קלקסיקו היא להקת ההופעות הכי טובה בעולם

חמוש באהבת אינסוף וסופרלטיבים שאף קומוניקט לא יכול להתחרות בהם, מעריץ מושבע של קלקסיקו מסביר למה אסור לכם לפספס את ההופעות שלהם בישראל

עמיחי בורנשטיין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיחי בורנשטיין, עכבר העיר

אתחיל מהסוף: אתם חייבים ללכת להופעה של קלקסיקו. נכחתי, כנראה, במאות הופעות במהלך חיי. ראיתי את מיטב הפרפורמרים, גם של הרוק וגם של הפופ, החל מברוס ספרינגסטין ורובי וויליאמס, ועד הרולינג סטונס ומדונה. ועדיין, אחרי כל השנים האלה, יש רק להקה אחת שאני יכול בלב שלם להגיד לכל אדם באשר הוא 'את ההופעה הזו אתה חייב לראות'. וזו ההופעה של קלקסיקו.» קלקסיקו בישראל - כל הפרטים» בעיות שמיעה: הסינגל האחרון של קלקסיקו» סגול 59 על "Algiers" של קלקסיקו» הניינטיז חוזרים: המדריך להופעות מחו"לאוגוסט 2009. קלקסיקו מופיעים לראשונה בארץ. אני מכיר את השם, אבל לא יותר מזה. ביום שלפני ההופעה, נקבע מעין מפגש מעריצים עם הלהקה באוזןבר, בו הם ניגנו כמה שירים ולאחר מכן קישקשו עם הנוכחים. השירים תפסו אותי מיד, אולי בזכות הביצועים החודרים של הסולן ג'ואי ברנס, או בגלל טכניקת התיפוף הייחודית של המתופף ג'ון קונברטינו. אחרי שהחלפתי איתם כמה מילים, היה לי ברור שאני חייב לראות אותם בבארבי למחרת. הפכתי עולמות והשגתי כרטיסים לאותו ערב, שהיה סולד אאוט. מאז, למעלה משש שנים, ואחרי אינספור הופעות, לא זכיתי לראות שוב דבר שמשתווה לקלקסיקו. אין להם כריזמה אינסופית כפרפורמרים (ואולי זה חלק מהקסם), אבל יש להם הרבה מוזיקה משובחת, טכניקה מושלמת, עיבודים עשירים, ובעיקר - לב ענק. כל אחד מחברי הלהקה נותן את כל כולו, וזה מה שהופך אותם ללהקת ההופעות הטובה בעולם בעיניי. באתי בלי להכיר יותר משיר או שניים, ויצאתי מעריץ לכל החיים.להקה עם לב ענק. Calexico עם "Cumbia De Donde":באותו ערב, קלקסיקו היו מהודקים להפליא. כל שיר בוצע באופן מושלם, כל נגיעה של כל אחד מהמוזיקאים הייתה במקום. השירים השקטים חדרו ללב, השירים הקצביים הפעילו היטב את הרגליים. הסגנון המוזיקלי שלהם נע על מנעד רחב מאוד - שיר יכול להתחיל בקאנטרי-פולק מינימליסטי ושקט, ולהסתיים כשיר מריאצ'י בעיבוד מורכב עם אקורדיון וכלי נשיפה שלא מאפשרים שלא לזוז בהתלהבות. הבארבי היה באוויר, אווירה כמעט חד פעמית של קרנבל, פייסטה. בסוף ההופעה הקהל טרח לא רק למחוא כפיים, אלא גם לרקוע ברגליו כל כך חזק שהמקום רעד. במרוצת השנים ההופעה ההיא הפכה למיתולוגית, ורבים מהאנשים שנכחו בה מדברים עליה עד היום.לא שוכחים את ההופעה המיתולוגית של 2009. קלקסיקו (צילום: Paco Gomez)התמזל מזלו של הקהל הישראלי וקלקסיקו התאהבו בו בחזרה. הם חזרו לכאן ב-2013 לשתי הופעות נוספות בבארבי שהיו שונות כמעט לחלוטין - האופי של האלבום "Algiers" היה שקט בהרבה. הוא נתן דגש גדול יותר לקאנטרי, ופחות לנגיעות הדרום אמריקניות של האלבומים הקודמים. ובכל זאת, הורגש קשר מיידי עם הקהל כבר בפתיחה, דבר שיצר אווירה אינטימית. קלקסיקו הוכיחו שההופעה הקודמת לא הייתה חוויה חד פעמית, ושגם כאשר האלבום אותו הם מקדמים הוא שקט, זה לא מונע מהם לתת הופעות שמרימות את הלב ומזיזות את הרגליים. גם הפעם הקהל יצא עם חיוך מרוח על הפנים.זה הכל בחצוצרות. Calexico עם "Falling From The Sky":בנובמבר הקרוב הם שבים לארץ בפעם השלישית, שוב לשתי הופעות - בתיאטרון גשר ובבארבי (ב-16 וב-17 בנובמבר בהתאמה). האלבום הנוכחי, "Edge of The Sun", נוטה הרבה יותר מקודמו לכיוון הדרום אמריקני של קלקסיקו, כך שהפעם אווירת הקרנבל תהיה בשיאה. הופעת הישיבה היא הזדמנות נהדרת לקחת את מי שנרתע מהופעות עמידה: אמא ואת אבא, הדוד והדודה, הילדים, סבא וסבתא. בהופעת העמידה, שוודאי תהפוך לפייסטה כמו קודמותיה, הבארבי שוב צפוי לרעוד. כי ההופעות של קלקסיקו בארץ היו חוויות שמעט מאוד הופעות אחרות שראיתי, אם בכלל, התקרבו אליהן. חוויה בלתי נשכחת, מההופעות הנדירות האלה שיותר מלחגוג את אהבתנו למוזיקה - חוגגות את היותנו חיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