אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תתחדשו: עשרה אלבומים שכדאי לקנות לראש השנה 2018

שוב מגיעים לראש השנה בלי מתנה? אלבום ישראלי טוב תמיד עובד - עשינו סדר באלבומים הכי טובים שיצאו בתקופה האחרונה כדי שתוכלו לפתוח את השנה עם צלילים משובחים

תגובות
אוצרות לשנה החדשה.
אלבומים מומלצים לראש השנה

למרות השינויים התכופים בשוק המוזיקה העולמית בכלל והישראלי בפרט, ראש השנה הוא עדיין החג הנכון והראוי ביותר לעצור לרגע ולתת כבוד ליצירה המקומית במלוא הדרה. אז נכון, אתם כבר לא קונים כמעט אלבומים, אבל זה לא אומר שחסרות דרכים לתמוך באמנים האהובים עליכם או על האהובים שלכם. איך יודעים מה לקנות ומה שווה את ההשקעה? למזלכם, אנחנו פה. החודשים האחרונים סיפקו תוצרת משובחת ביותר ובעיקר מגוונת - היפ הופ נושך, פופ עשוי היטב, אלקטרוניקה מעיפה והרבה כבוד לעברית - רק תבחרו. תציצו פה למטה, יש פה אוצרות שאתם לא מאמינים.

» ראש השנה 2018 – לכל האירועים
» הופעות ראש השנה
» טיולים לראש השנה
» מתכונים לראש השנה
» לכל כתבות מדור מוזיקה

יזהר אשדות – "כך הולך הרוח"

אלבומו האחרון של יזהר אשדות אמנם יצא בחודש יוני האחרון אך רובו נכתב ב-2014, במהלך מבצע צוק איתן. במשך שלושה שבועות נפגשו יהלי סובול ואשדות ויצרו, באופן אסוציאטיבי וחופשי, את שירי "כך הולך הרוח" - הטקסטים של סובול, הלחנים של אשדות. פתיחת האלבום נותנת הצצה לרוח אלקטרונית-אקספירמנטלית, צעירה אך מחושבת, שעוד תחזור ותפתיע. למעט שלושה-ארבעה שירים "קלאסיים" בהפקתם, האלבום ברובו אלקטרוני, חכם ועדכני. גם כשגיטרות ארקטיק-מאנקיזיות נכנסות ב"הפעם זה מרגיש אבוד", אווירת ה'חלל-חיצון' העדינה בשילוב עם העברית (שתמיד מבורכת בז'אנר) יוצרת הפתעה חדשה לגמרי. אשדות שולט בסינתיסייזרים שלו היטב, כאילו היו קול אנושי שבוקע מגרון אמיתי, וב-2018 וכל הכאוס מסביב, הקטעים מרגישים כמו עיסוי עדין למוח. רשימת האמנים שתרמו את חלקם לאלבום אמנם מרשימה (רונה קינן, פיטר רוט, מאיה בלזיצמן, שלומי שבן, רע מוכיח, רודי ביינסין ועוד) אבל מה שמוצלח במיוחד ב"כך הולך הרוח" הוא החופש היצירתי הלא מתפשר. (טל אורן)

עיסוי עדין למוח. יזהר אשדות עם "קמבודיה":

קובארי – "בת זקונים"

אלבומה השלישי של אביגיל קובארי - שנדמה שיש לה מספיק כוח יצירתי בשביל להזיז הר - כלל לא זקוק להשוואות לקודמיו, או לאלבומים של יוצרים אחרים. "בת זקונים" הוא אלבום שיכול היה להגיע לעולם רק תחת ידיה - הרגעים העדינים, שהם חסרי ומלאי בושה בו זמנית, חוויות ייחודיות ואוניברסליות, תצלומים מילוליים שכמו מחזיקים בשבי את הזכרונות שלה, צפייה בחייה מרחוק ומקרוב לסירוגין, בתור ילדה, בתור אישה ובתור ילדה שוב. אי אפשר שלא להתפעל מהאומץ הנדרש בכתיבת שירים כאלה, חלק חשופים באופן כמעט מפליל. הרבה חוצפה ג'ינג'ית נדרשת בכדי להגיע אל השירים היפים-יפים האלה, ומסייעת להם ההפקה של זיו זק, שהיה אחראי גם להפקת שני האלבומים הקודמים של היוצרת ולפי השמיעה נראה שהתחבר גם לחומרים החדשים. נדמה שלאביגיל קובארי יש מה ללמד אותנו על התפשטות באור. (טל אורן)

