הולך בדרכו: סיפור ההצלחה של דייב גרוהל

איך הפך המתופף המופנם של נירוונה לאחד המוזיקאים המצליחים ביותר בעולם כיום, ואיך קשור בכך המוות של חברו הטוב קורט קוביין? לרגל 20 שנה לאלבום הבכורה של פו פייטרס, סיפורו המרתק של האיש שסירב לוותר והצליח כנגד כל הסיכויים

עלמא אליוט הופמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דייב גרוהל, סולן הפו פייטרס, בהופעה
הבחור הכי נחמד ברוקנרול. דייב גרוהלצילום: AP
עלמא אליוט הופמן

כשמדברים על מותו של קורט קוביין ועל נירוונה, אי אפשר שלא להקביל אותו לדייב גרוהל, האיש שהמשיך לחיות גם הרבה אחרי תהילת הלהקה. כולם זוכרים את גרוהל בתחילת דרכו, כמתופף הצעיר של נירוונה- הבחור הרזה, בעל השיער הארוך שפירק את התופים בהופעות של ההרכב, וסיפק את האנקדוטות המשעשעות בראיונות. אולם בה בעת, גרוהל בחר להשאר מאחור בכל הנוגע לפן התקשורתי בלהקה, כיאה למיקומו על הבמה. נדמה שעל אף השטותניקיות המצועצעת, הוא היה בוגר מכפי גילו, ומדויק בהבנתו את המציאות הסובבת. איך הפך המתופף המופנם יחסית לאחד הסולנים המצליחים ביותר בתעשיית המוזיקה?

» נירוונה - כל הכתבות
» הסרט על קורט קוביין: רגעים של חסד
»
האם המשטרה תפתח מחדש את תיק קוביין?
» האולפן שהמציא את הסאונד האמריקאי

גרוהל הצעיר גדל בוירג'יניה, עם אמו ואחותו. השלושה היו קרובים וילדותו היתה מאושרת על אף המאבקים הכלכליים של המשפחה. הוא היה ילד חברותי ומלא אנרגיה, והעריך את המעט שהיה בבית כפי שסיפר בראיון לגרדיאן: "מעולם לא צרכתי הרבה, ומעולם לא חשבתי שיהיה לי יותר ממה שהיה לי. טיול לבורגר קינג היה הדבר הכי גדול בעולם בשבילי. גן עדן". את הקריירה המוזיקלית התחיל בגיל 17, כשהצטרף ללהקת Scream. היה זה באז אוסבורן מהמלווינס, שחיבר אותו אל קריסט נובוסליק וקורט קוביין שחיפשו מתופף חדש לנירוונה, שכבר אז היו כבר ידועים בסצנת האנדרגראונד של סיאטל. שנה אחרי הצטרפותו של גרוהל, נירוונה הוציאה את האלבום הכי מפורסם שלה, ובתולדות הגראנג' בכלל- "Nevermind".

קורט קוביין, קריסט נובוסליק ודייב גרוהל חולקים אמבט:

קרדיט: Curmodgeon NIRVANA

חלק ראשון: המתופף שמעולם לא למד תופים

גרוהל לא סיים תיכון ומעולם לא למד תופים, כפי שסיפר בראיון ל-Off Camera: "מעולם לא לקחתי שיעורים כדי ללמוד לנגן, למדתי לנגן על המיטה שלי כשהאזנתי לתקליטים של Rush או פאנק-רוק. לקחתי שיעור תופים אחד והמורה אמר לי 'איך אתה מחזיק את המקלות? אתה יודע שככה אתה לא אמור להחזיק אותם'. חשבתי אוקיי, אין לי 30 דולר לשעה בשביל ללמוד מחדש את כל מה שלמדתי בעצמי". קוביין אף כתב ביומנו על גרוהל: "הוא מכה בתופים כאילו הוא מפרק למישהו את הגולגולת". אף אחד לא ניחש שעיקרון ה"עשה זאת בעצמך" ילווה את גרוהל במהלך קריירה משגשגת שנים אחר כך. חלוקת העבודה הייתה ברורה: קוביין כותב ומלחין את החומרים הגולמיים על גיטרה אקוסטית, וההרכב מעבד אותם יחד לכדי הגראנג' המתוסכל המזוהה עם ההרכב. ההכרה והפרסום הגיעו בבום, וקוביין שקע עמוק לתוך עצמו ולסמים. מול דמותו ההולכת ומתערערת של קוביין, גרוהל מלא את תפקידו נאמנה: כמתופף, הקפיד להניח את היסודות המניעים את היצירות, לשמור את הרגליים על הקרקע, ולהתרחק מלנגוס במקומו של קוביין כמשורר.

