שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"הצעקה הייתה שם תמיד": שי צברי פותח את הלב

בבית אביו ניגן מוזיקה תימנית, ברדיו הוא האזין לחברים של נטאשה ואת ברי סחרוף הכיר בכלל דרך עבודת מזכירות. שי צברי בראיון על כמה רגעים מהדרך הארוכה שהובילה אותו להשקת אלבום הבכורה "שחרית"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

נדמה שהמוזיקאי הכי מעניין שפועל במוזיקה הישראלית בחודשים האחרונים הוא שי צברי. כשהוא עדיין עומד על קצות אצבעותיו בין הקו המפריד את השוליים מהמיינסטרים, טפטף צברי בשנה האחרונה סינגלים משובחים מאלבום הבכורה "שחרית" בזה אחר זה, כבש קהל מכל קבוצות האוכלוסייה האפשריות, הרים באוויר כל מועדון בו התארח ובעיקר נכנס להרבה מאוד אנשים ללב.הערב הוא יגיע למועדון הבארבי עם להקתו - נבחרת הגרוב של המזרח התיכון, להשקה חגיגית בה הוא יארח את תומר יוסף, ברי סחרוף ועוזי רמירז. לקראת האירוע המרגש, הוא מספר מעט על הדרך שהובילה אותו לעסוק במוזיקה, על התשוקה שתמיד בערה בו ועל ההשראות שממשיכות ללוות אותו.» שי צברי - לוח הופעות» שי צברי בהופעה: רגע אחד של חסדאת הקול הייחודי שלו שמתבטא גם בצעקות, שריקות ומיני תנועות, פיתח שי צברי לאט לאט עם השנים, כשכבר מגיל צעיר השירה הייתה הכרח: "תמיד שרתי. בבית הספר, בבית הכנסת, בבית וברחוב, אבל כילד לא למדתי או התעסקתי במוזיקה ממש". לקח לו זמן להבין כיצד לתעל את הדברים החוצה, ואחרי הצבא החליט לעשות עם זה משהו, נרשם לבית הספר רימון, בילה שם שנה אחת והשתתף בפרוייקטים שונים. יחד עם הלימודים או בלעדיהם, צברי ידע מהרגע הראשון שבוערת בו תשוקה שהוא לא יכול להתעלם ממנה: "איכשהו אני חושב שהצעקה הייתה שם תמיד. תמיד נמשכתי לאנשים ששרו את הכאב שלהם - ארקדי דוכין ופורטיס למשל, אוטיס רדינג וג’יימס בראון, או זמר פקיסטני בשם נוסרת פתח עלי חאן. השריקות, המאוולים, הצעקות והכפיים השתלבו בזה לאט לאט".המזכירה של המשרד בבית הוא נחשף למוזיקה שורשית: "כילד שמעו בבית שלי מוזיקה תימנית בעיקר. אבא שלי חזן ומורי (מי שמלמד ילדים תורה) וסבתא שלי ז”ל הייתה זמרת עממית". בשכונה שמע המון מוזיקה מזרחית של שנות השמונים והתשעים: "מאבנר גדסי וזוהר ארגוב עד עופר לוי וזהבה בן", שביניהם לבין המוזיקה שהוא שר אפשר למתוח קו ברור. לצד זאת, לא חסרו לצברי השפעות עכשוויות יותר: "ברדיו אהבתי מאוד לשמוע רוק ופופ: אהוד בנאי, פורטיסחרוף והחברים של נטאשה. אחר כך גיליתי את המוזיקה של מוטאון, רגאיי ואפילו קצת דאב. כשהייתי בהודו התאהבתי לחלוטין במוזיקה הסופית של נוסראת פתח עלי חאן מצד אחד, ובמוזיקה של הסרטים ההודיים מהצד השני. אני אוהב מוזיקה טובה. לא אכפת לי בכלל מאיזה ז'אנר היא מגיעה".