אירועי הפתיחה של פרימוורה: להספיק כמה שיותר

עידו שחם טס לחגוג עם הפסטיבל את שנתו ה-15 והספיק ביממה שחלפה לשמוע הרבה רוקנרול, לשתות הרבה בירה ולפגוש אנשים מכל העולם והרבה ישראלים שהגיעו בגלל השמש ולשם השלמת פערים מוזיקליים

עידו שחם, עכבר העיר | צילום: עידו שחם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו שחם, עכבר העיר | צילום: עידו שחם

חטפתי מקרה חריף של FOMO בפסטיבל פרימוורה בברצלונה. למי שלא בקיא בז'רגון, Fear of missing out, או הפחד להחמיץ, היא תסמונת פוסט-מודרנית שכזו, שלא אהיה מרוצה לא משנה מה אעשה - תמיד יהיה מישהו יותר מגניב שעושה משהו יותר מגניב בתמונות באינסטוש. אפילו בכתיבת שורות אלה, מאוחר בלילה בדירה מול כנסיית סגרדה פאמיליה המפורסמת, אפליקציית הפסטיבל החביבה הזכירה לי שעוד 15 דקות יתחיל סט של די ג'יי הטכנו האגדי Richie Hawtin. צרות של מולטי מיליארדרים.» כך תשרדו פסטיבל מוזיקה בחו"ל» וואן ריפבליק בישראל: מוזיקה לדור החדש» שלום חנוך בפסטיבל ישראל: פוליטיקה אאוט, רוקנרול איןלאחד יש את הטיול בהודו, ולאחר יש את פרימוורה. הפסטיבל שמתקיים זו השנה ה-15 בברצלונה, מארח יותר מ-200 אמנים על בימותיו: מהדליינרים כמו Underworld ו-The Black Keys, דרך מגוון עצום של אמני שוליים ביניהם Panda Bear ו-Foxygen, ועד לעשרות להקות מהסצנה המקומית. כתריסר במות פועלות כמעט במקביל כך שיש אינספור קומבינציות לסדר יום של מבקרי הפסטיבל. השאלה הייתה לא איזה הופעות אני רוצה לראות, אלא על איזה מהן אני מוכן לוותר. כך למשל, החלטתי להבריז לת'רסטון מור (אולי כנקמה דבילית על ההברזה שלו לישראל) כדי לראות את להקת The Replacements, ולוותר על פרובוקטור ההיפהופ Tyler The Creator כדי להשאר עם מוזיקת החלל של Spiritualized. להחליט על מה מוותרים. פסטיבל פרימוורה 2015משלימים פערים גם בין המוזיקה ובין החברים היה קשה לבחור. כ-10-20 ממכריי הגיעו לפסטיבל, ובגלל שאני קצת אנטיפט ועם טעם מוזיקלי ספציפי, המחשבה לדבוק בהם ולהתפשר על הלהקות לא עשתה לי נעים. בטיסה מהארץ פגשתי אמנם צעירים בדרכם לפרימוורה, שאת שיחות המטוס השבלוניות החליפו בדיונים על הבאזקוקס וה-Vaselines (מישהו אפילו עלה למטוס עם סקייטבורד), אבל העדפתי להסתובב עם חבר טוב אחד, מר דוויד מאייר מברלין, שיש לו טעם דומה לשלי - רוב הזמן. כבר ברכבת לעיר הייתה אווירת פסטיבל כשחצוצרן ניגן קאברים מעל פלייבק תמורת חופן סנטים - מנהג נפוץ בתחבורה הציבורית בברצלונה.נסענו למתחם הראשי של הפסטיבל ב-Parc del Forum, טיילת משוכללת על החוף עם נוף מרהיב לים בין בניינים עם ארכיטקטורה מסוגננת. באחד באפריל המצאתי פסטיבל פיקטיבי בשם "היפסטרפסט", וכאן הסתבר שהבדיחה היא עלי: פרימוורה מלא במזוקנים עם קעקועי שרוול ומשקפיים עם מסגרת עבה ובחורות שדופות עם שיער בצבע אפור-כחול האוחזות תיקי Kanken. ביניהם נתקלתי במרתה, עיתונאית במגזין מוזיקה מקומי בשם Rockdelux שנתן חסות לאחת מבמות הפסטיבל. היא המליצה לבדוק את הלהקות המקומיות, ולא לשכוח לשתות