מקומץ להמונים: האם אינדינגב איבד את האינדי?

דיבורים על קליקה ("תחושה שהכל נשאר במשפחה"), דיון אינסופי בהגדרה 'אינדי' ("זה היבט של מחשבה עצמאית") וגם הכרזות מרגשות ("פסטיבל שלא נכנע לחוקי הזכייניות, פסטיבל עם אג'נדה") - התרחבותו של פסטיבל אינדינגב מציפה שוב ושוב מחלוקות על אופיו. עידו שחם יצא לחקור האם הפסטיבל עדיין מייצג את תרבות השוליים?

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

הכרזה על פסטיבל אינדינגב חדש מעוררת מטבע הדברים הרבה שמחה, אבל לא פעם מייצרת גם לא מעט ביקורת: ההיפסטרים אומרים שזה יותר מדי מיינסטרים, הסחים אומרים שזה יותר מדי אינדי ומוזיקאים טוענים שאפשר להתקבל לפסטיבל רק בקומבינה. יכול להיות שמשהו השתנה ברוח הפרטיזנית של האינדינגב - או שפשוט מדובר באנשי שוליים מתוסכלים? אתר האינדינגב טוען כי "הפסטיבל ממשיך, בשנתו התשיעית המתרגשת עלינו לטובה, לקדם יצירה אמנותית שונה, פריפריאלית, מקורית וחשופה, ובכך לרכז כוח בידי קהל מאמינים גדול, היוצר עולם עצמאי של חופש ומוזיקה משוחררת". האם הוא מקיים את המצווה, או שנכנסו לאג'נדה הזו אינטרסים זרים?» אינדינגב 2015 - לוח ההופעות המלא» ליינאפ כבקשתך: מסלולי הופעות לאינדינגב» ההופעות השוות של פסטיבל הפסנתר» מכנסי עור לנצח: איך היה בבון ג'ובי?לפחות על הנייר, אינדינגב הוא בה בעת אירוע ששואף להציג יצירה אמנותית מקורית וחשופה, ולא עוסק ברווח כלכלי. "זהו אירוע ללא מטרות רווח כספי מצד האמרגנים והאמנים", נכתב באתר הרשמי של האינדינגב הראשון, "והוא למען ובשביל הקהל והאמנים. בכניסה ייגבה מחיר סמלי לכיסוי הוצאות שוטפות בלבד". לא שיש משהו רע בלהרוויח - רוב פסטיבלי העולם לגמרי רווחיים. אגב, בניגוד להצהרה מהשנה הראשונה, עמוד האודות הנוכחי לא עוסק בכלל בעניין הרווח. אולי הסוויץ' שנעשה מאירוע קטן ומחתרתי לפסטיבל גדול וממוסד יצר מעט בלבול, למשל בדבר תשלום לאמנים המשתתפים. ב-2010 התעוררה על כך מחאה ברשת עקב פוסט של המוזיקאי דיגיטל_מי (שי ליברובסקי). "ברור שיש הפרשי מחירים בין אמנים שונים", כתב ליברובסקי, "אבל כשהסקאלה נעה בין תשלום לבין חוסר תשלום – זה כבר צורם ומביך". לפיכך, כבר ב-2011 החלה הפקת הפסטיבל לשלם לאמנים על השתתפותם. אולם בירור עם מספר אמנים שהופיעו בעבר ומעדיפים להישאר בעילום שם, העלה כי חלקם קיבלו תשלום בפסטיבלים האחרונים וחלקם רק החזרי נסיעות - ככל הנראה בהתאם למשא ומתן שניהלו."האסוציאציה הראשונה שעולה היא הקהל הצבעוני". קהל באינדינגב (צילום: יואב קדם)התרחבותו המתמדת של אינדינגב מעלה מחדש שאלות הנוגעות לאופיו. "אני יודע בוודאות שהפסטיבל גדל", מספר כפיר רימוך, מנהיג ההרכבים לטאות הענק מכוכב הניבירו, בותימזוג ויזם פסטיבל סוכת חלל. למרות זאת, לתפיסתו הדבר לא פגם באינדינגב. "זה בטבע עם הרבה אנשים ולפחות 2-3 במות ומלא להקות שמנגנות או שלא. אינדינגב גם תמיד יעלה את השאלה 'מה זה אינדי?', כמו שאנחנו תמיד אוהבים לשאול במדינה שלנו 'מיהו יהודי?', 'מהי דת?', זה אותו דבר. כל אחד עם החוויה שלו, הצדדים שלו והיחסים שלו עם המילה 'אינדי' - ומכאן בטח ובטח שגם ברי סחרוף יכול להשתלב בפסטיבל, הוא הרי מנגן בתשוקה בקומזיץ כאילו הוא ניגן מול אלפי צופים. אני למדתי מהאינדינגב לא להשתמש יותר במילה אינדי".