מדרגות בסיבוב. קובארי עם "שתיים שתיים":

עמיר לב - "חשמל מהשמש"

יש אלבומים שמספרים לך את כל הסיפור שלהם כבר מהשיר הראשון, לפעמים כבר מהצלילים הראשונים. 50 שניות של מנגינה רפטטיבית עוברות בשיר הפותח את אלבומו החדש של עמיר לב, "חשמל מהשמש", עד שקולו הכל כך מזוהה של היוצר הוותיק מגיח, כשכבר נדמה שהמאזין יישאר רק עם המוזיקה. אז לא, לב לא שכח איך לשיר (או לדבר לפי הקצב, כפי שנדמה לעתים), הוא פשוט החליט לקחת את הסגנון המינימליסטי שלו ולדחוף אותו לקצה. "חשמל מהשמש" מציג שירים שכמו תמיד אצל לב, מצליחים לספר סיפורים שלמים בכמות מילים שאחרים מבזבזים עד הפזמון הראשון במקרה הטוב. ההשפעות של הבלוז האפריקאיות ניכרות בכל צליל, והשילוב בין אותן השפעות להרכב החדש שמעניק צליל סמי-ערבי לשירים החדשים, מציגים לב דומה אבל שונה, כזה שנשאר לגור באותו בית אבל עיצב מחדש את הסלון. וכמו תמיד ביצירה שלו, גם כשהעיצוב משתנה, המאזין תמיד מרגיש בבית. (יאיר בריל)

בית. עמיר לב - "מונית צהובה":

אריק אבר – "בינתיים אני יכול  לומר"

אלבום הבכורה של אריק אבר הוא יצירה יוצאת דופן מבחינת המקום שהוא נותן לשפה העברית. ההגייה התקנית והמיושנת מפתיעה ללא הרף כשהיא מתנגשת עם ההפקה החדשנית (נעם הלפר המעולה). אף אחד כבר לא יוצר מוזיקה סקסית, ובעידן שבו הרבה אלבומים מתעסקים באסתטיקה בלבד האלבום של אבר מזכיר היכן, בסופו של יום, נמצאים הרגעים המרגשים באמת. זה לא קל, זה אפילו מביך מעט - התחושה היא שאתה צופה במשהו פרטי מידי, מעין סטוקינג באישור הנעקב. ולמרות כמה טריקים שמישהו כבר שלף מהכובע, כמו גניחות ברקע של שיר - האלבום הזה מחזיר קצת צבע ללחיי המין. טקסטים מבריקים מעולם לא היו משהו שאבר התקשה בו, בתור מקים תנועת הפואטרי סלאם, אבל נעימה במיוחד נקודת המבט המקורית על זרות ופחד, הנהגה הרסנית (מבפנים ומבחוץ), תשוקה מפתיעה בעוצמתה ו, סעמק, ההכרח לכתוב לכתוב לכתוב. (טל אורן)

"האם היית נותן לעצמך להנהיג את עצמך?". אריק אבר עם "כמה עצות למנהיג צעיר":

