אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאיה בוסקילה: "אף פעם לא הרגשתי מקופחת"

לא מפחדת להיחשף ("זה חלק מלהיות אמן"), לא מפחדת מגלגלצ ("הם שינו הרבה דברים") ולא מפחדת להתאהב ("אני מרגישה שיש לי מקום לעוד מישהו") - מאיה בוסקילה מתחילה את השנה החדשה עם אלבום חדש ובלי חרטות. ראיון

תגובות

למאיה בוסקילה נגמרה הסוללה. היא בילתה עם הבן שלה, לני (שיהיה בדצמבר בן ארבע), ובכלל, הטלפון עושה לה צרות מהבוקר. גם ניסיון להבין מהמנהלת שלה איפה נמצאת הזמרת עולה בתוהו, ומובטח לי שמועד חדש ייקבע בהקדם. לכאורה, עד כאן זאת רק עוד אנקדוטה קטנה על טאלנטים ועמידה בזמנים, שמוכרת לכל מי שעבד אפילו כמה דקות במערכת. אלא שאז חוזרת בוסקילה בהודעת וואטסאפ, מתנצלת ומבקשת לערוך בכל זאת את הראיון.» החיים המטורפים של נועה קירל» 10 אלבומים שכדאי לקנות לחג» כל מה שאפשר לעשות בראש השנה» רוצים לראות את "אוויטה"? לכל הפרטים» כל הדרכים להגיע להופעה של מאיה בוסקילהבמהלך השיחה שלנו הקו מתנתק כמה פעמים ובוסקילה, שמשחררת בדרך כמה מילות גנאי עסיסיות לחברת הסלולר שלה, מתקשרת שוב ושוב כדי שאוכל להשלים את שאלותיי, ומוצאת את הפינה היחידה בבית שבה כנראה יש קליטה. ואל ייקל הדבר בעיניכם - מאיה בוסקילה גרסת 2016 היא אישה אולטרה עסוקה, שמזגזגת בין הופעות עם האלבום החדש שלה, הקלטות, הצגות בתיאטרון הבימה בו היא מגלמת בימים אלה את "אוויטה", וכאמור כל זאת תוך כדי אימהות יחידנית הלכה למעשה. היא כבר מזמן הבינה ש"אם אין אני לי, מי לי", ושועטת בכל הכוח ולפעמים גם בכל הכיוונים. איך נראה יום שגרתי שלך?"(צוחקת) קשה לדבר על יום שגרתי אצלי. ההתחלה היא תמיד שגרתית: אני קמה בשבע בבוקר, מצחצחת שיניים עם לני, ומבלה איתו חצי שעה בגן. אחר כך היום משתנה בהתאם לתקופה שבה אני נמצאת. למשל עכשיו, בימים של 'אוויטה', הדבר היחיד שאני מקפידה עליו הוא לא לדבר כל היום, כדי להגיע מוכנה - בכל זאת אני שרה כמעט בלי הפסקה שם וצריכה לשמור על הגרון. כאן בערך השגרה מסתיימת. עכשיו נכנסה גם השגרה של האולפן, עם הדיסק החמישי, וההופעות שלי, פעמיים בשבוע". "אני לא יכולה לכתוב על משהו שאני לא עוברת". מאיה בוסקילה (צילום: ניר פקין)

ההופעות שבוסקילה מדברת עליהן הן לרגל יציאת אלבומה האחרון, "נושמת". האלבום כולל שירים שכתבו והלחינו (בין היתר) רמי קליינשטיין, דיקלה, נעם חורב, אסף אטדגי, משה פרץ וגם בוסקילה עצמה. ואם המבחר הזה נשמע לכם מגוון מדי, השירים עצמם הם בעלי מכנה משותף ברור - רובם ככולם עוסקים בפרידה. "זאת הייתה תקופה כזאת", מגלה בוסקילה, "אני לא יכולה לכתוב על משהו שאני לא עוברת, ובאופן אירוני הדבר הזה גם עבר על הסביבה שלי. אלה חומרים מהחיים - הגירושים, הרצון להיות חזקה, להצליח. בשנים קודמות פחדתי להיות חשופה כל כך, היום אני חושבת שזה חלק מלהיות אמן. אם לא תביא את עצמך, הקהל ירגיש חוסר סיפוק עצום מהזיוף. הקהל מזהה זיופים". "אלוהים צוחק מלמעלה"

