הריק שבפנים: המקומות הנמוכים של טייני פינגרז

לא מרגישים חלק מהתעשייה, מתקשרים יותר טוב בעזרת המוזיקה ולא משתתפים במירוץ הברור שהחיים מכתיבים להם - חברי להקת טייני פינגרז בשיחה אינטימית לקראת השקת האלבום הכי חושפני שלהם עד כה

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר

כנראה שארבעה טורים במזרח הרחוק ושני טורים אירופאים גרמו לחברי ההרכב Tiny Fingers להרגיש שהם בילו יותר מדי זמן בדרכים ביחד (דבר שיכול לשחוק כל אמן פעיל). עם או בלי קשר לקילומטראז' המרשים על במות סין ואירופה, הם נכנסו לצרות בפסטיבל השואוקייס Sound City בליברפול. "הציוד שלנו נתקע בבריסל", נזכר אורן בן דוד, גיטריסט הלהקה, "והיה ספק גדול אם נספיק בזמן להופעה שהייתה אמורה להיות גדולה ומשמעותית. איכשהו כמו תמיד, הכל הסתדר. בועז ונמרוד חיכו בשדה התעופה במנצ'סטר והגיעו עם הציוד 5 דקות לפני תחילת ההופעה, בלי הגזמה. בסוף זאת הייתה אחת ההופעות הטובות שלנו ומאז אנחנו שוקלים ברצינות לנסות את הטריק הזה בכל התארגנות להופעה. מכניס למוזיקה אדרנלין וריגוש. בדוק".» טייני פינגרז - לוח הופעות» טייני פינגרז בבארבי: כשהעולם עמד מלכת» צחי הלוי: "חשוב שישראלים ילמדו ערבית"» הבדיחה של חיה מילר» דה אנטלרס בישראל: הופעה למעריציםאבל כשפוגשים אותם בין חזרות, בלובי של אולפני אנובה המקומיים, האווירה הרבה יותר רגועה. הם בדיוק עברו עוד ראיון מיני רבים לכבוד אלבומם החדש "The Fall", לא היה להם כוח לעוד עיתונאי, ואני בעיקר הרגשתי אוקוורד. "Master Of Puppets" של מטאליקה התנגן ברקע, והתחממנו עם קצת סמול טוק ושתיקות מביכות. "שמע, בלי קלישאה באמת?", אמר לי פתאום בסיסט ההרכב בועז בנטור, "נראה לי שגם בינינו אנחנו קצת פחות טובים בדיבורים. אני באמת מרגיש שמבחינת התקשורת במוזיקה שאנחנו עושים זה כאילו יוצא הכי חזק. אנחנו יכולים לפעמים לנגן, ולא בהכרח לדבר יותר מדי. זה גם משתנה, ככל שאנחנו יותר ביחד זה יותר קורה. אנחנו גם גרים קצת רחוק אחד מהשני כרגע".מסתכלים על המציאות מבחוץ. טל כהן בטור של טייני פינגרז (צילום: אסף בן דוד)הסיפור של טייני פינגרז התחיל לפני כשמונה שנים מג'אם לא מחייב של שלושה חבר'ה בפרדס חנה: אורן בן דוד, בועז בנטור, וטל כהן (תופים). הם החליטו לקחת את עצמם יותר ברצינות, להפוך ללהקה ב-2009 והקליטו שני אלבומים שגנזו לאחר מכן. הפריצה שלהם קרתה בפסטיבל אינדינגב 2011 בקונסטלציה בעלת השם הצנוע Massive Fingers Spacetrip יחד עם הקלידן נמרוד בר והזמרת דניאלה תורג'מן (שלא השתתפה באלבום האחרון אם כי היא כתבה לו טקסטים). מהצד הם נראים די דומה: ארבעה בחורים בסוף שנות ה-20 שלהם, בעלי לוק קיצי-ארצישראלי-זרוק. אך למעשה, אין להם חזית אחידה: כמעט כל תווית שתנסו להדביק עליהם תחליק במהרה כמו על בקבוק בירה רטוב. אז מה בכל זאת מחזיק מחזיק אותם ביחד? "שמע, יש לנו משהו משותף בהסתכלות", מסביר אורן בן דוד. "אני לא יודע איך לנסח את זה. בתפיסה של היומיום אנחנו מתלהבים מדברים ממש מפגרים יחד, דברים שכאילו, זה לא מוסבר בעצם. התפיסה שלנו את עצמנו בתוך המציאות, בתוך הדברים - משהו קצת דומה בינינו בהשקפה. אנחנו חיצוניים לדברים שקורים".