מאזין למוזיקה טובה מכל קצוות הקשת. שי צברי (צילום: Gaya's music Photos)הצעד הראשון שהוביל את שי צברי לכיוון אפשרי של קריירה, קרה בסוף שנות ה-90, כשבצעירותו עבד בחברת התקליטים "נענע דיסק" של ניצן זעירא. "הכנתי קפה, קבעתי פגישות ביומן וארגנתי כל מיני דברים טכניים להופעות ולאלבומים שהוא הפיק באותה תקופה. תכלס הייתי המזכירה של המשרד", הוא מסכם. דווקא הנקודה הזו בחייו זימנה לו הזדמנות חד פעמית: "ברי עבד באותה תקופה על פסקול לסדרה איטלקית וחיפש זמר שישיר, וניצן ששמע אותי שר שנתיים קודם ברימון המליץ לו עליי. שנה אחר כך הקלטתי איתו את 'נפרדנו כך' של אבנר גדסי לפס הקול של הסרט 'מייד אין איזראל' של ארי פולמן ואפילו יצא שהופעתי איתו כמה פעמים". עברו כמה שנים וצברי עזב את המוזיקה, עד שלפני שמונה שנים בעקבות מפגש מחודש עם זעירא, הוא נמשך חזרה פנימה: "ברי הזמין אותי לשיר איתו בפרוייקט משירי אבן גבירול שהוא יצר עם רע מוכיח (מה שלימים הפך להיות אדומי השפתות), ואחר כך לשיר כזמר ליווי בהופעות הרגילות שלו".אהבת השפה העברית כילד שגדל עם טקסטים מן השירה התימנית, הבחירה להלחין טקסטים של משוררים יהודיים ודתיים הייתה מובנת מאליה: "זאת הייתה החלטה טבעית מבחינתי. אני אוהב מילים ואוהב מילים עם משמעות. בזכות זה שגדלתי בבית דתי טקסטים כאלה לא זרים לי, אבל הם רק חלק ממה שאני אוהב ונעזר בו כדי להביע את עצמי". צברי איננו אדם דתי היום, וכבוגר שהאזין לכותבי שירים משלל גווני המוזיקה, הוא מוצא שייכות חוצת ז'אנרים אצל משוררים רבים: "באלבום יש טקסטים של יהודה עמיחי ('לווי אותי'), חביבה פדיה ('המלך'), אלי אליהו ('שחרית'), דן תורן ('הניחי לי', שכתבנו יחד) ונעם רותם ('זהב לבי' ו'כח עליון')". הוא לא מניח לעבודת החיפוש גם עכשיו, ומנסה למצוא מילים שיגרמו לו להתאהב בהן: "אני מחפש כל הזמן חומרים להלחנה בספרים או אצל חברים, וכשאני מוצא משהו שתופס אותי אני מצלם אותו עם הטלפון והולך איתו עד שאני מבין מה צריך להיות הלחן שלו".האזינו לאלבום הבכורה "שחרית" בשלמותו:מאז שהחל להופיע עם החומרים שלו, שי צברי אסף נגנים ומוזיקאים וותיקים ומוערכים שהפכו ללהקת הליווי שלו. זוהי משפחה נאמנה ומסורה שתומכת בצברי ומהווה חלק חשוב מהעשייה: "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון כוללת את אסף תלמודי שגם מנהל ומפיק מוזיקלית את ההרכב, אייל תלמודי, איתמר ציגלר, גרשון וייסרפירר, ניר מנצור ואדיר דדיה, הסאונדמן של ההרכב שמהווה חבר של כבוד. הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה". ומה עם תהליך העבודה המשותף? צברי מסביר: "אסף תלמודי יצר ארכיטקטורה של עיבוד שמצד אחד יוצרת בסיס מאוד ברור, ומצד שני מאפשרת לנגנים חופש להשפיע על התוצאה הסופית בהופעה או באולפן. הנגנים בהרכב חופשיים לשנות את התפקידים שלהם או להוסיף ולהאריך בנגינה מתי שהם מרגישים שזה נכון. בזכות זה כל הופעה שלנו נשמעת אחרת", ותמיד לטובה אם תשאלו אותו.על אף הבטחון בהרכב והניסיון על הבמה, שי צברי מאוד מתרגש לקראת הופעת השקת האלבום: "אני ממש מתרגש לקראת הופעת ההשקה. חברים טובים ויקרים שהיו מעורבים בהכנת האלבום יבואו - בנו הנדלר והוד מושונוב שיצטרפו לנגן איתנו, ברי יבוא ונעשה כמה שירים יחד, וגם עוזי רמירז המלך שקטע אינסטרומנטלי באלבום נכתב לכבודו, ותומר יוסף שאני ממש אוהב. אני מרגיש שאני עטוף באהבה וזה לא מובן מאליו בעיניי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