רותם רוזנטל, עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר
רותם רוזנטל, עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

בזמן שכל הרווקים והרווקות מתמרמרים ומסבירים לעצמם איך ולנטיינס דיי הוא בכלל חג נוצרי וקנוניה קפיטליסטית, הזוגות חוגגים אותו בין אם הם רוצים ובין אם לא: גם אם תצאו ותשתו כאחרוני הבליינים וגם אם תשארו בבית לסרט ושוקו, כולנו יודעים איך זה יגמר. כל ערב ולנטיינס מכל סוג שהוא דורש פסקול מוזיקלי מושלם, ומכיוון שכך או כך אתם הולכים לחגוג, לפחות תעשו את זה עם סטייל. אנחנו יודעים שאתם עובדים קשה על הזוגיות גם ככה, לכן אין צורך להתאמץ עוד. תתחילו להתרכז בהכנות ובנרות הריחניים ותנו לנו לדאוג לפלייליסט. » איפה אוכלים בולנטיינס דייבין אם אתם מעדיפים להחליף נוזלים בטבע, במיטה או להתייחד בשירותים, ארגנו לכם כמה התחלות מעוררות, לשימוש בחדרים פרטיים, תאי שירות למיניהם, אייפוד זוגי או בכל מקום אחר שתבחרו. השאר, כמובן, תלוי בכם.

הדרך הטיזרית  רגע לפני שמחממים מנועים, אפשר לצלול לאט לאט למצב רוח רומנטי ולא דביק מדי, עם "Really Love" היפהפה של דיאנג'לו, שחזר השנה ליצור מוזיקה, ועוד איזו מוזיקה. כל שיר באלבום הזה אחראי לאווירה אחרת לגמרי, כשכולם יחד מבעירים לאט לאט אש נמוכה שתכניס אתכם למצב רוח הנכון.כשאתם מוכנים לעלות שלב מרק לדבר, דלגו ל-"Partition" האולטרה סקסי של ביונסה, שלא רק יגרום לגוף שלכם להתחיל להתמסר למטרת האירוע, אלא יזכיר לכם (בעיקר לכן) שגם אם התחתנת, ילדת ולקחת ממדונה את התואר המחייב והשמרני "מלכת הפופ", כל אחת צריכה להוציא לפעמים את הילדה הרעה שבה.אם אתם מחפשים טיזינג מז'אנר קצת אחר, הביטים של "Drumming Song" של פלורנס אנד דה מאשין עשויים לקבוע קצב די לוהט לאורך הערב. כשפלורנס וולש מתפייטת על צליל התופים שמשליך אותה אפיים ארצה, קשה שלא ללכת בעקבותיה. וולש ושיערה האדמוני המתנפנף מוכיחים שאין חובה ממשית להתפשר על איכות כדי לייצר אווירה לוהטת בכל סיטואציה שהיא.

הדרך הקלאסית לא מעט אנשים מעדיפים קלאסיקות מיינסטרים רגועות כדי לחמם מנועים, ולפעמים פשוט צריך ללכת על בטוח. מכיוון שאנחנו בצד שלכם, קבלו כמה אופציות שישאירו את כולם מסופקים ברמה זו או אחרת.

קלאסיקה נצחית בקטגוריה הזו שייכת לרב אמן והמוזיקאי ניק קייב. ב-"The Ship Song", שזכה גם לביצוע אפל פחות של פרל ג'אם, קייב מבקש ממך בקולו הנמוך להשיט את ספינתך אליו ולשרוף את הגשרים שמפרידים ביניכם. נראה אותך מסרבת. מבית מדרשו של ניק קייב אפשר להוסיף גם את "Into My Arms" המהורהר (אך נצחי לא פחות). בנימה קצת אחרת אבל עדיין על אותו קו קלאסי של פנתיאון שירי חדר המיטות הגדולים, אפשר להצטייד גם בשיר האלמותי "Roads" של פורטיסהד. הגרסה החיה מתוך הופעה בניו יורק קיבלה מזמן את הכותרת של יצירה ממיסה ואינטימית מאין כמוה, והיו כבר שתארו את הביצוע הזה כשובר לב. אנחנו ממליצים להשתמש בו בזהירות.

הדרך הקשה אם חיפשתם משהו קצת קשוח, כדאי לדגום את פועלם של אנשי הסופרגרופ Them Crooked Vultures, המורכבת מהדיסטורשנים של דייב גרוהל (נירוונה), ג'ון פול ג'ונס (לד זפלין) וגו'ש הומי (קווינס אוף דה סטון אייג'). הטריו התאגד באופן רשמי ב-2009, אחרי ששמועות לגבי שיתוף פעולה סבבו אותם מ-2005. התוצאה הכסחנית תאלץ אתכם להידבק לקיר.

את הצד הנשי של העניין קשה לקנח בלי הנוכחות החזקה של פי. ג'יי הארווי, בעיקר כשהיא משתפת פעולה עם אותו ג'וש הומי בפרויקט "Desert Sessions". כשהיא מצווה עליכם ב-"A Girl Like Me" לקחת אותה למנהיג שלכם ומזכירה לכם את הערב שבו שמתם יד על הפה שלה ונפלתם שדודים לרגליה, קצת קשה להתווכח. אל תנסו. פשוט תגבירו את הווליום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