יובל הרינג מציג: הסתכלות אל תוך העצמי

מוזיקה לשעות של הרהורים: סולן להקת ועדת חריגים בטור אינטימי וחשוף בו הוא כותב על שירים שהוא אוהב והדברים שהם מעוררים אצלו

יובל הרינג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יובל הרינג, עכבר העיר

לקראת הופעות השקת האלבום החדש - "השעמום שוקע" של להקת ועדת חריגים בסוף השבוע הקרוב, סולן ההרכב יובל הרינג, שמדי פעם צולל עם עצמו לדיונים פנימיים, מגיש לכם שבעה שירים מלווים במחשבות שלו על אהבה, תהיות על בדידות האדם בעולם ושאלות קיומיות על חמקמקות ההווה. הרינג מציג אסופה של תמונות אישיות מרגשות לצד מוזיקה ששווה להאזין לה, או בקיצור - פלייליסט שיגרה לכם את הצד הפילוסופי. לגזור ולשמור.» ועדת חריגים - לוח הופעות"The Feelies – "It's Only Life בשיר "Small Town" לו ריד שר :"אף מיכאלאנג'לו לא הגיע מפיטסבורג, אם האמנות היא קצה הקרחון, אז אני החלק שמתחת למים". אני אוהב מוזיקה שנשמעת כאילו היא מגיעה מהמקום הזה שנמצא מתחת למים, הוא יפה כי אתה מרגיש מנותק בו - ומטריד מאותה הסיבה בדיוק. מוזיקה של עיר קטנה. אני חושב שאני נמשך למוזיקה כזו משום שאני תמיד ביחסי שנאה-אהבה עם החיים, וכשמישהו מצליח עם אקורד נוגה איכשהו לתאר את המקום הזה שהוא גם מוות וגם רצון לפרוץ מתוך המוות אל העיר, אל החיים, אז הלב שלי נשבר, כי אני חושב על עצמי ועל הבדידות שלי כאדם בעולם."Beat Happening – "Our Secret אהבה. אני לא יודע מהי אהבה. אבל אני בטוח שלאהבה אין קשר לחוקים של בני אדם. אני בטוח שאהבה היא לא חלק מהעולם הזה. אהבה אינה מזינה כי היא אינה קשורה אלינו. אני חושב שאהבה אמיתית מתקיימת מעבר לרדיפה אחר האמת, מחוץ לאבולוציית ההפרכות, מחוץ להישג ידינו, כמו גזע חייזרי שכל כך התפתח שאין אנו מסוגלים לתפוס אותו משום שאין לנו את הכלים, והוא רק נגלה אלינו כשאנחנו קרובים ללוותר לחלוטין. תוך כדי שאני אומר את זה, אני רוצה לומר שאני מאד אוהב את השיר הזה, ואני מרגיש את האהבה כשאני שומע את הריף הזה שכאילו נופל במדרגות למטה בעדינות כמו קפיץ פלסטיק צבעוני, למרות שאיני מאמין באהבה, או מבין אותה בכלל."Hallelujahs - "Kisetsu Hazure no Christmas כלי נגינה, לפחות אלה עליהם אני מנגן, הם כלים שמפעילים אותם עם הגוף. הידיים שלנו, הרגליים שלנו, הנשימה שלנו - לפעמים נוקשה, לפעמים רועדת. גם כלי הנגינה לפעמים נוקשים, לפעמים רפים, לפעמים רועדים. מוזיקה בשבילי היא כמו קומפוזיציה של מצבי מפגש בין ידיים, רגליים, חלקי גוף וכלי נגינה בתוך זמן נתון. אני חושב שככל שהקלטה נשארת נאמנה לאותו מפגש, שבבסיסו הוא ארעי ואין לדעת מה תהיה התוצאה שלו לגמרי - ויש כמה שפחות פרה-קונספציות בתהליך ההפקה (כלומר שיש תחושה של רגיעה בתוך ההשלמה עם חוסר הידיעה), יש יותר סיכוי שתתקבל תמונה נאמנה למציאות. אני מוצא שהקלטה שזורמת בצורה הזו, עוברת טוב יותר ליד האוזן שלי, משום שהיא מהדהדת את תפיסת עולמי במובן מסוים - שאין שום דבר בטוח פרט להווה, ולמרבה האירוניה, בלתי אפשרי לחיות בהווה הזה משום שבלתי אפשרי באמת לתפוס אותו.  "Fishmans – "Night Cruising אדם מחכה לאוטובוס. עובר זמן. הוא חושב על המטלות שלו, מה לא הספיק לעשות היום בעבודה ונשאר למחר. מה יאכל היום בערב. האוטובוס לא מגיע. הנייד שלו כבוי כי הבטריה מתה. המחשבות שלו הולכות ואוזלות. בסוף הוא רק נשאר עם טיפה קטנה של מחשבה, ואז גם היא מתבזבזת. לפתע הזמן מתגנב אליו. הוא מרגיש בחוסר הנוחות של ההעדר במשהו לעשות. חש את הזמן עצמו דרך ערפל של שעמום. את עצמו, נע לאט בתוך הזמן הזה, ואת חייו עוברים. זה הערך של מוזיקה שחוזרת על עצמה. אני חושב שהיא אמורה לדמות מצב כזה, מעין "שער" דרכו אדם עובר ומשיל מעליו את המחשבות והמעשים שלו, ובצד השני, אם הוא מחליט ללכת עם זה באמת, הוא אולי יפגוש את עצמו.   ועדת חריגים – "הם אף פעם לא יבינו אותך" שיר שכתבתי לפרויקט הגמר במכון אבני של אלעד אלחרר לפני שנה והקלטתי על הטלפון הנייד. אני חושב שהרבה פעמים אני כותב שיר ואחר כך אני לא מזדהה איתו יותר, אבל במרחק של זמן מסוים אני מקבל הרבה נחת לצפות בעצמי מנקודה רחוקה, ולראות את עצמי מנסה לארגן את העולם ככה שיתאים לפרספקטיבה שלי. בו בזמן שזה פתטי, זה גם מנחם. "העולם הוא בית ספר בשמש \ החיים מסדרון \ והמוות מגרש משחקים \ וגן עדן היא מלכת הכיתה \ הבדידות היא ללכת בדרך \ לטפס אל החדר שלך \ ולנעול את הדלת \ הם אף פעם לא יבינו אותך".Guided By Voices - "Goldheart Mountaintop Queen Directory" אדם חולם לבנות בית. נגיד שאנחנו עושים פאסט פורוורד והוא באמת בונה אותו. כשהוא יסיים את הבית הזה אנחנו עלולים לחשוב שהוא הגשים את החלום שלו, ואולי זה גם יהיה נכון עבורו. עבורי, באופן אישי, זה לא עובד ככה. אני גם חולם לבנות בית, אבל אני גם חולם על לבנות דלת אחורית סודית בבית הזה, כדי שכשאסיים אותו אוכל להתגנב דרכה ולהיעלם. ככה אני גם עם מוזיקה הרבה פעמים. אני אוהב מוזיקה מסיבות רבות, אבל זו הסיבה העיקרית. להקות ושירים שהם כמו בתים, אינדיבידואליסטיים, עם דלתות סודיות שמאפשרות לך כאילו לומר "מצידי שישרף הבית". Teen Suicide – "The Same Things Happen To Me All The Time, Even In My Dreams" אני בחיפוש מתמיד אחרי פסי-קול פרבריים. כאלה שגורמים לך להרגיש כאילו לקחת סמים במרתף בבית של חבר של חבר, ואז התעוררת כמה שעות אחר כך על הספה שלו וגילית שלחיים אין משמעות מיוחדת, ושזמן פשוט עובר בין אם אתה אתה או אתה מישהו אחר, ובין אם אתה חי או מת. אני הרבה פעמים לא מרגיש שבחיים שלי כאן קל לי להגיע לנקודה הזו שבה התודעה כל כך מחוקה, חסרת משמעות, שהיא כמו חדר הרוס, עמוס חפצים שהושלכו הצידה מחוסר עניין. הרבה פעמים קשה לשכוח את עצמך פה. הסביבה דואגת כל הזמן להנכיח לך את עצמך. וזה יכול להיות מאד מעיק. לכן אני מתכנן כל יום איך אני עוזב את החיים שלי למקום שבו אוכל לבצע מחיקה יותר יסודית של עצמי, ועד אז אני שומע שירים ולהקות שעוזרים לי להחזיק מעמד בתוך העולם הצלול והבלתי נסבל הזה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