אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קניה ווסט אולי משוגע, אבל הוא עדיין מבריק

אם נתעלם מהתסמינים המתקדמים של מאניה-דיפרסיה שהראפר מגלה לאחרונה והיותו אסהול באופן תמידי, נגלה שהאלבום החדש "The Life of Pablo" הוא נקודת מפתח מרתקת בקטלוג של קניה ווסט

תגובות

במהלך השיר שנחשב לסינגל הראפ המצליח הראשון בהיסטוריה, "Rappers Delight" של השוגרהיל גאנג, מתרברב הראפר ביג באנק האנק (זצ"ל): "יש לי יותר בגדים ממוחמד עלי, יש לי טלוויזיה צבעונית כדי שאוכל לראות את הניקס משחקים כדורסל, יש לי פנקס צ'קים וכרטיס אשראי, ויותר כסף ממה שכל טמבל יוכל לבזבז". כך נוצק בבטון כבר מהשנייה הראשונה האופי הרברבני של הז'אנר, שמקורו בבאטלים, קרבות ראפ תחרותיות בפינות רחוב ומועדונים דחוסים.» גראמי 2016: טיילור סוויפט מכניסה לווסט» מה חשבנו על ההופעה של קניה בישראל?» שלא יעבדו עליכם: כל ההופעות שמגיעות» מארק רונסון מרים לטיים אימפלה» גרג דולי: "שיר הוא כמו חקירה עיתונאית"» ההופעות שיסדרו לכם את הקיץ באירופהבכל זאת, עם כל הרהב והשחצנות הטבועים בליבו של הסגנון, במשך שנים רבות היה קיים מעין הסכם בלתי כתוב בין האמ.סי וקהלו: 'אני אעלה לבמה, אשוויץ ללא פרופורציה במעמדי, רכושי, יכולותי האמנותיות וכיבושיי הסקסואליים, אתם תקנו את זה למשך ההופעה בידיעה שאני מגזים ותלכו הביתה מרוצים'. אבל קניה ווסט, ללא ספק תלמיד נאמן של האולד סקול ותקופת תור הזהב של ההיפ הופ, לקח את האמנות הזאת למישור חדש לגמרי. קניה אינו מתרברב - הוא העניין עצמו. הוא חוגג את קיומו ואת חייו תוך שילוב של אבסורד הזוי ודוקומנטציית ריאליטי מפורטת, עד שלא ניתן להבדיל בין אמיתות מוצקות מחייו האישיים לבין ציטוטי אתרי רכילות, פוסטים וטוויטים, בין שערוריות מפוברקות לבין סקנדלים אמיתיים, או בין תעלולי יח"צ מבריקים, דיסים אכזריים ושעשועים ילדותיים יזומים, לבין המדיה צמאת הכותרות. עשית את הביצ' הזאת הא? ווסט עם טיילור סוויפט (צילום: רויטרס)כן, קניה ווסט הוא כרגע האדם המסקרן ביותר בשוק הבידור העולמי, עם שילוב נדיר בין אמונה עצמית בכל מילה שהוא מוציא מהפה לבין פניני טראש טוק סנסציוניים מופרכים - שנדמה שלא קיים היום מוזיקאי או סלב אחר שיכול לנפק בכזאת אינטנסיביות. אין עוד אמנים שיכולים לפתוח אלבום חדש עם שיר גוספל, אחרי כמה דקות להצהיר "יכולתי לעשות סקס עם טיילור. אני עשיתי את הכלבה הזאת מפורסמת", ובד בבד לתהות על פירוש המונח Asshole במובן המטאפורי וגם הפיזי ביותר של העניין. וכך, גם ב-"The Life of Pablo", האלבום החדש והשביעי במספר, ממשיך מר ווסט לחגוג את אסהוליותו, בשילוב המצופה ממנו של מגלומניה ונרקיסיזם, נטיות דתיות מהזן הנוצרי או כנות חדה וחותכת, לצד הוויה של ניתוק מהמציאות, תסמינים מתקדמים של מאניה-דיפרסיה ותחושת פרנויה קשה. אבל מאחר ולא בפסיכותרפיה עסקינן אלא במוזיקה, הבה נחזור לעניין. והעניין הוא ש"החיים של פאבלו" הוא עוד חוליית מפתח בקטלוג של ווסט, בעיקר בכך שהוא משלב בין הנגישות והגרוב של האלבומים המוקדמים לבין האקסצנטריות של העבודות המאוחרות, בין פופ מזהיר וקליט לבין אוונגרד מעורר תימהון.דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנו, זאת המוזיקה. ווסט עם שיר מהאלבום החדש:כמי שנמצא באור הזרקורים ללא הפסקה כבר שנים, האיש לא בוטח באף אחד. אפילו לא במשפחה הקרובה ("הבן דוד שגנב לי את הלפטופ, אתה מאדרפאקר מלוכלך!") רק תקשיבו לשיר "Real Friends" ותבינו. השיר הזה, אגב, הוא כמעט רימייק ללהיט האולד סקול "Friends" של ההרכב העתיק Whodini, שספק אם איזשהו חובב ראפ מתחת לגיל 30 יזהה בכלל. אבל קניה הוא קניה - תמיד חובט כדורים מסובבים, ואם לא קלטנו - זו הבעיה שלנו. מהשיר הראשון באלבום, "Ultralight Beam", ועד ל-"Fade" שחותם אותו, ווסט משתעשע בדימוי הציבורי שלו עם אזכורים רבים למשפחה הגרעינית ולחיי הזוהר והתהילה הריקניים, והכל עטוף בהרבה אהבה - שלא לומר הערצה - עצמית, עם יותר התייחסויות לעצמו בגוף שלישי מכדורגלן ישראלי בליגת העל ("אני אוהב אתכם כמו שקניה אוהב את קניה" הוא מסכם בטרק האקפלה שנקרא, איך לא, "I Love Kanye").השמש זורחת להם מהתחת. קניה ווסט עם המשפחה (צילום: AP)כמי שאישיותו חצויה ומסוכסכת, ווסט מזגזג בין שלל הרפרנסים שגלומים בכותרת האלבום: האם הוא אמן אדיר כמו פבלו פיקאסו? נבל ציני דוגמת פאבלו אסקובר או סנט פול, או אחד מתלמידיו של ישו על פי הברית החדשה? למאזינים פתרונים. גם שחקני חיזוק מרשימים כמו ריהאנה, קנדריק למאר, דה וויקנד, כריס בראון ואחרים, לוהקו בקפידה כדי לתדלק את מנוע רכבת ההרים המוזיקלית של האמן המרכזי באלבום - מבלי להאפיל עליו אפילו פעם אחת, כמובן. כי כמו שנוכחנו לראות בהופעתו של ווסט כאן בארץ בסתיו האחרון - זהו שואו של אדם אחד. אין מקום לעוד אגו על הבמה.האימג' שמצטייר בבירור הולך וגדל ככל שהאלבום מתקדם אל סופו, הוא זה של מיליונר אקסצנטרי, חשדני ומנותק, שמפגין בכל זאת, מדי פעם, הבלחות נדירות של מודעות עצמית, רגשות אשמה, תודעה פוליטית וניצוצות של חוש הומור בלתי מרוסן, ילדותי לפרקים. אם הווארד יוז המנוח או דונאלד טראמפ יבדל"א היו מוציאים אלבום היפ הופ, ייתכן והוא היה נשמע כמו "החיים של פאבלו". מכל מקום, בינתיים, ווסט עדיין לא מועמד לנשיאות (אבל הוא מתכוון לעשות את זה ב-2020, כך הוא מצהיר באלבום) ואולי טוב שכך, כי בדרך הוא ממשיך לפרוש בפנינו את אחד מהקמפיינים המוזיקליים והתקשורתיים המסקרנים והמרתקים ביותר של השנים האחרונות.

כתבות שאולי פספסתם

*#