אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לירז צ'רכי: "הבת שלי כבר שרה בפרסית"

אחרי אינספור תפקידים בפריים טיים ורגע אחרי שהפכה לאמא הבינה לירז צ'רכי שבעצם היא רוצה לחזור אחורה, לשורשים הפרסים שלה. בראיון לקראת השתתפותה באינדינגב, אחד מפסטיבלי מוזיקת השוליים החשובים בארץ, היא מדברת על נשיות, הזדמנויות חדשות ומסבירה למה הייתה צריכה לטוס עד לוס אנג'לס כדי להגיע לטהרן

תגובות
"לחטט בפצע העמוק הזה שהגעתי ממנו". לירז צ'רכי
שרבן לופו

בשנים האחרונות, בזמן שאתם מקבלים להיטים ויראליים בפייסבוק והודעות קוליות משוגעות בקבוצות הוואטסאפ, לירז צ'רכי מקבלת סרטונים חשוכים ממרתפים נחבאים באיראן. לא, לא מדובר באיומים או מסרים אלימים מדעא"ש, אלא בקטעי וידאו שדיג'ייז איראניות מצלמות לה ממסיבות סודיות שקורות במחתרת, שם משמיעים את המוזיקה של הזמרת הישראלית באופן קבוע. "זה משהו משוגע", אומרת צ'רכי, "יש אפילו מעצבות איראניות, שעכשיו אחת מהן מכינה לי שמלה. כל יום גם נשים וגם גברים איראניים שולחים לי הודעות בפייסבוק ובאינסטגרם. אני לא יודעת לקרוא פרסית, אז אנחנו מצליחים לתקשר דרך גוגל טרנסלייט או בהודעות קוליות".

» פסטיבל אינדינגב - לוח הופעות
» פסטיבלי המוזיקה של סוכות
» מאיה בוסקילה מעולם לא הרגישה מקופחת

בפרויקט החדש שלה, שגרם לכל המהומה הזאת, צ'רכי מבצעת שירים פרסיים משנות ה-70' טרום המהפכה האיסלאמית (שהפכה את איראן למה שאנחנו מכירים היום). לצד מעריצים מכל העולם וקהל הולך ומתרחב, המרחב המוזיקלי החדש מספק לה מקום בטוח ותיקון - סוג של סגירת מעגל אישית. "הגרעין שהפעיל אותי, גם בלהגיע לפרויקט הזה וגם בחיים שלי כאישה, זה הסיפור של האישה האיראנית", היא חושפת. "זה סיפור מורכב. הסבתות שלי התחתנו בגיל 13 ו-15. אחת מהן חלמה להיות זמרת, יש לה קול מדהים, וזה לא קרה".

המהפכה הנשית של טהרנג'לס

עם השנים גדלה עם צ'רכי הרבה ביקורת נוכח היחס לנשים בתרבות הפרסית העכשווית. "איכשהו גידלתי בתוכי תחושה שאני חייבת לעשות עם זה משהו", היא חושפת. "בעיקר בעקבות כל מה שקורה היום בעולם, שאישה איראנית לא יכולה להסתובב חופשיה ברחוב - שלא לומר להופיע או לשיר. לא דיברו בבית שלי, היה איזשהו שקט סביב הדבר הזה שקוראים לו נשיות. אני זמרת ישראלית שגדלה בבית איראני ויכולה לשיר, יש לי את האפשרות הזאת. אני גם מקבלת תגובות מהעולם כמו 'יופי תמשיכי לשיר כי לנו אסור'. זה נותן לי עוד יותר דרייב לחטט בפצע העמוק הזה שהגעתי ממנו".