גרוהל לא חלק את מרבית השירים שנהג לכתוב ולהקליט בעצמו תחת שם עט בתקופת נירוונה. מלבד מספר הקלטות עם נובוסליק ושיר אחד, הוא בחר להשאיר את היצירות האישיות שלו מחוץ ללהקה. נירוונה הייתה בפסגת העולם, עם ראיונות, הופעות, ותארי "הדבר החם הבא" בכל מקום בתקשורת. עולם המוזיקה אימץ את הלהקה הרועשת מסיאטל, ושלושת החברים חלקו את התסכול של להיות בלב המיינסטרים, שלווה בחשש התהומי שהם עלולים למכור את עצמם.

חלק שני: טראומה, פו פייטרס ומעבר לקדמת הבמה

ואז קוביין פיצץ לעצמו את המוח, בעליית הגג ההיא, והשאיר חור שחור ברצף הזמן. המוות של קוביין, השאיר את גרוהל המום ומעורער. בנאום שנשא ב-SXSW סיפר: "כשקורט מת, הייתי אבוד. המוזיקה שמסרתי את חיי למענה, בגדה בי. לא היה לי קול. כיביתי את הרדיו, אחסנתי את התופים, זה פשוט כאב מידי". הטראומה הקשה ככל הנראה ייצרה אצלו את ההקשר שמוזיקה היא מוות, אבל ההבנה שהחיים קצרים היא שהניעה במהרה את התשוקה להאחז בדבר הכי יציב ומוכר, להמשיך ליצור, ולהמשיך לחיות.

דייב גרוהל נותן את הנשמה כשהפו כובשים את איצטדיון וומבלי ב-2007:

קרדיט: Soveringc

את האלבום הראשון של הפו פייטרס, הקליט גרוהל לבדו, כדמו. "הקלטתי את זה בחמישה ימים בעצמי, לא היה לי מפיק ופשוט היו לי את השירים והרעיונות האלה", סיפר גרוהל בראיון ל-Off Camera. "אני לא המתופף או הגיטריסט או הזמר הכי טוב בעולם, אבל הייתי צריך להקיא את זה החוצה".  גרוהל כתב, הלחין, שר וניגן על כל הכלים באלבום (מלבד קטע גיטרה אחד שתרם גרג דולי מ-Afghan Whigs). הוא הדביק על הדמו את השם "פו פייטרס" והעביר עותקים למספר חברים. לאחר ההקלטות הצטרף לכמה הופעות אורח עם להקות גדולות אחרות, הבין שהתופים לעת עתה נשארו מאחור עם נירוונה, והחליט לעבור לקדמת הבמה. כנראה שבאותו הרגע בו קיבל את ההחלטה, נולדה אחת מלהקות הרוק הטובה בעולם כיום.בהתחלה הצליח גרוהל להתחבא מאחורי שם בדוי, אבל עד מהרה השמועה פשטה והביקורות זעמו. המתופף של נירוונה מעז ליצור מוזיקה מקורית, ואף יותר, להכריז על עצמו כסולן ומנהיג של להקה חדשה. אלבום הבכורה הנושא את שם ההרכב יצא כשנה לאחר מותו של קוביין, ולדעת רבים זה היה מהר מדי ובטעם רע. מנגד, רבים אחרים השתוקקו לשמוע משהו, כל דבר, פירור, תו מוזיקלי אחד מהשניים שנותרו בחיים. עם הפו פייטרס, דייב גרוהל הצליח סוף סוף להביא לבמה את כוחו כזמר, כותב שירים ומבצע. יש שירחיקו לכת ויאמרו, שהמוות של קוביין היה הדבר הכי טוב שקרה לגרוהל.