אביב מארק, הסאונדמן המיתולוגי של האינדינגב וגם אמן שהופיע בו בעבר, טוען שכבר הפסטיבל הראשון קיבל ביקורת שהוא לא אינדי. "אני רואה את הפירוש של המילה אינדי בהיבט של מחשבה עצמאית, ולאו דווקא כזו שמוזנת על ידי מעצבי דעת קהל שונים", הוא אומר. "הרי יש אינדי טוב ויש אינדי רע, כמו בכל תחום. המושגים האלו פשטו את הרגל מזמן בעיניי. יש מוזיקה טובה ומוזיקה לא טובה. כל זמן שהפסטיבל לא בחסות חברות למשקאות או חברות סלולריות, כל זמן שההפקה היא אינדי, כל זמן שבפסטיבל כזה לא תמצא את השמות הכי מוכרים, כל זמן שהקהל הנפלא חושב עצמאית - זה אינדי לגמרי בעיניי"."יצירה אמנותית שונה, פריפריאלית, מקורית וחשופה". אמנות באינדינגב (צילום: יואב קדם)לא אירוע שוליים אינדינגב החל במתכונת מאוד צנועה. הפסטיבל הראשון יצא לדרך בשנת 2007, נמשך יומיים, כלל רק 30 הופעות והגיע אליו קהל של כ-1,500 איש. לעומתו, הפסטיבל האחרון, שהתקיים ב-2014, תפח לממדים מכובדים של שלושה ימים, 81 הופעות וככל הנראה עם קהל מעבר ל-7,000 איש (לפי הערכה מ-2013. לא נמצאו נתונים לגבי 2014). כלומר, מספר ההופעות בליינאפ עלה מאז הפסטיבל הראשון ב-170% והקהל גדל בכ-366% - כבר לא אירוע שוליים לקומץ של היפסטרים. כ-440 הרכבים שונים הופיעו בפסטיבל במהלך השנים. מתברר שרובם, כ-330 (76%), הופיעו באינדינגב פעם אחת בלבד, ורק כ-60 הרכבים (14%) הופיעו פעמיים.ישנם כמה מוזיקאים שראו לא מעט אינדינגבים בחייהם: עמית ארז ורם אוריון הופיעו בפסטיבל 6 פעמים; מארקי פאנק, טייני פינגרז ואבי עדאקי הופיעו באינדינגב 5 פעמים; יהוא ירון, עוזי פיינרמן, רות דולורס וייס ותשעה אמנים נוספים הופיעו בפסטיבל 4 פעמים. בהרבה מקרים מדובר בהופעות משותפות עם אמנים אחרים, אך כיוון שגם בהופעות משותפות האמן מקבל חשיפה מול הקהל כללנו אותן כחלק מהסטטיסטיקה. הנתונים יוצרים תמונה די פלורליסטית, בה המון הרכבים קיבלו הזדמנות להופיע באינדינגב לפחות פעם אחת. אבל מה קורה להרכבים שרוצים לחזור לפסטיבל? ובמיוחד, מה השיקולים להביא אמנים מסוימים יותר מהשאר? האם מדובר באמנים שקשורים למארגני הפסטיבל, או בהרכבים יותר פופולריים שמביאים קהל? או אולי מדובר במוזיקה מיינסטרימית מספיק בשביל הפסטיבל שהולך ומתרחב מחוץ לשוליים?"ככל הנראה למארגנים יש אג'נדה מאוד ברורה". לבד בעדר (צילום: רן כהן)לדעתו של מארק לא מדובר בקליקה. "להכניס לפסטיבל כל שנה עשרות רבות של אמנים שלעולם לא נטלו חלק בפסטיבל לפני כן - זה הכי לא קליקה", הוא טוען, "קליקה זה פסטיבל רק של חברים וחברות - וזה ממש לא המצב. זו התשובה גם לאלה שאומרים שזה כבר לא מה שהיה פעם ושהפסטיבל הראשון היה הכי טוב. אולי נעשה קומזיץ ונביא רק אקוסטיות ואז כולם יהיו מרוצים".