שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אהבת חינם: מה הוליד המסע ההרפתקני של דפני ליף ויעל דקלבאום?

זמרת קלסטרופובית ומהפכנית אידיאליסטית החליטו לצאת למסע עם קראוון בארץ ישראל. זה נגמר באמונה מחודשת בעם היושב בציון ובמופע חגיגי, שיערך במוצאי שבת במועדון הבארבי

דפנה יעקובוס-רנצר, הכי תל אביב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דפנה יעקובוס-רנצר, הכי תל אביב

דפני ליף ויעל דקלבאום נרגשות לקראת המפגש בבארבי במוצאי שבת (5 בדצמבר, 20:30), בו  יחתמו רשמית את המסע שערכו בחודשים האחרונים, "הדרך הביתה". במפגש הסיכום יכריזו השתיים גם על הצעד המשותף הבא, שעליו הן עדיין לא מדברות. ליף, האישה שהוציאה מאות אלפי אנשים לרחובות ב-2011, עדיין חוששת השבוע מהיקף הנוכחות בבארבי. "מה אם אף אחד לא יבוא?", היא פונה בחרדה לדקלבאום במהלך הראיון שלנו ביפו השבוע. "איך את עושה את זה כל פעם? זה כל כך מלחיץ". "תחשבי שיש גם מופעים שאת מפסידה בהם כסף", עונה לה דלקבאום, "אבל אסור לחשוב על זה ברגע שעולים לבמה".» נסיך הרוק, ברי סחרוף, עשה זאת שוב» עם קצת הכוונה: עדן בן זקן בדרך לירח» חלום שהתגשם: אני ודייב גרוהל ביחד ברכבת» איגלז אוף דת' מטאל מדברים: הראיון המלא» למה אדל לא מצליחה לשבור לנו את הלב?את ההודעה החשובה שומרת ליף לבארבי, אך להשערה כי מדובר בהקמת מפלגה היא ממהרת להגיב ולהבהיר: "שווה לומר שלא מדובר במפלגה. אם מישהו יבוא כדי לשמוע את המילים האלה הוא יתאכזב, אבל האמירה שתהיה שם היא אמירה משמעותית עבורי. אני ממש מתרגשת, אתמול היה לי חום. כמו שאמרתי, מהבחינה האישית עבורי זו הכרזה משמעותית כי אני לוקחת מאוד ברצינות את המשקל הסגולי של מילים. יש דברים מסוימים שברגע שאת אומרת אותם ומוציאה אותם החוצה זו גם התחייבות מול עצמך ויש בכך לקיחת אחריות".ניסיון להבין מה צריך. דפני ליף ויעל דקלבאום (צילום: יעל ברנט)מסע של הקשבה בחודש וחצי האחרונים השתיים יצאו למסע ברחבי הארץ, שבו הן ניסו לאסוף מאנשים את הרעיונות והתשובות לשאלה אחת פשוטה: מה צריך להיות כאן, במדינה הזו, כדי שהיא תהיה המקום שרצינו לחיות בו. "בגדול, האירוע בבארבי הוא סגירה של מעשה, והכרזה על הצעד הבא". מסבירה ליף. "חשוב להדגיש שזה לא רק אני ויעל, אלא יש צוות מדהים שהיו איתנו בדרך. היינו בדרכים 45 יום, במסע של הקשבה. אחרי שאת מקשיבה ומקשיבה ומקשיבה ומקשיבה, ואת עוברת במקומות מגוונים, פוגשת אנשים שכמעט כולם הם לא מה שנקרא "אנשי שלומך", בתקופה הכי גרועה של שנאת חינם בארץ, אני יכולה לומר שפגשנו רק אנשים טובים. מתברר שזה לא מורכב. בסוף המסע מן הראוי שתהיה מסקנה וזה האירוע בבארבי". "ברוב הערב תהיה מוזיקה", מוסיפה דקלבאום, "אבל היא לא סתם מוזיקה יפה. כלומר, היא תהיה יפה, אבל שזירת המוזיקה ובחירת השירים והאמנים נעשתה עם הרבה מחשבה ורגישות גם לשיעור שנלמד מהמסע ולמסר שאנחנו רוצות להעביר. האמנים המשתתפים שעליהם ניתן לספר הם החצר האחורית, הדס קליינמן ואביב בכר, בינת אל פאנק, שלמה בר, הדס בלאס ודן סלומון, ויהיו עוד הפתעות. רוב הערב זו חוויה מוזיקלית, לחוות את המסר דרך מוזיקה".