אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא נשכח ולא נסלח: טעויות מוזיקליות שדורשות התנצלות

הפאדיחה של ביונסה בהשבעת אובמה, הקול הצרוד של לורן היל וחוסר הכיוון של U2 - לכבוד יום כיפור בחרנו חמש תקריות מוזיקליות שמעריצים אמיתיים לא יסלחו עליהן

תגובות

אנחנו אוהבים לחשוב שהאמנים האהובים עלינו הם סוג של אלים, אנשים מושלמים שלא יכולים לטעות גם אם ינסו ממש בכוח. אבק הכוכבים שממלא את עינינו ענן של ערפל לעתים, משכיח מאיתנו את העובדה שגם הכוכבים הגדולים ביותר הם למעשה בני אדם (כן, אפילו ביונסה), וכמו כולנו, גם הם עושים טעויות לפעמים. לכבוד יום הכיפורים יצאנו לעשות עבורם חשבון נפש ולראות על מה הם בוודאי מצטערים, למרות שלעולם לא יודו בזה.

» יום כיפור – לכל הכתבות
» סיורי סליחות לקראת יום כיפור
» מתכונים לארוחה מפסקת
» מתכונים לשבירת הצום
» סיורי אופניים ליום כיפור
» סרטים לחשבון נפש
»​ ספרים קצרים ליום כיפור

דיווה? ביונסה נעזרת באמצעים טכניים אין ספק שביונסה נמצאת היום בליגה משלה, ונראה שאין משהו שהיא תעשה וייצא פחות ממושלם. קשה לזכור שלפני כמה שנים חוותה קווין בי תקופה לא פשוטה, כשזמרות פופ אחרות כמו ריהאנה או אדל פתאום החלו להדחף לה למשבצת, ודחקו אותה קצת הצידה. אז הגיעה הזדמנות לתקוע יתד גדול, מהותי ונחרץ ברזומה הבלתי מעורער ממילא של המלכה האם - שירת ההמנון בהשבעת הנשיא אובמה. פחד והתרגשות הם ההסברים היחידים לבחירה התבוסתנית שלה לעשות ליפסינק להקלטה שהוכנה מראש. "אני פרפקציוניסטית", היא אמרה. "עושים את זה הרבה בתעשיה" היא הצטדקה. תוכחה שבאה בעוכריה, שהרי הדיוות אמורה להיות הרבה מעל התעשייה, לא? ביונסה, את יודעת שאת מדהימה, כולם יודעים שאת מדהימה, אז למה להזכיר שאת כל דבר למעט אלה אלמותית שמשקיפה מלמעלה? אין ספק שנסלח, אבל לא בטוח שנשכח.

היא רק אנושית? ביונסה ותקרית הליפסינק:

התדרדרות מהירה למטה: אלבום האנפלגד של לורן היל

עוד דבר שבני האדם עושים הוא לפתח ציפיות. במיוחד כשמציבים סטנדרט מאוד גבוה להיצמד אליו, כפי שעשתה לורן היל בשנותיה המוקדמות והמבטיחות יותר. זה התחיל ב"נזירות בלוז 2", כשלא יכולנו להוריד את העיניים והאוזניים מהנערה בעלת פני הבובה והקול עם הנשמה הכי גדולה ושחורה ששמענו עד אז. זה המשיך בפוג'יז, שבלי היל כנראה לא היו ממריאים במצעדים ומוכרים מיליוני עותקים, ולבסוף נסק לשיא נוסף באלבום הבכורה שלה "The Miseducation of Lauryn Hill". הדרך הייתה סלולה, והיא צעדה בה בגאון. אבל כעבור ארבע שנים של ציפייה הגיע אלבום נוסף, ואחרי שהעולם עצר את נשמתו ולחץ על פליי - כלום לא קרה, כלומר, כלום מלבד מפח נפש קטן. הצמרמורות היחידות שהאנפלאגד הותיר בנו היו נוכח הפסד של קול ענק שבקע מגרונה של זמרת סופר מוכשרת. נכון, גם הצרידות שלה מעניינת, אפילו מרתקת. וישנם האנשים שאפילו בירכו על הבחירה האמיצה בהופעה אקוסטית אינטימית עם שגיונות של בכי, צרידות, מונולוגים ארוכים ודעתניים. אבל חלק פשוט הניחו שעוד זמרת גדולה נפלה לסמים. ואז הגיעה ההופעה בארץ, שסתמה את הגולל על איזושהי תקווה שעוד נותרה, ולאחר מכן ביטול של הופעה נוספת שבטח לא הוסיף לה יותר מדי מעריצים בצד הזה של המזרח התיכון.כלום חוץ ממפח נפש. לורין היל עם "I Get Out":נשיקה מוורד: אלאניס שואבת השראה מסיל