יש מקום לאמנים יותר מיינסטרימים כמו ברי סחרוף או אביתר בנאי להופיע בפסטיבל כזה?"כל שם לגופו. בהחלט יש להם מקום בפסטיבל. במקרה של סחרוף - הוא בעיניי תמיד היה ויהיה אמן אינדי, בלי שום קשר למידת הצלחתו במיינסטרים. ברי הביא את האלטרנטיב למיינסטרים. אינדי זה סטייט אוף מיינד וברי הוא מאוחזי הלפיד של הסטייט אוף מיינד הזה. לגבי אביתר בנאי, בערך אותו הדבר, למרות שלדעתי הוא הרבה יותר מתאים למקומות סגורים וקצת יותר אינטימיים"."לתמוך ולקדם עשייה תרבותית, עצמאית ובלתי מתפשרת". אינדינגב (צילום: יואב קדם)ביצה ותרנגולת בהתחשב בדבריו של מארק, מפתיע שאמנים מסוימים לא הופיעו עדיין בפסטיבל: "בפעם החמישית, לא התקבלנו לאינדינגב", כתב המוזיקאי אלישע בנאי בסטטוס פומבי בפייסבוק, שגרר גל של תגובות מדחויי פסטיבל נוספים. ניסינו לפנות לבנאי ולמספר אמנים מוכרים נוספים, אך הם סירבו להתייחס לנושא. צבי וקנין, בסיסט להקת לבד בעדר, הסכים לדבר. לדבריו, ההרכב שלו ניסה להתקבל ב-3-4 השנים האחרונות, כך שהוא לא הופתע לקבל תשובה שלילית גם השנה. "אני לא לוקח את זה באופן אישי או כמשהו מגמתי כלפיי או כלפי הלהקה שלי", מספר וקנין, "אני יודע שכמונו יש לא מעט הרכבים ואמנים שקיבלו תשובה שלילית באופן גורף במשך כמה שנים ברציפות. אני לא יודע מהם השיקולים האמיתיים שעומדים מאחורי מי שמחליט מי מופיע ומי לא". מצד שני, הוא מוסיף כי "ככל הנראה שלמארגנים יש אג'נדה מאוד ברורה לגבי מה צריך להיות בפסטיבל, ויכול מאוד להיות שאנחנו לא נכנסים תחת המטרייה הזו. אם תשאל אותי, אנחנו ראויים לקבל לפחות את הצ'אנס ואני בטוח שאנחנו נעיף כל במה שנופיע עליה באוויר. אבל לצערי דעתי היא לא זו שקובעת".קיבל שוב תשובה שלילית. הסטטוס שפרסם אלישע בנאי (צילום מסך)גם ההרכב Brownies של אפרת דרכי אדר קיבל דחייה סדרתית מהפסטיבל, עד שהיא התייאשה והפסיקה להירשם. "השיא היה באחד המעמדות בו היינו צריכים לעשות קמפיין לקהל", היא טוענת. "עשו תחרות בין כל הלהקות ה-'ממש אינדי' ומי שהצליח לגייס יותר קולות התקבל לפסטיבל. זה כבר היה קצת פחות תמים. אותם אמנים אגב גם מופיעים בפסטיבל יערות מנשה ובכל מיני אירועי חשיפה למיניהם". דרכי אדר חושבת שצריך הרבה פסטיבלים נוספים, ולתפיסתה דווקא כן יש קליקה באינדינגב "והיא תומכת בדרך כלל באמנים החתומים בחברות תקליטים עצמאיות שהם קשורים אליה. אותם אנשים הם גם שדרני הרדיו והמפיקים של פסטיבלים אחרים, כך שיש תחושה שהכל נשאר במשפחה. טבעי אבל לא רומנטי".לא יכול להיות שהעניין הוא פשוט שהאמן לקח צעד אחד הלאה, נהיה יותר גדול, ולכן הוא חתום בלייבל עצמאי והגיע לבמה המרכזית?"