ כבר מזמן לא משמש כשופר של מחאה (אז מה?), שהוא הרבה יותר קורץ למיינסטרים מפעם (נו ו?) ושהוא התערבב עם ז'אנרים אחרים (גיוון זה מבורך), אבל עם כל הכבוד למלעיזים - ההיפ הופ שינה צורה והגיע הזמן שתבינו את זה. החל מאנדרסון פאק ה-Fאנקי ועד דיג'יי קאלד הטראשי - אלה האלבומים הטובים ביותר שיצאו ב-2016, ומציירים את התמונה הכי עדכנית של ההיפ הופ, נכון להיום.» נפילתו ונפילתו של קניה ווסט» ערן צור עדיין מתרגש כל פעם מחדש» איך היה בפסטיבל חשיפה בינלאומית?» לוח הופעות היום» מדור מוזיקה עכבר העירשנה משובחת. וויז קאליפה, קניה ווסט ודרייק (צילום: דניאל פולבוי, Evan Agostini, Mario Anzuoni)חוויה עסיסית: "Anderson Paak - "Malibu פעם בדור קם אמן שברור שהוא קלאסיקה בעודו בחיים. כזה הוא אנדרסון פאק, לשעבר קוצר בשדות מריחואנה בסנטה ברברה, שלאחר פיטוריו הפך להומלס.  מאז פאק הספיק להתעשת ולהרוויח כמה דולרים בחזרה, לאחר שהוחתם בלייבל   “Aftermath Entertainment” של דר. דרה ואף התארח באלבומו "Compton". סיפור הסינדרלה של פאק בהחלט מרתק, אבל אל תטעו - לא מדובר פה בהצלחה שמגובה רק בסיפור חיים קורע לב. פאק הוא מוזיקאי ורסטילי ומתופף בחסד, שהוציא השנה את אחד מאלבומי ההיפ הופ המדוברים בעולם. "Malibu" נע על כל הספקטרום של המוזיקה השחורה ונוגע בהיפ הופ, Fאנק, סול, R&B ובעיקר בנשמה. למרות הגיוון המוזיקלי, האלבום מוגש כוואן פיס מגובש עם סקיטים מתוחכמים, ומרגיש קצת כמו ספר כשכל דף שלו בצבע אחר. הכנות בליריקה של פאק, בשילוב ההפקות עם הסאונדים המלאים ביותר שפגש ההיפ הופ השנה, הופך את "Malibu" לאלבום שיבוא טוב באוזן לא רק לחובבי הז'אנר.

חלום שהתגשם.אנדרסון פאק עם "The Dreamer":

מי שלא שמע על דרייק עד 2016, בטוח שמע עליו השנה. הראפר היהודי, ששמו נקשר בעיקר עם שמה של ריהאנה, הוא לא רק האקס-של, אלא אמן ההיפ הופ המושמע והמצליח ביותר בעולם נכון לכתיבת שורות אלה. לאחר שלוש שנים של טפטופי סינגלים ו-E.P’s למיניהם, דרייק הוציא השנה את "Views", אלבום שיצר הרבה באזז, וזיכה אותו בתואר "אלבום ההיפ הופ הטוב של השנה" בטקס ה-AMA האמריקאי, ואם לא די בכך - אז גם בתואר ה"אלבום הראשון שהגיע למיליארד השמעות" בשירות הסטרימינג של אפל. "Views" הוא אלבום ששומר על דרייק בטמפרטורת הרתיחה, זאת שלא תיתן לו לגלוש למחוזות "חדשניים" או נועזים, אבל עדיין תבעבע לכם באזניים. דרייק הבין בדיוק מה עובד למיינסטרים, מה עובד להיפ הופ האדז ומה עובד מתחת לפוך כשאתם רגע מלסמס לאקס ולדפוק לעצמכם את הפאסון והחיים, ושמר על זה בקפדנות שיא כדי לא לצאת מהקווים. למרות שההרגשה היא שדרייק לא חידש הרבה, או ניסה לרצות אף אחד עם האלבום הזה - ההתבגרות, החריפות ובעיקר היכולת לשמר את הנוסחה המדויקת שמשלבת בין להיטים שוברי רחבות, לבין שירי אגו מגלומניים ושירי פרידות קלאסיים, ראויה להערכה בכל קנה מידה. וכן, יש גם שיר עם ריהאנה.

