רחוק מהרדיו, קרוב אל הלב: המסע המוזיקלי של רונית רולנד

גם עם קליפ שצבר 150 אלף צפיות ביוטיוב ושני עשורים של מוזיקה מקורית, רונית רולנד יודעת שבישראל כבר לא יתנו לה צ'אנס. אולי בגלל זה היא סוף סוף מעיזה לעשות אלבום לבד, ולחלום על הצלחה מעבר לים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

גילוי נאות: את המוזיקאית רונית רולנד אני מכירה כבר יותר מ-10 שנים. נסיבות חיים משונות הובילו אותנו להיפגש, ומאותו רגע, ידעתי שהיא מישהי שאני רוצה שתישאר חברה טובה. אולי בגלל זה, למרות שאני כותבת על תרבות כבר עשור, מעולם לא ראיינתי אותה. בכל זאת, השילוב בין חברות לעבודה הוא לא תמיד רצוי. מה ששינה את דעתי היה האלבום החדש והמסקרן שלה, שבניגוד לקודמיו, לא שמעתי ולו תו אחד ממנו תוך כדי תהליך העבודה. אולי בגלל זה הרגשתי שכבר אפשר לשאול אותה על הכל, גם על החלקים הפחות נעימים של הקריירה הארוכה שלה.אז להלן חוסר נעימות ראשון – לפני כחודשיים שחררה רולנד את הסינגל הראשון שלה, "הסרטים שלי" מתוך האלבום החדש שבדרך, ששמו "סימני מרחק". את הטקסט כתב הסופר אשכול נבו, שכבר עבד עם רולנד בעבר. מתוך הבנה שהרדיו הישראלי לא ייתן לה חיבוק חם, הופנו מרב המשאבים לצילום קליפ בגרמניה, שהועלה ליוטיוב, וצבר עד עכשיו למעלה מ-150 אלף צפיות. אלא שכשאחד מחבריה פרסם את הקליפ בפייסבוק, עסקו רוב התגובות בעלות ההפקה הגבוהה, ולא בתוכן עצמו. "אני רגילה כבר", אומרת רולנד. "אנשים פה לא יודעים לפרגן, והם לא יגידו – 'וואו, זה מגניב' אלא יגיבו מתוך צרות עין. אם הייתי עושה קליפ בשני שקל, גם היה מה להגיד. חשבתי שהשיר הספציפי הזה, צריך להיראות כמו סרט ומאוד נהניתי מזה".אבל אם נדבר לגופו של עניין, יש פה השקעה כספית מאוד גדולה. את צופה להחזיר את הכסף?"ממה אפשר להחזיר היום? מאקו"ם? מרינגטונים? סביר להניח שאם זה לא להיט ים תיכוני אז אי אפשר להחזיר. בגלל זה אני עושה לאלבום הזה גם ורסיה באנגלית, בשיתוף האמנית אנה לנדסמן, ואז אני יכולה להכניס את הקליפים ל-MTV או לפסטיבלים בכל העולם. רק משבועיים של עבודה נרשמתי לאיזה 20 תחרויות בפסטיבלים, שכל אחת, אם זוכים בה, נותנת מענק של כמה אלפי יורו. אני לא בונה על הפרויקט הזה כמקור כספי, בגלל זה אני כותבת מוזיקה לסרטים, כי משם אפשר להתפרנס. כל השאר זה בונוס".גם הקליפ צריך להיראות כמו סרט. רונית רולנד עם "הסרטים שלי":

