שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"מרד תמיד נבלע בתוך אויב הרבה יותר גדול"

לקראת הופעתם של וובן האנד בחמישי הקרוב, דיוויד יוג'ין אדוארדס, לב ההרכב, מדבר על המרד שנבלע בתוך המערכת, התשוקה לחקר המוזיקה וטביעת האצבע של אלוהים בכל

עידו שחם, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידו שחם, עכבר העיר

פחדתי לראיין את דיוויד יוג'ין אדוארס. מנהיג ההרכב Woven hand שיופיע בבארבי ביום חמישי הקרוב (30 באפריל) בעקבות אלבומו האחרון "Refractory Obdurate", מצטייר כאדם מאוד אינטנסיבי - נוצרי חדור אמונה ששר על אלוהים וסיפורי התנ"ך בעוצמות של אש ותימרות עשן. כולם מדברים איתו על דת ואמונה, אז בדקתי אם נמאס לו מזה. "לא, לא נמאס לי מזה", מספר אדוארדס בטלפון משונדורף, גרמניה, בעיצומו של טור אירופאי. "נראה לי שאם היה נמאס לי מזה הייתי מפסיק לדבר על זה והאנשים היו אומרים, 'אה, הוא עבר לנושא אחר' (צוחק). אבל אף פעם לא ימאס לי מזה כי זה אינסופי, באמת. רק לחקור, זו התשוקה שלי. לחקור את האל לנצח".» וובן האנד בישראל - כל הפרטים» על הופעתו הקודמת של וובן האנד בישראל» אבי בללי: "לא פשוט לשרוד כמוזיקאי בארץ"» מי מופיע, מתי ואיפה: כל ההופעות מחו"למה למדת לאחרונה מהחקירה שלך?"(צוחק) ובכן, פשוט הבנתי יותר טוב את החסד של האל, שנמצא מעבר להבנה שלי. לקח לי הרבה זמן להבין ולהכיר בזה ולראות כשזה נמצא שם, כי זה כל כך שונה מהאופי ומהאישיות שלי וזה נורא זר, אז יכול להיות קשה לראות את זה."האם קשה לך לחבר בין העולמות האלה, של האני הקטן והאל?"לא, אני לא חושב. אני חושב שאלוהים גדול מספיק בשביל להיות הכי קטן שהוא רוצה, והוא יוצר את עצמו בצורה הזו. אתה יודע, יש לנו רעיון מה זה אלוהים, וזה למעשה מה שהדת לימדה אותנו אודותיו: אלוהים הוא קדוש, הוא אחר, אף בן אדם לא יכול להתקרב אליו. כל הדברים הללו נכונים בגלל שהוא קדוש והאדם לא כמוהו. אבל אם אלוהים בוחר לבוא ולהציג את עצמו זה המהלך שלו והוא צריך להיות זה שיוזם אותו כי אנחנו לא יכולים. זה ביסודו של דבר איך שאני מרגיש לגבי זה: אלוהים בא אלינו מאשר שאנחנו נחפש אותו".מנהל רומן עם ההיסטוריה. דיוויד יוג'ין אדוארס (צילום: יח"צ)אדוארדס בן ה-47 התפרסם בתור סולן Sixteen Horsepower - הרכב שהגיח מקולורדו בתחילת שנות ה-90 ושילב בין מוזיקת קאנטרי אמריקאית לרוק אלטרנטיבי. הלהקה התפרקה ב-2005, ועוד לפני כן אדוארדס הקים את Wovenhand שלקחה את הצירוף המיוחד הזה הלאה ל-Pאנק, פולק רוק ומוזיקה עממית של ילידים אמריקאים, כשמעל לכל מנצח קולו העמוק של אדוארדס - שילוב בין איאן קרטיס מג'וי דוייז'ן לבין ג'ים מוריסון מהדלתות. לדבריו, הוא שר לראשונה בכנסייה. "סבא שלי היה מטיף בכנסייה והוא הוביל את המוזיקה בדרך כלל בשירה, עם אורגן או פסנתר או משהו כזה. פשוט שרנו בכנסייה. באופן כללי כמה מהזיכרונות הראשונים שלי הם של שירת שירי כנסייה בבית או במקהלת הכנסייה. בנוסף אמא שלי היא זמרת ממש ממש טובה".