רוקסטאר: עלייתה ועלייתה של נינט טייב

כמעט עשור לקח למאמי הלאומית להוכיח שהיא הרבה יותר מסך התספורות, הדיאטות והרומנים שלה. היום, עם סינגל חדש באנגלית ואחרי שקיבלה סטנדינג אוביישן ברויאל אלברט הול היוקרתי בלונדון, נינט טייב בדרך הבטוחה לקריירה בינלאומית מצליחה

הגר בוחבוט, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הגר בוחבוט, עכבר העיר

אתחיל בווידוי כואב: בקיץ 2003 שלחתי הודעת מסרון במחיר של שקל אחד להפקת תכנית הריאליטי כוכב נולד, בה הבעתי תמיכה חסרת פשרות במועמדת שירי מימון לזכייה בגמר. המועמדת המועדפת עלי, נראתה לי "נכונה" יותר. היה לה מנעד קולי משובח, היא הייתה בלונדינית וזוהרת – וחשוב מכל, היא לא בחרה בשיר של זוהר ארגוב כשיר גמר. בקיץ 2003 הייתי נערה מרדנית בת 16 מהפריפריה, ונינט טייב הייתה "פרחה" (בגיל 16 לא ידעתי לדבר במזרחית) מפריפריה אפילו יותר נידחת, שלא רק שלא התביישה בכך – גם שרה זוהר ארגוב. בלתי מתקבל על הדעת. אבל, רצה הגורל והמסרון הקטן שלי העלה חרס: נינט טייב זכתה בגמר כוכב נולד. מאז, לא שלחתי יותר מסרונים לשום תכנית ריאליטי אי פעם.» פתחו יומן: הופעות חו"ל שוות בדרך אלינו» למה אנחנו עפים על קלקסיקו?» מה עובר על ביונסה?» למדור מוזיקה של עכבר העיר» לוח הופעות היוםמאוולים ודיסטורשן. נינט טייב (צילום מסך מיוטיוב)אני מודה, לקח לי זמן להישאב פנימה. כשכולם חיבקו את המאמי הלאומית – לי היא נראתה מזויפת. בדיעבד, טייב עצמה הודתה באינספור ראיונות שהרגישה כמו זיוף אחד גדול במשך השנים שלאחר הזכייה. מיד אחרי כוכב נולד היא נשאבה לתעשיית הכוכבנות, ובמקום לעשות מוזיקה – עשתה סדרת טלוויזיה (השיר שלנו), פסטיגלים, דיבוב, קמפיינים מתוקשרים והרבה מדי הופעות אורח בעונות הבאות של כוכב. ארבע שנים לקח לה לשחרר אלבום בכורה, "יחפה" – בהפקתו של אביב גפן, שהציפייה לו הייתה כל כך גדולה עד שזכה למעמד של אלבום זהב תוך פחות מ-24 שעות מרגע שיצא. ההיסטריה סביב טייב עלתה הילוך וסימנה את מועד התנפצות הבועה כקרוב מתמיד.באה להקליט שיר, נשארה לכל האלבום ואז זה קרה. שנתיים אחרי "יחפה", נולד "קומוניקטיבי" – שלא רק סבל מ"תסמונת האלבום השני" – אותה חווה כל אמן בכל תחום יצירה, אלא גם משינוי כיוון טוטאלי, כזה שלא מאוד התאים לתדמית המסחרית של טייב. היא חברה אז ללהקת רוקפור שגם הפיקה עבורה את האלבום, כתבה בעצמה, למדה לנגן על גיטרה כדי שתוכל להלחין, והחליטה שהטייטל "זמרת" קטן עליה. האמת? בצדק. הטרנספורמציה הזו הביאה לה הרבה פחות קהל, כסף ופרסום – אבל גם נתנה לה קרדיט, לראשונה, כמוזיקאית ויוצרת רלוונטית. סוחבת את הביצוע להופעות עד היום. נינט ורד בנד עם "Crazy":המפנה האמיתי קרה בשנת 2011. אותה שנה, הופיעה טייב בפרק האלמותי של סדרת הטלוויזיה רד בנד, שם ביצעה גרסת כיסוי מהפנטת ל"Crazy" של Gnarls Barkley, שהוא לכל הדיעות אחד השירים היותר מקובררים בהיסטוריה של המוזיקה. את הביצוע הזה היא סוחבת איתה להופעות עד היום. באותה שנה גם, השתתפה בפרויקט הסולו "The Walking Man" של גלעד כהנא, הקליטה איתו, צילמה איתו קליפ ל"My Game" המשובח ואף חלקה איתו את הבמה בטור השקה קצרצר אך מדובר. השניים סיפרו בראיונות על שיתוף פעולה שנולד בטעות: הוא פלט אמירה פוגענית שעסקה במשקל של טייב במהלך הופעה, הם נפגשו במקרה אצל המורה לפיתוח קול, הוא התנצל והזמין אותה להקליט שיר לאלבום. טייב נשארה להקליט את כולו. כמו עם רוקפור לפניו, וכמו שיתוף הפעולה העתידי שלה עם חברי להקת הקולקטיב, נינט מסמנת מטרות וכובשת. יש לה יכולת אדירה להיכנס דווקא לזירות הקשוחות ביותר בידיעה שהיא בעמדת נחיתות משמעותית, שקהילת המוזיקה בישראל לא תופסת אותה ברצינות – שלא לומר מזלזלת בקיצורי הדרך שהביאו אותה לפסגה, בעובדה שהיא זמרת שאין לה שום דבר חשוב או מעניין להגיד, פרסונה שמעניינת את הציבור רק בזכות התספורת התורנית או המשקל, ואז להפוך אותה למעריצה מספר אחת.