משקיף על כולם מלמעלה. דרייק עם "Child's Play":מתהלך בשוליים: "Domo Genesis - "Genesis

דומיניק מרקיז קול, או דומו ג'נסיס בשבילכם, מייצג את קולקטיב ההיפ הופ האלטרנטיבי Odd Future יחד עם Tyler The creator  ו-Earl Sweatshirt, שומר על זה קלאסי מצד אחד, אבל שייך לזן החדש שלא מפחד לדבר על רגשות, נפילות וחולשות של גברים. אם זה נשמע לכם כמו אוקסימורון (ברור כנראה שאתם לא מכירים את דרייק), אז כשתאזינו ל-"Genesis" הכל יתבהר. מדובר באלבום עם הפקות היפ הופ מלודיות מלאות נשמה, עם השפעות של ג'אז וR&B, והרבה כנות שעוברת בין הדרופ של הבס לרוך של הקלידים. אהבה, וויד, כסף, בטחון עצמי - בכל הנושאים האלה ג'נסיס נוגע באלבום הסטודיו הראשון והחושפני שלו, כשהדובדבן שבקצפת מגיע בצורת אנדרסון פאק, שמתארח באחד הטראקים הממכרים והשמחים של האלבום, "Dapper". מומלץ למי שאוהב את ההיפ הופ שלו קצת יותר מתוחכם.

קשוח מבחוץ, מושי מבפנים. Domo Genesis עם "One Below":

אם עדיין לא שמעתם על "מסיבה בדירה ליד" (כן, ככה קוראים לאמן הזה), כדאי שתתרווחו בכיסא, תשענו לאחור ותדליקו לכם משהו לעשן (רצוי לא עכשיו אם אתם בעבודה). אפשר להגיד שז'אנר ה-R&B השאיר את תור הזהב שלו מאחור, אבל פארטי מביא לכם אותו בעטיפה אחרת לגמרי - סקסית, סליזית, אפלולית ועם באסים שלא משאירים זכר לתמימות של הניינטיז. פארטי בן ה-23 הוא בן טיפוחיו של דרייק, וגם הוא, כמה מפתיע, מגיע אליכם מקנדה. יכול להיות שזה הקור הקנדי שגרם לו להכנס לאולפן ולהקליט את אחד האלבומים הכי מחממים (שלא נאמר, מחרמנים) שיצאו השנה בז'אנר, או שאולי מדובר דווקא במבטא הג'מייקני הלוהט של פארטי שעושה לנו את זה, אבל מה שזה לא יהיה - כדאי שתצרפו את "PartyNextDoor3" לפלייליסט של לילות שאתם לא מתכננים לישון בהם.מסיבה כל הלילה (כן, זאת קיילי ג'נר שם בקליפ). PARTYNEXTDOOR עם "Come And See Me":יותר אלטרנטיבי: "Bernz - "See You On The Other Side

וולקאם טו מיאמי, אבל ממש לא בקטע של הבטן-גב. ברנז הוא חלק מהצמד Mayday, שמגיע אלינו מפלורידה ומשתייך לזרם האינטילגנטי והבועט של ההיפ הופ. כן, יש דבר כזה, רק חבל שאף הרכב שבוחר בז'אנר הזה לא ממש מצליח לשרוד כדי שתשמעו עליו. אבל Bernz כאן איתנו, ולא רק שהוא כאן, הוא גם הוציא את אחד מאלבומי ההיפ הופ הכי פחות מוערכים של 2016. האלבום משלב היפ הופ עם רוק ואפילו דיסטורשן, ויקרוץ במיוחד לילדים שגדלו על לימפ ביזקיט (והתבגרו, תודה לאל). אבל ההפתעה הגדולה באלבום מגיעה דווקא מהכיוון הכי פחות צפוי - אם עד היום Mayday נמנעו מלקרוץ למיינסטרים, נראה שב-"See you on the other side" ברנז ניסה את מזלו בכמה טראקים שבהחלט יכולים להתנגן מחוץ לכתלי מאורות הקראק, (ראו ערך "When it’s gone", "Call me in the morning") אבל אנחנו בכלל מעדיפים אותו מטונף.

אל תלך. Bernz עם "When It's Gone":

אבאס חמאד הוא ראפר מוסלמי שנולד בצרפת ובגיל 8 עבר עם משפחתו לניו יורק. את האלבום האחרון שלו, "Too High Too Riot" שחרר במרץ, ונדמה שקצת מתחת לרדאר. מוזר, בהתחשב בעובדה שהוא חתום בלייבל "Dreamville Records" של הראפר המצליח (תגגלו, הוא באמת מצליח) J.Cole. קול, אגב, הודיע שהוא מפסיק להופיע לתקופה בלתי מוגבלת בזמן (ואנחנו ממש מקווים שזה בגלל שהוא עובד על אלבום חדש), אבל מי שרוצה לשמוע קצת חומרים חדשים ממנו, יקבל טעימות שוות באלבום של באס. למרות האירוחים של קול בשני הטראקים המפציצים של האלבום, הפקות מושקעות עם סאונד ניו-יורקרי מחוספס, וסקילז ראויים להערכה - באס עדיין לא פרץ בגדול ומסתפק במיליונים בודדים של צפיות ביוטיוב. תעזרו לו לשנות את התמונה? ההתמכרות מובטחת.נשמעים טוב ביחד. Bas עם "Night Job":