מים. רעיון טוב בהתחשב בשמש החזקה ובחסות לאירוע - מותג בירה שדאג למוכרים שהסתובבו בין הקהל, לבושים באוברולים ירוקים עם דגל גבוה וחבית בירה על הגב. קנינו כוס של ליטר ב-10 יורו, הכי הרבה כסף שדוויד הברלינאי שילם על בירה בודדת בחייו.Pאנק מיוזע במועדונים או רוק אגדי בפארק. בהופעה של Viet Congיום רביעי היה יום מקדים לפסטיבל וככזה פתוח לציבור הרחב, כך שרק במה אחת היתה פעילה, בה הספקתי לראות הרכב פוסט-בריטפופ אנגלי בשם Cinerama, ואת אלברט האמונד ג'וניור, גיטריסט בסטרוקס. אחיו ללהקה ג'וליאן קזבלנקס והסטרוקס עצמם מופיעים בפסטיבל. חלק מההופעות קורות מחוץ למתחם הפסטיבל, אי שם במועדוני העיר. במועדון Sala Apolo תפסנו הופעה מיוזעת של הרכב הפוסט-פאנק הקנדי Viet Cong, הרכב טרי שהוציא השנה אלבום בכורה עטור שבחים. חברי ההרכב נכחו בדוכן החולצות, ומצאתי את עצמי מצטלם עם מתופף הלהקה ומתרגש כמו גרופית בת טיפש עשרה. היו הרבה דוברי אנגלית בקהל. שאלתי אחת מהן, פיונה מדרבישייר בצפון אנגליה, למה היא באה לפרימוורה כשיש לה שפע של פסטיבלי הופעות באנגליה. התשובה: בשביל השמש וכדי להשלים פערים מוזיקליים, כמו וייט קונג. ואכן, הלהקה הציגה סט אפל שנשמע פחות מופק ואוורירי מהאלבום, אלא דווקא נא והדוק. מי שאוהב את פורטיס של פעם שהטלטל בין האוונגרד לבין הפופ ודאי יתחבר לזה, כמו מאות האנשים שפקדו את האולם.אנשים מכל העולם. דה אנג'לסי, מוכר בירה, מארק וליה, דוויד, כתבנו ומתופף וייט קונגמינגלינג, פלאפל ורוקנרול למחרת התקיים כנס לאנשי תעשיית המוזיקה, ב-MACBA, המוזיאון לאמנות מודרנית של ברצלונה. המשלחת הישראלית הקימה דוכן לקידום מוזיקה מארץ הקודש: הקולקטיב, theAngelcy, וגם Garden City Movement שבאו להופיע בפסטיבל, ונציגה מארגון הבילבורד האמריקאי אף הביעה התעניינות. שלוש חברות להקת Japan And I מדרום אפריקה התרוצצו בין האנשים, נציגים חביבים מ-IMI, איגוד של מוזיקאים עצמאיים מצ'ילה, מילאו לי את התיק בדיסקים ממיטב הסצנה הצ'ילאנית, ובחור גבוה בשם טד נקלע עמי לשיחה. האחרון הציג את עצמו כחבר ב-Millions, להקת ניאו-פסיכדליה מאוסטרליה שבדיוק עברה ללונדון, והופיעה בתחילת הדרך עם Tame Impala. שאלתי אותו איך טיים אימפלה הצליחו כל כך, והוא טען שסולן ההרכב קווין פארקר טוב בללכת על הקו בין אוונגרד למוזיקה עם פוטנציאל מסחרי. שיחתנו נקטעה כשהמשלחת הישראלית הביאה מנה הגונה של פלאפל-חומוס-טחינה, ששלחה את כל הנוכחים למלא פיתות לצלילי מוזיקה של בלקן ביט בוקס.בין באי הכנס נתקלתי גם ברועי ריק מהקולקטיב. "אצלנו זה מאוד ממוקד מטרה", הסביר כששאלתי על מטרותיהם לפסטיבל, "יש לנו ניהול ובוקינג די משמעותי באנגליה ובאוסטריה שעוזר לנו לבנות את הדברים. אנשים ספציפיים שאנחנו בקשר איתם באים לראות אותנו בהופעות האלה, וזה מה שחשוב. אם יקרה עוד דבר חוץ מזה - מגניב". למרות שהקולקטיב הופיעו כבר בפסטיבלים ברחבי אירופה, פרימוורה תהיה הפרמיירה הספרדית שלהם. הברצלונים כבר רוצים עוד מנה. "אחרי שהגענו לפרימוורה וזה התקדם", המשיך ריק, "המארגנים עצמם פתאום פנו אלינו, ושאלו אותנו אם אנחנו רוצים לעשות הופעה באפולו, שבוע אחרי זה. ואת זה הם דוחפים מאוד". זמן קצר לאחר מכן theAngelcy הופיעו בחינם מחוץ ל-MACBA מול כ-40 סטודנטים וסקייטרים. שלושה בחורים ספרדיים שחלפו במקרה באזור נעצרו להקשיב, אמרו שהמוזיקה טובה ושהיא נשמעת פסיכדלית. סיפרתי להם שהלהקה מישראל ושאלתי מה הם חושבים על זה. הם ענו שזה פשוט לא משנה.