קינג קרימזון: מוזיקאים בוחרים רגעים הגדולים

יהוא ירון מתרגש מאדריאן בלו, אבי בללי מעריץ את "Discipline" וחמי רודנר נזכר בימים היפים בקיבוץ - קינג קרימזון השפיעה על מוזיקאים רבים ודרך יצירתם, חמישה מהם עברו על הדיסקוגרפיה ובחרו את הרגעים הגדולים שלהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

הדרמה של "In the Court of the Crimson King", החדשנות של "Discipline" והעולם הדימיוני של "Starless" - להקת קינג קרימזון העניקה לאלפי מעריצי פרוגרסיב רוק עולם ומלואו לאורך השנים. הלהקה, שמצטיינת במלודיות מורכבות, עיצבה דור שלם של מוזיקאים והשפיעה רבות על עולם המוזיקה. במרץ הקרוב יגיעו שלושה מחברי הלהקה להופעה בארץ. הטריו, שעובד תחת השם "The Crimson Projekct",  כולל את הסולן אדריאן בלו, הבסיסט טוני לוין והמתופף פאט מסטולטו. אליהם מצטרפים ג'ולי סליק בבס, מרכוס רויטר בגיטרה וטוביאס ראלף בתופים. לכבוד ההופעה הקרובה, חמי רודנר, יהוא ירון, עדי רנרט, אבי בלילי (נקמת הטרקטור), וברוך בן יצחק (רוקפור) בוחרים את הרגעים הגדולים שהשפיעו עליהם בקריירה הענפה של הלהקה.

The Crimson Projekct בישראל - להזמנת כרטיסיםהמדריך המלא להופעות חו"ללד זפלין פינת קינג קרימזון

חמי רודנר: "Elephant Talk" האלבום "Discipline" (משמעת) יצא ב-81' כשהייתי בכיתה י"א, הגיל בו האדם הכי מוכשר לספוג מוזיקה טובה. ברור שבקיבוץ של שנות ה-70' קינג קרימזון היו אהובים ומהוללים (הפרצוף הענק הסגול היה מרוח בגודל של שניים על שניים בדיסקוטק של הצעירים), אבל באלבום הזה הם כל כך חידשו שזה פוצץ לי את המוח. הדגש באלבום הוא ריתמי, על חשבון מלודיה והרמוניה. והשיר "Elephant Talk" פותח את האלבום בסערה. טוני לוין על סטיק בס, כלי פלאי שמשום מה לא נהיה אייקוני, פותח את השיר עם לופ. אליו מצטרפים ביל ברופורד בתופים שבטיים פראיים ורוברט פריפ ואדריאן בילו שוזרים לופים של גיטרות בסאונד שלא נשמע עד אז, ואם חושבים על זה -  גם לא מאז. במקביל בילו מדקלם-צועק מילים לפי איזה סדר אלפביתי. אני מניח שהדיבור הפילי הזה הגיע מאיזה סאונד שפריפ רקח שנשמע באמת כמו תרועה של פיל. קינג קרימזון בפאזה הזאת ישרה קו עם הפאנק הניו יורקי של טוקינג הדס ועם האקספרימנטים של בריאן אינו. החבורה העליזה הזאת ייצרה מוזיקה שבשבילי היא עדיין המוזיקה הכי מעניינת ומרגשת מאז ההתפוצצות של הסיקסטיז.

חמי רודנר, ירמי קפלן ודנה ברגר בהופעה - לכל הפרטים והמועדים

גן חיות:

יהוא ירון: Frank Zappa - "City of Tiny Lites"

אני מת על אדריאן בלו. הוא גיטריסט ענק ומשפיע, שחוץ מקרימזון ניגן גם בטוקינג הדס ואצל פרנק זאפה. תמיד בסוף מה שבולט בעיני זה השירים שהוא שר בפלטפורמות האלה. כך למשל ב-"Dinosaur" של קרימזון הוא צועק טקסט מבריק שכולו פרודיה עצמית. כך גם במה שבעיני היא פסגת הקריירה שלו - השיר "City of Tiny Lites" של זאפה מתוך "Sheik Yerbouti". בלו נותן שם טייק שירה נדיר בעוצמה שלו, מתייחס לכל ניואנס בטקסט המוזר הזה -  וכל זה בלייב. בית ספר להגשה.

