היהודים: "אין שום מודעות לרוק ישראלי ברדיו"

הם עברו חוויות מטורפות ("אתה מקבל חום. עזבי דמעות, אתה נחנק"), התמסרו להורות ("נשאבנו באופן הכי טבעי לתוך עולם שאנחנו לא מכירים") ועדיין לא הגיעו לנחלה ("אתה לא יכול ליצור אם אין לך סערה"). תום פטרובר ואורית שחף מסכמים 20 שנה של רוקנרול, מרד והרבה אטרף

עלמא אליוט הופמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תום פטרובר ואורית שחף בהופעה
תום פטרובר ואורית שחף, היהודים, בהופעהצילום: גאיה סעדון

שמונה שנים עברו מאז "פורטה", אחת היצירות הכי כואבות של להקת היהודים לתפיסת רבים מהמעריצים, והנה ביולי האחרון שחררו חברי ההרכב הוותיק אלבום חמישי – "יותר לא", שהופך לציון דרך לא פחות ממרגש כשהוא משתלב עם חגיגות 20 שנות פעילות(!), אותן יציינו יחד עם הדג נחש ("מוזיקאים אחד אחד"), פורטיס ("לא האמנו שהוא יסכים") ומוקי ("חבר מאוד מאוד טוב כבר שנים"), במסגרת פסטיבל המוזיקה ראשון לציון ב-28 בספטמבר, ובמופע זריחה אקוסטי, בו יארחו את גורי אלפי ("הוא זמר מדהים"), במסגרת פסטיבל התמר ב-1 באוקטובר.

לקראת ההופעה החגיגית פגשתי את תום פטרובר ואורית שחף במשרד בתל אביב לשיחה על הקריירה המרשימה, ההפסקה שהגיעה בעקבות ההורות ותפקידה של הפוליטיקה במוזיקה. השניים, זוג בחיים והפרונטמנים של להקת היהודים על הבמה, הגיעו עם הדי, הבן המשותף, שמדי פעם במהלך הראיון הגיח לחדר והניח ראש על ברכיה של שחף בטבעיות, בעוד היא מלטפת את שערו. כאלה הם, טבעיים ונטולי גינונים. תכונת אופי שקהל המעריצים האדוק שלהם מכיר ואוהב, והיא כנראה זו ששמרה אותם עם רגליים על הקרקע גם בתקופות הכי מטורפות שהם חוו בחיים, בהן כשהוציאו את אלבום הבכורה "מציאות נפרדת".

כל החיים שלהם עד לרגע הזה. היהודים עם "עוד ארון אחד":

היהודים - עוד ארון אחדקרדיט: מוזיקה ישראלית

"זה קרה מבחינתנו מאוד מהר", נזכר פטרובר. "עשינו הופעה ראשונה כש'מציאות נפרדת' יצא. היתה כמות קטנה, רק חברים. אף אחד לא ידע מי אנחנו, לא עשינו לפני זה שום הופעה". בהופעות הבאות הצטרפו עוד אנשים לקהל, עד שהן היו מלאות ולאט לאט ההרכב הגיע לחיפה ולבאר שבע למועדונים מלאים עד אפס מקום. "הופעה שאני באמת זוכר", ממשיך פטרובר, "הייתה שנה אחרי ההתחלה, כשהגענו לצמח. לא חווינו עד אותו רגע פסטיבל או קהל בסדר גודל כזה. המקסימום שהגענו אליו היה אלף איש בחיפה וזה היה היסטריה מבחינתנו. בצמח אמרו לנו שיש 25 אלף איש בקהל, ואז אתה עולה לבמה ובאמת רואה את זה". "שטיח של אנשים", מוסיפה שחף.

פטרובר: "צעקתי 'ערב טוב מניאקים' או משהו כזה והתחילה נהירה לכיוון הבמה. ניגנו את השיר הראשון וקפצו עליי שלושה שוטרים, 'תעצור, תעצור, תעצור'. עצרתי. הלכתי אחורה. היה לחץ מקדימה והתחילו להוציא אנשים מתעלפים. אף פעם לא נתקלנו במקרה כזה, היינו הכי ירוקים שיש, לא ידענו מה נפל עלינו".
שחף: "וגם מאיפה בא לנו השוטר הזה עכשיו".