"Something From Nothing", מתוך אלבומם האחרון של פו פייטרס:

קרדיט: Foo Fighters

לאט ובטוח, הפו פייטרס משנים הרכבים עד שנת 2000, שם הם מגיעים לנוסחה שמחזיקה עד היום, אליה שש שנים אחר כך מצטרף בסופו של דבר גם פאט סמיר, גיטריסט ההופעות של נירוונה. חברי הלהקה פורחים, ומנהלים מערכת יחסים הדוקה זה עם זה. הם מוציאים אלבום כל שנתיים-שלוש בערך, כאשר הפעם, לראשונה בחייו, גרוהל משמש כליבה הפועם של הלהקה, הכותב והמלחין הראשי. אלבומם השני "The Colour And The Shape" מוכר מעל שני מיליון עותקים, וכבר אז מסמן את מה שעתיד לקרות: הצלחה מסחרית יוצאת דופן, קהל עצום בכל רחבי העולם, אלבומי רוק משובחים הקוטפים פרסים, ושחרור סופי של גרוהל מהתואר המגביל כל כך "המתופף של נירוונה".

חלק שלישי: שיתופי פעולה וסאונד סיטי

במקביל להיותו אחד המוזיקאים העסוקים בעולם, הספיק גרוהל להשתתף בפרויקטים מצליחים לאורך הקריירה שלו, כשהבולטים ביניהם הם Queens Of The Stone Age, ו-Them Crooked Vultures. קווינז אוף דה סטון אייג' הוקמה באמצע שנות ה-90' על ידי חבר Kyuss לשעבר, ג'וש הומי. הלהקה החליפה חברים, ואפילו ניהלה רומן בן כמה שנים עם מארק לאנגן, אבל הגרעין תמיד נשאר הומי. עם שני אלבומים מוערכים, ההרכב נכנס לאולפן להקליט את "Songs For The Deaf" המצליח, כאשר אליהם הצטרף גרוהל על התופים, גם בהקלטות וגם בסיבוב ההופעות העוקב. שבע שנים אחר כך, גרוהל והומי חברו לג'ון פול ג'ונס, חבר לד זפלין לשעבר, והקימו את הסופר-גרופ העוצמתי Them Crooked Vultures, שבאותה שנה הוציאו את אלבום הבכורה הנושא את שם ההרכב.

אי אפשר שלא לציין גם את פרויקט "Probot", אלבום בו כתב גרוהל את השירים ואסף שורה של סולני הארדקור מוכשרים לבצע אותם. הוא הספיק גם להקים את הלייבל העצמאי Roswell Records, וביים את הסרט התיעודי "Sound City", המספר על אולפן ההקלטות האנלוגי והאגדי בו הוקלטו כמה מהאלבומים ששינו את פני ההיסטוריה של המוזיקה, ביניהם, איך לא, נמצא גם "Nevermind". גרוהל כנראה כל כך נהנה מהבימוי, שהחליט בהמשך ליצור את הסדרה התיעודית "Sonic Highways", שליוותה את פו פייטרס במסעם בין שמונה ערים שונות בעלות קשר הדוק ללידת הרוקנרול, כשבכל אחת מהן נכתב שיר לאלבום האחרון הנושא את אותו השם.לפני כחודש שבר גרוהל את רגלו במהלך הופעה, נחבש בזריזות והמשיך להופיע עד סופה, באקט שהיווה השראה גדולה למוזיקאים ומעריצים ברחבי העולם. נדמה שרוח הרוקנרול שבו פשוט בלתי ניתנת לעצירה. מאז שיעור התופים ההוא ועד היום, עיקרון ה"עשה זאת בעצמך" הנחה את גרוהל, היום בן 45 ונשוי עם שתי בנות. הוא בחר מעבר לכל מה שניסו להכתיב לו, מתוך הבנה עמוקה שהמוזיקה פשוט באה קודם, לפני הכסף והפופולריות. "מגיל צעיר, ידעתי שאני הולך לעשות את מה שאני רוצה לעשות", סיכם זאת עצמו גרוהל בראיון. "לא האמנתי שצריך להצטרף לזרם, שצריך ללכת לקולג', שצריך ללכת לצבא, שצריך לעשות אף אחד מהדברים שמצפים ממני לעשות. רציתי למצוא את הדרך שלי".

הכתבה פורסמה לראשונה באפריל 2014, במלאות 20 שנה למותו של קורט קוביין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