רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשביל הקורו: דרוש דור חדש של Pאנק

אחרי 16 שנים של גלגולים, שמות ובעלים שונים, מועדון הPאנק המרכזי של תל אביב נסגר לצמיתות. בלי להקות חדשות ובלי אף אחד שירים את הכפפה, ותיקי הסצנה מסרבים לתקוע את המסמר האחרון בארון הז'אנר, וטוענים שהפאנק לא ימות כל עוד יש מציאות ישראלית לכעוס עליה

תגובות

לא נעים להסתובב ברחוב יצחק שדה בחושך. האזור הזה של תל אביב מלוכלך ומלא במוסכים ובמועדוני חשפנות. אבל הלילה עשרות צעירים בשחור עם הרבה פירסינג וקעקועים יושבים מחוץ לבניין מספר 32, שותים, מעשנים ובעיקר מדברים בקולי קולות. מדי פעם הם קמים ועולים לראות איזו הופעה. כדי להיכנס למקום צריך לעלות בגרם מדרגות, ולעבור באמצע בין שתי שורות של אנשים שעומדים משני צידיו. אז מגיעים ללובי עם בר מאולתר מצד שמאל, ספות זרוקות מלפנים והרבה אמנות רחוב שווה על הקירות. עוברים במסדרון תחת אור אולטרה סגול, איפה שאפשר להשאיר את התיק על מדפי עץ - אף אחד לא יגנוב אותו, ונכנסים לאולם הופעות בגודל סלון. שם אפשר לראות איך מיטב להקות הPאנק של הסצנה הישראלית מפרקות את המקום מול קהל אקסטטי, קהל שבא לרקוד פוגו אחד אחרון במועדון הקורו.» לא עוד מרחב בטוח: הרוע פלש גם למוזיקה» מי היא להקת ההופעות הכי טובה בעולם?» גם הסירופ נסגר: מה עם הסצנה החיפאית?» עלייתה ועלייתה של נינט טייבהקורו, שנסגר בסוף אוקטובר, היה הגלגול הסופי בשרשרת מועדוני הPאנק שפעלו ברחוב יצחק שדה 32: החל ממועדון הפטיפון ב-1999, דרך הרוגטקה ב-2009 וכאמור עד הקורו בימינו. מזה כ-16 שנה ש-30 שקלים קנו כרטיס להופעות הכי טובות של הלהקות שמעולם לא שמעתם עליהן, כמו גם לכאלה שסיפקו בהמשך לא מעט סיפורי הצלחה: המונוטוניקס ניגנו פה הרבה לפני שכבשו את פסטיבלי העולם, ההופעה במקום של הרכב האינדי הניו יורקי Silver Jews תועדה בסרט דוקומנטרי, והשמועה אומרת שזיידן, אחד מהבעלים לשעבר, עובד היום באולפן בלוס אנג'לס יחד עם ברוס ספרינגסטין. קירות הקורו ספגו מטחים של צרחות, גיטרות ואת הכעס, העצב והשמחה של מי יודע כמה אנשים. זה היה המקום שניקז אליו את תרבות הנגד, את אלה שאפילו לא הרגישו שייכים בשוליים הרגילים.

"הרגשתי מאוד אבודה כשהגעתי לתל אביב כי הכל היה חדש", מספרת אנה, ברלינאית שהגיעה למקום עם חברתה קתרינה."ואז באתי לפה וזה הרגיש כמו בית. אני הולכת הרבה למקומות כאלה בברלין ולהופעות וכולם פה כל כך נחמדים ופגשתי מלא אנשים טובים". גם עבור קתרינה היה משהו במקום הזה שהזכיר את הבית. "זה מועדון DIY טיפוסי (עשה זאת בעצמך - תרבות של עשייה עצמאית שהיא חלק מהאתיקה של הPאנק -ע.ש), יש לנו הרבה כאלה בברלין", היא מוסיפה. "זה בבניין תעשייתי מוזנח והכל קצת מאולתר, מיוחד וצבעוני ויש המון אמנות ולהקות שמנגנות. זה מרגיש כמו ברלין".