פטרובר: "זה כל מה שאתה חולם עליו ויותר. לראות כזאת כמות של קהל שר את הטקסטים, אתה מקבל חום. עזבי דמעות, זה ברור. אתה נחנק, אתה מקבל תחושות של 'מה אני עושה עם זה'. זה כל כך חזק. אתה אמור להרגיש הפוך, אבל אתה חושב לעצמך 'איך קטונתי מלהיות בכלל בסיטואציה הזאת'. זה באמת מדהים. עשינו עוד שיר והשוטר דרש ממני פעם שניה לעצור. הוציאו שוב אנשים והוא אמר 'אתה חייב להגיד להם להרגע, אתה חייב להגיד להם להרגע', אז צעקתי 'תרגעו!!' ופתאום התחיל שם אטרף. בקיצור, לא סיימנו את ההופעה".(צוחקים)

מדובר באלבום בכורה של להקה בתחילת דרכה, גם הרדיו לא השמיע אתכם, חשבתם ש"מציאות נפרדת" יהפוך למשהו כל כך גדול?

שחף: "היינו בכזה אטרף של הופעות ושל קהל שמי בכלל הקשיב לרדיו. אבל הבנו שקורה משהו סביבנו, וזה היה מבאס לדעת שלא משמיעים אותנו".
פטרובר: "כשאתה מגיע לאלבום בכורה אתה מביא איתך את כל מה שעברת, כל מי שאתה עד אותו רגע. זה הראשון שלך. היינו מאוד מלוכדים בתור קבוצה. הייתה אווירה שכאילו הגענו לפסגת החיים שלנו. אנחנו לא יכולים להגיע למשהו יותר גדול מזה, אנחנו באולפן מקליטים שירים שלנו! זו הייתה באמת תקופה חלומית. מבחינת חברת התקליטים וחיים שמש שמאוד האמין בנו, אני כן חושב שהייתה אכזבה שלא השמיעו אותנו. חשבו שהלך העסק, אם לא משמיעים הכל אבוד, ואנחנו אמרנו להם 'שמעו, אנחנו מרגישים שזה קורה'".

מחפשים את המקומות שמפחידים אותם. היהודים בהופעה עם "מלחמה שקטה":

מלחמה שקטה - היהודים DVD Liveקרדיט: היהודים - הערוץ הרשמי

כואב מחדש בכל פעם בשום שלב לא היה לכם חשש שזה לא יתקבל טוב? שלא יגיע קהל?

שחף: "שלא יגיע קהל זה כל הזמן, כי אי אפשר לדעת".
פטרובר: "זה כל הזמן, זה נכון. היו לנו הופעות שחשבנו שנהיה לבד. עד היום, אנחנו כל פעם אומרים 'אולי לא יבואו'. בהופעות הראשונות בלוגוס, איציק הגיטריסט היה תמיד אומר 'חבר'ה, חולון מאחוריי', וחשבנו 'לא צריך קהל, יגיעו חברים של איציק'. בהופעה השניה שם המקום היה מפוצץ והיו 300 איש בחוץ, על החלונות".

בטח עפתם.

פטרובר: "לא הבנו מה הולך, זה היה מטורף. התחלנו להופיע לחלון, היו יותר אנשים בחוץ מבפנים. היה בזה משהו שאתה לא יכול לא להשאב לזה, אתה לא יכול לא לתת את כולך".

זה נכון, יש לכם אנרגיות מדהימות בהופעה.

פטרובר: "אנחנו כל כך מתלהבים מזה שאנשים הגיעו, שאנחנו נכנסים לסוג של אקסטזה כזאת. ואז אולי הם מתלהבים מאיתנו, זה אחד מחזיר לשני. משהו כזה".

ואחרי 20 שנה אתם מרגישים רחוקים מהשירים ההם?

שחף: "כמו שתומס אמר, מההתחלה זה נכתב 'עד'. זה כל החיים כאילו, ועדיין זה חלק מהחיים. זה כל פעם כואב מחדש".
פטרובר: "בקטע הזה מאוד שמרנו על עצמנו, אנחנו כל הופעה משנים את הסדר של השירים. אם יש שיר שלא בא לנו עליו, הוא פשוט לא יהיה. יכול להיות שנבצע את 'מחפש תשובה' ויכול להיות שגם לא. כי אם לא בא לנו אז לא נעשה אותו".

היתרון שבהבעת דעה דרך השירים. היהודים עם "עידן האלוהים": 

היהודים - עידן האלוהיםקרדיט: מוזיקה ישראלית

איך הגעתם להכניס שירים גם בעברית וגם באנגלית לאלבומים?