"Iogi - "The Ceiling

על ההופעה הראשונה של יוגי המלצנו עוד לפני שידענו איך היא תהיה, בביטחון מוחלט, מכיוון שפרויקט שיריית הפתיחה שלו היא אלבום כזה חייב להיות סופר דופר מופלא. "The Ceilling" מכיל תשעה שירים ואין בו רגע אחד מיותר. הנוסטלגיים מביניכם עלולים לפלוט, תוך כדי האזנה, ש"כבר לא כותבים שירים כאלה" ושאר התרפקויות. אתם לא טועים - יוגב גלוסמן הוא כותב מוכשר ומדויק, כזה שמשתמש בנגינה ובהפקה באותם עדינות וניקיון שבהם הוא משתמש במילים. אין פה ניסיון להרשים בתותחים כבדים, למרות שאם רק היה רוצה, לגלוסמן היו את כל הכלים לכך. "היה לו את הנוף היפה ביותר, צופה בכחול היפה ביותר, הוא לא ידע מה לעשות, על איזה צבע להתמקד" - כך נפתח האלבום (בתרגום חופשי), אבל אנחנו מרגישים שהוא הצליח להתמקד בכל הצבעים היפים בבת אחת. (טל אורן)

הנוף היפה ביותר. יוגי עם "Magic Trick":

יוסי פיין ובן אילון - "Blue Desert":

אין הרבה מוזיקאים מקומיים עם רזומה עשיר וגיליון הישגים כמו של יוסי פיין, אולי גדול הבסיסטים בישראל (וכזה שניגן בעבר עם אגדות כמו לו ריד, דיוויד בואי ובריאן אינו). פיין לא נח על זרי הדפנה, ואלבומו האחרון והמשותף עם המתופף בן אילון הוא החוליה החדשה ביותר בשרשרת הגרוב שלו. "Blue Desert" הוא אלבום ששייך לז'אנר ה-"אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט מגביר": מרגע הפתיחה שלו הוא משאיר את המאזין במקסימום אנרגיות, עם צלילים שנעים בין בלוז אפריקאי, Fאנק ורוק. מדובר ביצירה שלמה ומגובשת, ששולחת את הלב והראש לעשרה מקומות שונים בזמן שהרגליים מגלות כיוון אחד בלבד - למעלה, וגבוה. או כמו שאומר אחד הקטעים הטובים באלבום – יאללה, Let's Go. (יאיר בריל)

לטס גו. יוסי פיין ובן אילון - "Miss God":

שרי ורנו - "Cherie and Renno"

אחת לכמה זמן, כשישנה תחושה של מחסור במוזיקה מרוממת נפש וגוף, הראש נזרק אחורה ונזכר בערגה באיזבו, ההרכב המיתולוגי בהנהגת רן שם-טוב שבמהלך העשור הראשון של שנות ה-2000 היה אחראי לכמה מהשירים והאלבומים הכי כיפיים בשוק המקומי. מאז יצא אלבומו האחרון בשנת 2012, רבים חיכו לראות איזה טריק חדש ישלוף שם-טוב מהשרוול - ובכן, ההמתנה נגמרה השנה, והיא הייתה כל כך משתלמת. האלבום של "Cherie And Renno", ההרכב החדש של שם-טוב ובת זוגו שירי הדר, הוא ממתק גרובי שכמו להקת העבר שלהם מציג את השילוב האידיאלי בין לחנים פופיים מדבקים, הפקה מהודקת וצבעונית וטקסטים חמודים ומטופשים במידה ובמודע. אם יש לכם אפשרות, נסו לתפוס את שרי ורנו בהופעה - אנחנו בטוחים שתודו לנו על זה אחר כך. (יאיר בריל)

ממתק גרובי. שרי ורנו - "Love Me Love":

הקולקטיב - "The Coming Of Light"

אולי זה רק אנחנו, אבל איכשהו נדמה ש-"The Coming of Light", האלבום האחרון והשלישי במספר של הקולקטיב, טיפה עבר מתחת לרדאר של רבים מחובבי המוזיקה, או לפחות של התקשורת. וחבל שכך, שכן מדובר באלבום יפהפה, שאמנם לא מציג חידוש יוצא דופן בסגנון של ההרכב אבל משמר את הדברים שבגללם הפכו רועי ריק, עידן רבינוביץ' ושאר החברים לאהובים כל כך בקרב חובבי האינדי המקומי. "The Coming of Light" הוא אלבום מנומס - הוא לא תוקף את המאזין מהרגע הראשון אלא תופס לעצמו פינה פנויה, מלווה את האוזן ולא מנסה להשתלט בכוח על תשומת הלב. הרי המוזיקה של הקולקטיב גם ככה לא באמת תאפשר לכם להתעלם ממנו. (יאיר בריל)