לפני המסקנות נחזור להתחלה. דקלבאום בכלל לא התכוונה לצאת למסע לעומקה של ישראל, ההפך הוא הנכון. הכיוון שלה היה דווקא עזיבה. "חשבתי לעזוב כי היו לי אחלה סיבובי הופעות בחו"ל", היא אומרת. "אמרתי לעצמי: 'יש שם מלא תקציבים למוזיקאים וכיף שם. יש קהל צמא למוזיקה טובה אז מה אני עושה פה?'. למוזיקאים אין ביטחון לעתיד ולא משנה כמה אתה טוב. כולם במאבק. אתה רוצה להתקיים במוזיקה אתה צריך להיות שופט ב'דה וויס' או סלב. להיות אמן זה קשה".להיות אמן זה קשה. יעל דקלבאום (צילום: עדי אביקזר)ומה אז?"החלטתי שאני עוזבת אבל אמרתי שאני חייבת פעם אחת לעשות את הדבר הזה של לקחת קרוואן ולצאת לסיבוב הופעות כאן. לחקור את המקום באמת. הרעיון היה סיבוב הופעות מחוץ לקופסה. דפני ייעצה לי קצת. אמרתי לה שאין לי קרוואן והיא ישר נתנה לי טלפון של בחור שיש לו קרוואן. שאלתי מאיפה יש לה את המספר והיא סיפרה שהיא כבר שלוש שנים מתכננת מסע בארץ. עברו כמה ימים והיא הציעה שנאחד את הרעיון".ליף: "לא יצאתי בפעם הראשונה לפגוש את האנשים במדינה. זה לא היה מפגש ראשוני, אלא תזכורת. בתקופה שכולם שונאים את כולם, רציתי להזכיר לעצמי שיש עם מי לעבוד ויש אנשים שאכפת להם ושהם לא שונאים אותי כי אני לא נראית כמוהם. ההחלטה הגיעה אחרי הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה".המסע נמשך חודש וחצי ועבר בתחנות ברחבי הארץ, כולל מצפה רמון, דלית אל כרמל, באקה אל גרביה, באר שבע, אום אל פחם, טבריה ועוד. בעמוד הג'אמפסטארטר שדרכו גייסו כסף למסע, כתבו השתיים: "אנחנו דפני ויעל, זמרת ואשת קולנוע, גרות בתל אביב. בדרך כלל יש לנו הרבה מה להגיד, אבל את החודשים הבאים החלטנו להקדיש דווקא להקשבה. בעזרת כמה חברים התארגנו על קרוואן (קצת רעוע אבל עובד בדרך כלל), מצלמה ולפטופ. אנחנו הולכות לתפור את הארץ מצד לצד, לפגוש כמה שיותר אנשים ולאסוף את החזון שלהם על מה שצריך להיות כאן". יותר מ-80 אלף שקלים גויסו למסע, וכל שקל נועד להוציאו אל הפועל ולא למטרות רווח. כך גם הכניסה למופע הקרוב, שמחירו 30 שקל, נועדה לכיסוי הוצאות בלבד. "כל יום במסע נראה אחרת", אומרת ליף. "מה שיצר את העוגן והשגרה זו העובדה שהיה לנו צוות שהיה רתום למפגש הבין אישי עם התושבים. בכל מקום שהגענו אליו ראינו את הסקרנות והפליאה של השותפים שלנו למסע. התחלנו עשרה אנשים ובסך הכל עברו במהלך הזמן בצוות כ-45 איש. מרגע מסוים ועד הסוף היינו צוות של 22 אנשים. כמובן שבמוחנו הקודח חשבנו שבאילת נהיה 300 מכוניות ושנעשה אירוע גדול בירושלים, אבל אז החלה ההסלמה הביטחונית".כל יום במסע נראה אחרת. דפני ליף ויעל דקלבאום בהופעה (צילום: איציק גרינשטיין)זה שם את הכל בסימן שאלה?"כן. היינו צריכים להחליט מה לעשות. זה היה להילחם בפחד ממה שעוד לא קרה, שמישהו יפגע, שנפגוש עוד יותר התלהמות ואלימות. המשכנו והצוות שרק גדל אומר משהו על האווירה. אני חושבת שבכל מקום ובכל מפגש האנשים יצרו אווירה מיוחדת".דקלבאום: "דפני חווה את זה כבר ארבע שנים. היא כל הזמן בקשר עם אנשים. הרבה לפני שהיה את עניין המסע היא הייתה אומרת לי: 'אני הולכת למשפחת פרנקל', נגיד, 'את רוצה לבוא איתי?'