הגירושים הם ממתן כהן, מי שהיה בעלה של בוסקילה במשך פחות משנתיים, ושבוסקילה ממעטת לראות היום. הם נפגשו בבר תל אביבי, כשהיא כבר כמעט ויתרה על אהבה. אבל הוא מצידו הזמין אותה לדרינק, והבטיח לה שעידן האבירות לא תם. זוגיות קצרה וסוערת הובילה לנישואים מהירים, אך חצי שנה לאחר לידת בנם פורסם שהשניים הפרידו כוחות. למשמע האלבום, שכאמור רווי בטקסטים על פרידה קשה ובדידות, נדמה שבוסקילה כבר לא מאמינה שתהיה לה אהבה גדולה. אבל אז, במשפט הלפני אחרון בחוברת האלבום כתוב "ותודה אחרונה למישהו הכי חשוב בחיי, שאני מעדיפה לשמור אותו לעצמי". מול הניסיון שלי להבין למי מוקדש המשפט בוסקילה נוקטת בהתחמקות מחויכת. "היו תקופות שבהן חשבתי שעולם לא ארצה זוגיות", היא אומרת, "ואז פתאום זה מגיע. אני לא בוחרת בדברים. אנחנו יכולים לתכנן תכנונים למטה, ואלוהים צוחק למעלה. היום אני יותר פתוחה לקבלה ולהכלה. הייתי די עסוקה בקריירה, מאוהבת בה ובלני, והיום אני מרגישה שיש לי מקום לעוד מישהו. הזוגיות שתהיה לי היום כבר תכלול את ההבנה והחוכמה שיש לי מהחיים. עדיין, יש דברים שאני מעדיפה לשמור לעצמי". "אם השיר גורם לי לדמוע אני יודעת שזה השיר שלי". מאיה בוסקילה (צילום: טל עבודי)

אז האלבום הזה הוא מבחינתך חלק מתהליך הריפוי?"במאה אחוז כן. הוא מאוד עזר לי להוריד אסימונים, לאחות את הפצעים ולמצוא אושר. לפעמים אנחנו מוצאים נחמה ואושר גם בטקסטים היותר כואבים שלנו. גיליתי שאני יותר חזקה ממה שחשבתי, ושהחיים פשוט קורים, זה בסדר. ואם ניקח את זה למקום של הרפתקאה, מסע, אז יהיה לנו הרבה יותר קל להתנהל. בדרך של שמונה שנים יש כעס, בהתחלה יש התבוננות ואז יש השלמה ויש אושר".

אגב שמונה שנים, לא חששת להמתין כל כך הרבה זמן בין האלבומים שלך?"האמת שלא הרגשתי לחץ. אני מניחה שאם הייתי חושבת על זה בטוח שהייתי נלחצת, כי הרי רציתי להוציא אלבום. אבל אז עוד פרויקט נכנס ועוד פרויקט נכנס, הייתי צריכה לעבוד קשה, אז זה פשוט נדחה - כל פעם בגלל משהו. התהליך היה ארוך, אבל אני חושבת שבגלל זה רואים ומרגישים בדיסק הזה דרך, גם בסגנונות וגם בשירה שלי". רואים ומרגישים דרך. "נושמת":

חוסר הרצון לשייך את עצמה הוא ככל הנראה קו מוביל בקריירה של בוסקילה. מאז שפרצה לתודעה, אי שם ב-2003, היא לא הצליחה למצוא נחת בשום נישה - מצד אחד שווקה בתחילת הדרך כזמרת רוק פרובוקטיבית, ומצד שני התעקשה להתקבל לחיק המיינסטרים. חייה המקצועיים היו לא פחות סוערים מאלה האישיים: היא שברה בקול תרועה רמה את החוזה הדרקוני עם רוברטו בן שושן, התגייסה לצבא לכמה חודשים, נכנסה לבית האח הגדול, טסה ללוס אנג'לס במסגרת "חיים בלה לה לנד" וסיפרה בראיון ל"אנשים" (שידורי קשת) שנטלה כדורים פסיכיאטריים כדי להתמודד עם הגירושים. לא לשווא, הטלפון מהבימה, בו הציעו לה את התפקיד של "אוויטה", הגיע כהפתעה. חרף הרזומה העשיר שלה, שכלל גם לא מעט מופעי חנוכה לילדים, בוסקילה לא התנסתה בתיאטרון. "כשאודליה פרידמן המנכ"לית ומשה קפטן הבמאי התקשרו הוחמאתי אבל גם מאוד נבהלתי", היא מספרת, "כי היה לי חודש ללמוד את התפקיד. אחרי שראיתי את המחזמר, אמרתי 'אין סיכוי, אי אפשר ללמוד את זה בחודש ולעשות את זה כמו שצריך'. כשאני עושה משהו זה עד הסוף, וחששתי".

