אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרימוורה 2014: כמו מנות טאפאס קטנות

נדב לזר בילה יום בלתי נשכח בפסטיבל פרימוורה סאונד 2014, וחזר כדי לספר על רגעי השיא

תגובות

פסטיבל פרימוורה התקיים זו השנה ה-14 בברצלונה בשטח העצום של El Parc del Forum, פארק למרגלות חוף הים בצפון העיר. זה היה הביקור הראשון שלי בעיר, ולאחר כמה ימים בהם סימנתי V על כל החוויות התיירותיות הקלאסיות - אכילת טאפאס, שתיית סנגריה, כיוס הסלולרי שלי, ביקור בפארק של גאודי - הגעתי לפסטיבל.» רוקנ'רול ביצ'ס: כל פסטיבלי המוזיקה בעולם

על הבמה הגדולה אנו מוצאים את חברי Real Estate, והם מקסימים ומלאי שמש סיקסטיזית. בבמה ממול נמצאים אנשי Midlake, שסובלים מסאונד גרוע ובחירת שירים רדומה. אלא שלפתע הסאונד טיפה משתפר והלהקה משנה כיוון, ופתאום המיקום שלהם על במה ענקית בשעת שקיעה קסומה מצדיק את עצמו בבת אחת.

אבל הזיגזוג הרנדומלי הזה בין הבמות הוא בעייתי. אני מביט בתוכניה הצפופה בנסיון לתכנן את המשך היום שלי. כשיש לך את Queens of the Stone Age במקביל ל-Shellac על במה אחרת, שמעט חופפים ל-Arcade Fire, אין ברירה אלא לטעום קצת מכל הופעה. קצת כמו מנות טאפאס קטנות, אני חושב לעצמי, והולך לאכול משהו.

אנחנו על המפה בבמה הקטנה שמוקדשת להרכבים עצמאיים חדשים מרחבי העולם מופיעות השנה שלוש להקות ישראליות. את ועדת חריגים כבר פיספסתי, אבל רודריגו מחבל הבאסקים מספר לי שהוא שמע אותם ואהב שהם שרו בעברית, למרות שהוא כמובן לא הבין מילה. הרבה ישראלים נצפים בקהל, בינהם עמית ארז, שתיכף יעלה להופיע בעצמו,ויקסים את הקהל בהופעה מדויקת ואלגנטית. "זה נחמד שהגיעו ישראלים", הוא אומר, "מרים את האווירה". בינתיים, לולה מארש פותחים יותר טוב מכל הלהקות שראיתי עד אותו הרגע. יעל שושנה כהן הסולנית, שדומה לפנלופה קרוז יותר מאי פעם על רקע השקיעה הספרדית, כובשת במהירות את הקהל שהולך וממלא את הרחבה. אולי הם על הבמה הקטנה, אבל הם מופיעים כמו גדולים. מצחיק שהייתי צריך להגיע עד לברצלונה כדי לגלות אותם.

אני ממשיך ל-St. Vincent שעולה על הבמה הגדולה. זו ההופעה שאני הכי מצפה לה בפסטיבל, והיא לא מאכזבת. על עקבים גבוהים, עם חליפה מסורבלת ושיער בגוון בלונד על גבול הלבן שמשווים לה מראה רובוטי, היא מספקת שואו ביזארי ומהפנט. האלבום החדש שלה מככב, אבל היא לא מזניחה את האלבומים הקודמים, ומפנקת בסולו גיטרה מהחלל. היא והקלידנית\בסיסטית שלה פוצחות מידי פעם בכוריאוגרפיה רובוטית חצי פארודית, וניכר שכל צעד, כל מחווה וכל הבעת פנים מתוכננים בקפידה, ללא מקום לספונטניות. יש אנשים שזה הפריע להם. לדעתי זה היה קר ומחושב, אבל אדיר. Shellac נותנים בראש בפרימוורה 2014:

ממשיכים לשיא נוסף כש-Queens of the Stone Age פותחים חזק, ובמפגן מרשים של בטחון עצמי נפטרים מהלהיט "No One Knows" כבר בשיר השני. הקהל נכנס מיד לאקסטזה, עם עשרות אלפי אנשים ששרים את ליין הגיטרה שכבר הפך למיתולוגי, חלקם מלווים את עצמם עם תנועות אייר-גיטאר ושופכים על כל מי שסביבם את הבירה שלהם. ההופעה נבנית משילוב סוחף בין שירי האלבום האחרון לבין שירים חזקים מהאלבומים הקודמים, ללא רגעים חלשים. "האין זה לילה נפלא"? שואל סולן הלהקה ג'וש הום, והקהל עונה בקול תרועה שאין אלא לפרש כ"כן" עם יותר סימני קריאה ממה שהאינטרנט יכול להכיל.

בהמשך, כך שמעתי, הם המשיכו להחליף בינהם כלים, הופיעו עם המסיכות המוזרות מהקליפ של Reflektor, העיפו קונפטי, ווין באטלר שכח את המילים והחל לאלתר ומה לא. יכול להיות שהפסדתי הופעת ענק של אחת הלהקות הגדולות אי פעם. אני אחיה עם זה. במסגרת הפינה "מי המסכן ששובץ מול…", אני הולך לבמה של Vice ומגלה את הרביעיה היפנית-בריטית Bo Ningen. דמיינו שתי ילדות יפניות קריפיות על הבמה, מלוות בשני סמוראים מאיימים. לכולם שיער שחור ארוך, פנים נטולות הבעה, וקול מהגיהנום. המוזיקה שלהם מתאפיינת בהרבה רעש שנשמע מאולתר ברובו, ובתנועות גרזן עם הגיטרות שניצלות בנס ממפגש חזיתי עם הבמה. רק חיפוש באינטרנט גילה לי ששתי הילדות הקריפיות הן בכלל גברים. צרחת ה"אריגטו!" מפלחת עור התוף בסוף ההופעה תלווה אותי עוד שנים ארוכות. סמוך לשעה 3:00 Metronomy עולים. הכרתי כמה שירים שלהם וחיבבתי אותם, אבל שום דבר לא הכין אותי להופעה הזו. זו ההופעה היחידה בפסטיבל שנשארתי בה מתחילתה ועד סופה. הייתי נשאר בה גם לו תום יורק היה מופיע עם ג'ק ווייט במקביל, בחיי. ההרכב מספק מפגן אלקטרו-פופ מקפיץ וסוחף, כשהשירים מתחברים בטבעיות כמו בדי-ג'יי סט ארוך. ג'וזף מאונט, הסולן והמוח שמאחורי הלהקה, שר מצוין, אבל מי שגונבת את ההצגה היא המתופפת, שנהנית יותר ממנו ומהקהל ביחד. זו הייתה ללא ספק ה-הופעה של היום הראשון בפרימוורה 2014, וכמה כיף לסיים את היום הראשון והאחרון שלי בפסטיבל ברגע השיא.

כתבות שאולי פספסתם

*#