. היא מעבירה הרצאות, היא פעילה חברתית, זה לא חדש לה. עבורי זה היה מאיר עיניים, מפכח, כי אני יצאתי למסע ממקום מאוד מגונן על עצמו מפני העולם. יכול להיות שהיו לי דעות קדומות לגבי ישראל והאנשים שחיים פה. הייתה בי סקרנות אבל לולא דפני לא הייתי הולכת לכיוונים המסוימים האלה".איזה כיוונים?"היא משכה תמיד לכיוון שטחים כמה שיותר ציבוריים (ליף צוחקת), מול אוכלוסיות במצוקה. כאלה שלא הייתי מעלה בדעתי להופיע מולם, כי חשבתי שזה לא קהל היעד שלי. חשבתי שאין שם קהלים שמחפשים מוזיקה שיש בה מסר עם עומק וזה התנפץ לי בפרצוף. אני שמחה שעשיתי את המסע כי מה שגיליתי זה שברגע שאת מייצרת מרחב של הקשבה והכלה את מגלה שאין אדם שאין לו עומק. אין אדם שאין לו את הגבוה באדם. זו חיה שלא קיימת, רק צריך לתור אחרי זה בבן אדם".למצוא את הגבוה שבבני האדם. ליף ודקלבאום (צילום: עדי אביקזר)בדף שלכן בפלטפורמה למימון המונים כתבתן שאתן "מחפשות תשובות לשאלות 'מה צריך להיות כאן, במדינה הזו, כדי שהיא תהיה המקום שרצינו לחיות בו?"' מה התשובות שקיבלתן?ליף: "דברים מדהימים. הרבה דיברו על דרך ארץ ושהארץ תהיה שטופה באהבת חינם".דקלבאום: "דיברו הרבה על חינוך. לא משנה לאן הלכנו, מישהו העלה את הנושא של חינוך וכמה שהוא במקום מסוכן היום".ליף: "הרבה גם דיברו על יושר. המקום שממנו אני רציתי לעשות את המסע היה מתוך הבנה שלישראלים לא פשוט לחלום. אנחנו רגילים להיות על הקרקע, לומר שככה זה וזהו. זה חזק במדינה. היו הרבה מקומות שאנשים נאבקו שלא לומר מה החלום. הם החלו לומר לי דברים כמו 'מה הטעם' ואמרתי להם 'אתם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בהתנגדות, אולי פשוט תגיד מה החלום'. הרבה אנשים מפחדים לומר מה החלומות שלהם כי הם לא רוצים אפילו לתת לזה מקום, כדי לא להתאכזב. בעיני זה מסוכן, כי חברה שלא חולמת מוותרת על אחד הדברים המהותיים. איך תגשימי את החלום אם את בכלל לא אומרת מהו? גילינו שכששואלים מה כן, ולא מה לא, מגלים דווקא כמה יש לנו במשותף. הגענו למקומות שעולם המושגים שלהם שונה לגמרי, כמו אולפנה בבני ברק. אמרו לנו שם 'לתפארת מדינת ישראל'. שאלתי מה זה אומר 'תפארת' ונאמר לי שהמשמעות היא מרכז. לאט לאט את מבינה כמה יש במשותף".למרות היציאה לרחובות ב-2011, אז, כמו עכשיו סביב נושא הגז, נראה שעדיין קשה לראות השפעה.דקלבאום: "עניין מתווה הגז לא היה קיים במסע, רק לקראת הסוף. הרבה אנשים שדיברנו איתם, כמעט כולם, חשים שאין אופק למקום הזה. מגש הכסף הגביר את השקיפות. כולם יודעים שעובדים עליהם, הוא פשוט הסביר איך. משפט שחזר הרבה פעמים היה שהעם טוב יותר מההנהגה שלו ואת זה אני יכולה לומר כעדה שפגשה ייצוג מכובד של אנשים שחיים פה. יש פה המון טוב והמון אנשים שרוצים שיהיה טוב".ליף: "ויש אנשים שמדברים בעברית יפה. (פונה לדלקבאום) נגיד יגאל מעפולה, איזה יפה הוא דיבר. הייתה שם אצילות".דקלבאום: "בדרך כלל פוגשים אדם ובעשר דקות הראשונות הוא אומר את הדברים האוטומטיים שלו".ליף: "גם את".דלקבאום: "ואז את מקלפת קצת בדיבור ונכנסת לעומק הדברים".