אלאניס מוריסט מאז ומתמיד נתפסה כזמרת עם אמירה. סינגר-סונגרייטרית מהסוג הבועט-נושך-צועק, והאלבום "Jagged Little Pill" היה אבן דרך בהתפתחות המוזיקלית של דור שלם. מוריסט עברה מאז הרבה תהפוכות בדרך, נסלחות יותר ופחות, אבל אז הגיע הקאבר ל-"Crazy" של סיל. קאברים זה לא דבר רע, אם הם נעשים נכון הם יכולים לתת ביטוי לגוון הייחודי של אמן מסוים, פרשנות מסוימת שהוא מביא לשיר שכבר הכרנו בצורה אחרת לגמרי. הדבר המפתיע בקאבר המדובר, הוא שמוריסט בכלל שומעת סיל, ואפילו שואבת ממנו השראה. מעבר לקליפ הנוראי ששם את מוריסט במשבצת של זמרת פופ טינאייג'רית מתייפייפת אל מול המצלמה, העיבוד עצמו לא חידש דבר ואפילו נראה שהתאמץ מאוד לחקות את המקור אחד לאחד. אם כן, לשם מה? ככל הנראה כדי להבהיר אחת ולתמיד, אולי לצערם של רבים ממעריציה, שמוריסט סיימה לנשוך, לבעוט ולצעוק.

פעם היה פה קול. אלאניס מוריסט עם "Crazy":

תנו לנו להיטים: "Pop" של U2

לעיתים האולימפוס שולח אלינו את האלים חזרה לקרקע, אולי בשביל שיחשבו קצת על מה שהם עשו, ויוכלו לחזור אליו שלמים וטהורים יותר. רבות דובר על סינדרום "אלבומי הנפילה אחרי אלבום מגה מצליח", ובמקרה של U2, רוב הסיכויים הם שיום הכיפורים שלהם היה האלבום "Pop" מ-97', שטורד את מנוחתם. "Pop" ביטא נטיות חדשות לכיוונים חדשים (טכנו, טריפ הופ, דאנס) שפחות התאימו למעריצים של U2, ולעניות דעתו של המתבונן מהצד, גם פחות התאימו ל-U2 עצמם. במקום להיצמד למלודיות החזקות וקורעות הלב שבונו יודע להגיש, ולמבנים היותר רוקיסטיים ומוצקים של השירים שלהם, ב"פופ" הם בחרו להעביר את הביקורת שלהם על ההתנוונות החברתית של העולם על ידי ניכור, ריחוק וצלילים מטאליים יותר, גלאמוריים וקרים. U2 כבר זכו לכפרה שלהם עם האלבום "All That You Can't Leave Behind", שהחזיר את העניינים למוטב, ואפילו שידרג את מעמדם עם להיטים כמו "Beautiful Day" ו - "Stuck in a Moment You Can't Get Out Of it".מהמורה בדרך. U2 עם "Staring At The Sun":

דע את מקומך: פריס הילטון מנסה לשיר

יש בינינו מעטים שהפחד לבייש את עצמם בפומבי נעדר לחלוטין מהמערכת שלהם. כנראה שהחיים הקשים בתור יורשת אימפריה כלכלית חישלו את פריס הילטון היטב, וציידו אותה בהעדר מודעות עצמית ובורות מוחלטת שאיפשרו את הניסיון המביך הזה. הקליפ חושף לפנינו את סיפור האהבה הרומנטי ונטול הקלישאות בין צלם (ככל הנראה דוגמן לשעבר) לדוגמנית (לנז'רה ובגדי ים), שהולכים ומתאהבים להם יותר ויותר מסט צילומים אחד למשנהו (על חוף הים). הבמאי כנראה הניח שהסיפור הזה כל כך יסחוף אותנו שלא נשים לב למקצב הרגאיי המסונתז והמונוטוני, לעריכת הסאונד הרעועה של קולה הרעוע אפילו יותר של הילטון, ובמיוחד, למבנה השיר ולמילים שלו ("למרות שהגברים משוגעים, למרות שהכוכבים עיוורים, אם תראה לי אהבת אמת מותק, אני אראה לך את שלי"). אז לא פריס, אנחנו לא משוגעים, לא עיוורים, לא חירשים וממש לא רוצים לראות את שלך.רעוע, הכל רעוע. פריס הילטון עם "Stars Are Blind":

*#