עידו שחם, עכבר העיר
עידו שחם, עכבר העיר

חמישי בלילה, רחוב הנאמנים בחיפה, הכניסה למועדון הסירופ מתרחשת לצלילי שירה רועמת "הכּוֹס, הכּוֹס של אמא שלך!". המקום היה מפוצץ. ההרכב החיפאי "מלך התרבות" היה בעיצומו של הלהיט הוויראלי, זה שהתפרסם בזכות האודישן של ואדים נמירובסקי באקס פקטור. נמירובסקי עמד על הבמה בחולצה קרועה חשוף חזה, בזמן ששותפו להרכב, שטן שרנסקי, לבש מדי צבא גנריים ועשה קול שני. "תראה, הסירופ נפתח ונסגר, זו לא הפתעה גדולה", אמר לי שרנסקי באניגמטיות כשנתקלתי בו מחוץ למועדון. שאלתי אותו אם יהיה לו איפה להופיע בחיפה. "בחיפה? זה יהיה פחות טוב. אבל כן, פה שתינו סירופים מהסוג שקשה למצוא במקומות אחרים". שרנסקי הרגיש אופטימי והוסיף כי "בקרוב יפתחו את הוויטמינצ'יק".» האם אינדינגב עדיין מייצג את השוליים?» ההופעות השוות של פסטיבל הפסנתר» בון ג'ובי והפלשבאק האדיר לאייטיז» לקניה ווסט יש אגו ענק ומוצדק» אהבת הנעורים של אלישע בנאיהסירופ, מועדון האינדי בעיר התחתית של חיפה, קיבל הרבה אהבה מהמקומיים בערב הסגירה. עשרות אנשים עמדו בחוץ בשביל לנשום אוויר או לעשן. מישהו אמר שיש אווירה של אֵבל, אבל אני הרגשתי דווקא שהגעתי למסיבה הכי טובה בעיר. מדי פעם עברה ניידת - מכיוון שמדובר באזור מגורים, ובעל המקום, בן ריפתין, ביקש מהאנשים להיכנס פנימה. ביניהם היו תמי (32) ונעמה (29), שנהגו לצאת לסירופ באופן קבוע והתבאסו על הסגירה. "זה ממש עצוב, בא לי לבכות", סיפרה תמי, "נחכה שיפתח מקום חדש, מהר. חוץ מהסירופ אין אלטרנטיבה ששווה כמוהו. קיימים עוד פאבים ומועדונים, כמו וונדר בר וכאלה, אבל הם לא אותו הדבר - יש פה וייב אחר שאין שם". ערן, בעלה של תמי וחבר בלהקת הפוסט-הארדקור Barren Hope, הצטרף לשיחה.מה הוייב הסירופי?"וייב האינדי".שזה אומר?"הכל פה זורם. אין הגבלות של 'אה הסגנון הזה לא מתאים, לא זה לא מתאים'. זה יכול להיות דום-מטאל וזה יכול להיות אינדי וזה יכול להיות Pאנק וזה יכול להיות פולק וזה יכול להיות אלקטרוני הזוי - הכל הולך, ותמיד יש מי שיבוא. זה היופי. זה יצר קהילה, זה יצר סצנה בשלב מסוים"."אין אלטרנטיבה כמו הסירופ". תמי ונעמה, לקוחות קבועות (צילום: עידו שחם)יש עכשיו להקות ומוזיקאים חדשים בחיפה בגלל הסירופ?תמי: "כן, אפשר להגיד שכן".ערן: "אני חושב שזה החיה, זה הזיז דברים. היה איפה להופיע".תמי: "הביא לפה מלא אנשים".נעמה: "חיפה היתה פעם עיר של הופעות".תמי: "סיטי הול..."ערן: "אבל זה פשוט נתן לזה לגיטימציה. יותר קל לבוא ולהופיע, לעשות דברים. המקום מסודר. מנהל אותו בן אדם נורמלי, לא איזה דוש, בן אדם שמבין את המוזיקה, ששומע אותה. אנשים מחו"ל באים לפה, תיירים חולים על הסירופ. יש את הגרמנים שבוכים על זה שהסירופ נסגר ושהם לא יוכלו לחזור לפה, או כאלה שיש להם להקות בגרמניה שרצו לחזור ולהופיע פה. אבל בסדר, נפתח מקום חדש".