יהוא ירון בהופעה - לכל הפרטים והמועדים

בית הספר להגשה:

אבי בללי: "Matte Kudasai" יש סברה שברגעי חייו האחרונים של האדם, הוא חווה רצף של תמונות מארועים מכוננים בחייו. אם נקמת הטרקטור הייתה גוף אנושי, ללא ספק קינג קרימזון הייתה בתוך הרצף הזה. אצלי בכל אופן בטוח שכן. הלהקה בהנהגתו של פריפ השפיעה כמעט על כל מוזיקאי רוק מאז ומתמיד (לפחות באיזשהו שלב). האלבום הראשון,  "בחצרו של מלך הארגמן", היה כמעט בכל בית, אפילו כאן בארץ וזה גם האלבום האולטימטיבי בקרב הבנות. הלהקה עבדה לסירוגין בהרכבים שונים בהנהגתו של רוברט פריפ, ותמיד הייתה חלוצה ונועזת ועם השנים הפכה לתובענית יותר. הפאזה השלישית של ההלקה, עם האלבום "Discipline" בשנות ה-80', וצירופו של אדריאן בילו להרכב, הלהיבה את קהל המעריצים עם מקצבים פוליריתמיים וצלילי גיטרה בהשראת בעלי חיים כמו קרנף, פיל, קוף ולוויתן. האלבום הזה אופיין בחשיבה מתמטית אריכטקטונית מבלי לוותר על חיפוש הרגש. השיר "Matte Kudasai", שאין לי מושג מה זה אומר, הוא  אחד המאפיינים מהתקופה הזו, אבל ללא ספק זה אחד מהשירים המרגשים בקולו הנפלא של אדריאן בלו.נקמת הטרקטור בהופעה - לכל הפרטים והמועדים

לא מוותרים על הרגש:

עדי רנרט: "In the Court of the Crimson King"

הייתי נער ב-1969. איזו שנה זו הייתה עם לד זפלין, ולווט אנדרגראונד, הביטלס, הרולינג סטונס ועוד. בין הפסגות המוזיקליות הללו מופיע גם אלבום ראשון של להקה בריטית חדשה באותה תקופה - קינג קרימזון. "בחצרו של מלך הארגמן" עורר בי התרגשות גדולה, והתקליט לא ירד מהפטיפון הרבה זמן. בשיר שנועל את האלבום, ושעל שמו קרוי האלבום, מתפרץ הקסם הקינג קרימזוני במלוא עוזו. המנגינה החוזרת הרחבה, הכמעט סימפונית, מאופיינת בצליל המיתרים הדגומים של המלוטרון. מולה עולים התופים האקטיביים של מייקל גיילס וטוענים את הדרמה בתחושת דריכות, אפילו סכנה. הנגינה והחשיבה המקורית של רוברט פריפ, הגיטריסט המיתולוגי של הלהקה והשירה האלגנטית והלא מתלהמת של גרג לייק מוסיפים נופח של רגש אישי, אינטימי. העושר הצלילי, עם המלוטרון וכלי הנשיפה, באדיבותו של יאן מקדונלד, הולך מצוין עם הטקסט של פיט סינפילד, שיוצר עולם אגדות חושני ואפל באווירת ימי הביינים. "בחצרו של מלך הארגמן" – השיר והאלבום - בהחלט השאירו בי חותם עמוק.

התרגשות גדולה:

ברוך בן יצחק: "Starless" הנטיה הראשונית שלי הייתה להתייחס לאלבום הקלאסי "The Court of The Crimson King", אבל דומה שנאמר עליו כבר הכל. אז בחרתי בשיר "Starless", מתוך האלבום Red משנת 74, שגם בו יש מהמאפיינים המיוחדים של האלבום הראשון שהזכרתי. היום, בראייה מרוחקת קצת, ממרוצת השנים ולא בתור ילד פרוג נלהב, הפורמולה של קינג קרימזון בשיאם נשמעת לי פחות כמו פנטזיה מסחררת, ויותר ברורה ומפוענחת. מהלך מלודי עגול, חזק ודומיננטי, שלאחריו הלהקה יוצאת לקטע שנשמע כמו אלתור חופשי ומקורי מאוד - ג'אזי כמעט - עם חזרה עוצמתית בוריאציות אחרות להוק הפופי ההתחלתי. יש אנשים עבורם פרוגרסיב רוק הוא שם נרדף לקללה, ויש כאלה שעבורם זה עולם ומלואו. קרימזון בשיאם יכולים לשכנע גם מתנגדים אידיאולוגיים מובהקים: בגלל היכולות המלודיות ובגלל שהם מהבודדים שטכניות ודיוק-על בנגינה מרגשים אצלם. זוהי דוגמה מובהקת מבחינתי לשילוב היכולות הייחודיות הללו. 

פנטזיה מסחררת:

The Crimson Projekct בישראל - להזמנת כרטיסים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