יום האיידס הבינלאומי: המאבק של עולם המוזיקה

מוזיקה, בניגוד לקולנוע או טלוויזיה, היא ערוץ אמנות שפחות 'פרץ' בחלוף השנים בכל הקשור להתייחסות לאיידס. ובכל זאת, השפעתה על המודעות למחלה ממשיכה לגדול

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

מספר יצירות מוזיקליות מז'אנרים שונים הגיבו באופן ישיר או עקיף למשבר האיידס, שמתגלגל משנות ה-80, רגע הכרזתו כמגיפה בינלאומית, ועד לימינו. יצירות רבות שעוסקות באיידס הן על רגשות, ובכך מתמקדות בביטויים של צער, כעס, או אהדה, ולא בהשלכות האישיות והחברתיות של המחלה (כמו ברומנים, סרטים, או בדרמה) או בעימות פוליטי (כמו ביצירות רבות של אמנות חזותית). כתוצאה מכך, מוזיקה על איידס נראית לפעמים כפחות רלוונטית, מאשר דיון דומה שמתרחש באמצעי תקשורת אחרים. למרות זאת, מוזיקה מכל הסוגים רשמה השפעה עצומה על התודעה למחלה והמאבק בה.» חלום שהתגשם: אני ודייב גרוהל ביחד ברכבת» איגלז אוף דת' מטאל מדברים: הראיון המלא» פו פייטרס מחלקים אלבום חינמי למעריצים» למה אדל לא מצליחה לשבור לנו את הלב?הראשון למשל, שפרץ את הדרך לבאים אחריו, נגע בנושא והופץ בצורה מסחרית, היה האלבום "Thing-Fish" של המוזיקאי פרנק זאפה (נובמבר 1984). בכלל, הרבה מהמוזיקה שנכתבה בנושא נוצרה למטרת גיוס כספים ולאירועי התרמה מיוחדים, כמו אוסף מיוחד של אמני פופ, ביניהם טום ווייטס, שינייד אוקונר ויו2, המכסים משיריו של המלחין וכותב קול פורטר, שראה אור תחת השם "Red, Hot + Blue", והפך לאלבום שזכה להצלחה גדולה. זו הולידה את הארגון רד הוט, שמאז הוציא כמה וכמה אלבומים ואנתולוגיות וידאו.חסר תקדים. פרנק זאפה עם "Thing-Fish":חלק מגדולי הזמרים הפופולריים גם נקטו עמדה עצמאית, תמכו במאבק והקליטו שיר שעסק ישירות במחלה ובהתמודדות איתה. בין המוכרים שבהם אפשר למצוא את "Sign o' The Times" של פרינס, "Halloween Parade" של לו ריד, "The Last Song" של אלטון ג'ון ו-"In This Life" של מדונה. ברוב המקרים, המילים מתארות סיפור של אדם שניצל מהמחלה או של צופה מהצד שמפתח רגשות כלפי אדם חולה. להקות מסוימות נקטו בגישה רדיקלית יותר - דוגמה נהדרת היא "One" המחאתי של יו2. כמה אמנים הומוסקסואליים פופולריים לא רק שהתייחסו ישירות לאיידס, אלא נכנסו גם לאספקט החברתי והרגשי של החולים. הבולטים שבהם היו מייקל קאלן והפלירטיישנס, מארק אלמונד, ג'ימי סומרוויל, הקומונרדס והפט שופ בויז. הלהקה האחרונה, ידועה בשיריה בעלי ההשקפה האירונית על החיים החד מיניים בשנות ה-90', כולל חוסר הנוחות שבקיום מין בטוח.זווית אחרת לנושא. U2 עם "One":מלבד מוזיקאים פרופר, מחזות הזמר המוצלחים ביותר שעסקו באיידס היו "פלאסטולנד" של וויליאם פין ו-"Rent" החדשני של ג'ונתן לארסון - בשניהם משתתפות דמויות חד מיניות וניצולים של המחלה בשלבי קבלה שונים. בכמה סרטים שעוסקים באיידס ישנה מוזיקה שנוגעת גם היא בנושא. לדוגמה, פס הקול של הסרט "פילדלפיה" (1993) כלל שירים חדשים של ברוס ספרינגסטין וניל יאנג, בובי מקפרין יצר את פס הקול עבור הסרט הדוקומנטרי "Common threads" וקארטר בארוול כתב פסקול לתזמורת לסרט "And the band played on". מקהלות של הומואים ולסביות הציגו כמה עבודות מנוגדות כבר בתחילת המשבר שיצרה המחלה, ורבות מהן היו אינטרפטציות חדשות לשירים ישנים. קנטטות חדשות אף נכתבו עבורן, כולל "Hidden Legacies" של רוג'ר בורלנד וג'ו הול, ו-"Naked Man" של רוברט סילי. הדמות החשובה ביותר בחוגי האוונגרד, וייתכן שגם הדמות החשובה ביותר בקשר שבין מוזיקה ואיידס, היא הזמרת והמלחינה דיאמנדה גאלאס, שיצרה עבודות בנושא עוד לפני מות אחיה, הסופר פיליפ דימיטרי גאלאס, שנפטר מאיידס ב-1986. עבודתה החשובה ביותר בנושא היא האלבום "Plague Mass".מחוץ למערב האורבני, מוזיקה מחאתית המחנכת כנגד הסכנות של המחלה הופיעה בארצות כמו מקסיקו, דרום אפריקה ומדינות אחרות בעולם. רשתות הפצה מוגבלות ומחסומי שפה מנעו ממנה להגיע לקהל דובר אנגלית ולזכות בתפוצה רחבה יותר, ולמרות המגוון הז'אנרי ומספרן הרב של העבודות בנושא, הנוכחות של עולם המוזיקה בכל הנוגע למחלת האיידס היא הנמוכה ביותר מקרב כל האמנויות. עובדה זו ניתנת ככל הנראה לייחוס למצבה של תעשיית המוזיקה, או לאספקטים בטבעה של המוזיקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