היפ הופ לא סטנדרטי: האלבום החדש של ליל וויין

תיאורים של כלי נשק, תסכול מחברת התקליטים הנוכחית וחיבה גדולה למין הכוללת פירוט על תנוחות, איברים אינטימיים ושלל נגזרות. המיקסטייפ החדש של ליל וויין הוא סך כל חלקיו של הראפר השנוי במחלוקת, לטוב ולרע

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מבלבל ולעיתים אף מתסכל לעקוב אחרי הקריירה הפתלתלה של ליל וויין. רגע אחד הוא סנסציה-לרגע בדמות ילד שקולו עוד לא התחלף, שעושה גנגסטא-ראפ דרומי פרימיטיבי, וכמה שנים אחרי הוא הראפר המוערך בעולם. בין לבין, הוא ממשיך להוציא קלאסיקות לצד חומרים ירודים באיכותם, לשתף פעולה עם בכירי הז'אנר ובד בבד לטפח ראפרים אנונימיים, לצאת ולהיכנס מאשפוזים ומתאי מעצר ולפזול לעבר רוק גיטרות לצד שירה רוויית אפקט אוטו טיון. לצד כל אלה, הוא תמיד חוזר איכשהו לראפ המינימליסטי במקצביו, ולפלואו זרם התודעה הבלתי צפוי שמאפיין אותו מתחילת הדרך.» ג'וני דפ מקים להקה חדשה עם אליס קופר» ג'ק ווייט וסקנדל האבוקדו: המתכון הקדושקשה להאמין, אבל וויין, שיחגוג השנה 33, פועל בשואו ביזנס כבר כמעט 20 שנה. מה עוזר לדוויין קרטר לשמור על רלוונטיות ועניין בזמן שקולגות רבים מהניינטיז, גם כאלה שהיו בעבר כוכבים גדולים ממנו (די.אמ.אקס, ג'ה רול, נלי וקוליו), נעלמו אל ירכתי התודעה? כנראה זהו אותו מרכיב חמקמק שנקרא "אישיות". אותה כריזמה בלתי מפוענחת עד תומה, שהפכה אמ.סיז כמו ביז מארקי, ביגי, טופאק, אולד דירטי בסטרד או אמינם, לאייקונים ייחודיים, אהובים ומשפיעים בתולדות ההיפ הופ.לפעמים נדמה שרכבת ההרים הדוהרת בדמות הקריירה של וויין לא עוצרת לרגע ודרמה רודפת דרמה: הסאגה הנוכחית היא הרצון שלו להשתחרר מ-" Cash Money", הלייבל שהיה ביתו במשך שני עשורים וכעת מסרב לשחררו מבלי שימלא את כל התחייבויותיו. חשוב להבין: בהיפ הופ, חברת תקליטים היא יותר מסתם גוף רשמי שמשחרר הקלטות – זהו בית, מקלט, מותג, סמל מורשת וחותמת תדמיתית עבור האמן. כאשר אמן מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, פעמים רבות הקרב הופך לאכזרי ועקוב מדם ודמעות. במיקסטייפ החדש שנועד למלא את הזמן עד שהאלבום הבא (המתעכב בינתיים בשל הסכסוך) ייצא לאור, יורה וויין לא מעט חיצים מורעלים לעבר "Cash Money" וגם לעבר הראפר והמנהל בריאן בירדמן וויליאמס, שנחשב במשך שנים כאב רוחני ומעין אב מאמץ של וויין.לא מנסה למצוא חן. "Sorry For The Wait 2" של ליל וויין (עטיפת אלבום)במיקסטייפ מופיעים גם כמה קטעים החושפים נפש מעונה של בחור שהתהילה נוגסת בנפשו ואורות הזרקורים חורכים את גבו, המוגשים בגילוי לב אופייני שגובל ב-Emo. שאר המיקסטייפ מוקדש, מן הסתם, לנושאים החביבים על קרטר משכבר הימים: תיאורים צבעוניים של צריכת סמים ונוזלים אלכוהוליים מכל הצבעים והסוגים (בעיקר ירוקים וסגולים), תיאורים של כלי נשק מכל קצוות הארסנל והתוצאות הטראגיות של הפעלתם כנגד יריביו חסרי המזל של הראפר. נוכח בעיקר פטיש חזק לסקס על כל גווניו וסוגיו, הכולל התעכבות פרטנית על מאפייני אברי הרבייה של וויין, וכמובן של שלל הנשים האנונימיות שלכאורה מקיפות אותו בהמוניהן, כשהוא מציג תיאורים מכאניים ברזולוציה גבוהה והערות שנונות אודות פוזיציות, גדלים, מרקמים, ניחוחות וטעמים הבוקעים מאותם איזורים מוצנעים בבגוף האנושי.אם כל זה נשמע לכם קצת קלישאי או דוחה, טייק איט אור ליב איט. זה היפ הופ, וזה ליל וויין, לטוב ולרע. למרבה המזל, מה שמציל את וויין מליפול למלכודת השיעמום הוא היכולת שלו לשחק במילים ובביטויים באופן ווירטואוזי ומקורי, חוש הומור אבסורדי ותפיסה אבסטרקטית-פסיכדלית של המציאות הסובבת אותו, היכולת לעבור בתוך שבריר שניה מראפ לשירה והגישה הלא-אורתודוקסית בעליל שיש לו לגבי "איך צריך להישמע שיר ראפ". צרפו לכך כריזמה בלתי נדלית ותקבלו אלבום (שכרגיל אצל וויין) מאופיין בפסגות מהנות לצד טרקים בלתי הכרחיים וברגעים מסחררים שאחריהם דקות של תמיהה נוסח "מה זה היה בדיוק מה ששמעתי עכשיו?!?".חדי האוזן ישימו לב שברוב השירים וויין זורם על ביטים שהפכו כבר ללהיטים אצל אמנים אחרים (ביונסה, או.טי ג'נסיס, ריי סטמורד ואחרים),  לצד כמה הופעות אורח לא מחוייבות המציאות (חברו דרייק, ראפר מאוס בדרך כלל, חלש כאן באופן מיוחד), אבל כאמור מדובר במיקסטייפ, ויותר מכך- מדובר בדוויין קרטר, האיש שהמילה "סטנדרטי" מעולם לא הודפסה בלקסיקון שלו. עם כל הפגמים והכשלים, ובדיוק בגללם, הוא ממשיך לעניין ולסקרן מיליוני חובבי היפ הופ ברחבי העולם, שמחכים לאלבום הבא פרופר שלו, שייצא מתישהו כשייגמרו כל הדרמות הנוכחיות ויפתח פרק חדש בטלנובלה שנקראת "החיים של ליל וויין". אל תלכו לשום מקום, כבר חוזרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