כן, רוב כוכבות הפופ העכשוויות במוזיקה הפרסית בכלל גרות בארצות הברית.
"נכון. מצאתי בטהרנג'לס (סלנג לקהילה האיראנית הגדולה בלוס אנג'לס) ספריות מטורפות של מוזיקה פרסית, ודווקא נמשכתי למוזיקה של זמרות מדהימות שנאלצו להפסיק את הקריירה שלהן ברגע. הרבה מהן גילו אומץ אחרי 10-20 שנה והחליטו לעזוב הכל, לנסוע ללוס אנג'לס ולפתוח בקריירה שם. המשיכה שלי לא הייתה תרבותית אסלית, לא נמשכתי לשירי שמחות וחתונות, אלא נמשכתי דווקא למקום החוקר. כך אני גם משלימה למשפחה שלי את המוזיקה שהם הפסידו כי הם עלו בדיוק לישראל, וגם משלימה לעצמי איזשהו סיפור דרך השירים של הזמרות האלה. זה מדהים אם מסתכלים על כל הסאבטקסט של הטקסטים שבחרתי - אלה זמרות שיש המון אמירה בתוך הקול שלהן, לעומת מוזיקה מסורתית שבה אישה היא נעימה, חביבה ובעלת קול מרוסן. היה להן חופש עד הרגע שסתמו להן את הפה".

בין מקצב מסורתי לביטים עכשוויים. לירז צ'רכי עם "Nozi Nozi":

ומה הפרויקט הזה, "LIRAZ", בעצם מנסה לעשות?
"אני רוצה להביא את המוזיקה הפרסית מהשכבה שלי כישראלית, כזמרת שגדלה בארץ להורים איראניים. אני לא זמרת פרסית ואני לא מתיימרת להיות זמרת פרסית. אני לא מתיימרת לשיר במבטא מהוקצע כי זה לא חלק ממני, זה לא אורגני. אני כן מנסה להביא ממי שאני ולשלב בין המקצב המסורתי הפרסי לבין ביטים עכשוויים".

גם המראה של צ'רכי השתנה לא מעט. מי שיראה אותה בהופעה ימצא עליה נזם, תכשיטים ולא מעט שמלות צבעוניות בהתאם למסורת הפרסית. "זה משהו שמדבר בשפה של הפרויקט, וממותג בצורה שהוא נשמע", היא מסבירה. "אני לא חושבת שמשהו יכול רק להראות ולא להשמע או להשמע ולא להראות. זה תהליך טבעי, אני לא יכולה להיות הרבה דברים שכבר הייתי. אני אמן ואני משתנה, אני מספרת סיפור שיוצא החוצה גם דרך הנראות שלו".

למכור את נשמתך לשטן

היא בת 38, אמא לג'ון בת השלוש ונשואה לשחקן תום אבני, ולפני כמה שנים הייתה נטועה בלב ליבו של המיינסטרים הישראלי, עם תפקידים במתח גבוה שהפכו אותה לאחד השמות המבטיחים בתעשייה. אבל דווקא ברגע הזה, כשהיא נמצאת במקום של הצלחת שיא, היא הרגישה שהיא עושה משהו לא נכון. "הבנתי שסוג של מכרתי את נשמתי לשטן", היא מתוודה. "כשהייתי בלוס אנג'לס הגעתי לצומת - עשיתי דרמה יומית, 'סוף העולם שמאלה', קמפיין ופסטיגל. זה לא באמת היה מה שאני רוצה לעשות והחלטתי שלא משנה מה קורה בחוץ ואיך זה נראה מבחוץ - אני רוצה לעשות מה שאני אוהבת. וזאת ההצלחה האמיתית שלי, לקום בבוקר וליהנות מהעשייה שלי".

לא פחדת לעשות כזה שינוי?
"ממש לא. אני יכולה למצוא את עצמי משחקת בסרט שאני לא מקבלת עליו גרוש, אבל מוצג בפסטיבלים בצרפת. אני אמן, אני עושה כל מה שמפרה לי את הלב. לא משנה לי מה הכותרת של זה. אם הייתי בוחרת ללכת על קריירה שהיא מיינסטרים כנראה שהייתי עכשיו מככבת בשבעה קמפיינים, עושה פסטיגל ופותחת ליין של אופנה ואיפור. אבל אני לא".