תשוקה שבהיסטוריה אתה מושפע מסגנונות רבים: מקצבים הודיים, מוזיקה ערבית, וגם פוסט-Pאנק ורוקנרול. איך הגעת למוזיקה הזו? האם אתה מחפש אותה כשאתה מסתובב בעולם?"התחלתי כשהייתי נער והתעניינתי במוזיקת פולק אמריקאית כמו בלוגראס ומוזיקת הרים, שהובילה אותי לאירופה, משם לסקנדינביה, גרמניה וכל מקום בעצם שהאוכלוסיה הזו הגיעה ממנו. כך מגיעים למוזיקה של כל מסורת ותרבות. אני מתעניין במיוחד במוזיקה של ילידים אמריקאים מהאזור שבו אני חי ונמצא סביבי, אבל אני מקשיב לכל מיני סגנונות, מוזיקה פרסית, מונגולית והונגרית - יש כל כך הרבה שאני אוהב. אני אוהב מאוד דרונים וגם מוזיקת מדבר צפון אפריקאית".בהתבוננות בתמונות שלך, אתה נראה כאילו שאתה נמצא במקום הלא נכון, כאילו שאתה אינדיאני, סליחה, יליד אמריקאי.(צוחק)כאילו שאתה לא שייך לעידן הנוכחי. האם אתה מרגיש שייך לעכשיו?"זה מאוד רומנטי לחשוב ככה. יש לי רומן עם ההיסטוריה, אבל אני מבין שאני שייך לזמן הזה ואני נהנה להיות בזמן הזה. אני נהנה לשים את תשומת לבי גם על העבר מאשר להשאיר אותו מאחור"."Refractory Obdurate", אלבומם האחרון של Woven hand. האזינו:וובן האנד היו בארץ לפני חמש שנים ונתנו הופעה אינטנסיבית שגרמה לקהל ולמבקרים להתרגשות ורעדה. גם הלהקה נהנתה, לדבריו של אדוארדס, והם מאוד שמחים לחזור לנגן כאן. תהיתי איך היתה החוויה שלו בארץ הקודש בתור נוצרי מאמין. "כמובן שנהניתי להיות בישראל ואני אוהב היסטוריה וללמוד על העבר, על המקומות והאנשים" הוא מספר, "אבל ההווה הוא איפה שאתה והאנשים שסובבים אותך נמצאים. בני אדם הם המקדש בו אלוהים שוכן, כי זו היצירה שלו, לא כך?" המפגש עם ישראל הפתיע אותו: "כל הסיפורים שאני מכיר כל כך טוב קמים לתחייה קצת במקום בו הם קרו. דמיינתי אותם בראש במשך השנים, ואז הגעתי לארץ וראיתי איך הכל כל כך קרוב וצפוף - מצאתי את זה די מעניין".הופעת אולי אלפי פעמים. איך אתה נכנס לזרימה ושומר על אינטנסיביות בכל לילה שאתה מופיע?"זה שוחק אותי, אני יודע שלא אוכל לעשות זאת לנצח. זה נהיה קשה יותר ככל שאני מתבגר. אני לא מוזיקאי מקצועי שיכול פשוט להירגע ולנגן, זה לוקח ממני כל פיסה של ריכוז ואנרגיה מהרגע הראשון. אני מאבד את עצמי בתוך השיר - הוא משתלט ויוצר את הקצב ואת מצב הרוח שלי ואני פשוט הולך אחריו".לפני כמה שנים תמיד ישבת בהופעות, אך לאחרונה אתה עומד. אולי זו שאלה דבילית, אבל מדוע ישבת בהתחלה ומה קרה שנעמדת?"יש כמה סיבות שונות. הסיבה העיקרית היא שהקלטתי אלבום עם הלהקה Crime And The City Solution וניגנתי רק גיטרה, לא שרתי. עמדתי בכל הזמן הזה - לא הייתי צריך לשבת בשביל לשיר או לנגן באקורדיון, וזה נהיה נוח. חשבתי לעצמי שאני צריך פשוט להמשיך עם זה. המוזיקה נהייתה כבדה יותר ונהיה יותר ויותר קשה לי לא לזוז. זה לא שבעבר נשארתי קפוא במושב, אבל זה גרם לי לבעיות גב כי ישבתי במשך איזה 20 שנה של נגינה. כשהתחלתי לעמוד זה עשה לי הרבה יותר טוב והקל לי על הגוף. היה קשה לשנות את הצורה שבה שרתי וניגנתי, הכל היה שונה. אני עדיין מתרגל לזה, למעשה".