אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום החדש של בק: פלצנות היפסטרית או יושר אמנותי?

אחרי תקופה ארוכה של פרויקטים והפקות, מוציא בק אלבום אולפן חדש, יצירת המשך ל-"Sea Change" המופתי מ-2002. המלנכוליה השקטה והתזמורים העשירים שלחו את סגול 59 לנסות לפצח את סוד הקסם של האמן בעל עשרות הפרצופים

תגובות

קצת קשה להאמין כשחושבים על זה עכשיו, אבל בדיוק לפני 20 שנה נחשב בק לזמר של להיט אחד. בתחילת-אמצע שנות התשעים, המונח "פוסט מודרניזם" היה הנושא החם בחוגי האקדמיה ובבתי הספר לקולנוע ואמנות. "Loser", השיר שהצית את הקריירה של בק, נפל כפרי בשל לתוך הדיון הלוהט הזה ושימש כהוכחה לכך שערבוב ז'אנרים, שילוב של ג'אנק ותרבות גבוהה, רישול ויומרנות, נגינה חיה וקולאז' של סימפולים, אלטרנטיבה ומיינסטרים, אותנטיות אנדרגראונד - כולם יכולים להיכנס לשיר פופ של ארבע דקות. מאז זרמו הרבה מיצים יצירתיים באפיקי הקריירה של בק, והפכו אותו לאחת הדמויות הנערצות, אבל גם המסתוריות והבלתי מפוענחות בהיסטוריה של הרוק המודרני.

קינג קרימזון: מוזיקאים בוחרים רגעים הגדוליםאיפה שבוב דילן נכשל, ברוס ספרינגסטין חי ובועטביונסה: מלכה קרה ומנותקת לפשוטי העם

בק דייויד קמפבל, שיחגוג בקיץ 44 שנים להולדתו, שילב בין אסתטיקת הדגימות של ההיפ הופ לאינטימיות של הסינגר-סונגרייטרים הקליפורניים מהסבנטיז. הוא קירב לעולם הפופ סגנונות כמו טרופיקליה ברזילאית, נויז, קאנטרי, אלקטרוניקה, אמביינט, פסיכדליה, פופ אירופאי ועוד. הוא הקפיד לשמור על זהות אמנותית נזילה מספיק, שאיפשרה לו לארוז את עצמו מחדש עם כל ריליס. בשנים האחרונות הוא הספיק לשחרר את יצירותיו לרמיקסרים מתחומים שונים על מנת שיעשו בהן כרצונם (האלבום "Guerolito" מ-2005), ליצור פרויקט חדשני שבו השירים הם רק תווים ומילים, המחכים ליוצרים שיפרשו אותם ("Song Reader" שיצא לפני מעט יותר משנה), למקסס מחדש יצירה של המלחין פיליפ גלאס, ועוד מיזמים מקוריים מיוחדים. כל אלה הפכו אותו לפורץ דרך אמנותי, שיושב בנינוחות על הגדר בין אוונגרד לרוק אמריקאי אלטרנטיבי עם ארומה אינטקלטואלית אליטיסטית. ובכל זאת, מה שתמיד היה חסר ביצירותיו של בק זה קצת לב, קצת נשמה, קצת מהמרכיב החמקמק הזה שגורם למאזין לאהוב באמת אמן – ולא רק להתחבר שכלית לגאונותו. בק אינו מוזיקאי אימפולסיבי ואינסטינקטיבי כמו ניל יאנגבוב דילן ולו ריד או בני דורו קורט קובין המנוח או ריבר קוומו מ- Weezer. אצל בק, גם האקורד הספונטני ביותר, הטריק ההפקתי המפתיע ביותר, נשמעים כתוצאה של תכנון מדוקדק ושל שליטה הרמטית בתהליך, מה שמונע לעתים חיבור רגשי אל היצירה.

חוזר לאינטימי, "Blue Moon" מתוך "Morning Phase":

את כל אלה ניסה בק לשנות ב - "Sea Change", האלבום האישי והאינטרוספקטיבי שלו, שיצא ב-2002, זכה לפופולריות עצומה וגרף שבחים מקיר לקיר. עם האלבום החדש, "Morning Phase", חוזר בק לאותה סביבת סאונד ולאותה גישה קלאסית של כתיבת שירים: מלנכוליה רכה מלווה בתזמורים עשירים, עם מקצבים איטיים ושירים שמתפתחים ונפרשים באיטיות תחת מטריה של הפקה מושקעת ורבת ניואנסים. זה ללא ספק האלבום הקל ביותר להאזנה שהוציא בק מאז 2002 ואפילו צילום העטיפה מזכיר את זה של "Sea Change", עם הדיוקן המהורהר והטיפול הגרפי הצבעוני המדוייק.

אין מחלוקת על כך שבק הוא זיקית מוזיקה גאונית, עם יכולת מרשימה לברוא את עצמו מחדש בכל פרויקט, תוך שליטה מוחלטת בתוצר הסופי, כולל בשיווקו וקידומו. השאלה האם ניתן להתחבר רגשית לשירים תלוייה במצב הרוח ובטעמו של כל מאזין. העובדה שכל אלבום חדש של בק מעלה מחדש תהיות אודות יושר אמנותי אמיתי מול יומרנות אופורטוניסטית, של פלצנות היפסטרית שמנסה בכח לתפוס את רוח התקופה בניגוד לאינטגריטי ועקביות, היא שממשיכה למצב את מעמדו של היוצר כאחת הדמויות המעניינות של המוזיקה הפופולרית בעשרים השנים האחרונות. מה שבטוח, זמר של להיט אחד הוא כבר מזמן לא.

כתבות שאולי פספסתם

*#