ומתי היה הרגע בו נפלה ההחלטה להקליט רק בפרסית?
"כמו כל דבר זה היה תהליך. נפגשתי לפני עשור עם המוזיקה הספציפית הזאת ועם הזמן אספתי חומרים, וגם כשהופעתי עם האלבומים שלי בעברית, עשיתי שיר או שניים בפרסית. אבל ההחלטה האמיתית הגיעה כשילדתי את הבת שלי, ואמרתי לעצמי 'אוקיי, נמאס לי להסתובב בוואנים, לעבור מהצגה להצגה ולהוציא עוד שיר לרדיו בעברית שישפטו אותי אם הוא טוב או לא טוב', התחלתי לשיר בפרסית וראיתי שזה הרבה יותר נוח לי מאשר בעברית. ברגע שהפכתי להיות אמא והתחברתי לעצמי במלוא מובן המילה - הייתה לי הארה".

"אני לא יכולה להיות הרבה דברים שכבר הייתי". לירז צ'רכי
תומר אפלבאום

השד האיראני

למרות שהיא משתייכת לדור שני שגדל בארץ, הבית של צ'רכי היה אי שמור של תרבות פרסית בתוך מציאות של כור היתוך, שלעתים מחקה זהויות של עולים שהגיעו לכאן. "מבחינתי אני נולדתי באיראן, במקרה הגעתי לפה", היא אומרת. "סביר להניח שזה משהו שבאמת עובר בוורידים. אני מקפידה להשמע כמו עצמי שרה בפרסית ולא כמו זמרת איראנית, זה הבדל נורא נורא גדול. אני רוצה להתעקש על הסיפור שלי ולא על קאבר".

את מרגישה שזה חלק ממשהו גדול שקורה?
"אני מרגישה שכדי להתפתח באמנות, לדור הצעיר הכרחי לחקור מאיפה הוא הגיע, אתה לא יכול להתעלם מזה. כשאתה מגיע לקצוות שלך, אתה חייב לחזור (כמה שזה נשמע קלישאה) לשורשים שלך, והעולם מדבר את זה, לא רק הארץ. בארץ זה מאוד בולט - ברגע שנגעת אתה לא יכול לעצור כי זה עושר מוזיקלי שאין אותו עדיין במוזיקה הישראלית".

את מרגישה שמה שאת עושה זה חלק משליחות להחזיר את המוזיקה שנמחקה כאן?
"אני לא יכולה להגיד שאני נושאת דגל, כמו שאני נושאת את השורשים שלי החוצה ומעבירה אותם הלאה, נגיד לבת שלי - שכבר שרה בפרסית. כשבאים למועדון בתל אביב אנשים מבית שאן ומבאר שבע עם ההורים שלהם יד ביד, והם רוקדים ושרים, אז הצלחתי להביא משהו שקשור להמשכיות הזאת. זה לא משהו שנעשה במכוון אבל אני באופן טבעי חלק מזה. כל העניין הזה של השד העדתי, לא חוויתי את זה על בשרי ולו לרגע אחד בחיי, פרט לליהוק לכל מיני תפקידים שאני אמורה לשחק כי אני נראית ככה, אבל פעם לא חוויתי את זה באיזושהי רמה אמנותית".

יש שינוי בקהל המקומי שלך עכשיו?
"זה מאוד מצחיק, כי ההופעות הראשונות היו הלם. חשבתי 'מי יבוא? המשפחה שלי והילדים?' וגיליתי פרסים הארדקור לצד היפסטרים, לצד רוחניקים. מיקס של קהל מעורבב מכל טוב. לראות אנשים שלא קשורים לפרסית ולא מבינים מילה ורוקדים בטירוף ושמחים. מבחינתי זה נס".