שחף: "את הדיסק הראשון כולו כתב תומס. היו לי שירים, אבל נורא אהבתי את השירים שלו וכל הזמן ניג'סתי לו שיכתוב לי. בדיסק השני כבר הכנסתי שני שירים שלי. אני כותבת המון ואני צריכה את תומס אחר כך שיסדר לי את כל הבלאגן".
פטרובר: "תמיד כתבנו גם וגם. בראשון זה היה מהכיוון השמרני דווקא של חברות תקליטים בארץ וזה, מוציאים דיסק בעברית. בשני הרגשנו בטוחים בעצמנו ובכלל לא שקלנו אם זה באנגלית או עברית. משם זה התקדם כזה, עוד שירים ועוד שירים. את האלבום הרביעי הקלטנו באנגלית אבל לא הוצאנו אותו".

נדמה שמאז הניינטיז לא נראתה הערצה והזדהות כל כך עמוקה ברוק הישראלי, כמו זאת שהתקיימה בין היהודים (אורית שחף - שירה וגיטרה, תום פטרובר - שירה וגיטרה, ניר מימון - בס, יהב ליפנסקי - תופים, עומרי אגמון - גיטרה, איציק סולם - גיטרה, ערן מיטלמן - קלידים) לבין הקהל שלהם. פורומי תמיכה באינטרנט, צרחות והתעלפויות בהופעות חיות והיסטריה כללית בכל מה שקשור ללהקה או למי מחבריה, נראית כשייכת היום לכוכבי רוק ואייקוני פופ בסדר גודל בינלאומי. אבל בזמנים ההם, וכנראה שגם היום, לא היה אקט דומה במוזיקה המקומית למה שהיהודים עשו. למרות ההתעלמות מצד הרדיו, האנרגיות  והתשוקה שהם הפגינו על הבמה, הכריזמה והטירוף המדבק, הטקסטים הכל כך אינטימיים-אך-אוניברסליים שהם שרו אל מול אלפי נערים ונערות כועסים במרדנות ובכאב מעוררי הזדהות - כל אלה הפכו אותם לסמל אהוב בעיני רבים מילדי שנות ה-90'. "יש חבר'ה שהולכים איתנו הרבה מאוד שנים", מספר פטרובר, "החיבור הזה עדיין קיים, הרבה אנשים בקשר איתנו".

קרה שהסיפורים של המעריצים נכנסו למוזיקה? שפגשתם מישהו שהשפיע עליכם מאוד ואיכשהו הוא נכנס ליצירה שלכם?

פטרובר: "אני מאוד מתחבר ללספר סיפורים, זה משהו שבהתחלה עשינו הרבה. כל דבר שאתה נתקל בו משפיע עליך. גם סיפור שאתה שומע או ספר שאתה קורא, אז בטח שאנשים אמיתיים. אני מתאר לעצמי שזה יוצא גם ברמה האמנותית. אין כמו הסיפור שהיה עם דנה בן צור ז"ל (מעריצה שעליה נכתב השיר "עד שזה יעבור" ע.א.ה) שהיה מאוד מאוד ספציפי, אבל כל מה שמסביבנו משפיע עלינו".

אתם עדיין כותבים ממקום של פורקן רגשות סוערים, או שנרגעתם עם הזמן?

פטרובר: "אני לא מכיר דרך אחרת. אני לא יודע אם המילה 'רגוע' היא נכונה, אני יכול למצוא את עצמי במצבים שאני מאוד רגוע. אבל אתה לא יכול ליצור אם אין לך סערה, גם אם היא פנימית".

יש אנשים שכותבים סתם שירי אהבה מתוקים כאלה. זה לא בהכרח מגיע מתוך סערה.

פטרובר: "יש שירי אהבה מדהימים. שירי אהבה סתם יש גם לצערי, אבל הבעיה היא לא אם שיר אהבה כן או לא, הבעיה היא - איזה שיר אהבה. אני תמיד מחפש את המקומות הפחות ברורים, המקום שבו משהו קורה לבנאדם".

פחות נעימים בהכרח?

פטרובר: "כן, והפוך. רגעים שמדהימים אותי, רגעים קסומים כאלה שפתאום איזו אופוריה משתלטת. אני מאוד אוהב לכתוב גם עליהם, על רגעי ההתעלות שלא תלויים בשום דבר. אבל ברור שהסערות שם - אתה מחפש קונפליקטים, אתה מחפש את המקומות שמציקים לך, שמעוררים אותך, שמפחידים אותך".