באיזה מובן אתם אאוטסיידרים?בר: "אולי זה כמו איזושהי ידיעה כזו… (צוחק) אתה מכיר את אסף? המנהל שלנו?"לא.בר: "הוא הרבה פעמים אומר: 'למה אתם בהתנגדות לכל דבר?'. זה לא באמת התנגדות, לא יודע אם זה מה שהתכוונת. קצת קשה להזדהות".עם תעשיית המוזיקה?בן דוד: "בתעשייה הכל בסטנדרטים כאלה".כהן: "הכל כזה תבניתי".בנטור: "אנשים בתעשייה כל הזמן רוצים לשים עליך תווית, להבין עם מה אתה מזדהה? מי אתה? מה אתה? מה אתם עושים? מה זה המוזיקה הזאת? בעיניי, זה דבר הרבה יותר מופשט. זה גם כל הזמן משתנה. גם המוזיקה משתנה, אתה כל פעם קצת מזדהה עם כל מיני דברים. אתה שואב השראה מכל מיני כיוונים, וזה בסוף מתגבש להיות משהו ייחודי שהוא שלך. אני לא רק בועז שמתעניין בבודהיזם או בועז שעושה מוזיקה אלקטרונית".בר: "במציאות יותר אידיאלית דווקא נראה לי שכולנו היינו הולכים לאיזשהו מקום שהוא קצת יותר פשוט, אתה מבין? פשוט לנגן ולהופיע, בלי להביע עמדה או להסביר אותה בהכרח. להסביר דברים או לסרב למתג את עצמנו לא נובע מתוך התנגדות והתחכמות. זה באמת לא חלק מהחשיבה התודעתית שלנו: 'אנחנו עושים מוזיקה כזאת כי...'. אפילו כששאלת אותי שאלה פשוטה, אין לי דרך לענות עליה. אנחנו פשוט מנגנים ומופיעים, זה הכי דוגרי שיש לנו".משהו זדוני. "The Fall", שיר הנושא מתוך האלבום החדש של Tiny Fingers:בפוסט שבן דוד כתב בפייסבוק (וחלקים ממנו פורסמו ב-Ynet), הוא ציין כי "האלבום 'The Fall' נכתב והוקלט במשך תקופה ארוכה של כשנה, שנה שהיא סיכום אוטוביוגרפי של החוויות שלנו כבני אדם אינדיבידואלים וכחברים. כלהקה". לדבריו זה האלבום הכי אישי וחשוף שלהם עד כה, המתאר תקופה לא פשוטה של ריק ואבדן דרך של חברי ההרכב וגם קשיים בחייהם הפרטיים. מוזר, כי מבחוץ נראה שטייני פינגרז עפים רחוק מחוץ לסטרטוספרה: הם חתומים בלייבל אנובה כאמור, זוכים לסיקור בינלאומי, מופיעים בחו"ל באופן שגרתי וגם בארץ הם מרימים בקלות את פסטיבלי האינדי וממלאים את הבארבי.תוצאה של חיכוך פנימי ההאזנה ל-"The Fall" באמת מטלטלת. זה לא עוד ג'אם בומבסטי של חפירות, אלא אלבום שמביט פנימה ומגלה משהו זדוני שמזדחל אלינו מלמטה, המעורר תחושות של אי נוחות ובלבול, עם רגש עצום שעוטף מלמעלה. הבלבול, מתברר, הוא לא רק נחלתו של מי שמאזין לאלבום. "אתה מתקדם בעבודה", מסביר בן דוד, "מתקדם עם הלהקה, מתקדם עם האישה, בונה משפחה - לא יודע מה. אבל במקביל, אם אני עוצם את העיניים, אז אני לא בתוך הדברים האלה. אני מניח שלהרבה אנשים יש תמיד את הדיבור הפנימי הזה".בר: "דיברנו על זה קצת קודם. זה לא אבדן דרך מוזיקלית".בן דוד: "למה? אני הרגשתי שלא יכולתי, לא היה לי מה לנגן".