שלוש שנים בלעדיו: על האלבום האחרון של גבריאל בלחסן

גבריאל בלחסן איננו, אך המורשת שלו נשמרת, ונפשו המיוסרת שואגת מתוך המילים באלבומו האחרון "חייך עכשיו". שיר געגועים לאדם הממוצע וה"עיוור" שהוא מעולם לא היה

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סער גמזו, עכבר העיר

אלה המבקשים למצוא רמזים מקדימים ב"חייך עכשיו", אלבומו האחרון של  שיצא לאחר מותו, להסתלקותו המוקדמת מן העולם, יוכלו לעשות זאת בקלות. שורות כמו "על נדנדה מברזל חלוד, אני צופה בזמן המתכלה/ ולא מפני שלבי נדם אלא כי כל כך מסוכן להרגיש" ("כל הדברים יגעים") יכולות לספק את הרמזים האלה, אבל זוהי האזנה פשטנית מדי.» כל הכתבות» » » » ייתכן כי גבריאל חזה את מותו, וייתכן אפילו שחש בהילות מסוימת ליצור לפני שיכלו ימיו, אבל הקול שעולה מהאלבום האחרון הוא לא של אדם שמאס בחייו, בוודאי לא של אחד שמבקש את מותו. גבריאל, בלשון עייפה וכבדה מכדורים פסיכיאטריים, מספק הצצה אחרונה אל נפשו המיוסרת. בהצצה הזאת המאזין יכול למצוא מעין אפילוג מצמרר לסיפור שסופר בכל אלבומיו הקודמים של גבריאל, מעין הסבר שמסופק בדיעבד וחושף עוד טפח קטן מסערת המחשבות שאפיינה את היוצר האמיץ, הבלתי מתפשר והמסקרן הזה.התפייס עם הגורל האכזר שנכפה עליו. גבריאל בלחסן (צילום: נועם נתן)

באלבום חוזר עולם הדימויים המוכר של גבריאל (צינורות, סיגריות, לבוש מלכות, גחלים לוחשות), אבל ההקשר והטון מספקים לו פרשנות מעט שונה. באלבומים הקודמים הוא נשמע חד ופוצע, הקול שלו מפלח את האוויר ופוגע בצורה מדויקת, המילים נורות מהפה שלו מלאות כוונה ועוצמה, הוא נשמע כמטיף, כנביא זעם שהגיע לעמת אותנו עם כל הטינופת שאנחנו מייצרים וצורכים. הפעם, אולי בשל העובדה שמדובר בסקיצות ולא בהקלטות מסודרות, אין במילים את אותה התנופה והבהילות. שיר געגועים לאדם הממוצע שמעולם לא היה

גבריאל נשמע כמי שמצליח להתפייס עם הגורל האכזר שנכפה עליו, לרגעים אפילו מצליח לשמוח בחלקו ("חייך עכשיו"). החיבור של השיר הזה ל"תתעורר בחור צעיר" שמגיע אחריו, מנסה להעביר את המאזין דרך הטלטלה הבלתי נסבלת שהייתה מנת חלקו של גבריאל. הרפרנסים לקהלת וההכרה בסתמיות ובחוסר המשמעות של החיים ("כל הדברים יגעים"), והקסם שברגעי החסד הקטנים ("ידידיה"), ההמתנה לקץ הבלתי נמנע שיגאל מרצף הייסורים ("טעות"), ותחושת הניצחון הקטנה ברגעים בהם הוא מצליח לחוות רגש ממשי ("זהובת השיער") - כל אלה היו לאורך כל דרכו היצירתית אבני הבניין שמהן יצר. המבט שלו עדיין ישיר ומפוכח, האבחנות שלו כואבות ומלאות אמת מצמיתה, הפרשנות שלו מציאותית להחריד ונטולת סנטימנטים, והנפש המיוסרת שלו שואגת מתוך המילים שיר געגועים לאדם הממוצע וה"עיוור" שהוא מעולם לא היה.לרגעים אפילו שמח בחלקו. גבריאל בלחסן עם "חייך עכשיו":

היוזמה הזאת, לתת דרור פומבי לשירים האחרונים שכתב וביצע, היא כבוד אחרון. כבוד ליוצר פורץ דרך שנתן למאזיניו חרך הצצה ישיר אל תוככי נפשו, שחשף יותר ממה שרובנו מסוגלים להכיל, שלא הביט אל הצד המסחרי של המוזיקה, שלא איבד את מצפונו המוסרי והיצירתי, שהתעקש לכוון את המבט שלנו אל המקומות אותם אנחנו מתעקשים שלא לראות. האלבום הוא כבוד אחרון לאלפי המאזינים של גבריאל בלחסן, אלה שאימצו אותו אל ליבם, אלה שעדיין ממשיכים לכתוב לו בכל יום מכתבי געגוע קורעי לב, אלה שהפכו לקהילה בזכותו, אלה שחיכו לשמוע ממנו עוד כמה שירים אפילו שהוא כבר לא איתנו, וקיבלו את מבוקשם.הכתבה פורסמה לראשונה ב-21 במרץ 2014

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