ליף: "שהוא מורכב. אני אומרת בצער שהשיח היום מתנהל באופן שלא מקבל מורכבות. לא באנו לדבר עם אנשים ממקום של רצון לחקור באופן אנתרופולוגי, אלא שאלנו מעצם העובדה שרצינו להבין. ברגע שהטקסטים שהגיעו אלינו הם מרוככים, מגלים הרבה דברים".להרחיב את השיח הציבורי. הקרוואן של ליף ודקלבאום (צילום: יעל ברנט)מילה נרדפת לפראייר אז מה בעצם החזון שלכן, להשפיע על השיח ודרך זה לחולל שינוי?ליף: "אנחנו לא ישות אחת וכל אחת עם עולם התוכן שלה, כאשר הרצון הוא להביא את הלך הרוח שלנו ולראות אם יש לו מקום בכלל. אני חייבת לומר שאחר המפגש עם האנשים יש לי למשל פיד יותר מעניין עכשיו בפייסבוק. לפני שלוש-ארבע שנים הוא היה מאוד מסוים, כי יש דברים שהייתה לי גישה אליהם רק דרך התיווך של התקשורת".למשל?"פגשנו ברעננה אדם ששמו אריאל. כשהייתה ההפגנה של הגז הוא הלך לחתונה של הזוג שחתונתו נדחתה בגלל הפיגוע, וראיתי את התמונות שהוא העלה משם. זה משהו שלא היה לי. או שהייתי הולכת בעצמי או שהייתי ניזונה מהתקשורת, אבל לקבל את זה מתוך החוויה המיידית של אנשים זה מגניב".יש באופן כללי גם הרבה אלימות בפייסבוק.ליף: "אבל יש בו גם הרבה דברים יפים. למה לקחת את זה לשימושים מכוערים? זה לא שאנחנו מסכימים על הכל, אנחנו לא היפים מודרניים, אבל יש פה מקום ריאלי ויש פה אנשים טובים שחיים ביושר. הבעיה היא שמוכרים להם חלום שאם הם יעשו הכל לפי הספר הם יוכלו להגיע למשהו, אבל מי שמקבל במה הוא גס רוח, גנב, אלים, מושחת".דקלבאום: "עובר מסר שאת המקום צריך לקחת בכוח. יש הרגשה שכל הזמן צריך לחשוב על האינטרס שלך. אין ערך לנתינה ויושר זו מילה נרדפת לפראייר".ליף: "ואין שום סיבה".מפגש בלתי אמצעי. דקלבאום בהופעה (צילום: יעל ברנט)המוזיקה לא הייתה הסיבה לכך שאנשים הגיעו למפגשים?ליף: "אני אוהבת את המוזיקה של יעל ושל האנשים שהיא אירחה. אני מעריכה אותה מאוד, כי בן אדם יוצא לכיכר עם יצירתו ויש סכנה שאנשים יעליבו, או שזה 'ינמיך את היצירה'. זה היה מדהים לראות שלמוזיקה יש מקום ויש תפקיד".היו ביניכן קונפליקטים במהלך הדרך?ליף: "לא היו קונפליקטים בנוגע למסלול, כי הכל היה מתוכנן מראש. אי אפשר לומר שלא היו פעמים שהיא רצתה להרוג אותי, או שלמישהו נמאס, או שרחל, אחת מהצוות, לקחה אותי ואמרה: 'אני רוצה את חיי בחזרה'".דקלבאום: "היה לילה שברחתי".ליף: "אבל ברור שהיא חזרה".דקלבאום: "זה היה בנתניה ואחרי שלא ישנתי שבועיים".ליף: "יעל לא יכולה לישון בקרוואן, כי היא קלסטרופובית, ולא היה לה איפה לשים את הראש".דקלבאום: "החלטתי ללכת לישון בבית. יצאתי החוצה ובשנייה שאני בחוץ עם הגיטרה התחיל היורה ואני מנסה לתפוס מונית בנתניה בלילה ובגשם. בסוף הצלחתי, הגעתי הביתה, אבל חזרתי למחרת".במהלך הראיון עולה בשלב מסוים עניין פרישתו של ינון מגל מהכנסת. ליף מביעה את חוסר הנוחות שלה מהעניין ומסבירה שלא נוח לה עם תגובות של שמחה לאיד או עם חוויית העליהום הכללית. "אני חלילה לא מקלה ראש בנושא של הטרדות מיניות", היא אומרת, "לתחושתי השיח מייצר הלך רוח שמייצר מעשים. את יכולה להסתכל על אופן הפעולה של הביטוח הלאומי למשל. זה הלך רוח, להקשות על מי שמבקש סיוע כי הרבה מרמים. זו ממש דוגמה קונקרטית להלך רוח".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