ביצה ותרנגולת. איך האמן יהיה גדול יותר אם מעלימים אותו מהקהל הכי פוטנציאלי שלו אי פעם?"שני צדדים למטבע. אביב מארק, אפרת דרכי אדר (צילום: באדיבות אביב מארק, עדי אדר)לרימוך נמאס להישאר מחוץ לגדר האינדינגב. הוא הקים בימת גרילה בשטח הקמפינג בה התקיימו בעיקר הופעות של דחויי הפסטיבל. ההתנסות פתחה לו את התיאבון, ובעקבותיה החל ליזום ערבי הופעות ופסטיבלים. "הלהקות שמופיעות אצלי בפסטיבלים הן להקות שנמצאות במעגל שלי, או דברים חדשים שנחשפתי אליהם ואני מרגיש שהם מיוחדים ושבא לי שהם יהיו בליינאפ שלי", הוא מסביר. "אני מאמין שזה קורה גם באינדינגב, רק שלהם יש יותר על הראש: משטרות, מועצות מקומיות, סחיות גדולה, לחצים, אישורים ותקציבים. מי שקיבל את מייל הדחייה מהפסטיבל וקרא אותו עד הסוף, יכול היה להבחין וגם להאמין לשורה בה נאמר שניסתה להתקבל לפסטיבל כמות להקות שיכולה היתה להכיל שלושה אינדינגבים. תכל'ס מה שחסר זה עוד פסטיבלים כאלה. את האצבע המאשימה צריך לכוון על דברים אחרים לגמרי"."כל אחד והיחסים שלו עם המילה 'אינדי'". כפיר רימוך (צילום: Gaya's Photos)עם כל ההתעסקות בליינאפ של הפסטיבל, מארק חושב שהקיום של האינדינגב חשוב בכלל מסיבות אחרות: "אינדינגב מציין השנה את שנתו התשיעית. זה הישג עצום לקהל אוהבי המוזיקה הלא שלמה-ארצית. זה הפסטיבל הכי טוב בארץ, פסטיבל שלא נכנע לחוקי הזכייניות, פסטיבל עם אג'נדה. הכי חשוב, שלושת ימי הפסטיבל בהיבט החברתי-סוציאלי זה הבוטום ליין, הרבה יותר מליינאפ כזה או אחר. זה הפסטיבל היחיד שאני יכול לומר עליו שהקהל והאווירה בו לא פחות חשובים מאשר מי כן מופיע או מי לא מופיע. כשחושבים על וודסטוק, למשל, האסוציאציה הראשונה שעולה היא הקהל הצבעוני, הרבה לפני שנזכרים מי ניגן שם. תמיד התלוננו ותמיד יתלוננו. תמיד יש מתלוננים"."תכלס מה שחסר זה עוד פסטיבלים כאלה". אינדינגב (צילום: יואב קדם)תגובת מארגני פסטיבל אינדינגב "פסטיבל אינדינגב גדל והתפתח לאורך השנים ונוספו לו אלמנטים מרובים: שלוש במות נוספות, תערוכות, מיצגים, רדיו, מתחם שבת ומתחם ילדים. צוות הפסטיבל גדל כמו גם המתחם, שטח הקמפינג, ומשך הקמת הפסטיבל. נוספו מערכות חשמל ומים שיתאימו לצרכי האירוע, כמו גם מערכת לכיבוי אש, שירותים ומקלחות, מרפאת שטח ועוד. התמקצעות והתמסדות הפסטיבל הובילו לצורך והרצון להעלות את התשלום לאמנים ולצוות שלאורך שנים עבד בהתנדבות.אנו חווים פריחה מדהימה בעולם היצירה העצמאית בארץ. מטבע הדברים, כשאנו מתקרבים לכאלף אמנים הפונים לגבי השתתפות בפסטיבל, אנו נאלצים בלב כבד לדחות מספר רב של הצעות. אנו מודעים לחשיבותה הרבה של ההשתתפות בפסטיבל עבור האמנים וניגשים לנושא בכובד ראש. זאת גם הסיבה לכך שאינדינגב מאפשר לכל מי שחפץ בכך להגיש הצעה להשתתפות בפסטיבל. אינדינגב ימשיך לתמוך ולקדם עשייה תרבותית, עצמאית ובלתי מתפשרת בישראל".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