הרגיש כמו בית. הקורו (צילום: דודו רוזן)מועדון שיש לו אופי ההשוואה של קתרינה מוזרה, בהתחשב בכך שלאחר פירוק הקורו חלק מחבריו לקחו הביתה פיסות מקירות המקום כאילו שמדובר במזכרת מהחומה. אבל אולי בעצם זה לא מפתיע בכלל - גם במקום הזה הרי נוצרו המון זכרונות. חלקם תועדו במחברת שהוצבה על הבר, בה נכתבו סיפורים על אנשים שהכירו פה בני זוג או ספגו מכות או יריקות ברוח טובה. שי לנדא מה-RPS Surfers, The Meatballs (שחבר גם בעוד להקות רבות) הגיע לכאן לאורך השנים גם כאמן וגם בתור קהל. לדעתו יצחק שדה 32 הוא כמו מועדון ה-CBGB, מועדון הPאנק האגדי בניו יורק, שיצאו ממנו הרכבים כמו הראמונס, בלונדי וטוקינג הדס. "אם אתה מסתכל על המוזיקה בארץ בראי ההיסטוריה", הוא מסביר, "אז יש את המועדונים של רמלה שמייצגים תקופה, אחר כך יש את הרוקסן שגם מסמן איזה תקופה, ויש את הפטיפון ואת הקורו ביצחק שדה, שמגדירים לך את השוליים האמיתיים. אין פה מועדונים עם אופי. זה מועדון שיש לו אופי, האנשים יוצרים בעצמם את הלהקות שמרכיבות אותו"."תשמע, זה ממש עצוב", אומר יותם בן חורין על הסגירה. בן חורין הוא סולן Useless ID, אולי להקת הדגל של הPאנק הישראלי, שהתחילה בחיפה והגיעה עד לטוקיו. בן חורין הגיע להופיע באירועי הסגירה עם להקת ההארדקור Pאנק SPIT, שמונהגת על ידי אחיו, נדב. "אני אישית מופיע פה וראיתי את התהפוכות, של איך זה הופך מהפטיפון לרוגטקה ומהרוגטקה לקורו", הוא אומר. "מה זה, כמעט 15-17 שנה? אז כל הכבוד שהם הצליחו להחזיק את זה עד עכשיו כי זה ממש הציל פה את הסצנה והרבה מהלהקות, כי אין פה אנדרגראונד כזה. עצוב שזה הולך, אבל יש לי הרגשה שאנשים פה מספיק יצירתיים בשביל למצוא פינה חדשה ולהתחיל לעשות שם הופעות. אני לא מודאג".זכרונות של Pאנק. המחברת שהוצבה בכניסה לקורו (צילום: עידו שחם)הקורו נפתח על ידי קולקטיב של 11 איש שרובם מוזיקאים: איתי "קוסקוס" אלזרדל, טל לוי, עודד עידן, עידן עזרא, גד טורפרנקה, ניקיטה גלובינסקי, יוני צברי, זיו ארבל, עומר טורק, דוד מירצקי ובן טברסקי. "כשהרוגטקה החליטו שזהו, אז בעצם הם אמרו 'מישהו רוצה לקחת את המקום?'", סיפר מירצקי כשפגשתי אותו, את טורק וטברסקי לשיחה. "אמרנו, טוב, נסגר לנו המקום, אחד המרכזיים שגם ככה הופענו בו. אז אני וגוצי (המתופף של נוט און טור -ע.ש) אמרנו בזמנו 'צריך לקחת את המקום הזה, אבל אני ואתה לא יכולים', ונראה לי באותו הזמן במקביל זה מה שאתה (פונה לטברסקי) ויוני (המתופף של קידס אינסיין ע.ש) עשיתם, לא?".טברסקי: "אבל היינו מאוד תמימים. במקום לומר אני ואתה לא יכולים אז אמרנו 'כן, בטח ניקח את המקום הזה!'".מירצקי: "עכשיו, מילא אם היינו חברים. שמענו שגם הם רוצים לעשות את זה. אמרנו שאנחנו מחפשים איך להתפתח, לא בקטע של 'טוב, מתחרים על המקום'. אמרנו ישר שצריך ללכת לדבר איתם ושאנחנו הולכים לעשות את זה ביחד".בעוד שהרוגטקה הגדיר את עצמו בתור בר טבעוני אקטיביסטי, החבר'ה של הקורו העדיפו להתרכז במוזיקה, ליצור מקום שמתחשב בקהל ונותן גב וציוד איכותי ללהקות, משהו שלדבריהם נדיר בארץ ובכלל בעולם. הם דיברו עם האמנים בגובה העיניים ונתנו את הבמה לכל מוזיקת שוליים, כולל להקות של ילדים בני 16 - באווירה מקבלת. "אני גדלתי על Pאנק, אני אוהב Pאנק המון שנים", מספר טורק. "אני חושב שהקורו ספציפית, לא רק לי, אלא גם להרבה אנשים אחרים, נתן מן תחושה של לא משנה מי אתה, לא משנה מאיפה אתה בא ואיך אתה נראה, זה בית וזה פתוח. אני מרגיש שבטח פה בעיר שהכל מאוד פרובינציאלי ויש המון קליקות, זה היה מקום שאם אתה מוזר ואין לך מקום אז תבוא אלינו והכל קול"."