שמעתי שהופעתם (Barren Hope) בסירופ ביום חמישי (24 באוקטובר, במסגרת אירוע הסגירה) ושאתם לא מופיעים הרבה כי אחד מכם בחו"ל."בפריז - הוא חזר במיוחד בשביל הופעת הסגירה. גם אנחנו כבר לא קיימים, אנחנו התפרקנו כבר. פשוט עשינו את זה בגלל הסירופ, כי הסירופ הוא סוג של בית".יהי זכרו ברוך. מצבה לסירופ באירוע הסגירה (צילום: יוס סטייבל)בעיה של רעש הבית של סצנת השוליים החיפאית נפתח לפני כשנתיים וחצי על ידי בן ריפתין, איש אינדי תל אביבי, שהיה חבר בלייבל פיתקית ועסק בהפקת אירועים ובניהול להקות ביניהן רוצי בובה. "באתי לחיפה כי לא רציתי לגור יותר בתל אביב, אבל כן רציתי להמשיך לגור בעיר בישראל", נזכר ריפתין. "מבחינתי האפשרויות היו ירושלים או חיפה, והיה נדמה לי בתור מישהו שהתעסק הרבה עם להקות, הופעות, הפקות ודברים כאלה, שלעבור לירושלים יהיה די דומה לי ללגור בתל אביב. זאת אומרת, שגרת חיים שמורכבת מאינטנסיביות של חזרות ותקלוטים ובוקינג והופעות ואירועים כל הזמן, וחיפשתי קצת להתרחק מזה, כדי שיהיה לי שקט לעשות דברים יותר גדולים". ריפתין לא הכיר כמעט אף אחד בחיפה. הוא הוקסם מהיופי של העיר, עלויות המחיה הזולות והקרקע הטרייה ליוזמות חדשות - וכך בושל הסירופ. "הייתי פה כמה חודשים במן חופשה כזו", הוא מספר, "ובתור מישהו שעסק בדברים האלה שעסקתי בהם בתל אביב, להקות אמרו לי, 'תשמע, אתה גר בחיפה, תארגן הופעה בחיפה'. לא ממש היה לי איפה, כי לא ממש היה לי לאן לצאת. זה בא ממקום מאוד טבעי כזה, שהיה חסר מקום שהוא בית ללהקות אינדי, די ג'ייז, פעילויות תרבותיות כמו הרצאות וסטנדאפ וכל מיני דברים כאלה".התפרקו, וחזרו בשביל להפרד. Barren Hope בסירופ, מוקדם יותר השנה:אז למה לסגור את זה?"יש כמה נסיבות שקשורות לשנתיים וחצי אחרי שהמקום עובד, לזה שיש לו כל מיני בעיות. יש בעיה של רעש, שההופעות תמיד נגמרות ב-23:00 ושבסופי שבוע אי אפשר לעשות ממש מסיבות. יש בעיה, כי הסירופ נפתח באזור שהוא די אזור מגורים..." (רכבת עברה בחריקה גדולה) לרכבת מרשים להרעיש פה כמה שהיא רוצה."לגמרי, אין לרכבת הרבה שכנים. הסירופ ממוקם באזור שיש בו דיירים. אנחנו מוגבלים מבחינת רעש. עד היום, הבניין של הסירופ עצמו היה ריק מדיירים. אני לא יודע אם ראית יש כזה…"שרוול?"כן. התחילו לשפץ לפני כמה חודשים ובקרוב כל הבניין הזה יאוכלס. כשהוא יאוכלס לא יהיה אפשר לעבוד שם בכלל, כי יהיה מישהו ממש מעל. מעבר לזה, יש את החלל של הסירופ, הגודל שלו. בהתחלה מאוד אהבתי את זה והיום אני ממש רואה שזה כבר נהיה לא אפקטיבי, כי באמצע השבוע כשאין משהו נורא מעניין, אז אין הרבה אנשים והוא מרגיש ריק, כי הוא לא קטן. וכשיש הופעות גדולות, מסיבות ואירועים כאלה בסופ"ש הוא מפוצץ מדי. אין אזור בחוץ, שזה דבר קריטי לכל מועדון ובטח בישראל, אנשים מאוד אוהבים להיות בחוץ. זה כופה את העישון לבפנים, מה שמפריע להמון אנשים. אני נגיד הפסקתי לעשן לפני כמעט שנה וקשה לי להיות שם עם הסיגריות, ואני יודע גם שאני מאבד קהל בגלל זה. לדעתי יש גם בעיות מסוימות של אקוסטיקה"."