רדיו, אל תדבר אליי ואכן בשנתיים האחרונות רולנד התמקדה בעיקר במוזיקה לסרטים, סדרות טלוויזיה, וכן למופעי מחול ולתיאטרון. בין השאר היא אחראית לפסקול הסרט הדוקומנטרי "סטפן בראון", לסדרות הדוקו "הים הדרומי", "ארבע שנים של לילה", "מוסר השילומים" ו"תקופת מבחן" של אביגיל שפברבר, ושיתפה פעולה עם להקת מיומנה. בעצם, היא בכלל לא התכוונה לעשות אלבום. "הרגשתי שמיציתי את הפורמט הזה", היא מסבירה. "הרדיו לא מקום מפנק במיוחד, ואני מרגישה שהיום לקנות דיסק זה משהו שכבר לא עושים. אני במקום של לעשות דברים שמעניינים אותי, ופותחים אותי למרחבים יצירתיים חדשים". למה את חושבת בעצם שלא קיבלת חיבוק מהרדיו?"לרדיו קשה עם חוסר הגדרה, והוא לא נותן צ'אנס לאמנים צעירים בתחילת דרכם. אם אתה אמן שעשה דברים אז כבר יש דעה עליך. גם אם אני עושה משהו חדש, לא תהיה סבלנות להאזין לזה. כמובן שזה שונה בין גברים לנשים – אם גבר פתאום מביא ז'אנר חדש יקשיבו לו, אבל נשים מוכנסות לנישה. במובן הזה תחום המוזיקה לא שונה מתחומים אחרים שנשים מופלות בהן, גם מבחינת כסף וגם מבחינת זמן אוויר. הגעתי למסקנה שתמיד היה לי קושי להגדיר את עצמי, ולאחרים היה קשה להגדיר את סטייל המוזיקה שלי. אני לא רוצה להתאמץ להיות מוגדרת. העבודה היצירתית החדשה נעשתה ממקום מאוד לא מחייב, וראיתי שהיא יותר מרתקת. אני לא צריכה לעמוד בקריטריונים נורא נוקשים של רדיו – אם זה להיט או לא, אם זה יגיע לגלגל"צ או לא. אני לא צריכה להתכנס לזמן מסוים או להציג ז'אנר אחד ברור כפי שנדרש בדרך כלל". עושה דברים שמעניינים אותה. רונית רולנד:

Wed Dreams from din.aharony on Vimeo.

פליינג סולו את הופעת הבכורה שלה עשתה בגיל שש בפסטיבל שירי ילדים. היא ניגנה מגיל צעיר על פסנתר, השתתפה בתחרויות מוזיקה, ובצבא גילתה את הגיטרה, שלא עזבה לה את הידיים מאז. אחרי לימודים ברימון היא החלה לנגן עם מיטב האמנים בארץ, והייתה חברת להקה של נורית גלרון, שותפה באלבום של רונית שחר ועוד. ההכרות שלנו התרחשה כשרולנד לוהקה על ידי דודו אלהרר למופע "אלף שירים ושיר", אותו יצר עבור ועם נעמי שמר. האלבום הראשון שלה, "עד סוף הזמן", יצא ב-2001, ומאז הוציאה עוד שלושה אלבומים מקוריים, בהם שיתפה פעולה עם דודו טסה, מוטי ביקובסקי ותמר אייזנמן כמפיקים מוזיקליים. בשנתיים האחרונות עבדה עם אבישי כהן (חצוצרה), אנה לנדסמן מלהקת "טרי פוויזן", דוד פרל ועוד. את "סימני מרחק", לעומת זאת, היא יצרה כמעט לגמרי לבד, בבית. "בגלל חוסר הידע הטכני הייתי כל הזמן צריכה אנשים אחרים, וזה גרם לי לוותר על החזון המוזיקלי שלי, מה שלא קורה לי כשאני עובדת על מוזיקה לסרטים. מצאתי את עצמי צריכה להתפשר על כל מיני רעיונות וסטייל מוזיקלי, כשאני עובדת עם מפיק מוזיקלי, שבסוף קובע איך זה ייראה". הפרטנר שלה למסע הזה הוא המוזיקאי גיל לואיס, שחי בלונדון, וניגן עם רולנד בעבר. "העבודה עם גיל היא שונה", היא מסבירה. "יצרנו יחד בהתכתבות: אני עשיתי עבודה בבית ושלחתי לו, הוא שלח לי חזרה, ובסוף נפגשנו בלונדון. כל אחד נתן פה רעיון, אבל לא היו פשרות שהרגשתי שהרעיונות שלי נדחקים".דווקא ככל שמתבגרים יש קושי לשנות הרגלי עבודה. איך עושים את זה?"אמרתי לעצמי שאין מצב שאני לא מצליחה לעשות את זה לבד. יש משהו בעבודה עם מחשב על מוזיקה, שכשעוברים את המשוכה הראשונה, מבינים שאפשר לעשות את זה. זהו אינסוף של למידה, וזה כמו לג'מג'ם עם עצמך. תמיד אומרים – הנגן הזה לטעמי, כלומר – אם הייתי, למשל, יודעת לנגן תופים, הייתי רוצה לנגן ככה, כי משהו בווייב, בטכניקה, בסטייל מתאים לי ומתחבר אליי. דרך המחשב פתאום אפשר לנגן בכל הכלים, ולכן אפשר למצוא ולנגן בדיוק איך שמתאים לי. תמיד רציתי לעבוד עם אנשים שיביאו את הרעיונות שלהם, אבל הבנתי שיש משהו מרתק בלמרכז לעצמי את הלב. לשפוך הכל החוצה ולהיעזר במישהו שיעזור לסנן, אבל העולם היצירתי חייב לצאת החוצה אחרת זוהי הפשרה".המוזיקה היא ההשלמה. רונית רולנד עם "כפתורים":