מרד בתוך המכונה שם האלבום האחרון של וובן האנד "Refractory Obdurate" הוא בעצם שתי מילים נרדפות שמשמעותן "עקשן עקשן" או "מרדן מרדן". עטיפת האלבום מציגה שמיכת טלאים מהתקופה המוקדמת של אמריקה הקולוניאליסטית,  כשהיא מלוכלכת ומתפרקת, מה שלפי אדוארדס "מסמל את אמריקה, למעשה. זה הולך עם השם 'Refractory Obdurate' שהוא הרעיון של מרד ומרידה במרד. זה נושא שנמצא באלבום".כל אחד יכול לקנות את המרד שלו בוולמארט. אדוארדס (צילום: Erwin Verstappen)אדוארדס מדבר באלבום על מרד באופן כללי כדבר טוב, אם כי הוא נכשל בסופו של דבר. "יש רעיון של מורד שנתפס בתור גיבור", הוא אומר, "יש כוונה לשנות את הדברים כך שיהיו טובים יותר, אבל מרד תמיד נבלע בתוך אויב הרבה יותר גדול ומעודן שיגרום לך להרגיש שאתה מורד, כשאתה בעצם רק חלק מהתאגיד. אתה יכול ללכת לחנות פינתית, K-Mart או וולמארט לקנות חולצת סקס פיסטולס, ראמונז או חולצת AC/DC. אתה לא חייב ללכת לאיזו חנות תקליטים מוזרה. הכל שם, זה מוענק לך, אתה יכול להיראות כמו פאנקיסט. ה'מרד' קיבל ביטוי באופנה, באמנות, בספרות, במוזיקה, ובכל דבר אחר, ואני פשוט מתמודד עם הדבר הזה שנראה כמו מעגל אכזרי של חוסר-מרד".הPאנק היה מרדני וחדשני בהתחלה ובהמשך תרבות המיינסטרים וחברות התקליטים בלעו אותו. עקב כך אמנים עברו לפוסט-פאנק - ג'ון ליידון למשל פירק את הסקס פיסטולס והקים להקה אחרת."נכון. כן, הם עשו עבודה טובה. יש לנו את האינטרנט המחשב עכשיו וזה נראה כמו דבר מרדני. אתה יכול לשאול את גוגל כל דבר שאתה רוצה, ותגלה את התשובה. פעם האדם הלך והשתלט על הגורל שלו, ועכשיו יש לנו מידע על כל מי שנושם על כדור הארץ (רובם לפחות) שמור איפשהו, ומתי שצריך זה יצוץ כדי להחזיר מישהו בחזרה למקומו. זה מה שצריך לקרות וזה כבר קורה - רעיית צאן בני האדם בעזרת הכלי הזה. יש כל מיני סוגים של מרד, אבל הכל נבלע על ידי החור הגדול של התאגיד. זה לא מדאיג אותי, אני רק שם לב לזה זה הכל".ומה לא בסדר באמריקה?"אני לא יודע. הייתי עונה על כך לפי מה שכתבי הקודש אומרים - אתה לא יכול להקים עיר על דם, זה לא יחזיק מעמד! בשבילי זו אמריקה: מוקמת על דם. אולי זה אותו הדבר במדינות אחרות בהיסטוריה, אבל אני מתעסק במדינה שלי. אני רואה סביבי אנשים שמורדים בצורה עדינה כי הם למדו את השיעור שלהם - הם הבינו איך העולם עובד ואיך אנשים מתנהגים. 'אנחנו כבר לא עושים דברים כאלה, התקדמנו!'"האמנם?"אם זה היה המצב, אם באמת התקדמנו, היינו מפצים את האנשים שנפגעו בעבר - וזה לא נעשה. מדלגים על זה, ממשיכים לעתיד ואומרים ש'לא נתנהג ככה יותר, נתייחס לאנשים באופן הוגן' וזו כמובן תרמית. עדיין מתייחסים לאנשים בצורה לא הוגנת, הכל דיבורים. יש אנשים שמרוויחים מזה ויש כאלה שלא. ככה זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