אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הגישה לאמנות היום היא של חוסר כבוד"

הוא חרד מכל אלבום כל פעם מחדש, דואג לא להתערב ביצירה המוזיקלית של הילדים שלו ועדיין מתרגש גם אחרי 30 שנה על הבמות - ערן צור בראיון מיוחד בעקבות האלבום "המסלול המואר"

תגובות
אלבום חדש. ערן צור
שרון דרעי

אומרים שאחרי שעושים משהו הרבה פעמים הוא הופך להיות כבר סוג של הרגל. כנראה שלמרות האמרה, אפילו כשהוא מקליט אלבום סולו בפעם החמישית, ערן צור עדיין לא מצליח להכיל את ההתרגשות. "הלחץ כל פעם גדל, לא למדתי לשחרר במהלך השנים", הוא משתף. "אנשים אומרים לי 'גם אם זה לא יילך אתה כבר מבוסס, יש את השירים הישנים', אבל כל פעם מחדש זאת תחושה של 'על החיים או על המוות'. אני מגיע לכל אלבום עם הר של ציפיות. כדי לא להפריע לי לתפקד ביומיום אני מדחיק את זה, אבל מדי פעם הלחץ מבצבץ החוצה ואז אני מבין כמה אני במתח בחודשים שלפני הוצאת האלבום - מול ההקלה שאני מרגיש בחודשיים שאחרי שחרורו".

» ערן צור - לוח הופעות
» מחתימים דרכון: מי מגיע אלינו בזמן הקרוב?
» מדור מוזיקה - כל ההמלצות והביקורות

למזלו של צור (וגם למזלנו) המתח הזה לא פוגם במעיין ההשראה שלו. "כשאני כותב, החשש ממה יגידו לא קיים", הוא מסביר את תהליך ההתמודדות, "אני לא יודע אם למדתי להפריד אבל בין אלבומים אני בהתכנסות, הראש בתוך המים, ואני רק מציץ החוצה עם שנורקל. השלב של השחרור נושא בצידו מתח גדול אבל גם הרבה שמחה".

הדרך שלך ליצור השתנתה עם השנים?
"הדרך לכתוב לא השתנתה. זה משהו שקשה לתאר אותו במילים או להבין אותו, ואני לא רוצה גם להבין אותו עד הסוף - זה 'האזור העיוור' אצל יוצרים, אזור שאתה לא רואה אבל בו מתרחשת היצירה. מה שכן, באלבום החדש חיפשתי את הצליל הנכון הרבה זמן ועם מפיקים שונים. כשהגעתי לעופר מאירי החומרים היו די בשלים, והצליל שהוא יצר הצליח להפתיע אותי וגם להיות קשור מאוד למחשבה שלי".

מה בדיוק הפתיע אותך?
"התהליך היה שונה מאוד מהאלבומים הקודמים שלי. עופר עושה את רוב העבודה לבד ובלי האמן. באתי אליו כמה פעמים בשבוע להקשיב לרעיונות שלו ולהקליט דברים קטנים, אבל אפשר להגיד שזה המפיק המוזיקלי הראשון שעבדתי איתו שהוא מפיק מוזיקלי ב-100 אחוז ולא אמן שהוא גם מפיק. כשאני עובד עם אדם כזה אני צריך לתת לו את המפתחות, וכאן הייתי צריך לשחרר יותר מוקדם את השליטה שלי. כשאני מסתכל אחורה על אלבומים שלי שהפקתי לבד, זאת אפילו נראית לי חוצפה מצדי. אני חושב - 'גם הלחנתי, גם כתבתי, גם ניגנתי, גם הפקתי ואני גם הולך לדבר על זה בתקשורת'. הייתה לי תחושה שבצמתים קריטיים אין לי פידבק מספיק חזק ביצירה, ואת זה רציתי לשנות. למדתי פה שיעור".

תהליך שונה מהאלבומים הקודמים. ערן צור
שרון דרעי

ואיך התגובות לאלבום עד עכשיו?
"התגובות בינתיים מצוינות, גם בתקשורת וגם ברשתות החברתיות - אני מרגיש שהוא מרחיב את מעגל המאזינים שלי. אנשים שלא שמעו אותי בעבר שומעים אותי היום, ואני שמח על זה מאוד, כי בשביל זה אני עובד. בהופעות אני מקפיד לנגן מהאלבום החדש אבל גם לא לשכוח את החומרים הישנים, כי אני יודע מניסיון שהקהל צריך את זה כשאתה בא עם אלבום חדש".

סינגל אחד, זה כל ההבדל

ב-1986 הצטרף ערן צור ללהקת 'טאטו' שכללה את אורי בלק, יובל מסנר ואלונה דניאל. האלבום החדש, "המסלול המואר", מציין למעשה 30 שנות פעילות בסצנת הרוק הישראלית, ולמרות שנראה שהכל הולך חלק, גם צור מודע לשבריריות של אותה הצלחה. "יש תחנות רדיו שצוואר הבקבוק שלהן הוא מאוד צר ואתה תלוי בהן. למזלי, הסינגל מהאלבום האחרון, 'המסלול המואר', הושמע הרבה בתחנות המרכזיות, ולפעמים זה מה שעושה את ההבדל בין זה שמישהו לא יודע שאתה עדיין יוצר לבין זה שזוכרים אותך", הוא מספר, "קשה לעבור את צוואר הבקבוק הזה, כולם יודעים את זה בתעשייה, וזה ככה כבר שנים. צריך להיזהר מזה נורא, אתה לא יכול לכתוב שיר עם המחשבה אם הוא ייכנס לפלייליסט או לא - כי אז הוא לא יהיה מספיק טוב. אתה צריך לקוות שהשיר גם יבטא אותך וגם יתקבל אצל הקהל".