אז מה שכנע אותך לעשות את זה?"יעקב למאי, המפיק המוזיקלי של האלבום, שהוא גם חבר טוב ומאוד משפיע עליי, אמר לי 'מאיה, עזבי אותך, את יכולה לעשות את זה'. אז החלטתי לקפוץ למים ואמרתי כן. אבל גם בפרמיירה לא האמנתי שזה קורה, ואפילו קרה בצורה די מושלמת. לא חלמתי שאי פעם אבצע תפקיד דרמטי כל כך קשה. זה נתן לי ביטחון שלא היה לי קודם". קפצה למים. מאיה בוסקילה ב"אוויטה":

את מרגישה שהתפקיד בהבימה נתן לך איזשהו תו תקן שלא היה לפני כן?"לחלוטין כן, ואני אומרת את זה גם לצערי וגם לשמחתי. הרי היו לי את היכולות לפני, אני מי שאני כל הזמן, אבל כאן קיבלתי הכרה יותר לאומית (אם אפשר לומר). אין מה לעשות, פרסטיז' זה דבר שצריך לבנות".

לא קל להיכנס לקאסט שכבר עובד. איך קיבלו אותך?"אקי אבני ורן דנקר היו איתי לכל הדרך, הם פרטנרים מדהימים. בקאסט של 'אוויטה' יש קסם, הוא מאוד מגובש, ואם מחליפים אפילו רקדן אחד מיד מרגישים".

מה היה הכי מאתגר עבורך בתפקיד?"זה תפקיד שהוא כולו מושר, ונורא קשה להכיל בתוכו משחק, כי אנחנו לא שרים באופן טבעי. הייתי צריכה למצוא את אווה דרך השירים, להבין את הדרך להכניס באופן 'חוקי' משפטים שלא היו מושרים בשגרה. חוץ מזה 'אוויטה' הוא מחזמר בינלאומי, אז הכל צריך להיות מדויק. ומעל הכל, השילוב בין הכוריאוגרפיה של אביחי חכם לשירה תוך כדי היה קשה".

בחזרה לטלפון שמתנתק. בוסקילה מתקשרת פעם נוספת, כשברקע בנה מבקש לשתות. היא מסבירה לו שהיא עובדת עכשיו, ועוד רגע נסיים. "אתה תעזור לי ועוד מעט נסיים, בסדר?". "בסדר!", נשמע הקול הקטן ברקע. "איזה ילד טוב אתה", היא מחמיאה לו. על הבמה, כמו בבית, בוסקילה היא אדם טוטאלי. לא במקרה שיר הערש שלני הכי אוהב הוא "אל נא תבכי ארגנטינה" ("הוא ילד קצת מוזר"), ולא בכדי היא לא תצא להצגה בלי שיברך אותה בדלת. "ההשראה שלי לחיים מגיעה ממנו", היא אומרת, "בארבע השנים האחרונות האימהות מעוררת אותי לחקור איך להיות טובה יותר. ביצירה לעומת זאת זה בדיוק ההפך: אני יוצרת מכאב ולא יכולה לכתוב כשטוב לי". "ההשראה שלי לחיים". מאיה בוסקילה עם בנה לני (מתוך האינסטגרם של בוסקילה)