היינו מאוד תמימים". טברסקי, טורק, מירצקי, (צילום: עידו שחם)מה שאתה אומר קצת מוזר, כי הייתי גם בפטיפון וגם קצת ברוגטקה וגם בקורו. "בפטיפון היו כל מיני אנשים לא קשורים, וכשבאתי בסופ"ש לקורו אז זה הרגיש שכולם מכירים אחד את השני, שיש קליקה כבדה מאוד".טורק: "זו גם אשליה כי לא הכרתי אף אחד".טברסקי: "אני בקושי הכרתי. היו שם מלא ילדים שלא ראיתי בחיים שלי שאמרתי לעצמי: מעולה! עכשיו באים, נזכרתם? אבל היו מלא אנשים שלא הכרתי".מירצקי: "זו בעצם עוד דוגמה לכל המטרות שהצבנו בהתחלה, שאחת מהן היתה לחבר את כל הנושא הזה של להקות וקהל וסצנה. כלומר באמת ליצור בית, כי עומר לא הצטרף לקולקטיב מההתחלה אלא הצטרף מתוך הקהל, מאנשים שבאו למקום והבינו שקורה פה משהו ושהם רוצים להיות חלק מזה. ואת זה חיפשנו באמת. כשהיינו באמצע צרה או כשהיינו צריכים עזרה ועשינו כמה מופעי התרמה, ראינו שהקהל פאקינג אכפת לו - אנשים שלא יכלו להגיע שלחו כסף עם חברים שלהם לשים תרומה. שוב, הרעיון היה ליצור מקום קהילתי. זה לא היה עסק, לכולנו יש עבודות. הקורו עבד כדי לכסות את עצמו וגם זה בקושי, הרבה כסף יצא מהכיסים שלנו".למה המקום נסגר אם הקהילה שגשגה וזה היה בית שהתחיל לקרות בו משהו?מירצקי: "שילוב של שכנים פלוס שחיקה של האנשים. זה לא קל אחרי שאתה עובד במשרה מלאה לבוא לעוד סוף שבוע לעבוד בהופעות".טורק: "חלקנו סטודנטים, חלקנו רוצים גם לחיות מחוץ לקורו, אתה יודע, ושוב, המקום הזה, אין בו רווח - כל שקל שנכנס הולך לתחזוקת המקום".מירצקי: "לציוד, לשיפור, לכאלה דברים".טורק: "אף אחד מאיתנו אף פעם לא ראה מזה שקל".פוגו מבוקר אולי חברי הקורו הפסידו עליו כסף וזמן, אבל הם הרוויחו משפחה תומכת של חברים, ובנוסף בסיס ללהקות שלהם כמו האוריונז, הדריירז, וזאגה זאגה שעשו שם חזרות והקלטות אלבומים. בקורו התארחו גם הופעות של להקות נחשבות מחו"ל כמו Dangers (הגשמת חלום מבחינתם של טברסקי וטורק), קרבות של להקות שניגנו אחת מול השנייה, קריוקי עם להקה חיה ואפטר-פרטיז שגרמו לפאנקיסטים שיכורים לרקוד לצלילי פופ טראשי. "משהו שלי היה מאוד חשוב, שלמרות שזה כביכול Pאנק ויש קהל בעייתי ואנשים שהיו שיכורים, זה היה חלל מאוד מאוד בטוח", הוסיף טורק. "אני חושב שכולם רוב הזמן הרגישו מאוד מאוד בטוח בחלל. היה עניין קהילתי ומכבד מאוד חשוב, ואנשים באו ונהנו, אנשים לא באו וחששו".חששו ממה?מירצקי: "אלימות, הטרדות מיניות, כאלה דברים. עוינות, שישפטו אותך - זה לא משהו שנתנו לו מרחב. ניסינו להימנע מדברים כאלה".חלל בטוח. הקורו (צילום: דודו רוזן)הלהקות שהופיעו בסופ"ש הסגירה של הקורו, התקבלו כאילו הן יותר גדולות מביונסה. הקהל שר את כל המילים של נוט און טור, התאכזב לשמוע שלהקת מאד צ'ויס פורשת עד להודעה חדשה והילדים אשכרה התחרפנו בהופעה של קידס אינסיין. אנשים עשו סטייג' דייבינג וקראוד סרפינג במהלך כל הסופ"ש כאילו שהם מצולמים לקליפ של נירוונה בניינטיז. גם בנות רקדו פוגו ואם מישהו נפל, מיד הרימו אותו. אפילו החזירו במהרה כובע שעף לאיזה ילד מהראש. המקום נראה כל כך חי ובועט, ובכל זאת, חברי הקורו קצת מאוכזבים שהדור הבא לא מרים את הכפפה עם הניטים.