אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: הדור שרוצה לשלם על תוכן

פגישה מקרית עם השירות של "אפל מיוזיק" היא הזדמנות לראות שגם בתרבות של הורדות לא חוקיות יש מי שמוכנים ואפילו רוצים לפתוח את הארנק בשביל תוכן איכותי

תגובות

ב-2006 נכנסה ברברה סטרייסנד למדיסון סקוור גארדן בניו יורק. הקהל, שחיכה בשקיקה להופעתה של הדיווה, נותן סטנדינג אוביישן עוד לפני השיר הראשון. סטרייסנד, סרבנית קונצרטים ידועה, הסכימה לשוב להופיע אחרי שנים של העדרות מהבמה. הסיבה לסירובים – בלאק-אאוט שקיבלה באחד הקונצרטים שלה, אי שם בשנות ה-70, והאימה מפני שכחה נוספת. החזרה לבמה התאפשרה רק אחרי שהוצב מול עיניה פרומפטר גדול, שבו מופיעות לא רק מילות כל השירים אלא כל קטעי הקישור, הבדיחות והשיחות הלכאורה ספונטניות עם הקהל. וכך, בגיל 64, היא נשמעת בטוחה ונינוחה, ובעיקר עם קול צלול, מדויק ובלתי ניתן לחיקוי. בחלק הראשון של המופע היא תרגש עם "The Way We Were" המיתולוגי, "Evergreen" הרומנטי וכמובן עם "Funny Girl". אחרי סטרייסנד צועדת אל הבמה סוזן וגה. הפעם המיקרופון מוצב בבארביקן בלונדון, השנה היא 2012, ובמקום תזמורת רבת משתתפים וגה מצוידת בכמה נגנים ותיקים, שמלווים אותה ברוב האלבומים האחרונים. הקול שלה קטן ושקט יותר משל סטרייסנד, והשירים שלה מחליקים לתוך הלב בנעימות. ולסיום מגיעים פיל וטים הנסרות' שמבצעים בקונצרט של ברנדי קרלייל עם הפילהרמונית של סיאטל את "Sound of silence" המפורסם של סיימון וגרפונקל. הם נשמעים כמעט כמו המקור, עד שבסיום צועקת קרלייל "האם זה לא הדבר הנפלא והמוזר ביותר ששמעתם?". בקול צלול ובלתי ניתן לחיקוי. ברברה סטרייסנד בישראל (צילום: פיטר הלמג'י)כל הקונצרט הזה מתרחש לי באוזניים בזמן אימון בחדר כושר אי שם ברמת גן. אם יצא לכם להיות בחדר כושר שכזה אתם יודעים שהוא רחוק שנות אור מדימוי זוהר ונוצץ של חדרי כושר. כמו כן, רוב הגברים פה נראים סטרייטים. במרחב הקטן שבין מכונות הריצה למשקולות יש מקום בערך למזרן וחצי, שהמתאמנים ממתינים בתור כדי לשכב עליו ולעשות תרגילי בטן, וכך בזמן שאתם מנסים לעשות את כפיפת הבטן ה-17 שלכם, יש גם כל מיני זרים שעומדים לידכם והזיעה שלהם מטפטפת למטה. בתפאורה כזאת היכולת לברוח למדיסון סקוור גארדן או לקול המתוק של סוזן וגה היא כמעט עניין של הישרדות. והיא מתאפשרת בזכות התגלית המופלאה שנקראת "אפל מיוזיק".כן, ברור לי שאני באיחור עם העניין, וכל הפיד שלכם כבר לרלר על היתרונות והחסרונות של היוזמה הזאת. אבל היי, אם לקח לזה שנה להגיע לארץ, זה ממש לגיטימי שייקח לזה עוד חודש להגיע לרמת גן. על כל פנים אולי באווירת ה"איזה-באסה-היה-המופע-של-סיה-בואו-נתבע-את-המפיקים" שפשטה במחוזותינו כדאי להתעכב עליה שוב. ההחלטה של חברת אפל לפתוח את מאגרי המוזיקה שלה לשמיעה בסטרים – תמורת תשלום חודשי צנוע – עושה כמה דברים חשובים. ראשית, היא מנגיש את המוזיקה לכל האייפוניסטים שעד כה נאלצו לשמוע מוזיקה רק אם קנו כל שיר או אלבום בנפרד. שנית, היא מעודדת את המאזין הסביר להיחשף למוזיקה חדשה (או ישנה) של האמן האהוב עליו, של אמנים דומים ושל טעמים אחרים של מאזינים. לבסוף, היא עושה את מה שנדמה לנו שכבר לא עושים בימינו – היא גורמת לנו לשלם על תוכן טוב בכלל ועל מוזיקה טובה בפרט. כולם מנצחים. טיילור סוויפט בפרסומת לאפל:החלק האחרון הוא לא פחות ממופלא – משום שלמעשה, למרות תרבות הטורנטים, ההורדות הלא חוקיות והטענה שאף אחד כבר לא צריך לשלם על תוכן שנמצא בחינם ברשת, הרבה יוזמות הפוכות מצליחות. אם נשווה לרגע את "אפל מיוזיק" ליוטיוב, שפתוחה עבור כולם תמורת הרשמה בלבד, נבין שדווקא במקום שבו אנחנו לכאורה מקבלים מוזיקה בחינם אנחנו בעצם משלמים. בין שבצורת פרסומות שקשה מאוד לחסום אותן, ושקוטעות את רצף המוזיקה, בין שעל ידי מסירת הפרטים הכי אינטימיים על עצמנו לגוגל. בנוסף, המוזיקה שנקבל שם לא תמיד תהיה באיכות גבוהה, לא מההקלטה המקורית וסביר שלא תעשה צדק לכותב/מלחין/מבצע. לא לשווא השקיעו נטפליקס, ואחריה אמזון והולו ביצירת תוכן מקורי. אפשר לדבר שעות על המהפכה שהן עשו בכל הקשור להרגלי צפייה ליניארית, אבל הדבר היותר חשוב שהן יצרו הוא העובדה שאנשים רוצים, אפילו רוצים מאוד לשלם על תוכן טוב. כשהוא מגיע באיכות טובה, בלי כל מיני פרסומות פורנו באתרים פיראטיים וכן – גם בלי לרמוס בדרך את זכויות היוצרים – מדובר במוצר שיש לו הרבה ביקוש. אפל אמנם כמעט ולא שילמו למוזיקאים, אבל מכתב אחד של טיילור סוויפט החזיר אותם לתלם. זה לא היה מקרי: סוויפט היא אחת מהאמניות שהצליחו לגרום למעריצים שלה לקנות אלבומים שלמים, בין שבאייטיונס ובין שב-CD. לטענתה אלבום הוא הצורה שמאפשרת לכל שיר בודד לקבל את ההקשר הנכון שלו, והוא (האלבום) אמור להיקרא כמו סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. הטענה שלה הייתה כל כך משכנעת עד שאפל הפכה אותה בסוף לפרזנטורית של אפל מיוזיק – ובכך סימנה אותה (או שסוויפט למעשה סימנה את עצמה) כמייצגת של דור שאין לו בעיה להוציא כסף על תוכן, ובלבד שהתוכן יהיה שווה את זה.

*#