כאב, כאמור, יש באלבום לא מעט, ואולי בגלל זה הוא קיבל חיבוק יחסית חם מהמבקרים. אבל עבור בוסקילה, דווקא הביקורת המעורבת של אסף נבו ב"ישראל היום", היא זאת שנחרטה. "שימו לרגע בצד את כל התדמיות והרכילות, החיקויים והדאחקות ותקשיבו לאלבום הזה", כתב נבו בביקורת על האלבום, שפורסמה ב-22 בספטמבר השנה. "יש פה זמרת אדירה. באמת. בישראל יש מסורת של חוסר פרגון לזמרות שפותחות קול גדול ומפגיזות, אבל אי אפשר שלא להעריך את הסופר־ווקאל של בוסקילה, את העוצמות, הברק, עומק החדירה של הקול והיכולת להביע רגש ולנעוץ אותו בלב ברגע הנכון". בוסקילה ממהרת להסביר: "בדיסק האחרון, היו המון ביקורות מופלאות, ומרגשות, לעיתים מושלמות מדי, ואז בא אסף נבו וכתב ביקורת שהיא בחלקה טובה ובחלקה פחות טובה. הכי אהבתי אותה, כי קודם כל זה הכניס פרופורציות, החדיר לי מוטיבציה והבנה שיש מה לעשות ולאן להתקדם. בחלק מהמקרים הוא גם ממש צדק. בעיקר אהבתי שהוא כתב שאי אפשר להתווכח עם זה שאני זמרת, ועם הקול שלי. זה ריגש אותי מאוד".

את זוכרת את הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?"בטח, זה היה יום שישי בצהריים, ברדיו דרום, והשדר שם את 'יש בליבי כינור'. הייתי בבית וזה היה מאוד מוזר ומרגש". לא מנסה להשתייך לשום סגנון. מאיה בוסקילה (צילום: ניר פקין)

מאז נדמה שמערכת היחסים של בוסקילה עם הרדיו לא יציבה. השנה הייתה מטלטלת במיוחד, כשהחליטה לצאת נגד גלגלצ, על כך שהם לא משלבים מספיק נשים ו/או מוזיקה ישראלית בפלייליסט. את הכפפה שהשליכה הרימה מירי רגב, שבחרה לתפור ממנה דגל מעט שונה, ויצאה למאבק על קיפוח זמרים מזרחיים ברשימת ההשמעה של התחנה הצבאית. "אני מאוד שלמה עם הצעד הזה ואמן שהייתי יכולה לשנות עוד דברים", אומרת בוסקילה. "דווקא שאפו לגלגלצ, כי חלק מהדברים שהעליתי השתנו ואני מקווה שימשיכו ככה".

אילו תגובות קיבלת?"תמיד בצעדים כאלה, שנראים אמיצים, יש מי שיחזק ויחמיא ויש כאלה שלא. צריך לקחת את זה בחשבון. הרבה אנשים חיזקו בטלפון וחבל שלא חיזקו בפומבי. אבל זה חלק מהחיים".

שרת התרבות הפכה להיות שותפה שלך לדרך, אבל נדמה שקצת תפסה על זה טרמפ. "אני פניתי למירי כדי שזה יגיע לישיבה של ועדת התרבות בכנסת, ולמקומות נוספים בהם אפשר לעשות שינוי. למירי הייתה את האג'נדה שלה. השד העדתי מעולם לא ריחף מעל ראשי, אף פעם לא הרגשתי מקופחת בשום אופן, להפך, וגם אני לא זמרת מזרחית כך שמראש זה לא היה העניין שלי. אז אנשים עשו קצת קומפוט מהכל. דרך הזעקה שלי היא הביאה גם את הזעקה שלה - וזה מקובל. היא בחורה נהדרת, למרות כל הקושי לעכל אותה, היא באה ורוצה להביא שינוי. יכול להיות שהדרך לא נראית לכולם מושלמת, אבל לפחות יש מישהו במדינה הזאת שרוצה לעשות שינוי. אני חושבת שגם המקרה של האמנים יגיע לאיזון, אבל אני לא כל כך מעורבת במה שקורה עכשיו".

את שופכת את קרבייך - גם בראיונות וגם בשירים. מה לא יודעים עלייך עדיין?"מה שאני בעצמי לא ידעתי עד 'מרי לו', וזה שאני יכולה להיות גם קומית".

ואחרי הכל, איפה נראה אותך עוד 10 שנים?"אני מאמינה שעם עוד כמה דיסקים, אולי גם בקולנוע, אולי אמא לעוד ילד ובזוגיות".

*#