תחילתה של ידידות מופלאה. נינט וגלעד כהנא בצילומי הקליפ:ואז זה הגיע – האלבום שהסיר באופן סופי את הספקות. "Sympathetic Nervous System" יצא בשנת 2012. אלבום באנגלית שהוקלט בליברפול  יחד עם חברי להקת רוקפור. הפעם המילים והלחנים כולם של טייב, ועל הפקת האלבום חתום לא אחר מאשר מייק קרוסי, שהפיק בין השאר את שני האלבומים הראשונים של הארקטיק מאנקיז ואת אלבום הבכורה הפנומנלי של ג'ייק באג. די הרבה סופרלטיבים נשפכו לכיוונה של טייב בזכות האלבום הזה (כולל השוואות לפי. ג'יי הארווי), והוא מיצב אותה, לראשונה בקריירה המוזיקלית שלה – כמי שכבר לא מוטלת עליה שום חובה הוכחה. מדובר באחד האלבומים הטובים שיצאו בשנים האחרונות בישראל, הוא מכיל קו קונספטואלי ברור וחד, הוא מתוחכם ומופק לעילא – והוא באנגלית. באנגלית זה נשמע יותר טוב טייב עצמה מספרת בראיונות שנוח לה יותר לכתוב בשפה האנגלית, מפני שזו השפה העיקרית שבה היא שומעת מוזיקה. משם מגיעות ההשפעות המרכזיות שלה, וקשה שלא לשים לב לפער המשמעותי בין חומרים שהיא משחררת בעברית ובאנגלית. פחות משנה אחרי ההצלחה של SNS, היא שחררה את "כל החיות ידעו", אלבום רביעי במספר שהתקבל בצורה חמה אך לא בהתלהבות יתרה. על ההפקה הפעם היו אמונים עידן רבינוביץ' ויוסי מזרחי – שניים מחברי להקת "הקולקטיב", בעצמם בשורה משמעותית במוזיקה הישראלית והרכב שפרץ את תקרת הזכוכית לזירה הבינאלומית. השותפות המוזיקלית עם מזרחי – כמו שכולם ודאי יודעים, צמחה גם לשותפות משמעותית יותר, אבל לא תשמעו כאן פיסות מידע רכילותי חסר חשיבות. זה תמצית המאבק של נינט – להשאיר את הפוקוס על היצירה, והיצירה שווה את זה. בהמשך ובמקביל להופעות להקה, טייב החלה בסיבוב הופעות אינטימי ואקוסטי עם הצ'לנית מאיה בלזיצמן, תחת הכותרת "צוללות". בהופעות האלה, הרפרטואר שלה מקבל אינטרפרטציות חדשות וחשופות יותר. בין לבין היא הספיקה לשתף פעולה גם עם שלומי שבן, שלום חנוך ודודו טסה - איתו היא מפליאה עם מאוולים ושירה עיראקית מדויקת.סטנדינג אוביישן ברויאל אלברט הול. נינט עם "Routine":בספטמבר האחרון טייב כבשה פסגה מוזיקלית נוספת: לאחר שהוזמנה להשתתף באלבום הסולו האחרון של סטיבן ווילסון (פורקיופיין טרי, בלאקפילד), היא השתתפה גם במופע ההשקה של הפרויקט באולם הרויאל אלברט הול היוקרתי בלונדון. האלבום, "Hand. Cannot. Erase", מבוסס על סיפור אמיתי של בחורה צעירה שמתה בדירתה הלונדונית ונמצאה רק לאחר שלוש שנים – זאת למרות שהייתה צעירה ומוקפת חברים. מדובר באלבום קונספט רגיש ודרמתי, משופע בטקסטים כואבים ומופק כמו שרק ווילסון יודע. מכיוון שהאלבום נכתב מפרספקטיבה נשית, ווילסון חיפש קול נשי שייקח בו חלק – חיפש ומצא את נינט. בצמד ההופעות היא ביצעה את השיר המופלא "Routine", בגרסה לא פחות ממצמררת – שקיבלה מהקהל האנגלי סטנדינג אוביישן. בסוף אותו חודש, שיחררה סינגל ראשון – "Paper Parachute" מתוך אלבום חדש (ומצופה) באנגלית, וזמן קצר לאחר מכן יצאה לטור קצרצר בניו-יורק יחד עם יוסי מזרחי, בו חשפה חומרים חדשים באנגלית בדרך לביסוס קריירה בינלאומית.בדרך למעלה. טעימה מהמחומרים החדשים באנגלית:אם לשפוט לפי 12 השנים האחרונות, נינט בדרך למעלה. מרגע שהחליטה לדחות את חיבוק הדב המפלצתי של הציבור – היא מוכיחה פעם אחר פעם שאין משהו שהיא לא יודעת לעשות, שאין מטרה שהיא לא כובשת ושרשימת היעדים שלה עוד ארוכה. נינט מחושבת, מוקפדת, מדויקת. היא נחושה ללמוד ולהתפתח כאמנית והיא מצליחה להיצמד לדברים הכי טובים שקורים בתעשייה, להפוך שונאים למעריצים מושבעים ועל הדרך גם ללמד אותנו דבר או שניים על העיסוק העקר בתדמית ובפרסום. עשו טובה, תפסיקו לקרוא לה "מאמי" ותתחילו להקשיב. ותודה שסימסתם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