בר: "זה לא רק זה. זה לא עכשיו 'הכל בסדר בחיים' - ובמקביל אנחנו חווים אבדן דרך מוזיקלית. זה סוג של אבדן, החיים הם קשים לפעמים".תחושה שאתה אבוד? איך שאני רואה את זה, יש את המשחק של החיים שאני צריך כאילו לעבוד, ושתהיה מערכת יחסים וכל השיט הזה, ויש את המחשבה של פאק איט, למה אני צריך לעשות את זה בכלל?בן דוד: "כן, לגמרי".בנטור: "אבל עוד פעם, זה גם אינדיבידואלי. אני נגיד לא הרגשתי אבדן דרך מוזיקלית. עכשיו אני קצת מרגיש שאני נמצא בסוג של ריק. האלבום יוצא והכל, ואתה כבר עם התחושה של 'מה השלב הבא?'. בשבילי, דווקא בכל העבודה על האלבום והתקופה שקדמה לה, היינו באמת בחיפוש, לא ידענו מה אנחנו או לאן אנחנו רוצים להגיע".הדברים האמיתיים נוצרים במקומות לא נוחים. טייני פינגרז (צילום: נועה מגר)בר: "דווקא במקומות האלה אני מרגיש בנוח. כשאנחנו בחיפוש, כשאנחנו לא בדיוק יודעים, אז יוצאים הדברים".בן דוד: "זה נכון, החיכוך בחיים מייצר את הסאונד. כשאתה מתחכך נגיד עם מיתר או לא משנה עם מה, זה בסוף מוציא את הסאונד. בלי זה אין. אז דווקא המקום שבו אתה לא עד הסוף מבין, הוא שיגרום לך לחפש ובסופו של דבר יגרום למשהו לקרות. למרות שהיצירה לא תמיד חייבת לבוא עם קושי. הרבה פעמים אני חושב על מלחינים קלאסיים שאני מרגיש שהם דווקא החליטו מה לעשות. זה לא שזה בא להם מהמקום של החיכוך".בר: "כן, זה נשמע כזה מלנכולי רומנטי מדי, זה לא תמיד ככה".בנטור: "לא, אני לא מרגיש כשזה בא, כשאני אומר חיפוש."בן דוד: "זה לאו דווקא דאון".בנטור: "זה חלק מהתהליך".בן דוד: "יותר כמו סקרנות".בר: "בכלל בחיים, כשאתה יוצא מאזור הנוחות - שם קורים הדברים. זה מן פרדוקס כזה: במובן מסוים לקום בבוקר ב-11 ולשבת מול הפייסבוק זה הכי נוח אבל גם הכי מעפן. אבל כשאתה קם ב-7 בבוקר ויוצא לריצה, ואז אתה כזה 'טוב מה קורה איתי?' אז זה פחות נוח. אלא שאז באמת יוצאים דברים אמיתיים, זו לא קלישאה. זו תוצאה של חיכוך פנימי".חברי טייני פינגרז לא מסניפים קוויאר בבקסטייג' - אורן בן דוד, למשל, מעביר שיעורי גיטרה ומחפש כרגע עוד תלמידים, ושאר החבר'ה עוסקים למחייתם בהפקה, מיקסים ונגינה גם מחוץ להרכב. הם רואים את טייני להקה מצליחה שרק תלך ותגדל, אך לא אוהבים לשחק את המשחק. לדבריהם הם שוקלים לעתים להפסיק להתראיין או להיות פעילים ברשתות החברתיות. "המקום הזה של לשבת בבית ולחשוב מה אתה כותב בפייסבוק", טוען בר, "הרבה פעמים אנחנו כזה 'בואנ'ה, Who gives a fuck, אין לנו זין לזה'. שוב, זו לא התנגדות, זה פשוט לא כל כך טבעי בשבילנו שיש גורם מתווך, מן מדיה כזו שצריך לחשוב בה מה מעניין. זה הזוי, זה קצת קשה. זה גם לא כזה אנחנו". אבל אל תטעו, זה לא שהם לא רוצים להרוויח, כפי שהסביר בר: "ברור שאנחנו רוצים שיהיו לנו חיים סבבה. באיזשהו מקום זה נושא שתמיד עולה. שלא יתקבל הרושם שאנחנו אנטי כסף - אני לא רוצה להיות עני, זה ממש לא הדיבור".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