כל אדם בדרך משפיע על היצירה. היהודים עם "אין לך מקום":

היהודים - אין לך מקוםקרדיט: התו השמיני The Eighth Note

הרבה פעמים שרתם נגד הממסד, בעד מרד חברתי ודברים בסגנון. להזהר בלשונכם זה משהו שאתם חושבים עליו בתהליך היצירה?

פטרובר: "אני לא פוליטיקאי. אנחנו אנשים מאוד פרטיים. יחד עם זאת, אנחנו חיים פה ואנחנו קשובים לכל מה שקורה וזה משפיע עלינו באופן ישיר כמו שזה משפיע על כולם. אני חושב שהשירים הם המקום שלנו להגיד את הדברים ולבחור את הדרך איך וכמה עמוק לרדת, כמה בוטה להיות. אני לא רוצה להשפיע או לא להשפיע, אם משהו מציק לי חשוב לי להביע אותו. בתור מישהו שכותב שירים יש לך יתרון לקחת את הזמן ולחשוב על מה שאתה רוצה להגיד. הרבה פעמים בראיונות או דברים כאלה, קורה להרבה חבר'ה שהם מתחרטים ואומרים 'יצא לי, אמרתי'. אני נורא מבין אותם, אבל הם לא כותבים שירים אז אין להם את האופציה הזאת. לנו יש. יש גם כאלה שאני לא יודע אם הם כל כך סובלים, לא יודע אם עמיר בניון סובל מכל אמירה שהוא אומר, או שהוא באמת רוצה להגיד אותה. אין לי מושג. לא נכנס לזה".

יש להקות רוק מהדור הצעיר בארץ שאתם מאזינים להן?

שחף: "נורא קשה פה לדעת מה חדש, מה קורה במוזיקה הישראלית. כי אין פה שום פרגון, לא חדש ולא ישן כמעט".
פטרובר: "בטח בז'אנר הזה".
שחף: "כל מקום של תרבות ומוזיקה, זה תמיד איזה ארבעה אמנים שתקועים עליהם חודשיים עם אותה כתבה ושום דבר לא זז. אז אני לא יודעת בדיוק מה קורה, אני לא שומעת רדיו".

יש כמויות של להקות, אבל זה קצת נכון מה שאת אומרת שאין רוק ברדיו.

פטרובר: "ברדיו ברור שאין".
שחף: "אין שום מודעות, אין שום כלום. זה כמו שאנחנו התחלנו - אם לא היית בהופעה לא היית שומעת על ההרכבים האלה".

אמהות אקסטרים. אורית שחף והבן הדי, בקליפ האחרון של היהודים:

הייתם בהפסקה די ארוכה, לא יצא אלבום במשך שמונה שנים למרות שכן הופעתם. זה קרה כי החלטתם? זה קרה כי יש ילד בתמונה?

שחף: "שירים נכתבו תוך כדי כל הזמן. הקטע הוא כמו שאמרת - הדי נולד ונשאבנו באופן הכי טבעי לתוך עולם שאנחנו לא מכירים. אני מאוד טוטאלית, אם יש לי ילד אני עם הילד שלי, אקסטרים, לא עוזבת ולא משחררת. וכן, הופענו וכתבנו, אבל לא התפנינו למקום של לעשות עם זה משהו".
פטרובר: "אפרופו כתיבת שירים, אתה צריך שיעבור עליך משהו. להוציא כל שנה דיסק? זה סתם. שיבוא משהו, שאתה יכול גם לזרוק שירים החוצה, שאתה יכול להגיד 'אלה יותר טובים, אלה פחות טובים'".

וזה שהופעתם בא על חשבון משהו?

שניהם: "שינה" (צוחקים).

באחד הקליפים האחרונים הדי מצולם אתכם באולפן. הוא חלק טבעי מהדבר הזה?

שחף: "הדי איתנו, והוא היה איתנו על הבמה גם. עשינו סיבוב למשל בחו"ל והבקסטייג' לא היה משהו אז הוא היה על הבמה, מתחת לאיזה שולחן גדול ונרדם שם פשוט. לפעמים הוא נמצא, לפעמים הוא לא, יש הופעות שזה כן מתאים ויש הופעות שזה פחות מתאים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