היחס של הרדיו השתנה במהלך השנים?
"כן. כשהאלבום של כרמלה גרוס ואגנר יצא, מיכל ניב הייתה שדרנית חשובה בגלי צה"ל - היא הייתה עוברת שיר שיר באלבום, והייתה נותנת לכל אחד מהם ביטוי ויחס, וככה גם יואב קוטנר ויוסי כסיף. הצורה שבה היו מתייחסים פעם ליצירה הייתה יותר רחבה ולא התמקדה רק בשיר אחד ספציפי. מצד שני, כששידרתי ברדיו קיבלתי ערימות של בקשות וסינגלים, ובסופו של יום יש תוכנית של שעתיים ואני צריך להחליט מה נכנס ומה לא. אני לא בא להצדיק תחנה כזאת או אחרת, אבל יש מורכבות גדולה גם אצל צד השני, אולי אפילו יותר מאשר כשאתה מקלל כשלא משמיעים אותך".

התקבל בצורה חיובית. ערן צור עם "המסלול המואר":

מפריעה לך ההתערבות הפוליטית בתרבות?
"ברור. נורא הפריע לי שהחגיגה של הקולנוע הישראלי בפרסי אופיר הפכה לשטח מריבה פוליטי. הגישה הבסיסית היום ליצירה ואמנות היא של חוסר כבוד וחוסר פלורליזם. כשניגשים לאמנים מהצד של הממסד צריך לבוא מעמדה מכבדת. אי אפשר לקחת משפט מסוים של אמן ולפסול אותו".

שניצלים, כביסה ורוקנרול  כאמן שלא פחד אף פעם מהאפשרות להיות שונה וחריג, צור דואג להתעדכן בנעשה בעולם המוזיקה הישראלי שלא תמיד נמצא במרכז. נראה שגם אנשים שמחזיקים מעצמם מומחים בתחום יופתעו מהשמות שהוא מציין ככאלה שהרשימו אותו. "אני עוקב ומעודכן, וכשאני מוציא אלבום אני גם מקשיב לרדיו, כולל לפופ הכי פופי שיש, וגם משתדל ללכת להופעות", הוא מספר, "אני אוהב את Red Axes, הם ממש טובים, גם מבחינת הפקה וגם מבחינת הכתיבה. הם משלבים בין רוק ואלקטרוניקה, שזה דבר שגם עשיתי לא מעט במהלך הקריירה. גם המסך הלבן ממש מסקרנים אותי".

אתה מרגיש שהדור הצעיר יכול להתחבר למוזיקה שלך?
"חלק ממנו כן, אני רואה חבר'ה צעירים בהופעות, והם מזכירים לי שגם אני בתור ילד אהבתי את פוליס ולא את 'Saturday Night Fever', כי חיפשתי עומקים ולא רק מה שמתאים למסיבות יום שישי של הכיתה. מצד שני, אני רואה את הקהל שלי מתבגר יחד איתי וזה משמח אותי כי הנושאים שאני עוסק בהם היום עדיין רלוונטים להם. אם הייתי מנסה ליצור במיוחד לצעירים הייתי מרגיש כמו אישה בת 60 שלובשת ג'ינס נמוכים - זה לא היה נראה טוב. אני לא מחפש לרדוף אחרי הנעורים, זה יהיה אבוד מראש".

"הקהל מתבגר יחד איתי". ערן צור
דודו בכר

הילדים שלך גם מנגנים. אתה נותן להם עצות?
"אני משתדל לא לכוון אותם ולא לתת טיפים. אשתי יותר דוחפת אותם לשם, אבל לי זה קשה כי אני מכיר את האתגרים של המקצוע. אני יודע גם שאם אתה עושה את זה למרות הקשיים זה סימן שאתה באמת אוהב את זה, וזה לא מובן מאליו בעולם המודרני שבו הרבה אנשים עושים דברים מתוך הכרח. לבן הגדול שלי כבר יש להקה וכמו שאני לא מחפש ממשיכי דרך, גם הוא לא מחפש ללכת בדרכי. אני עושה שניצלים וכביסה, אני לא מתחיל לבקר שירים או להגיד לו ללכת לנגן, הוא גם ככה מנגן הרבה יותר ממני כרגע. הוא והחברים שלו עוברים בצורה כרונולוגית על הרוק, הם מכירים את כל הרוק המתקדם - פינק פלויד, ג'נסיס, יס, קינג קרימזון. הם עברו מזה לגראנג', והיום קווינס אוף דה סטון אייג' זאת הלהקה האהובה בבית".

ומה בנוגע לאגדות מוזיקליות שאיבדנו לאחרונה?
"הסיפור של לאונרד כהן כאב לי מאוד, זאת הייתה ממש הרגשה של יתמות. לקח לי כמה ימים לעכל את זה, אני עובר בראש על חומרים שלו וגם התעסקתי עם תרגומים לשירים שלו. מצד שני, הוא מת בגיל 82 והוא לא היה חולה או משהו כזה. בשלב שאני נמצא בו בחיים אתה כבר רואה את הסוף, אתה לא יכול להתעלם מהיום האחרון. אם זה נגמר כמו אצלו אז זה ראוי לקנאה".

מה אתה מאחל לעצמך להמשך הדרך?
"ההבדל בשבילי היום בין הצלחה לכישלון הם התנאים שבהם אני מוצא את עצמי מול קהל. אני בעיקר מאחל לעצמי שיהיו תנאים טובים ומכבדים להופעה".

כתבות שאולי פספסתם

*#