יותר אינדי מזה אין 

בחודש הקרוב פסטיבל אינדינגב חוגג עשור, ולירז צ'רכי מצאה את עצמה בפעם הראשונה בין המוזמנים להופיע. כמובן שהיא לקחה את ההצעה הזאת בשתי ידיים. "אני מאוד שמחה להופיע באינדינגב כי אף פעם לא הופעתי שם", היא אומרת. "אני חושבת שזה ציון דרך משמעותי עבורי, כי יש איזו תפיסה שאולי אני שייכת לז'אנר מסוים של הכרה, ועכשיו אנשים מתחילים להבין שזה גם מה שאני עושה. כיף לי שזה יצא ככה. אני יכולה פתאום לפגוש קהל שלאו דווקא מגיע לזאפה ולקולנוע, אלא פשוט בא לשמוע את המוזיקה שלי בלוקיישן מטורף בנגב".

מאוד מגניב שפנו אלייך משם, בכל זאת, זה משהו שלא עשית מעולם.
"אני חושבת שכל מה שקוראים לו אינדי הפך להיות המיינסטרים, כי אמנים כבר עושים אלבומים בעצמם. גם שני האלבומים הקודמים שלי היו 'אינדי' לגמרי רק שהייתי מנוהלת על ידי אנשים שהם יותר במיינסטרים".

להתעקש על הסיפור שלה, ולא על קאבר. לירז צ'רכי עם "Mahtab":

כן? את מגדירה את עצמך כמשהו שהוא אינדי? יצירה עצמאית?
"לגמרי, זאת ממש יצירה עצמאית. אני עושה את הכל לבד - מפיקה לבד, מרמת האיך זה ישמע עד איך זה יראה. זה ויז'ן שהוא לחלוטין פרי יצירתי, אף אחד לא הלביש את זה עליי. יותר אינדי מזה אין. אני יודעת שמוזיקלית זה  נחשב המון פעמים לסגנון גראנג'י יותר, אבל דווקא המוזיקה הזאת הפכה להיות הכי מגניבה. זה קרה כי אמנים החליטו לעסוק באמת שלהם ולא באיך למכור, ואני זמרת ושחקנית ישראלית, שמוכרת כ-X  ובחרתי ללכת בדרך Y, באהבה רבה לאמנות שלי ולשורשים שלי. הכל בא מאמת מאוד גדולה ותשוקה לעשות משהו שהוא בלב שלי ובדי.א.נאיי שלי. אני שולטת בפרויקט הזה ולא הוא זה ששולט בי".

הניסיון הזה לעשות דברים לבד זה משהו שמאפיין אותך?
"לצערי ולשמחתי כן. למשל עשיתי תפקיד ענקי בסרט הוליוודי עם נעמי ווטס ושון פן, ושנה אחרי עשיתי תפקיד מדהים עם פיליפ סימור הופמן בסרט אינדי לחלוטין, שהיה הכי בתנאים הארדקור שאת יכולה לדמיין. אני נמשכת לדברים שאני אוהבת לעשות ואני חושבת שזאת גדולה של כל אדם, לאו דווקא אמן, לעשות את הדברים שאתה אוהב ורוצה. איכשהו נולדתי עם היכולת לעשות דברים עצמאית. זה דבר טוב מצד אחד כי אני לא תלויה באף אחד ואני יכולה להפיק את מה שאני רוצה ולממש את השאיפות האמנותיות שלי, ומצד שני זה גרוע כי זה מלא על הראש. זה מאתגר, בעיקר בארץ שלנו בה דברים לא קורים בקלילות, אבל זה שווה את זה כי אני מגיעה למקומות שמבחינתי הם חלום. לעשות פסטיבלים ולהופיע בחו"ל, זה נהדר ומרגש".

מה את מאחלת לעצמך עם הדרך החדשה הזאת?
"שהמוזיקה תגיע לעולם ולכל מי שאוהב לזוז לצלילי מוזיקה פרסית. שהרבה אנשים ישימו לב לזה שאפשר לעשות המון שיתופי פעולה, בכל מה שקשור באמנות, עם מדינות שנחשבות מדינות אויבות".

הופעות קרובות של לירז צ'רכי: אינדינגב, 29 באוקטובר; זאפה תל אביב, 12 בנובמבר.

כתבות שאולי פספסתם

*#