מנהל אותו בן אדם נורמלי, לא איזה דוש". ערן מ-Barren Hope (צילום: עידו שחם)כל שלושה חודשים בניגוד להרבה מועדונים שנסגרים בארץ, לא מדובר הפעם באיום חיצוני של בעל הנכס, העירייה או המשטרה - הסירופ אף הרוויח מספיק כסף בשביל להמשיך ולשרוד ויש לו קהל אדוק ושפע של פעילויות. יחד עם זאת ריפתין רצה ללכת עם החזון שלו עד הסוף, להגביר את הווליום ולתת ללהקות להופיע אל תוך הלילה. "היום אני קצת מבין יותר איך נכון לעשות מקום מבחינת הרבה משתנים", הוא טוען. "אני אומר שאפשר לסגור, להסתכל שניה על המצב פה בלעדיו, ולהרגיש אם צריך מקום אחר, ואיזה. אגב, גם ברמה השיווקית אני מגלה שזה כלי לא רע - להגיד 'אני סוגר', ואז כולם מדברים במשך שבוע, ואז אתה פותח ואומרים 'יה, מקום חדש!', שתכל'ס אתה יכול לקחת את מערכת ההגברה ולהעביר אותה לחלל אחר. אני משוכנע שבעלי עסקים וחברות משתמשים בעניין הזה".למרות החום האדיר והצפיפות בסירופ, או אולי בגללם, ההרכבים Left ו-3421 (עוד גאווה חיפאית), הטריפו את הקהל שעלה לרקוד על המושבים והבר. נתקלתי אחרי ההופעה בגיטריסט/סולן של הצמד לפט, אסף נחום לזרוביץ', רטוב מזיעה ומאושר. "כולם חושבים שאני חיפאי", אומר לזרוביץ', "שואלים אותי את זה לפחות 5-6 פעמים בשבוע. אני אוהב את חיפה, אוהב לבוא לנגן פה, מאוד כיף פה, ספציפית".למה כיף פה?"כי זה המקום היחידי בארץ שמתייחס לאמנים כמו בני אדם, שאתה יוצא מפה בהרגשה טובה ושאתה מרגיש שמעריכים את זה שבאת לפה. הקהל רוצה שתבוא, ומהופעה להופעה יש יותר אנשים. אין עוד מקום כזה בארץ".איך זה מרגיש עכשיו, כשסוגרים את המקום?"קשה, מאוד עצוב. אנחנו הופענו פה ממש הרבה פעמים. זה היה קבוע תמיד בלו"ז: 'כל שלושה חודשים סירופ'. עכשיו יש קהל בחיפה שאוהב אותנו ואני לא יודע איפה ומתי נופיע פה שוב, מעבר לעובדה שהמקום הזה היה סוג של בית"."המקום היחידי שמתייחס לאמנים כמו בני אדם". לפט ו-3421 בסירופ (צילום: יוס סטייבל)קטע חיפאי לדבריו של ריפתין יש בחיפה הוקרת תודה גדולה ללהקות שהופיעו בסירופ, וחיפאים רבים נחשפו למוזיקה חדשה בזכות המקום. עם זאת, לטענתו מדובר סך הכל בכמה מאות אנשים. "חיפה זו עיר נורא לא מעודכנת", הוא מסביר. "יש הרבה פעמים הרגשה באוויר כאילו שנירוונה מגיעים להופעה עוד רגע, שממש עוד שניה הם נוחתים פה. אז אתה אומר, בוא נתעדכן, בוא נתחבר לתרבות אלטרנטיבית, אבל פופולרית". לדעתו של ריפתין לתרבות השוליים יש השפעה חיובית על אנשים, אם כי הסצנה