טברסקי: "זה תמיד נראה כאילו שהחבר'ה הגדולים או המנוסים יותר עושים משהו, וזה לא אמור להיות ככה. כלומר ילדים יכולים לעשות מה שבא להם, במיוחד היום. כל אחד יכול לשלוח הודעה ולומר 'שמע, אני אוהב את הלהקה שלך, אני אוהב את הלהקה שלו ושלהם, אני רוצה לראות את שלושתכם ביחד ב-X או ב-Y, בואו נעשה משהו'. סביר להניח שהתשובה תמיד תהיה 'כן', וזה חבל לי שהעשייה הזו לא קורית. דבר שעוד יותר חבל לי אפילו זה שאין יותר להקות חדשות של אנשים שאני לא מכיר, אין יותר ילדים שמנגנים משהו".מירצקי: "אני רוצה איזה להקה של ילדים מנשר שתבוא ותעיף לי את הצורה".טברסקי: "אני רוצה אפילו סתם להקה של ילדים שיהיו גרועים".טורק: "בדיוק, סתם ילדים מופרעים שלא בטוויטר כל היום, ילדים שסתם באים לשבור את המקום, באים לעשות בלאגן".מירצקי: "החלום החדש שלי זה להקת 'אוי!' (תת ז'אנר בPאנק הבריטי -ע.ש) של ילדים צרפתיים מאשדוד".כולם: *צוחקים*מחכים שהילדים יצאו מהטוויטר. הקורו (צילום: דודו רוזן)לי, פוליטיקה, עכשיו! אנשי הקורו בועטים בקלישאה השחוקה ומסכימים פה אחד כי "הPאנק לא מת". לדעתם הוא לא יוכל למות, במיוחד לאור המציאות הישראלית. הם מקווים שהיעדר הקורו יגרום לילדים לפעול ולהרים הופעות עצמאיות בכל מיני חורים בארץ, כמו שהם יזמו פעם. ובכל זאת, למרות הצרות עם השכנים וההפסדים הפיננסיים וחוסר בחיים פרטיים, הם רוצים לפתוח מקום חדש, שהפעם לא יהיה רק בשביל המוזיקה. "הPאנק הוא דבר פוליטי", טוען מירצקי, "ואחד המשפטים שהכי מרתיחים אותי, זה כשאני שומע אנשים שאומרים שצריך להפריד פוליטיקה ומוזיקה".טברסקי: "זה אסור".מירצקי: "זה מרתיח אותי, כי אם היית בא להופעות הארדקור Pאנק לפני 10 שנים בערך זה היה בעיקר פוליטיקה. היית רואה תכנים של ארגונים של זכויות של בעלי חיים, והיו מוציאים פאנזינים, והיו מדברים על פוליטיקה והיו להקות פוליטיות. עכשיו, אולי האשמה שלנו היא לא בזה שאין להקות חדשות - אני חושב שהדור שלנו טיפה רוקן את הסצנה מהתוכן הזה. אנחנו פשוט החלטנו שאנחנו רוצים להתרכז בלהיות הלהקה הכי טובה שיש. צריך לדבר על מה הכוח שלנו כקהילה, מעבר ללשתות בירה בהופעות".

יכול להיות שהדור הנוכחי של הפאנקיסטים לא הצליח להשפיע על הדור הבא להוריד את הסמארטפון ולהרים גיטרה? טורק מאשים את המהפכה הטכנולוגית, בעוד מירצקי טוען שזו תנודה שהיתה בסצנה מאז ומתמיד בין דור של קהל לדור של להקות. טברסקי, לעומת זאת, חושב שהPאנק צריך לעבור לעברית. "כך אפשר לייצר תוכן שבאמת באמת פוגע לאנשים באיזשהו עצב", הוא מסביר, "תוכן שגורם לאנשים אולי לחשוב קצת יותר. וזו לא חייבת להיות כתיבה ברמה גבוהה, זו יכולה להיות כתיבה ברמה של 'מדינת משטרה, הכל באשמתך, אני שונא אותך ביבי, תישרף בגיהינום', או משהו כזה, לא יודע. אבל עם הגישה הנכונה והנגינה הנכונה זה יכול להגיע ליותר אנשים לדעתי, ואנחנו צריכים את זה. אנחנו צריכים את הכעס הראשוני הזה של כמה חבר'ה שאף אחד לא שמע עליהם, שעושים שירים בעברית של 'אני שונא, אני כועס, אני מעוצבן, משהו פה לא בסדר'".

*#