הפחד מלהחמיץ פועל ביתר שאת.  Cheatahs, ו-The Replacements בפרימוורהלא עומד באתגר בערב, פארק דל פורום חגג את היום הראשון של הפסטיבל. "תתכונן להיות מותש בסוף היום", הזהיר בחור מקומי בשם מארק שבא לפסטיבל עם בת זוגתו, ליה, כבר בפעם החמישית ברציפות. פגשתי אותו בבימת אדידס - אחת מהבמות הקטנות, מטרים ספורים מהים, לפני הופעה של הרכב השוגייז הרוקרי Cheatahs, להקה שמאוד ציפיתי לראות. למרות סאונד קצת דחוס, צ'יטאז ניגנו פסקול פתיחה מושלם גדוש בדיסטורשן מלודי ואפקטים שתאמו לכחול שהקיף אותנו מכל עבר. הליכה של כ-10 דקות לבמה הראשית בצד השני של המתחם, הביאה אותי להופעה של The Replacements, הרכב קולג' רוק אגדי מהאייטיז שזכה לעדנה מחודשת ואיחוד לפני שנתיים. זו היתה הופעת פסטיבל קלאסית: המנוני גיטרות ענקיים כמו "Bastards of Young", סולן שמתרוצץ על הבמה ובועט במקרופון, קאברים מפתיעים לג'קסון פייב וקטעי רוקנרול שגרמו לקהל לרקוד ולהכנס לאקסטזה.Spiritualized עמדו לעלות על במת ה-ATP, אבל קודם כל הייתי חייב להכניס משהו לבטן. חצי שעה של המתנה לסנדוויץ' סייטן ב-5 יורו, בדוכן האוכל הטבעוני הפופולארי היתה דווקא שווה את זה. השלמתי עם העובדה שהפסדתי בינתיים הופעות, אבל לפחות לספיריטואלייזד הגעתי בזמן. המופע התחיל לאט ובשקט. סולן הלהקה ג'ייסון פירס עמד בצד ימין עם כתף שמאלית כלפי הקהל. לא התחברתי, אז הלכתי לנוח במתחם ה-VIP שצופה לכיוון הבמה. האתנחתא עזרה לי להרגע בעוד ההרכב פרץ את הסטרטוספירה עם קטעים יותר נסיוניים, תאורה של אור לבן בוהק, ומקסימום רגש.  ההרכב הבא באג'נדה היה (((Sunn O (יש לבטא כ-"סאן"), דרון מטאל אוונגארדי, או מוזיקה מהסוג שדארת' ווידר אוהב לשמוע ביוטיוב. ההרכב עלה לבמה בגלימות נזירים בעוד שהירח שקע מעל, והחל לנגן רעש אחד ארוך שמתח את יכולת מערכת ההגברה. אחרי חצי שעה בערך, הרעש נפסק והסולן החל לשיר בקול מתכתי-אופראי בשפה לא ברורה שכללה גם צווחות של עטלפים. נעתי בהופעה בין בלבול, להתפעלות, להתעלות, לעצבים, לאדישות ועזבתי לפני הסיום יחד עם חצי מהקהל שלא עמד באתגר האינטלקטואלי. ירדתי לטעום מלהקת הסטונר-מטאל Electric Wizard שנתנה בראש עם מערבולת של ריפים עצומים, בייס דראם ענק אה-לה ג'ון בונהאם וגיטריסטית בעלת שיער בלונדיני מאוד ארוך ומאוד מתנפנף ברוח. הלכתי באמצע כי אכן, כפי שהובטח, הותשתי. אפליקציית הפסטיבל הנאמנה הודיעה לי שאוטוטו יתחיל סט של Andrew Weatherall. הבנתי שאני צריך לשמור כוחות לעוד יומיים של רוקנרול ויצאתי מהשער.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