החיפאית מאוד קטנה וצריכה עוד פעילות ותמיכה. "בעיניי סצנה מוכרחה להתפתח סביב יוצרים מקומיים", הוא מוסיף, "כי היא נורא פסיבית אם היא רק חווה הופעות. זה גם חטא של עיריית חיפה, שבמקום להמציא אירועים הביאה את התדר להפיק פה יומיים בשנה שעברה כשהיא אירחה את הטי מרקט. מה זה טי מרקט? זה אירוע מלפני 15 שנה! זה קיים עדיין בתל אביב? והעירייה מממנת את זה, היא מביאה להם מאות אלפי שקלים, תופרת את כל ההפקה, משלמת. בעיניי זה מביך בתור חיפאי"."אנשים החליטו להישאר בחיפה ולעזור לכל יוזמה מגניבה". בן ריפתין (צילום: יוס סטייבל)מועדון הסירופ אירח שלל הרכבי שוליים מהארץ ואפילו מחו"ל, ביניהם Ulver, 68 וגם Dirty Beaches, הופעה שזכורה במיוחד לריפתין. "אלה לא דברים שאפשר כל כך לתאר", הוא אומר, "אבל אתה יודע איך זה כשיש אווירה קסומה עוד לפני שההופעה מתחילה. אתה מרגיש את זה, ואז כשזה מתחיל הכל מתלבש ושכחת שאתה בישראל, אתה פשוט עם המוזיקה". הוא מאוד התרגש גם מההופעה של הפה והטלפיים (ההרכב של העיתונאי אסף גברון ויוצאי נושאי המגבעת אוהד פישוף ורם אוריון) והופתע מההצלחה המסחררת של ערבי הקריוקי בסירופ. "כולם פה צוחקים על קריוקי", הוא טוען, "וזה נהיה ערב ממש מוזר - מהערבים המצליחים ביותר כל חודש. זה קורה עד 5-6 בבוקר, וגם החיפאיות מאוד באה בו לידי ביטוי, כי זה כאילו שכל מי שעל הבמה הוא רוקסטאר, ואתה רואה את המקום מפוצץ ב-200 איש, וכולם מריעים לו!". אך מה שהרשים במיוחד את ריפתין, זו הנכונות של המקומיים לבוא לעזרה. "אני מניח שזה יכול לקרות בכל מיני מקומות", הוא מסביר, "אבל כאן זה משהו שאתה מאוד מזהה אותו בקטע החיפאי, שכל פעם יש כמה אנשים שפשוט מוכנים לבוא לעזור - בלי רצון, בלי שום תגמול מכל סוג שהוא - הם רוצים להיות חלק מזה". האדם המרכזי שעזר לו בסירופ היה אדיר דרמון, שאחרי כמה חודשים נכנס להיות שותף במקום. "הרבה אנשים פשוט החליטו להישאר בחיפה אחרי גיל 21-23, והם הולכים לעזור לכל יוזמה מגניבה שמתעוררת", הוא מסכם.סתו בן שחר, מתופף חיה מילר, פורק עול ברגע שנכנס להיסטוריה (צילום: יוס סטייבל)אתה חושב שיפתח יורש לסירופ?"יש סיכוי, כן. אני שוקל את זה, אני רואה מקומות. אם כבר לפתוח מקום, אז צריך לפתוח את המקום הכי טוב שאפשר, כי יש לחץ. מלא אנשים אומרים לי 'מה מה מה?' אז אני יכול פתאום להגיד 'טוב טוב טוב', למצוא חלל, ויאללה, לפתוח מקום. לא! בואו נחכה רגע. אולי זה טוב גם שיהיה מחסור, מכל הבחינות".ויש גם סיבה אישית לסגירה של הסירופ. "אני כבר לא יכול להיות במקום שהוא כבר לא קורה", מסביר ריפתין, "והרגיש לי שהסירופ עוד רגע יתחיל לרדת ושאפשר לעשות משהו יותר טוב. זה גם קצת האופי שלי, נראה לי, לעשות קאט ולחפש את הדבר הבא".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