לא זקוק לכוח. הקולקטיב - "Builder's Tea":

אקו - "אחת"

לאלבום הבכורה של אקו מורגנשטרן חיכינו בציפייה ובתחושה טובה. כן, היא חרכה במות ב'אקו וטיטו', וכל פרויקט שבו השתתפה היה חם ומגניב במיוחד, אבל ידענו שברגע שינתן לה חופש מוחלט היא תושיט לנו משהו שעוד לא היה כאן. מורגנשטרן, בקושי 30, נולדה בקי ווסט ארה"ב וגדלה בצפון הארץ בבית עם שורשים ברזילאים\רוסים\מצריים ובכלל למדה ריקוד מגיל צעיר. בעתיד, כשתבחר לפנות למוזיקה, החשיבות העצומה של הקצב לגוף תעזור לה במשימה הקשה שהיא ראפ בעברית. עכשיו המשימה הזו קטנה עליה - טקסט אחר טקסט, ביט אחר ביט, האלבום לא נופל מאחרים וטובים בז'אנר. לאקו יש פלואו מלידה, וזעם בריא שיוצר אלבום של מנטרות לחיים. שאנן סטריט ליווה את היצירה, את ההפקה המצוינת ותרם גם במילים. אם תשאלו אותנו, האלבום הזה הוא המתנה הכי טובה שאתם יכולים לתת לכל ילדה, נערה או אישה. הראפ העולמי (וגם המקומי לצערנו) נוטה למסרים מטופשים ומקטינים, בליל של מה שנחשב כמוצלח לשיר עליו - מין ריק ולא שוויוני, הרים של כסף (שאין לאף אחד) ומלחמות אגו. אקו בועטת את הז'אנר בחזרה למקומו, עם עבודה אמיצה על שינוי חיובי, תמיכה בעצמי ובאחר ואהבה כנה למאזין. "אש עלייך בובה, מה שאת אוהבת תעשי, אני את של העתיד ואני אומרת "צאי!". (טל אורן)

תעשי מזה מנטרות. אקו - "בוס":

גשם - "Sungazing

המציאות הישראלית הקשוחה, זאת שלא משאירה כמעט מרווח לנשימה ומייצרת מתח ולחץ באופן תמידי, מחייבת את האזרח הקטן למצוא לו פינות קטנות לברוח אליהן - אם לא ברמה הפיזית בדמות מלון הכל-כלול אז לפחות ברמה הנפשית-רוחנית. אם טיסה לאי יוונו-קפריסאי כבדה עליכם כרגע, האזנה לאלבום החדש של ההרכב GESHEM תהווה אלטרנטיבה משובחת וראויה להפליא. האלבום החדש של השלישייה (יונתן אלבלק, שוזין ואביב כהן) אמנם מציג את אחת העוטיפות המטרידות ביצירה המקומית בשנים האחרונות, אבל מרגע שלוחצים על כפתור הפליי הכל נשכח כלא היה. "Sungazing" הוא לא מהאלבומים שאפשר להגדיר ולתחום במשפט אחד, גם לא בפסקה בודדת. הוא מעביר את המאזין מסע מאתגר, אך כזה שבסופו מתגלה נוף יפהפה - וכולנו יודעים שבסופו של דבר, זה מה שיישאר לנו בזיכרון. (יאיר בריל)

במקום טיסה. גשם עם "Sungazing":

קרדיט עטיפות אלבומים:
יזהר אשדות: צילום – אוהד רומנו, עיצוב - יהודה דרי. קובארי: בועז סידס UNTAY. עמיר לב: איור של אבישי פלטק- לילה בקיבוץ 2018. אריק אבר: דפי בן עמי. Iogi: תגל חיים. יוסי פיין ובן אילון: נטלי אילון. שרי ורנו: שירי דבידוביץ. הקולקטיב: צילום - מריה סוורפובה, עיצוב - studio ETC. אקו: ניל כהן וגל בר. גשם: KIP - Broken Fingaz.

*#