ביונסה: מלכה קרה ומנותקת לפשוטי העם

למרות ההשקעה העצומה במוזיקה, ביחסי הציבור ובמיתוג המסיבי של הזוג נואלס-קרטר, האלבום החדש מוכיח שאין שום דבר מעורר הזדהות או אמיתי בביונסה

סגול 59, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סגול 59, עכבר העיר

ב-13 בדצמבר שיחררה ביונסה את האלבום החדש שלה - בלי שום התרעה מוקדמת, סינגלים מכינים או יח"צ מקדים. העולם היה כמרקחה. אחרי נסיונות דומים של קנייה ווסט והבעל ג'יי זי, ביונסה גרפה את כל הקופה כשהאלבום היה לנמכר במהירות הרבה ביותר אי פעם ב- Itunes, עם מכירות של 600,000 עותקים בשבוע הראשון. הרשתות החברתיות סערו, המבקרים, ברובם, פירגנו והחוקים החדשים של עולם המוזיקה המשיכו להתנהל על פי התכתיבים של הזוג המצליח ביותר בעולם הבידור כיום. כטקטיקה שיווקית התברר המהלך כהצלחה רבתי, כשהוא חוזר וממצב את ביונסה כאייקון מוזיקלי ראשון במעלה, גם בגיל 32, שנחשב כבר כגיל פרישה בעולם הפופ ההפכפך של תחילת המילניום השני.

זיכרון גורלי: דסטיני'ז צ'יילד עושות פופ מתוקהמדריך המלא להופעות חו"לכבר מהאזנה ראשונה נראה שמדובר באלבום מרשים ומושקע. לכל שיר הוכן קליפ ארוך / סרט קצר על ידי במאי מוערך אחר, מיטב המפיקים (פארל וויליאמס, טימבאלאנד, נוח שביב) גוייסו למשימה והגברת נואלס הקפידה על אחידות נושאית בתמלילים וכמובן על ערוצי שירה בוהקים, מדויקים ומרובי שכבות. יש הרבה למה להקשיב באלבום החדש: שירים ארוכים ומורכבים, רובם אפלים יותר מהאלבומים הקודמים של ביונסה, שכבות סאונד והשפעות של דיסקו, האוס, סול קלאסי ואלקטרוניקה, ומסר פמיניסטי שעובר כחוט השני בתמלילים. זה לא אלבום של סינגלים או של להיטי-אינסטנט, אלא יצירה שאפתנית שהחתומה עליה מבקשת שנקשיב לה בהאזנה רצופה ונספוג אותה במלואה מתחילתה ועד סופה. מבחינה מוזיקלית אין ספק שיש כאן התקדמות ראוייה לציון. גם הטקסטים לוקחים נושאים כמו סקס פרוע, לידה, חיי משפחה ודיכאונות מזדמנים אל קצה גבול המותר באלבום מיינסטרים מסחרי בסדר גודל שכזה. אבל כל אלה אינם הבעיה. הבעיה היא, כמו תמיד אצל ביונסה, שהכל נשמע מהוקצע מדי, מחושב, מתוכנן עד לפרט האחרון. בעידן שבו החבר ווסט משווה את עצמו לישו מנצרת ובעלה מכנה את עצמו באחד מכינוייו הנפוצים של אלוהים, ביונסה מנסה למתג את עצמה כיישות גדולה לא רק מן החיים, אלא מכל דבר אחר על פני האדמה.

מושקע ומתקדם, "Beyonce - "Drunk in Love:

האובססיה של ג'יי וביי להעצים את דמויותיהם מעל ומעבר למעשה הבריאה עצמו, מביאה לכך שהאטיטיוד של העצמה אישית והרצון להפוך לאייקון על זמני - אלמנט מקובל ואף רצוי בהיפ הופ ובמוזיקה השחורה בכלל - מגיע בעוצמות האלה למבוי סתום, ומוביל לחוסר קשר אמוציונלי בין המאזין לאמן. אין ספק שביונסה "שילמה את המס" כדי להגיע לאן שהגיעה, והיא עשתה את זה עם הרבה עבודה קשה ופרפקציוניזם על-אנושי, אבל כיום כבר לא ברור מה קהל היעד שלה יכול לקחת ממפגני העושר המופרזים, מתרגילי היח"צ ששוברים שיאים של טעם רע (זוכרים את חשיפת הבטן ההריונית במהלך טקס פרסי ה-MTV ב-2011?) ומתדמית הסופר-וונדר-אובר וומאן שהיא מטפחת בשקידה. האם ביונסה מוכרת מציאות שגם עקרת בית חד-הורית מיוסטון או חיילת מפתח תקווה יכולות להזדהות איתה? או שבעצם היא מציעה מודל בלתי מושג להזדהות תוך דיבור על פמיניזם מפיה של מולטי-מיליונרית שאפתנית, שיכולה להרשות לעצמה צי של עוזרים אישיים ומטפלות?

בשריון המוזהב והנוצץ שביונסה כיסתה בו את עצמה אין סדקים או קמטים. היא שולטת בקריירה שלה ביד ברזל, מסננת אפילו את תמונות העיתונות שצולמו בהופעותיה, ובוחרת רק את אלה שנראות לה מתאימות לאימג' שבנתה לה. היא מביימת סרטי "ריאליטי" על חייה וממשיכה להשאיר את המאזין קריר ומרוחק, גם כשברקע מתנגן שיר כמו "Blue", שחותם את האלבום וכולל גם הקלטה של – איך לא – התינוקת בלו אייבי, גלגל שיניים נוסף במכונת יחסי הציבור הדורסנית של הזוג המלכותי קרטר-נואלס. רוצים נשמה חשופה ומדממת? לכו לחפור באלבומים של איימי ווינהאוס. רוצים קצת יזע ודמעות בתוך כל ההפקה? תקשיבו למרי ג'יי בלייג'. מחפשים זעקה נשית/שחורה אותנטית ומרטיטה? תחזרו ליצירות של אריתה פרנקלין, אטה ג'יימס ובטי דייויס. ביונסה, ללא ספק מוזיקאית ומפיקה מוכשרת ביותר, תמיד תישאר גדולה מהחיים ולכן מרוחקת, מנותקת מהחיים האמיתיים מכדי ליצור קשר רגשי אמיתי עם המאזין. המגמה הזאת נמשכת, כמה מצער להגיד זאת, גם באלבום המוצלח ביותר שלה.

לא אחת האדם, Beyonce - "XO":

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