מה שונה מבחינת סגנון באלבום הזה? "התחלתי לעבוד עם הבמאי איתמר אלקלעי, שנסע לעבוד בניו יורק, וביקשתי ממנו שישלח לי כל מיני ויז'ואלס שהוא מצלם, כדי שאעשה להם מוזיקה. שיחקתי, ובניתי כל שיר כמו עולם ויזואלי, מיני סרט. מצאתי שהטקסטים שמעניינים אותי הם כמו סנפ-שוטס כאלה קצרים, לפעמים רק פרץ מחשבה, מאוד קצרים ברובם. שיתוף הפעולה עם אשכול נבו התחיל מתוך רצון לפרויקט משותף. הוא שלח לי טקסטים שלו והתחלתי לשחק איתם, וכך יצא "הסרטים שלי", שאומר משהו מאוד מסוים, לא רגיל,  ולא נשמע כמו ז'אנר רגיל: יש בו סווינג, אלקטרו, סאונדים שמעולם לא חשבתי שאכניס למוזיקה. במובן הזה גם יצאתי מעניין הגיטרה, שתמיד עליתי איתה לבמה והיא הכלי שלי. גם ההופעות שלי ישתנו ויהיו מופע מולטימדיה, שמשלב מחול, מוזיקה ווידאו ארט, ששונה מדברים שיש בארץ. אין לי כוונה לצאת עם גיטרה להופעות מול שלושה אנשים במועדונים קטנים".פרט לנבו השתמשה רולנד גם בטקסטים של דין אהרוני ובמילים שכתבה בעצמה. "חלק מהם", היא מספרת, "הם התכתבות עם אמא שלי, שרק עכשיו, אחרי מותה, יכולתי להוציא אותם. הם קשים בשבילי כי הם עוסקים בכפתורים שההורים שלנו שותלים בנו, ויודעים להפעיל נגדנו לפעמים. כששלחתי את השיר לגיל הוא הוסיף איזה טקסט שעוסק במלחמה, בכלל מאיזה נאום שמישהו נשא באו"ם, אז פתאום הבנתי כמה זה באמת עוסק במלחמה".יש חמישה שלבים לאבל – הכחשה, כעס, משא ומתן, דיכאון והשלמה – איפה השירים האלה עומדים על הרצף הזה?"הטקסט הוא הכעס, אבל המוזיקה היא כבר ההשלמה". הסינגל הבא של רולנד, "פשוט עכשיו", יצא בסוף מרץ, והאלבום "סימני מרחק" יגיע לחנויות במאי. הופעת השקה תערך ב-26.5 בלבונטין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