תבקשו שפארטי נקסט דור יעביר לכם את הספליף ממקודם, כי אם קאליפה היה יכול, הוא היה מחייב כל אחד ואחת מכם להדליק קטנה לפני שאתם לוחצים פליי. זה לא סוד שוויז קאליפה הולך בדרכי אביו הרוחני סנופ דוג, אבל באלבום האחרון נראה שהוא כבר ממש במרחק נגיעה מלקבל את תואר סטלן הכבוד של ההיפ הופ. שירים על עבודה קשה, מנוחה, האדרת העשב וקצת זיונים - זה מה שתמצאו ב-"Khalifa" של 2016, אבל אם כבר אלבום שסחים לא יבינו, אז שיהיה כזה. הפקות המלואו-טראפ שבועטות בשקט למוח, הווייב האמין והמשכנע ואווירת הצ'יל פשוט תוציא לכם עשן מהאזניות. אל תפספסו את "Zoney", טראק קצת יותר חושפני בו קאליפה מדבר על חייו שדורשים ממנו לשהות הרבה על הקו האווירי בין מדינות שנות בעולם, ועל געגועיו לבנו הקטן, סבסטיאן, שאף מבצע את הופעת האורח המתוקה והכי לא קשורה באלבום.

סטלן עם אופי. Wiz Khalifa עם "No Permission":

נדמה שקניה ווסט עשה להיפ הופ כבר הכל. טרילוגיית האלבומים המוערכת שלו משנות ה-2000 המוקדמות נשמרת בארכיון של הז'אנר בקנאות, אבל כל מה שהגיע אחריה כבר הרבה יותר קרץ לפופ, עם השפעות אלקטרוניות והזיות. את אלבומו הסטודיו השביעי של ווסט הוא מגדיר כ"גוספל עם הרבה קללות". אכן, יש משהו משיחי מעט בווייב של "The life of Pablo", שנע בין ביטים עתידניים למלודיות שמזכירות גוספל כנסייתי, כמו בסינגל "Famous" השערורייתי (עיין ערך הריב עם טיילור סוויפט) בו הוא מארח את ריאהנה ומסמפל (שוב) את נינה סימון האגדית. אנחנו לא יודעים מה עוד מתכנן ווסט לעולל בעתיד, אבל אנחנו מקווים שהחוויות מהאשפוז הפסיכיאטרי יניבו אלבום אפילו יותר מעניין.

מתפללים לשלומו. קניה ווסט עם "Fade":הקאמבק של השנה: A Tribe Called Quest - "We Got It From Here…Thank You 4 Your Service"

וואו. קהילת ההיפ הופ העולמית רעדה מהתרגשות אחרי שהחודש, ההרכב האגדי ואחד מאבני היסוד של ההיפ הופ, הכריז על אלבום חדש. ולא רק שהם הכריזו על אלבום חדש לאחר 18(!) שנים של שתיקה והתמודדות עם המוות הטראגי של חבר ההרכב Phife Dawg, הם גם הדליפו את האירוחים המטורפים שהולכים להפציץ מכל פינה - מ-Chance The Rapper, דרך Andre 3000 (אאוטקאסט) ועד קנדריק למאר - השבט הכי אהוב בז'אנר הכריז שהוא חוזר לתת בראש. הרבה פעמים קאמבק כזה מלווה בחששות של חלודה והתנפצות האיידול לרסיסים, כי בואו - הטרייב כבר לא ילדים, ולשחזר הצלחה אחרי כמעט שני עשורים זה לא בא ברגל - אבל שמחנו להתבדות, ובגדול. למרות האירוחים האקטואליים, טרייב לא מתאמצים להתחנף להיפ הופ של היום, ושומרים את זה טרי ורענן ממש כמו בימים היפים שלהם בניינטיז. אלבום למיטיבי לכת.

הצליחו לעשות את זה כמו פעם. A Tribe Called Quest עם "We The People":

יש הרבה מה להגיד על דיג'יי קאלד. הוא קריקטורי על גבול הפארודי, לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל מזל שהוא דיג'יי ולא ראש הממשלה (אהמ) ואת העבודה שלו הוא יודע לעשות טוב. באלבום החדש של קאלד, בו הוא מארח את השמות הכי לוהטים בסצנה העכשווית (דרייק, Big Sean, J.Cole, ניקי מינאז', Travis Scott, Bryson Tiller והרשימה עוד ממש ארוכה) הוא מביא את הסאונד הכי מעודכן והכי לא מתנצל, עם להיטים בועטים כמו "For Free" עם דרייק, ו-"I got The Keys" עם ג'יי זי ו-Future שמתנגנים בימים אלה בכל מסיבה שמכבדת את עצמה בעולם. אין ספק שזה האלבום הפאן ביותר של השנה, שעובר את מבחן הסאב וופר ביג טיים. קאלד יודע שהוא מכונה לייצור להיטים, ואין ספק ש-"Major key" נועץ את העובדה הזאת גם ב-2016.

הפתעת השנה. Dj Khaled עם "I Got The Keys":

*#